Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

איליין מיי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
איליין מיי
פרופיל ב-IMDb

איליין איוה מיי (באנגלית: Elaine Iva May‏; נולדה ב־21 באפריל 1932) היא שחקנית, קומיקאית, תסריטאית ובמאית קולנוע אמריקאית.

מיי התפרסמה בשנות ה־50 בזכות השתתפות בקומדיית אלתורים עם מייק ניקולס במסגרת הצמד ניקולס ומיי, ובהמשך פיתחה קריירה כתסריטאית ובמאית. היא זכתה בפרסים רבים, בהם פרס באפט"א, פרס גראמי ופרס טוני, וכן בפרס אוסקר לשם כבוד בשנת 2022. בשנת 2013 הוענקה לה המדליה הלאומית לאמנויות.

היא ביימה את הסרטים A New Leaf, אשת החלומות, מייקי וניקי ו־אישתר, וכתבה את התסריטים להשמיים יכולים לחכות, כלוב הציפורים ו־צבעי השלטון, עליהם הייתה מועמדת לשני פרסי אוסקר לתסריט המעובד הטוב ביותר. בשנות ה־2010 חזרה לבמה ולמסך, וזכתה בפרס טוני לשחקנית הטובה ביותר במחזה על תפקידה ב־The Waverly Gallery.

ביוגרפיה עריכה

איליין איוה ברלין נולדה ב־21 באפריל 1932 בפילדלפיה, פנסילבניה, למשפחה יהודית לאביה ג'ק ברלין במאי השחקן ואמה, אידה ברלין גם כן שחקנית.[1][2] בילדותה הצטרפה ללהקת תיאטרון יידי נודד בה הופיע אביה, וערכה את הופעתה הראשונה בגיל שלוש, כשגילמה את דמותו של ילד בשם בני.[3] עקב אורח החיים הנודד של משפחתה, למדה בלמעלה מ־50 מוסדות חינוך עד גיל עשר. בדבריה תיארה את החוויה כשלילית, וציינה כי בילתה את זמנה בקריאת אגדות ומיתולוגיה.[4]

בהיותה בת 11 נפטר אביה, והיא עברה עם אמה ללוס אנג'לס. היא למדה בתיכון הוליווד, אך נשרה מהלימודים בגיל 14. בגיל 16 נישאה למהנדס וממציא הצעצועים מרווין מיי, ולשניים נולדה בת, השחקנית והתסריטאית ג'יני ברלין (נולדה ב־1949). הזוג התגרש ב־1960. בשנת 1962 נישאה למחזאי שלדון הרניק, אך הנישואים נמשכו כשנה בלבד. נישואיה השלישיים היו לד"ר דייוויד ל. רובינפיין, פסיכואנליטיקאי, עמו חייתה עד פטירתו בשנת 1982.[4] משנת 1999 ועד מותו ב־2019 הייתה בת זוגו של הבמאי סטנלי דונן. דונן סיפר כי הציע לה נישואין "כ־172 פעם".[5][6]

קריירה עריכה

1950–1957: תחילת דרכה בתיאטרון וקבוצת השחקנים המצפן עריכה

לאחר נישואיה למרווין מיי, למדה איליין מיי משחק ועבדה בעבודות מזדמנות, בהן מכירת גגות. היא ניסתה להתקבל ללימודים אקדמיים, אך גילתה כי מוסדות הלימוד בקליפורניה דרשו תעודת סיום לימודים תיכוניים, שלא הייתה ברשותה.[1] לפיכך, עברה לשיקגו לאחר ששמעה שאוניברסיטת שיקגו מקבלת סטודנטים גם ללא תעודה פורמלית, והגיעה לעיר בטרמפים עם סכום כסף זעום.[3]

בשיקגו החלה ללמוד באוניברסיטה כשומעת חופשית, ולעיתים השתתפה בדיונים בכיתות, אף שלא הייתה רשומה רשמית. באחד המפגשים עוררה תגובה חריגה כשהביעה את דעתה כי נאום ההגנה של סוקרטס היה מהלך פוליטי. מייק ניקולס, שהיה אז שחקן בקבוצת תיאטרון באוניברסיטה, נחשף אליה באחד השיעורים, והשניים הכירו מאוחר יותר באמצעות חברים משותפים.[4]

ב־1955 הצטרפה מיי לקבוצת השחקנים המצפן – להקת תיאטרון אלתור שהוקמה על ידי פול סילס ודייוויד שפרד. מיי הייתה בין חברי הגרעין המייסד. ניקולס הצטרף בהמשך, והשניים החלו להופיע יחד במערכונים מאולתרים. עבודתם נחשבה לחדשנית והשפיעה על סגנונה הקומי של הקבוצה.[7][8]

