Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

ז'אן-לוק גודאר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
קובץ:Disambig RTL.svg המונח "גודאר" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו גודאר (פירושונים).
ז'אן-לוק גודאר
ז'אן-לוק גודאר, 1968
ז'אן-לוק גודאר, 1968
לידה 3 בדצמבר 1930
צרפתצרפת פריז, צרפת
פטירה 13 בספטמבר 2022 (בגיל 91)
מדינה צרפתצרפת צרפת
שווייץשווייץ שווייץ
יצירות בולטות עד כלות הנשימה (1960)
הגוף והלב (1963)
תקופת פעילות 1950–2022 (כ־72 שנים)
עיסוק במאי, מפיק, תסריטאי, מבקר, צלם ושחקן קולנוע
פרופיל ב-IMDb

ז'אן-לוק גוֹדָאר (בצרפתית: Jean-Luc Godard; ‏3 בדצמבר 1930 – 13 בספטמבר 2022) היה במאי קולנוע שווייצרי-צרפתי, מהמשפיעים ביותר בתנועת הגל החדש בקולנוע. מיוחסת לו המימרה "כל מה שצריך בשביל סרט הוא אקדח ובחורה (או: אישה)", כפרפרזה על דברי צ'ארלי צ'פלין: "כל מה שאני צריך בשביל ליצור קומדיה זה: פארק, שוטר ונערה יפה".[1][2]

ביוגרפיה עריכה

ראשית חייו עריכה

גודאר נולד בפריז להורים שווייצרים-צרפתים, למד בליון ובאוניברסיטת סורבון בפריז. במהלך לימודיו בסורבון חבר לקבוצת חובבי קולנוע צרפתית ובהם פרנסואה טריפו, ז'אק ריווט ואריק רוהמר. כשייסד אנדרה באזאן את מגזין הקולנוע המשפיע "מחברות הקולנוע" (Cahiers du cinéma) בשנת 1951, היו גודאר, ריבט ורומר בין כתביו הראשונים.

סרטיו המוקדמים עריכה

כמו רבים מכתבי Cahiers du cinéma החל גודאר לבצע גיחות אל עולם היצירה הקולנועית. סרטו הראשון (1954) היה סרט תיעודי בשם "Opération béton". ב-1958 צילם את "Charlotte et son Jules" (יצא לאקרנים ב-1960 ואת "Une histoire d'eau" (יצא ב-1961). הראשון היה מחווה לז'אן קוקטו, משורר, סופר וקולנוען צרפתי, והשני מחווה למק סנט, קומיקאי קנדי.

גודאר המשיך בכתיבתו הבקורתית, והפך לאחד מהתומכים החשובים של "הגל החדש".

סרטו הגדול הראשון היה "À bout de souffle" ("עד כלות הנשימה", 1960) בכיבובם של ז'אן-פול בלמונדו וג'ין סיברג. הסרט זכה לביקורות אוהדות ולהצלחה מסחרית בצרפת וברחבי העולם, והפך לסרט-מפתח של סגנון הגל החדש – השפעה של קולנוע אמריקאי, עריכה גסה, והנאה אמיתית מעצם העשייה הקולנועית. הצלחתו הבאה הייתה "Vivre sa vie" ("לחיות את חייה", 1962). בשנה שלאחר מכן יצר את הכישלון המופלא "Les Carabiniers" ("הקרביניארים"), מחווה לבמאי הצרפתי ז'אן ויגו.

ב-1961 נישא לשחקנית הדנית אנה קארינה, וב-1964 הקים עמה את חברת ההפקה "Anouchka Films". ב-1964 ביים את הסרט Bande à part בכיכוב אנה קארינה שעוסק בחברות של 3 צרפתים (אודיל, ארתור ופרנץ) שמחליטים לבצע שוד; הסצנות הזכורות ביותר מסרט זה הן סצנת הריקוד בבית הקפה וסצנת הריצה במוזיאון הלובר. ב-1965 ביים את "Pierrot le fou" ("פיירו המשוגע") ואת סרט המדע הבדיוני "Alphaville" (אלפאוויל), המתבסס על גיבורו הספרותי של פיטר צ'ייני. בסוף אותה שנה התגרש מקרינה. ב-1967 התחתן עם השחקנית אן ויאז'מסקי, לה הוא היה נשוי עד שנת 1979, וביים את הסרט "סוף השבוע", בו היא שיחקה.

