Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

ג'ים קלארק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
גרסה מ־08:57, 9 באוגוסט 2025 מאת imported>AutoMod (הסרת פרמטר שהוסר מתבנית (לאום))
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
ג'ים קלארק
Jim Clark
קלארק בשנת 1965
קלארק בשנת 1965
לידה 4 במרץ 1936
סקוטלנד, בריטניה
פטירה 7 באפריל 1968 (בגיל 32)
קריירת פורמולה 1
אליפויות 2 (1963, 1965)
מרוצים 73
ניצחונות 25
פודיומים 32
נקודות בקריירה 255 (274)
זינוקים מפול פוזישן 33
הקפות מהירות 28
קבוצות לוטוס (1960–1968)

ג'יימס (ג'ים) קלארק הבן (באנגלית: James Clark, Jr, ‏ 4 במרץ 1936 – 7 באפריל 1968) היה נהג מרוצים בריטי, ממוצא סקוטי שזכה פעמיים באליפות הפורמולה 1 (1963 ו-1965). קלארק התחרה במגוון תחרויות פורמולה, מכוניות ספורט, מכוניות תיור ואינדיאנפוליס 500. מזוהה בעיקר עם קבוצות לוטוס, עבורה התחרה במהלך השנים.

קלארק מצא את מותו במהלך תחרות פורמולה 2 במסלול הוקנהיימרינג. באותו הזמן היה הנהג בעל מספר הניצחונות הרב ביותר במרוצי גרנד פרי (25) ומספר הזינוקים הרב ביותר מהפול פוזישן (33). בשנת 2009 הכתיר אותו העיתון "הטיימס" כגדול נהגי הפורמולה 1 בכל הזמנים.

שנים ראשונות עריכה

קלארק נולד כילד חמישי להוריו לאחר ארבע בנות. למרות התנגדות הוריו החל להתחרות במרוצי ראלי, כשהוא נוהג ברכב מתוצרת סאנבים-טלבו. בשנת 1958 התחרה ברכבי יגואר D-type ופורשה והשיג 18 ניצחונות. בשנת 1959 השתתף במרוץ 24 השעות של לה מאן יחד עם ג'ון וויטמור. הצמד, שנהג בלוטוס אליט, סיים את המרוץ במקום העשירי. קולין צ'פמן התרשם מיכולותיו ואפשר לו להתחרות בקטגוריית הפורמולה ג'וניור. במרץ 1960 ניצח קלארק את מרוץ הראשון בעונת הבכורה של האליפות.

לוטוס עריכה

קלארק החל להתחרות בפורמולה 1 עבור קבוצת לוטוס במהלך עונת 1960, כמחליף לג'ון סורטיס. המרוץ הראשון בו לקח חלק היה הגרנד פרי ההולנדי, ממנו פרש לאחר 49 הקפות. שבועיים לאחר מכן התחרה בגרנד פרי הבלגי בו סיים במקום החמישי וצבר נקודות ראשונות בקריירה. בעונתו השנייה בתחרות היה מעורב באחת התאונות הקטלניות ביותר בתולדות האליפות. במהלך הגרנד פרי האיטלקי נסע מאחורי רכב הפרארי של וולפגנג פון טריפס, כשזה האט לפתע. קלארק ניסה לעקוף את הרכב המאט, כשזה פנה לפתע בחדות לצד שמאל ופגע ברכב הלוטוס. כתוצאה מההתנגשות התרומם רכבו של פון טריפס באוויר ונחת לצד המסלול כשהוא הורג 15 צופים ואת פון טריפס עצמו.[1]

בעונת 1963 קבע שיא ניצחונות לעונה כשניצח שבעה מרוצים וזכה באליפות הנהגים ובאליפות היצרנים. השיא השווה בעונת 1984 על ידי אלן פרוסט ונשבר ארבע שנים מאוחר יותר על ידי איירטון סנה, שניצח שמונה מרוצים בעונה. למרות שבירת השיא, הישגו של קלארק נחשב למרשים יותר, שכן הוא ניצח שבעה מתוך עשרה מרוצים בעונה, בעוד שפרוסט וסנה התחרו בעונות בהן התקיימו 16 מרוצים. באותה שנה השתתף לראשונה במרוץ אינדיאנפוליס 500 וסיים במקום השני.

קלארק הוביל את הטבלה במחצית הראשונה של עונת 1964. נזילות שמן מהמנוע אילצו אותו לפרוש משולשת המרוצים הבאים ואת העונה סיים במקום השלישי. הוא ניצח את מרוץ הפתיחה של עונת 1965, אך נעדר מגרנד פרי מונקו בעקבות הבחירה להתחרות באינדיאנפוליס 500, אותו ניצח. הוא ניצח 5 מרוצים ברציפות וסיים את העונה כאלוף. קלארק הוא הנהג היחיד שזכה באותה שנה גם אינדיאנפוליס 500 וגם בתואר האליפות.

באותה שנה התחרה גם באליפות טזמניה - סדרה של מרוצים שהתקיימה באוסטרליה ובניו זילנד לפני פתיחת עונת הפורמולה. הוא ניצח ארבעה מרוצים וזכה באליפות. הוא חזר על ההישג בשנת 1967 וב-1968. במהלך השנים ניצח 14 מרוצים באליפות, ההישג הטוב ביותר בתולדות האליפות.