הקבוצה הפכה לפופולרית, ונחשבה לחלוצה בתחום הקומדיה הסאטירית האמריקאית. מיי תרמה להתחדשות סגנונית בקבוצה, ותוארה כמי שבידלה עצמה ברמת יצירתיות יוצאת דופן. חברי קבוצה אחרים תיארו אותה כבעלת נוכחות בימתית בולטת וכמי שעוררה השראה לסובבים אותה.[4]

תנאי המחיה של מיי בתקופה זו היו צנועים, והיא התמסרה לעבודתה בתיאטרון. חבריה ציינו את חוש ההומור החריג שלה ואת אישיותה האינטלקטואלית. מבקרי תיאטרון, שחקנים וסופרים שונים תיארו את מיי כאחת הדמויות הבולטות בקבוצת השחקנים המצפן, וכאדם יוצא דופן בסצנת התיאטרון האלטרנטיבי של שיקגו בשנות ה־50.[4]

1957–1961: הצמד ניקולס ומיי עריכה

קובץ:Elaine May and Mike Nichols 1960.JPG
ניקולס ומיי 1960

בשנת 1957 עזב מייק ניקולס את קבוצת השחקנים המצפן, לאחר שמנהל המועדון טען כי הוא ואיליין מיי הפכו לבולטים מדי והדבר השפיע על שאר חברי הקבוצה.[4] מיי עזבה בעקבותיו והשניים הקימו את הצמד ניקולס ומיי. לאחר שהגיעו לניו יורק, הוזמנו לבצע אודישן בפני המפיק ג'ק רולינס, לימים מנהלו של וודי אלן.

המופע שלהם זכה להצלחה מהירה, ונחשב לפריצת דרך בתחום הקומדיה החיה. המפיק צ'ארלס ג'ופה תיאר את התורים הארוכים למופעים שלהם, ומספר מבקרים תיארו את ההופעות שלהם כרגע מכונן בתולדות הקומדיה.[4] הם הופיעו מדי ערב, לעיתים קרובות בפני אולמות מלאים, והשתתפו גם בפרסומות ובתוכניות רדיו וטלוויזיה.[9][10]

הצמד התאפיין בשילוב בין אינטלקטואליות להומור עממי, ובכך פנו לקהלים מגוונים. בניגוד לצוותים קלאסיים כמו לורל והארדי, אבוט וקוסטלו ומרטין ולואיס, בהם היה לרוב תפקיד ברור לחכם ולשוטה, ניקולס ומיי גילו גמישות בתפקידיהם. הם הציגו סצנות קצרות המבוססות על סיטואציות מחיי היומיום, לרוב ממוקדות בזוגיות ובתרבות העירונית האמריקאית, תוך שימוש באלתור. ניקולס היה אחראי לארגון המערכונים, בעוד שמיי הגתה את מרבית הרעיונות.[3][4]

במערכונים רבים גילמה מיי דמויות נשיות לא שגרתיות לתקופתה, כגון רופאה או פסיכיאטרית, ובכך הרחיבה את המרחב האפשרי לתפקידי נשים בקומדיה.[4] אלתוריהם נבנו סביב רעיון בסיסי, ולעיתים התפתחו תוך כדי ההופעה. למרות הבדלים בגישתם – ניקולס נטה לתכנון מראש בעוד שמיי העדיפה ספונטניות – השילוב ביניהם נתפס כייחודי.

ב־1961, לאחר מספר שנות פעילות משותפת, סיימו השניים את שיתוף הפעולה. לפי ניקולס, הקושי לשמר את רעננות המופעים והמעבר למופעים כתובים גרמו למיי לעומס רגשי, והובילו לפרידה. הוא תיאר את התקופה שלאחר הפירוד כמשבר אישי.[4] שנים לאחר מכן, שיתפו פעולה שוב כאשר מיי כתבה את התסריט לסרטו של ניקולס כלוב הציפורים (1996).

מבקרים, שחקנים ובמאים תיארו את הצוות כפורץ דרך, והשפעתם על תחום הקומדיה ניכרת גם שנים לאחר פירוקם. הבמאי ארתור פן תיאר את סיום שיתוף הפעולה כ"מעבר הכרחי לאחר שקבעו את הסטנדרט", ודיק קאווט כינה אותם "מטאור קומי".[4]

1962–1969: מחזאית ושחקנית עריכה

בשנות ה־60 פעלה מיי גם כשחקנית קולנוע, והופיעה בקומדיות כגון Enter Laughing (1967) בבימוי קרל ריינר, ו־Luv (1967) לצד פיטר פאלק וג'ק למון. הסרט האחרון זכה לביקורות מעורבות, אך למון ציין את עבודתה של מיי לחיוב.[3] חוקרת הקולנוע גוונדולין אודרי פוסטר טענה שסגנונה הקומי של מיי נמשך לעיתים לחומר בעל נופך של הומור יידי יבש, שאינו תמיד מתאים למסגרות הוליוודיות מסורתיות.[11]

לאחר סיום שיתוף הפעולה עם ניקולס, התמקדה מיי בכתיבה דרמטית. המחזה שזכה להצלחה הרבה ביותר בתקופה זו היה Adaptation (1969), מחזה חד-מערכתי שכתבה וביימה. יצירות נוספות שכתבה כוללות את Not Enough Rope, Mr. Gogol and Mr. Preen, Hotline (שהועלה במסגרת המחזה האנתולוגי Death Defying Acts בשנת 1995), After the Night and the Music, Power Plays, Taller Than a Dwarf, The Way of All Fish ו־Adult Entertainment. בשנת 1969 ביימה את ההפקה של Adaptation/Next במסגרת הופעת בכורה מחוץ לברודוויי.

