פורמולה 1 עונת 1983
פעולות נוספות
| נלסון פיקה לאחר הניצחון במונצה | |
| נלסון פיקה לאחר הניצחון במונצה | |
| סוג תחרות | מרוץ מכוניות |
|---|---|
| תאריך התחלה | 13 במרץ 1983 |
| תאריך סיום | 15 באוקטובר 1983 |
| מספר עונה | 37 |
| מספר מרוצים בעונה | 15 |
| זוכה באליפות הנהגים | נלסון פיקה |
| נקודות הנהג הזוכה | 59 |
| זוכה באליפות היצרנים | פרארי |
| נקודות היצרן הזוכה | 89 |
במסגרת פורמולה 1 של שנת 1983 נערכו 15 מרוצים. באליפות העולם זכה הברזילאי נלסון פיקה ובאליפות היצרנים זכתה קבוצת פרארי.
בעונה זו, התחרו שלושה נהגים על אליפות העולם: נלסון פיקה, אלן פרוסט וצרפתי נוסף - רנה ארנו. רוב הקבוצות השתמשו בעונה זו במנועים בעלי מגדש טורבו ומנועים אלו אכן היו חזקים בהרבה מאלה של הקבוצות שהשתמשו במנועים בלחץ אטמוספירי כגון קבוצת מקלארן. לפני המרוץ האחרון, היו שלושת הנהגים הללו בעלי סיכוי לזכות באליפות. פרוסט הוביל בשתי נקודות על פני פיקה ובשמונה נקודות על פני ארנו. פיקה לקח את הובלת המרוץ כבר בתחילתו. מנועו של ארנו שבק חיים כבר בתחילת המרוץ ואילו מנועו של פרוסט קרס באמצע המרוץ. בעקבות כך, החליט פיקה לנסוע בזהירות יתר שכן היה עליו להשיג שלוש נקודות בלבד יותר מפרוסט. הוא סיים את המרוץ במקום הרביעי וזכה באליפות העולם.
מרוצי עונת 1983 עריכה
דירוג נהגים סופי עריכה
| מיקום | נהג | קבוצה | נקודות |
|---|---|---|---|
| 1 | ברזיל נלסון פיקה | בריטניה ברבהם-ב.מ.וו | 59 |
| 2 | צרפת אלן פרוסט | צרפת רנו | 57 |
| 3 | צרפת רנה ארנו | איטליה פרארי | 49 |
| 4 | צרפת פאטריק טאמבה | איטליה פרארי | 40 |
| 5 | פינלנד קקה רוזברג | בריטניה ויליאמס-פורד ו-ויליאמס-הונדה | 27 |
| 6 | בריטניה ג'ון ווטסון | בריטניה מקלארן-פורד | 22 |
| 7 | ארצות הברית אדי שיבר | צרפת רנו | 22 |
| 8 | איטליה אנדראה דה-סזאריס | איטליה אלפא רומיאו | 15 |
| 9 | איטליה ריקארדו פטרזה | בריטניה ברבהם-ב.מ.וו | 13 |
| 10 | אוסטריה ניקי לאודה | בריטניה מקלארן - פורד | 12 |
| 11 | צרפת ז'אק לאפיט | צרפת ויליאמס-פורד | 11 |
| 12 | איטליה מישל אלבורטו | בריטניה טירל-פורד | 10 |
| 13 | בריטניה נייג'ל מנסל | בריטניה לוטוס-פורד ו-לוטוס-רנו | 10 |
| 14 | בריטניה דרק וורוויק | בריטניה טולמן-הרט | 9 |
| 15 | שווייץ מרק סורר | בריטניה ארוז-פורד | 4 |
| 16 | איטליה מור באלדי | איטליה אלפא רומיאו | 3 |
| 17 | ארצות הברית דני סוליבן | בריטניה טירל-פורד | 2 |
| 18 | איטליה אליו דה-אנג'ליס | בריטניה לוטוס-רנו | 2 |
| 19 | ונצואלה ג'וני סקוטו | הונג קונג (1959–1997) טאודור-פורד | 2 |
| 20 | איטליה ברונו ג'יאקומלי | בריטניה טולמן-הרט | 1 |
מספר נהגים נוספים סיימו ללא נקודות אליפות.
דירוג קבוצות סופי עריכה
| מיקום | קבוצה | נקודות |
|---|---|---|
| 1 | איטליה פרארי | 89 |
| 2 | צרפת רנו | 79 |
| 3 | בריטניה ברבהאם - ב.מ.וו | 72 |
| 4 | בריטניה ויליאמס-פורד | 36 |
| 5 | בריטניה מקלארן - פורד | 34 |
| 6 | איטליה אלפא רומיאו | 18 |
| 7 | בריטניה טירל-פורד | 12 |
| 8 | בריטניה לוטוס - רנו | 11 |
| 9 | בריטניה טולמן-הרט | 10 |
| 10 | בריטניה ארוז - פורד | 4 |
| 11 | בריטניה ויליאמס-הונדה | 2 |
| 12 | בריטניה לוטוס - פורד | 1 |
| 13 | הונג קונג (1959–1997) טאודור - פורד | 1 |
שבע קבוצות נוספות השתתפו באליפות אך לא זכו באף נקודת אליפות.
קישורים חיצוניים עריכה
- תוצאות מרוצי העונה באתר Formula1.com.
- סיכום העונה באתר MotorSport Magazine.
| עונות פורמולה 1 | |
|---|---|
|
| הקודם: קקה רוזברג |
פורמולה 1 - אלוף העולם לנהגים 1983 נלסון פיקה |
הבא: ניקי לאודה |
| הקודם: פרארי |
פורמולה 1 - אלופת העולם ליצרנים 1983 פרארי |
הבא: מקלארן |