פוליטיקה ויחס ליהודים עריכה

הפוליטיקה מעולם לא הייתה רחוקה מפני השטח בסרטיו של גודאר. הוא הגדיר עצמו "פלסטיני בנשמתו", ויצר בשנת 1978 סרט תיעודי בשם "כאן ושם", (Ici et ailleurs), שבו הוא מנגיד חיים של משפחה צרפתית מול משפחה פלסטינית. במהלך הסרט מהבהבות מספר פעמים בו-זמנית תמונותיהם של גולדה מאיר ושל אדולף היטלר, לשם השוואה ביניהם כשני רודנים.[3]

אחד מסרטיו הראשונים, "Le Petit Soldat" ("החייל הקטן") עסק במלחמת העצמאות של אלג'יריה, ובלט בכך שניסה להציג את מורכבות המחלוקת, במקום להציג השקפה אידאולוגית זו או אחרת. הקריירה המוקדמת של גודאר מאופיינת בשיבוץ של סרטים מעין אלה עם סרטים רומנטיים "קלילים" יותר, כגון "Une Femme est une Femmme" ("אישה היא אישה"). בהמשך שנות השישים החל לשלב בין שתי הסוגות – הרומנטי והפוליטי – והפיק סרטים כמו "Alphaville" ו־"פייר המשוגע", יצירות-מופת של הזרה. לקראת סוף העשור התקרב עוד יותר לאמירה פוליטית גלויה בסרטיו, למשל ב־"Masculin, féminin" ("גברי, נשי", 1966) וב־"Made in U.S.A." ("תוצרת ארצות הברית", 1966). ב־1967 ביים את "La Chinoise" ("הסינית") ונישא לכוכבת אן ויאזמסקי במהלך הצילומים.

במהלך סוף שנות השישים החל גודאר להתעניין באידאולוגיה מאואיסטית. יחדיו עם ז'אן פייר גורן הקים את קבוצת הקולנוענים האידיאליסטית־סוציאליסטית "Dziga-Vertov", שנקראה על שם הבמאי הרוסי דזיגה ורטוב. הקולקטיב יצר כ־10 סרטים שעסקו במאבקו של העולם השלישי לשחרור מהאימפריאליזם המערבי. בתקופה זו טייל רבות בעולם וצילם מספר סרטים, חלקם סרטים קצרים שתיארו את תפיסותיו הפוליטיות, ומהם נותרו רבים בלתי־גמורים או שלא זכו לצאת לאקרנים. סרטו האנטי-צרכני "Week End" ("סוף השבוע") יצא בשנת 1967. סרטיו הפכו לפוליטיים ונסיוניים מאוד, והוא המשיך ליצור סרטים מעין אלה עד 1980.

גודאר הואשם לא אחת באנטישמיות, בעקבות מספר התבטאויות שלו נגד מדינת ישראל ונגד היהודים. בשנת 1960 הוא קרא למפיק הצרפתי פייר בראונברגר "יהודי מלוכלך". כאשר הבמאי היהודי־צרפתי ז'אן-פייר גורן ביקש ממנו ב־1973 תשלום על עבודתו בסרטם המשותף "הכל בסדר" אמר גודאר: "זה תמיד אותו הדבר, היהודים מתקשרים אליך כשהם שומעים את הקופה מצלצלת". כמו כן טען שהוליווד היא המצאה של "גנגסטרים יהודים". ב־1981 אמר בתוכנית טלוויזיה שהיהודים הם "עם ארור".[4] לעיתים קרובות כינה את ישראל כ"גידול סרטני על מפת המזרח התיכון". הוא הצדיק את טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן ב־1972 ואת פיגועי ההתאבדות הפלסטיניים בישראל. ב־2006 הוא גם הצהיר שיהודים בגרמניה הנאצית הלכו בכוונה לתאי הגזים כמו עדר כדי לעזור להקמת מדינת ישראל והשווה אותם למחבלים מתאבדים ו־"6 מיליון קמיקזות", התבטאות שמהווה סילוף וזילות של השואה.[5] גודאר כינה את ההאשמות באנטישמיות "שטויות", בטענה ש"כל עמי הים התיכון הם שמיים, אז אנטישמי פירושו אנטי-ים תיכוני... זה לא אומר כלום".[6]