1970–1999: קריירה כ־תסריטאית ובמאית עריכה

בשנת 1971 השיקה איליין מיי את קריירתה כבמאית וכתסריטאית עם קומדיה שחורה בשם A New Leaf, המבוססת על סיפור קצר של ג'ק ריצ'י. מיי כיכבה בו כבת זוג מביכה לבוטניקאי רווק המגולם

קובץ:Elaine May Mike Nichols Dorothy Loudon Laugh Line 1959.JPG
מיי, מייק ניקולס ודורותי לאודון, 1959

על ידי וולטר מתאו. האולפן קיצץ את גרסתה המקורית בת ־180 הדקות ל־98 דקות, אך מאז הסרט הפך לקאלט. הביקורת זיכתה אותו באזכורים לתסריטאות סקרובול קלאסית, ומיי קיבלה מועמדות לגלובוס הזהב על משחקה.[12]

בשנת 1972 כתבה וביימה את אשת החלומות לפי תסריט של ניל סיימון. הסרט זכה לשבחי ביקורת ונותר ברשימת 100 קומי AFI.[13] בהמשך ביימה את סרט הגנגסטרים מייקי וניקי (1976), שזכה לעיכוב ושחרור באיחור בשל חילוקי דעות בינו לבין אולפני פרמאונט. מיי נלחמה משפטית על זכויותיו, ובסופו של דבר הוחלף גרסת המאי, שהושבה על־ידי אוסף הקריטריון ב־2019.[14][15]

בשנת 1978 כיכבה וכתבה את השמיים יכולים לחכות עם וורן בייטי, וזכתה במועמדות נוספת לפרס אוסקר לתסריט המעובד הטוב ביותר. באותה התקופה גם הופיעה כשתמונת אשתו של מתאו בסרט California Suite (1978), לפי תסריט נוסף של ניל סיימון.[16]

בשנת 1987 כתבה וביימה את אישתר, בכיכוב וורן בייטי ודסטין הופמן. הסרט זכה לביקורות תחילה שליליות והוגדר כ"כישלון אולפני", אך קיבל הערכה מחודשת במאה ה־21 על-ידי מבקרים כגון הניו יורקר ו־Slate.[17][18]

בשנות ה־90 הופיעה בסרטים כגון In the Spirit" (1991)" ודיברה על דמויות רכשניות. ב־1995 תרמה תסריטית לסרט סיכון מחושב. בשנת 1996 שיתפה פעולה עם מייק ניקולס על הסרט כלוב הציפורים (Cage aux Folles), שזכה להצלחה קופתית רחבה, וזכתה למועמדות שנייה לפרס אוסקר לתסריט המעובד הטוב ביותר עבור צבעי השלטון (1998).

2000–2018: חזרה למשחק וברודוויי עריכה

בשנת 2000 שיחקה מיי בסרטו של וודי אלן, נוכלים בגרוש, בתפקיד מיי סלואן – דמות שנכתבה במיוחד עבורה. על תפקידה זה זכתה בפרס איגוד המבקרים האמריקני לשחקנית המשנה הטובה ביותר.[19][20]

בשנת 2002 הוצג המחזה שלה Adult Entertainment בבימוי סטנלי דונן, בהשתתפות ג'יני ברלין ודני איילו, בתיאטרון Variety Arts במנהטן.[21]

ב־2011 הציגה את המחזה הקצר George Is Dead במסגרת האנתולוגיה Relatively Speaking, לצד מחזות של וודי אלן ואית'ן כהן, בבימוי ג'ון טורטורו. המבקרים שיבחו את תרומתה, כאשר The New York Times תיאר את המחזה כ"מחקר בנרקיסיזם", ההוליווד ריפורטר קבע כי היה זה "הקטע החזק ביותר".[22][23]

ב־2016 ביימה את הסרט התיעודי מייק ניקולס: אמנים אמריקאים כמחווה לשותפה לשעבר מייק ניקולס, שהלך לעולמו ב־2014.[24] באותה שנה הופיעה לצידו של וודי אלן בסדרה הקומית משבר בשש תמונות ב־אמזון פריים וידאו.[25]