לקראת עונת 1966 השתנו התקנות המכניות באליפות הפורמולה 1. לוטוס התקשה להתמודד עם המנועים החדשים וקלארק הצליח להשיג ניצחון אחד בלבד במהלך העונה, אותה סיים במקום השישי. במרוץ האינדיאנפוליס 500, שהתקיים באותה שנה, סיים במקום השני. בעונת 1967 עשתה הקבוצה שימוש בשלושה כלי רכב שונים. את העונה פתח בגנרד פרי דרום אפריקה עם דגם הלוטוס 43, אך נאלץ לפרוש מהמרוץ. בגרנד פרי של מונקו עשה שימוש בדגם הלוטוס 33 המיושן. גם במרוץ זה נאלץ לפרוש. בגרנד פרי ההולנדי הציגה הקבוצה את הלוטוס 49 שנבנה בסיוע פורד וקוסוורת'. קלארק ניצח את מרוץ הבכורה של הדגם החדש והוסיף שלושה ניצחונות נוספים עד לסיום העונה. בפתיחת עונת 1968 הוסיף ניצחון נוסף, כשהוא נוהג בלוטוס 49.

מותו עריכה

קובץ:Jim Clark Hockenheimring tribute.jpg
האנדרטה לזכרו של קלארק לצד מסלול הוקנהיימרינג

קלארק היה אמור להשתתף במרוץ 6 השעות בברנדס האטץ' שהתקיים ב-7 באפריל 1968. בסופו של דבר בחר לקחת חלק במרוץ במסגרת אליפות הפורמולה 2 שנערך במסלול ההוקנהיימרינג. אף על פי שהמרוץ לא היה בעל חשיבות גבוהה, לקחו בו חלק מספר רב של קבוצות פורמולה בכירות ביניהן פרארי, מקלארן וברבהאם. שלושת נהגי קבוצת לוטוס באירוע היו קלארק, גרהאם היל ומקס מוסלי. המרוץ התקיים בשני מקצים. במהלך ההקפה החמישית של המקצה הראשון החליק רכבו של קלארק והתנגש בעצים שעמדו לצידי המסלול. הוא סבל משבר בצוואר ומשברים בגולגולת ומת בדרכו לבית החולים. סיבת התאונה לא נקבעה בוודאות, אך ההערכה היא שהדבר נבע כתוצאה מתקר בגלגל האחורי.

אנדרטה לזכרו הוקמה בסמוך למסלול באזור התאונה. שינויים בתוואי המסלול וקיצור באורכו הובילו לכך שמאז מצויה האנדרטה במרחק ניכר מהמסלול.

קישורים חיצוניים עריכה

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|ג'ים קלארק]] בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Motorsport Memorial


אלופי פורמולה 1
1950: ג'וזפה פארינה • 1951: חואן מנואל פנג'יו • 1952: אלברטו אסקרי • 1953: אלברטו אסקרי • 1954: חואן מנואל פנג'יו • 1955: חואן מנואל פנג'יו • 1956: חואן מנואל פנג'יו • 1957: חואן מנואל פנג'יו • 1958: מייק הות'ורן • 1959: ג'ק ברבהאם • 1960: ג'ק ברבהאם • 1961: פיל היל • 1962: גרהאם היל • 1963: ג'ים קלארק • 1964: ג'ון סורטיס • 1965: ג'ים קלארק • 1966: ג'ק ברבהאם • 1967: דני האלם • 1968: גרהאם היל • 1969: ג'קי סטיוארט • 1970: יוכן רינדט • 1971: ג'קי סטיוארט • 1972: אמרסון פיטיפלדי • 1973: ג'קי סטיוארט • 1974: אמרסון פיטיפלדי • 1975: ניקי לאודה • 1976: ג'יימס האנט • 1977: ניקי לאודה • 1978: מריו אנדרטי • 1979: ג'ודי שכטר • 1980: אלן ג'ונס • 1981: נלסון פיקה • 1982: קקה רוזברג • 1983: נלסון פיקה • 1984: ניקי לאודה • 1985: אלן פרוסט • 1986: אלן פרוסט • 1987: נלסון פיקה • 1988: איירטון סנה • 1989: אלן פרוסט • 1990: איירטון סנה • 1991: איירטון סנה • 1992: נייג'ל מנסל • 1993: אלן פרוסט • 1994: מיכאל שומאכר • 1995: מיכאל שומאכר • 1996: דיימון היל • 1997: ז'אק וילנב • 1998: מיקה האקינן • 1999: מיקה האקינן • 2000: מיכאל שומאכר • 2001: מיכאל שומאכר • 2002: מיכאל שומאכר • 2003: מיכאל שומאכר • 2004: מיכאל שומאכר • 2005: פרננדו אלונסו • 2006: פרננדו אלונסו • 2007: קימי רייקונן • 2008: לואיס המילטון • 2009: ג'נסון באטן • 2010: סבסטיאן פטל • 2011: סבסטיאן פטל • 2012: סבסטיאן פטל • 2013: סבסטיאן פטל • 2014: לואיס המילטון • 2015: לואיס המילטון • 2016: ניקו רוזברג • 2017: לואיס המילטון • 2018: לואיס המילטון • 2019: לואיס המילטון • 2020: לואיס המילטון • 2021: מקס ורסטאפן • 2022: מקס ורסטאפן
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=ג%27ים_קלארק&oldid=542932"