אחרית ימיו עריכה

גודאר חזר ליצירת סרטים מסורתיים יותר עם "Sauve qui peut" ("כל אחד לעצמו", 1980), הראשון בסדרת סרטים שגרתיים יחסית עם טונים אוטוביוגרפיים. למרות זאת, עורר מחלוקת נוספת בסרטו "Marie, Je vous salue" ("שלום למריה", 1985), שהוחרם על ידי הכנסייה הקתולית בטענה שהוא סרט כפירה, ובסרט "המלך ליר" (1987), אמירה ייחודית על שייקספיר ועל שפה שזכתה לקיתונות של גנאי.

סרטיו המאוחרים יותר בולטים ביופיים הוויזואלי ובתחושת הרקוויאם המופיעה ברבים מהם – סרטים כגון "הגל החדש" (1990) ואחרים.

בספטמבר 2022 ביצע גודאר התאבדות בסיוע רפואי.

פילמוגרפיה חלקית עריכה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו.

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: ז'אן-לוק גודאר
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ז'אן-לוק גודאר

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Tim Molloy (August 23, 2021), Baby Money Is a High-Stakes Home-Invasion Thriller, Full of Lessons for Scrappy Filmmakers. Movie Maker. Retrieved August 25, 2021
  2. ^ יבשם עזגד, כל מה שצריך בשביל סרט הוא אקדח ואישה.Azgad.com. אוחזר ב-25 באוגוסט 2021
  3. ^ אריאל שוייצר, היהודי של הקולנוע: האם ז'אן-לוק גודאר אנטישמי?, באתר הארץ, 26 בנובמבר 2010
  4. ^ Richard Brody, Everything Is Cinema: The Working Life of Jean-Luc Godard, Henry Holt and Company, 2008, עמ' 576, ISBN 978-0-8050-8015-5
  5. ^ Benjamin Ivry (October 8, 2021), Are They Giving an Oscar to an Anti-Semite?. Forward. Retrieved August 25, 2021
  6. ^ Kyle Buchanan, Jean-Luc Godard Says Honorary Oscar Meant ‘Nothing’ to Him, Vulture, ‏24 ביולי 2018