בשנת 2018 חזרה מיי לבמה בברודוויי לאחר כ־60 שנה, כאשר גילמה את גלדיס גרין במחזה גלריית וייברלי מאת קנת' לונרגן, בבימויה של לילה נויגבאואר. ההצגה הועלתה בתיאטרון ג'ון גולדן – אותו תיאטרון שבו הופיעה עם ניקולס בשנות ה־60. על הופעתה זכתה בפרס טוני לשחקנית הטובה במחזה, והייתה לאישה השנייה בגילה שזוכה בפרס זה, אחרי לויס סמית.[26][27]

2019–הווה: חזרה לבימוי עריכה

בשנת 2019 הוכרז כי איליין מיי עתידה לביים סרט עלילתי חדש בשם Crackpot – סרטה העלילתי הראשון מאז אישתר (1987). הפרויקט נחשף על ידי השחקנית דקוטה ג'ונסון בטקס פרסי המושלים של אותה שנה, וצוין כי היא תשמש גם כשחקנית ראשית ומפיקה.[28][29]

בפברואר 2024 אישרה ג'ונסון כי הסרט נמצא עדיין בפיתוח, ומיי מיועדת לביים אותו.[30] מאוחר יותר באותה שנה נמסר כי גם סבסטיאן סטן צפוי להשתתף בסרט. עם זאת, על פי דיווחים, הפקת הסרט תלויה באישור ביטוחי הכולל מינוי במאי גיבוי, בשל גילה המתקדם של מיי, שיוכל להחליף אותה במידת הצורך.[31]

השפעה ומורשת עריכה

שיתוף הפעולה של איליין מיי עם מייק ניקולס בצמד ניקולס ומיי השפיע רבות על הקומדיה האמריקאית. סגנונם התאפיין באירוניה ובסאטירה על חיי היומיום, במיוחד על מערכות יחסים, והשפיע על קומיקאים מאוחרים כמו סטיב מרטין, ביל מארי ודייוויד לטרמן.[7] מרטין ציין כי הצמד היה בין הראשונים שעסקו באופן סאטירי במושג "מערכת יחסים", ואמר: "הם השפיעו על כולנו ושינו את פני הקומדיה."[7]

וודי אלן תיאר את תרומתם כ"עליית הקומדיה לרמה חדשה לגמרי", והקומיקאית לילי טומלין ציינה את מיי כהשראה המרכזית עבורה. לדבריה, "הניואנסים של הדמויות והסוגים התרבותיים שהם יצרו דיברו אליי לגמרי."[7]

הקומיקאי ג'ון מולייני תיאר את האלבום Mike Nichols & Elaine May Examine Doctors (1961) כאחד מאלבומי הקומדיה האהובים עליו, במיוחד את הרצועה המאולתרת "Mother and Son", שלדבריו היא "אולי הדבר הכי שמח שהוקלט אי פעם".[32]

הבמאי פיטר בוגדנוביץ' שיבח את סרטיה של מיי וציין: "תחי איליין! הלוואי שתוכל לשחק ולביים שוב בסרטים."[33] מעריצים נוספים של עבודתה כוללים את הקומיקאי פאטן אוזוולט ואת הבמאים האחים ספדי, שהביעו את הערכתם במיוחד לסרט מייקי וניקי (1976), בין השאר במסגרת ערוץ הקריטריון.

בשנים האחרונות זכתה עבודתה של מיי לבחינה מחודשת. אוסף הקריטריון כינה אותה "יוצרת סרטים מוערכת באופן פלילי", והחלה תנועה להכרה בהשפעתה ובתרומתה לקולנוע.[34] בשנת 2017 ייסד מעגל מבקרי הקולנוע של פילדלפיה פרס על שמה, המוענק לסרטים או יוצרים המביאים מודעות לנושאים מגדריים.[35]

בשנת 2024 ראה אור הספר Miss May Does Not Exist: The Life and Work of Elaine May, Hollywood’s Hidden Genius מאת קארי קורוגן, שעסק בחייה וביצירתה. הספר, שיצא לאור בהוצאת סנט מרטין, היה מועמד לפרס מעגל מבקרי הספרים הלאומי לספר הביכורים הטוב ביותר.[36][37]

פילמוגרפיה עריכה

שנה כותר בימוי תסריט משחק תפקיד הערות
1967 Enter Laughing לא לא כן אנג'לה מרלו —
1967 Luv לא לא כן אלן מנוויל —
1967 הבוגר לא לא כן בחורה עם פתק לבנג'מין ללא קרדיט
1967 Bach to Bach לא כן כן אישה סרט קצר
1971 A New Leaf כן כן כן הנרייטה לואל הופעת בימוי ראשונה
1971 Such Good Friends לא כן לא — תחת שם בדוי: אסתר דייל
1972 אשת החלומות כן לא לא — —
1976 Mikey and Nicky כן כן כן אישה בטלוויזיה (קול) ללא קרדיט
1978 השמיים יכולים לחכות לא כן לא — —
1978 California Suite לא לא כן מילי מייקלס —
1981 אדומים לא כן לא — ללא קרדיט
1982 טוטסי לא כן לא — ללא קרדיט
1986 המבוך לא כן לא — ללא קרדיט
1987 אישתר כן כן לא — —
1990 In the Spirit לא לא כן מריאן פלאן —
1994 זאב לא לא כן מוקדנית (קול) ללא קרדיט
1995 סיכון מחושב לא כן לא — ללא קרדיט
1996 כלוב הציפורים לא כן לא — —
1998 צבעי השלטון לא כן לא — —
2000 נוכלים בגרוש לא לא כן מיי —
2021 The Same Storm לא לא כן רות ליפסמן —
TBA Crackpot כן ייקבע בהמשך לא — —

קישורים חיצוניים עריכה

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|איליין מיי]] בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  2. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  3. ^ 1 2 3 4 Time Inc, LIFE, Time Inc, 1967-07-28. (בEnglish)
  4. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  5. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  6. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  7. ^ 1 2 3 4 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  8. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  9. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  10. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  11. ^ Foster, Gwendolyn Audrey. Women Film Directors: An International Bio-critical Dictionary, Greenwood Publishing (1995) p. 246
  12. ^ Canby, Vincent, "A New Leaf...", The New York Times, March 12, 1971
  13. ^ AFI's 100 Years...100 Laughs, American Film Institute, 2000
  14. ^ Hoberman, J., The New York Times, July 2, 2019
  15. ^ LaSalle, Mick, Datebook San Francisco Chronicle, September 1, 2022
  16. ^ AV media, YouTube: California Suite (1978)
  17. ^ NYT Harmetz, May 19, 1987; Murray, Noel, The Dissolve, August 6, 2013; Haglund, Slate, August 6, 2013
  18. ^ Olsen, Mark, Los Angeles Times, August 11, 2013
  19. ^ Lax, Eric. Conversations with Woody Allen: His Films, the Movies, and Moviemaking, Knopf Doubleday Publishing (2007), p. 161
  20. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  21. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  22. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  23. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  24. ^ The Film Stage, February 1, 2016
  25. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  26. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  27. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  28. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  29. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  30. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  31. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  32. ^ The Pitch, Pitchfork
  33. ^ Bogdanovich, Peter. Movie of the Week. p. 137
  34. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  35. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  36. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  37. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).


פרס אוסקר לשם כבוד
1928–1950 האחים וורנר / צ'ארלי צ'פלין (1928) ‏•‏‏ וולט דיסני (1932) ‏•‏‏ שירלי טמפל (1934) ‏•‏‏ ד. וו. גריפית' (1935) ‏•‏‏ סדרת הסרטים March of Time / הווארד גרין והרולד רוסון (1936) ‏•‏‏ אדגר ברגן / הווארד גרין / המוזיאון לאמנות מודרנית / מאק סנט (1937) ‏•‏‏ ארתור בול / וולט דיסני / דינה דורבין ומיקי רוני / גורדון ג'נינגס, יאן דומלה, דברו ג'נינגס, אירמין רוברטס, ארט סמית', פרסיוט אדוארט, לויאל גריגס, לורן ריידר, הארי מילס, לואיס מסנקופ, וולטר אוברסט / אוליבר מארש ואלן דייבי / הארי וורנר (1938) ‏•‏‏ דאגלס פיירבנקס / ג'ודי גרלנד / ויליאם קמרון מנזיס / הקרן לקולנוע וטלוויזיה (ז'אן הרשולט, ראלף מורגן, ראלף בלוק, קונרד נגל)/ חברת טכניקולור (1939) ‏•‏‏ בוב הופ / ניית'ן לוינסון (1940) ‏•‏‏ וולט דיסני, ויליאם גארטי, ג'ון נ. א. הוקינס וחברת RCA / לאופולד סטוקובסקי ושותפיו / ריי סקוט / משרד המודיעין הבריטי (1941) ‏•‏‏ שארל בואייה / נואל קאוורד / מטרו גולדווין מאייר (1942) ‏•‏‏ ג'ורג' פאל (1943) ‏•‏‏ בוב הופ / מרגרט אובראיין (1944) ‏•‏‏ אולפני רפבליק ודניאל בלומברג / וולטר וגנר / "הבית בו אני גר" / פגי אן גארנר (1945) ‏•‏‏ הרולד ראסל / לורנס אוליבייה / ארנסט לוביטש / קלוד ג'רמן ג'וניור (1946) ‏•‏‏ ג'יימס באסקט / תומאס ארמט / ויליאם ניקולס זליג / אלברט סמית' / ג'ורג' קירק ספור / "מצחצחי הנעליים" (1947) ‏•‏‏ וולטר וגנר / הסרט‏ Monsieur Vincent / סיד גראומן / אדולף צוקור (1948) ‏•‏‏ ז'אן הרשולט / פרד אסטר / ססיל ב. דה-מיל / "גונבי האופניים" (1949) ‏•‏‏ לואי ב. מאייר / ג'ורג' מרפי / הסרט‏ חומות מלפאגה (1950)
1951–1975 ג'ין קלי / "רשומון" (1951) ‏•‏‏ מריאן קופר / בוב הופ / הרולד לויד / ג'ורג' מיצ'ל / ג'וזף שנק (1952) ‏•‏‏ אולפני המאה ה-20 / חברת Bell & Howell / ג'וזף ברין / פיט סמית' (1953) ‏•‏‏ חברת Bausch & Lomb / דני קיי / קמפ ניבר / גרטה גרבו / ג'ון וייטלי / וינסנט וינטר / הסרט Jigokumon ‏(1954) ‏•‏‏ הסרט Miyamoto Musashi‏ (1955) ‏•‏‏ אדי קנטור (1956) ‏•‏‏ איגוד מהנדסי הקולנוע והטלוויזיה / ברונקו בילי אנדרסון / צ'ארלס בראקט / בי. בי. קהיין (1957) ‏•‏‏ מוריס שבלייה (1958) ‏•‏‏ באסטר קיטון / לי דה פורסט (1959) ‏•‏‏ גרי קופר / סטן לורל / היילי מילס (1960) ‏•‏‏ ויליאם הנדריקס / פרד מטזלר / ג'רום רובינס (1961) ‏•‏‏ ויליאם טאטל (1964) ‏•‏‏ בוב הופ (1965) ‏•‏‏ יאקימה קאנוט / פרנק פרימן (1966) ‏•‏‏ ארתור פריד (1967) ‏•‏‏ ג'ון צ'יימברס / אונה וייט (1968) ‏•‏‏ קרי גרנט (1969) ‏•‏‏ ליליאן גיש / אורסון ולס (1970) ‏•‏‏ צ'ארלי צ'פלין (1971) ‏•‏‏ צ'ארלס בורן / אדוארד ג'י רובינסון (1972) ‏•‏‏ הנרי לנגוליס / גראוצ'ו מרקס (1973) ‏•‏‏ הווארד הוקס / ז'אן רנואר (1974) ‏•‏‏ מרי פיקפורד (1975)
1976–2000 מרגרט בות' (1977) ‏•‏‏ וולטר לאנץ / לורנס אוליבייה / קינג וידור / המוזיאון לאמנות מודרנית (1978) ‏•‏‏ האל אליאס / אלק גינס (1979) ‏•‏‏ הנרי פונדה (1980) ‏•‏‏ ברברה סטנוויק (1981) ‏•‏‏ מיקי רוני (1982) ‏•‏‏ האל רוץ' (1983) ‏•‏‏ ג'יימס סטיוארט / הקרן הלאומית לאמנויות (1984) ‏•‏‏ פול ניומן / אלכס נורת' (1985) ‏•‏‏ ראלף בלאמי (1986) ‏•‏‏ חברת קודאק / הוועד הלאומי לסרטים בקנדה (1988) ‏•‏‏ אקירה קורוסאווה (1989) ‏•‏‏ סופיה לורן / מירנה לוי (1990) ‏•‏‏ סטיאג'יט ריי (1991) ‏•‏‏ פדריקו פליני (1992) ‏•‏‏ דברה קר (1993) ‏•‏‏ מיכלאנג'לו אנטוניוני (1994) ‏•‏‏ קירק דאגלס / צ'אק ג'ונס (1995) ‏•‏‏ מייקל קיד (1996) ‏•‏‏ סטנלי דונן (1997) ‏•‏‏ איליה קאזאן (1998) ‏•‏‏ אנדז'יי ויידה (1999) ‏•‏‏ ג'ק קארדיף / ארנסט להמן (2000)
2001–הווה סידני פואטייה / רוברט רדפורד (2001) ‏•‏‏ פיטר או'טול (2002) ‏•‏‏ בלייק אדוארדס (2003) ‏•‏‏ סידני לומט (2004) ‏•‏‏ רוברט אלטמן (2005) ‏•‏‏ אניו מוריקונה (2006) ‏•‏‏ רוברט בויל (2007) ‏•‏‏ לורן באקול / רוג'ר קורמן / גורדון וויליס (2009) ‏•‏‏ קווין בראונלו / ז'אן-לוק גודאר / אלי וולך (2010) ‏•‏‏ ג'יימס ארל ג'ונס / דיק סמית' (2011) ‏•‏‏ דון אלן פניבייקר / האל נידהם / ג'ורג' סטיבנס ג'וניור (2012) ‏•‏‏ אנג'לה לאנסברי / סטיב מרטין / פיירו טוסי (2013) ‏•‏‏ ז'אן-קלוד קרייר / הייאו מיאזאקי / מורין או'הרה (2014) ‏•‏‏ ספייק לי / ג'ינה רולנדס (2015) ‏•‏‏ ג'קי צ'אן / לין סטלמאסטר / אן וי. קואטס / פרדריק וייזמן (2016) ‏•‏‏ צ'ארלס ברנט / אוון רויזמן / דונלד סאת'רלנד / אנייס ורדה (2017) ‏•‏‏ מרווין לוי / לאלו שיפרין / סיסלי טייסון (2018) ‏•‏‏ דייוויד לינץ' / וס סטודי / לינה ורטמילר (2019) ‏•‏‏ סמואל ל. ג'קסון / איליין מיי / ליב אולמן (2021) ‏•‏‏ אוזאן פלסי / דיאן וורן / פיטר ויר (2022) ‏•‏‏ אנג'לה באסט / מל ברוקס / קרול ליטלטון (2023) ‏•‏‏ קווינסי ג'ונס / ג'ולייט טיילור (2024) ‏•‏‏ דבי אלן / טום קרוז / ווין תומאס (2025)
פרס טוני לשחקנית הראשית הטובה ביותר במחזה
1947–1975 אינגריד ברגמן / הלן הייז (1947) • ג'ודית אנדרסון / קתרין קורנל / ג'סיקה טנדי (1948) • מרטיטה האנט (1949) • שירלי בות' (1950) • אוטה האגן (1951) • ג'ולי האריס (1952) • שירלי בות' (1953) • אודרי הפבורן (1954) • ננסי קלי (1955) • ג'ולי האריס (1956) • מרגרט לייטון (1957) • הלן הייז (1958) • גרטרוד ברג (1959) • אן בנקרופט (1960) • ג'ואן פלורייט (1961) • מרגרט לייטון (1962) • אוטה האגן (1963) • סנדי דניס (1964) • איירין וורת' (1965) • רוזמרי האריס (1966) • בריל ריד (1967) • זואי קולדוול (1968) • ג'ולי האריס (1969) • תמי גריימס (1970) • מורין סטייפלטון (1971) • סאדה תומפסון (1972) • ג'ולי האריס (1973) • קולין דיוורסט (1974) • אלן בורסטין (1975)
1976–2000 איירין וורת' (1976) • ג'ולי האריס (1977) • ג'סיקה טנדי (1978) • קונסטנס קאמינגס / קרול שלי (1979) • פיליס פרליך (1980) • ג'יין לפוטייר (1981) • זואי קולדוול (1982) • ג'סיקה טנדי (1983) • גלן קלוז (1984) • סטוקרד צ'אנינג (1985) • לילי טומלין (1986) • לינדה לאבין (1987) • ג'ואן אלן (1988) • פולין קולינס (1989) • מגי סמית' (1990) • מרסדס רוהל (1991) • גלן קלוז (1992) • מדלין קאן (1993) • דיאנה ריג (1994) • שרי ג'ונס (1995) • זואי קולדוול (1996) • ג'נט מק'תיר (1997) • מארי מולן (1998) • ג'ודי דנץ' (1999) • ג'ניפר אילי (2000)
2001–הווה מרי-לואיז פארקר (2001) • לינדזי דאנקן (2002) • ונסה רדגרייב (2003) • פלישיה רשאד (2004) • שרי ג'ונס (2005) • סינת'יה ניקסון (2006) • ג'ולי וייט (2007) • דיאנה דונאגן (2008) • מרשה גיי הארדן (2009) • ויולה דייוויס (2010) • פרנסס מקדורמנד (2011) • נינה אריאנדה (2012) • סיסלי טייסון (2013) • אודרה מקדונלד (2014) • הלן מירן (2015) • ג'סיקה לאנג (2016) • לורי מטקאלף (2017) • גלנדה ג'קסון (2018) • איליין מיי (2019) • מרי-לואיז פארקר (2021) • דירדרה אוקונל (2022) • ג'ודי קומר (2023) ‏•‏‏ שרה פולסון (2024) ‏•‏‏ שרה סנוק (2025)
זוכי פרס באפט"א לתסריט המעובד הטוב ביותר
רות פראוור-ג'אבוולה (1983) ‏•‏‏ ברוס רובינסון (1984) ‏•‏‏ ריצ'רד קונדון וג'נט רוץ' (1985) ‏•‏‏ קורט לואדטקה (1986) ‏•‏‏ קלוד ברי וז'ראר בראש (1987) ‏•‏‏ ז'אן-קלוד קרייר ופיליפ קאופמן (1988) ‏•‏‏ כריסטופר המפטון (1989) ‏•‏‏ ניקולס פילגי ומרטין סקורסזה (1990) ‏•‏‏ דיק קלמנט, רודי דויל ואיאן לה פרנס (1991) ‏•‏‏ מייקל טולקין (1992) ‏•‏‏ סטיבן זאיליאן (1993) ‏•‏‏ פול אטאנסיו (1994) ‏•‏‏ ג'ון הודג' (1995) ‏•‏‏ אנתוני מינגלה (1996) ‏•‏‏ באז לורמן וקרייג פירס (1997) ‏•‏‏ איליין מיי (1998) ‏•‏‏ ניל ג'ורדן (1999) ‏•‏‏ סטיבן גאגן (2000) ‏•‏‏ טד אליוט, טרי רוסיו, רוג'ר ס.ה. שולמן וג'ו סטילמן (2001) ‏•‏‏ צ'ארלי קאופמן ודונלד קאופמן (2002) ‏•‏‏ פיליפה בוינס, פיטר ג'קסון ופראן וולש (2003) ‏•‏‏ אלכסנדר פיין וג'ים טיילור (2004) ‏•‏‏ לארי מק'מרטרי ודיאנה אוסנה (2005) ‏•‏‏ ג'רמי ברוק ופיטר מורגן (2006) ‏•‏‏ רונלד הארווד (2007) ‏•‏‏ סיימון בופוי (2008) ‏•‏‏ ג'ייסון רייטמן ושלדון טרנר (2009) ‏•‏‏ אהרן סורקין (2010) ‏•‏‏ ברידג'ט אוקונור ופיטר סטראוהן (2011) ‏•‏‏ דייוויד או. ראסל (2012) ‏•‏‏ סטיב קוגן וג'ף פופ (2013) ‏•‏‏ אנתוני מקארטן (2014) ‏•‏‏ אדם מקיי וצ'ארלס רנדולף (2015) ‏•‏‏ לוק דייוויס (2016) ‏•‏‏ ג'יימס אייבורי (2017) ‏•‏‏ ספייק לי, דייוויד רבינוביץ, צ'רלי וואטל וקווין ווילמוט (2018) ‏•‏‏ טאיקה ואיטיטי (2019) ‏•‏‏ כריסטופר המפטון ופלוריאן זלר (2020) ‏•‏‏ שאן הדר (2021) ‏•‏‏ אדוארד ברגר, לסלי פטרסון ואיאן סטוקל (2022) ‏•‏‏ קורד ג'פרסון (2023) ‏•‏‏ פיטר סטראוהן (2024) ‏•‏‏ פול תומאס אנדרסון (2025)
פרס פטל הזהב לבמאי הגרוע ביותר
1980–1999 רוברט גרינוולד (1980) ‏•‏‏ מייקל צ'ימינו (1981) ‏•‏‏ קן אנאקין / טרנס יאנג (1982) ‏•‏‏ פיטר סאדי (1983) ‏•‏‏ ג'ון דרק (1984) ‏•‏‏ סילבסטר סטאלון (1985) ‏•‏‏ פרינס (1986) ‏•‏‏ נורמן מיילר / איליין מיי (1987) ‏•‏‏ בלייק אדוארדס / סטיוארט רפיל (1988) ‏•‏‏ ויליאם שאטנר (1989) ‏•‏‏ ג'ון דרק (1990) ‏•‏‏ מייקל להמן (1991) ‏•‏‏ דייוויד סלצר (1992) ‏•‏‏ ג'ניפר לינץ' (1993) ‏•‏‏ סטיבן סיגל (1994) ‏•‏‏ פול ורהובן (1995) ‏•‏‏ אנדרו ברגמן (1996) ‏•‏‏ קווין קוסטנר (1997) ‏•‏‏ גאס ואן סנט (1998) ‏•‏‏ בארי זוננפלד (1999)
2000–2019 רוג'ר כריסטיאן (2000) ‏•‏‏ טום גרין (2001) ‏•‏‏ גאי ריצ'י (2002) ‏•‏‏ מרטין ברסט (2003) ‏•‏‏ פיטוף (2004) ‏•‏‏ ג'ון מלורי אשר (2005) ‏•‏‏ מ. נייט שאמלאן (2006) ‏•‏‏ כריס סיברסון (2007) ‏•‏‏ יובה בול (2008) ‏•‏‏ מייקל ביי (2009) ‏•‏‏ מ. נייט שאמלאן (2010) ‏•‏‏ דניס דוגן (2011) ‏•‏‏ ביל קונדון (2012) ‏•‏‏ אליזבת בנקס, סטיבן בריל, סטיב קאר, ראסטי קנדייף, ג'יימס דאפי, גריפין דאן, פיטר פארלי, פטריק פורסברג, וויל גרהם, ג'יימס גאן, בוב אודנקירק, ברט ראטנר וג'ונתן ואן טולקן (2013) ‏•‏‏ מייקל ביי (2014) ‏•‏‏ ג'וש טראנק (2015) ‏•‏‏ דינש ד'סוזה וברוס סקולי (2016) ‏•‏‏ טוני ליאונדיס (2017) ‏•‏‏ איתן כהן (2018) ‏•‏‏ טום הופר (2019)
2020–הווה סיה (2020) ‏•‏‏ כריסטופר אשלי (2021) ‏•‏‏ משין גאן קלי ומוד סאן (2022) ‏•‏‏ רייס פרייק-ווטרפילד (2023) ‏•‏‏ פרנסיס פורד קופולה (2024) ‏•‏‏ ריץ' לי (2025)
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=איליין_מיי&oldid=983294"