פרס אוסקר לשם כבוד
1928–1950 האחים וורנר / צ'ארלי צ'פלין (1928) ‏•‏‏ וולט דיסני (1932) ‏•‏‏ שירלי טמפל (1934) ‏•‏‏ ד. וו. גריפית' (1935) ‏•‏‏ סדרת הסרטים March of Time / הווארד גרין והרולד רוסון (1936) ‏•‏‏ אדגר ברגן / הווארד גרין / המוזיאון לאמנות מודרנית / מאק סנט (1937) ‏•‏‏ ארתור בול / וולט דיסני / דינה דורבין ומיקי רוני / גורדון ג'נינגס, יאן דומלה, דברו ג'נינגס, אירמין רוברטס, ארט סמית', פרסיוט אדוארט, לויאל גריגס, לורן ריידר, הארי מילס, לואיס מסנקופ, וולטר אוברסט / אוליבר מארש ואלן דייבי / הארי וורנר (1938) ‏•‏‏ דאגלס פיירבנקס / ג'ודי גרלנד / ויליאם קמרון מנזיס / הקרן לקולנוע וטלוויזיה (ז'אן הרשולט, ראלף מורגן, ראלף בלוק, קונרד נגל)/ חברת טכניקולור (1939) ‏•‏‏ בוב הופ / ניית'ן לוינסון (1940) ‏•‏‏ וולט דיסני, ויליאם גארטי, ג'ון נ. א. הוקינס וחברת RCA / לאופולד סטוקובסקי ושותפיו / ריי סקוט / משרד המודיעין הבריטי (1941) ‏•‏‏ שארל בואייה / נואל קאוורד / מטרו גולדווין מאייר (1942) ‏•‏‏ ג'ורג' פאל (1943) ‏•‏‏ בוב הופ / מרגרט אובראיין (1944) ‏•‏‏ אולפני רפבליק ודניאל בלומברג / וולטר וגנר / "הבית בו אני גר" / פגי אן גארנר (1945) ‏•‏‏ הרולד ראסל / לורנס אוליבייה / ארנסט לוביטש / קלוד ג'רמן ג'וניור (1946) ‏•‏‏ ג'יימס באסקט / תומאס ארמט / ויליאם ניקולס זליג / אלברט סמית' / ג'ורג' קירק ספור / "מצחצחי הנעליים" (1947) ‏•‏‏ וולטר וגנר / הסרט‏ Monsieur Vincent / סיד גראומן / אדולף צוקור (1948) ‏•‏‏ ז'אן הרשולט / פרד אסטר / ססיל ב. דה-מיל / "גונבי האופניים" (1949) ‏•‏‏ לואי ב. מאייר / ג'ורג' מרפי / הסרט‏ חומות מלפאגה (1950)
1951–1975 ג'ין קלי / "רשומון" (1951) ‏•‏‏ מריאן קופר / בוב הופ / הרולד לויד / ג'ורג' מיצ'ל / ג'וזף שנק (1952) ‏•‏‏ אולפני המאה ה-20 / חברת Bell & Howell / ג'וזף ברין / פיט סמית' (1953) ‏•‏‏ חברת Bausch & Lomb / דני קיי / קמפ ניבר / גרטה גרבו / ג'ון וייטלי / וינסנט וינטר / הסרט Jigokumon ‏(1954) ‏•‏‏ הסרט Miyamoto Musashi‏ (1955) ‏•‏‏ אדי קנטור (1956) ‏•‏‏ איגוד מהנדסי הקולנוע והטלוויזיה / ברונקו בילי אנדרסון / צ'ארלס בראקט / בי. בי. קהיין (1957) ‏•‏‏ מוריס שבלייה (1958) ‏•‏‏ באסטר קיטון / לי דה פורסט (1959) ‏•‏‏ גרי קופר / סטן לורל / היילי מילס (1960) ‏•‏‏ ויליאם הנדריקס / פרד מטזלר / ג'רום רובינס (1961) ‏•‏‏ ויליאם טאטל (1964) ‏•‏‏ בוב הופ (1965) ‏•‏‏ יאקימה קאנוט / פרנק פרימן (1966) ‏•‏‏ ארתור פריד (1967) ‏•‏‏ ג'ון צ'יימברס / אונה וייט (1968) ‏•‏‏ קרי גרנט (1969) ‏•‏‏ ליליאן גיש / אורסון ולס (1970) ‏•‏‏ צ'ארלי צ'פלין (1971) ‏•‏‏ צ'ארלס בורן / אדוארד ג'י רובינסון (1972) ‏•‏‏ הנרי לנגוליס / גראוצ'ו מרקס (1973) ‏•‏‏ הווארד הוקס / ז'אן רנואר (1974) ‏•‏‏ מרי פיקפורד (1975)
1976–2000 מרגרט בות' (1977) ‏•‏‏ וולטר לאנץ / לורנס אוליבייה / קינג וידור / המוזיאון לאמנות מודרנית (1978) ‏•‏‏ האל אליאס / אלק גינס (1979) ‏•‏‏ הנרי פונדה (1980) ‏•‏‏ ברברה סטנוויק (1981) ‏•‏‏ מיקי רוני (1982) ‏•‏‏ האל רוץ' (1983) ‏•‏‏ ג'יימס סטיוארט / הקרן הלאומית לאמנויות (1984) ‏•‏‏ פול ניומן / אלכס נורת' (1985) ‏•‏‏ ראלף בלאמי (1986) ‏•‏‏ חברת קודאק / הוועד הלאומי לסרטים בקנדה (1988) ‏•‏‏ אקירה קורוסאווה (1989) ‏•‏‏ סופיה לורן / מירנה לוי (1990) ‏•‏‏ סטיאג'יט ריי (1991) ‏•‏‏ פדריקו פליני (1992) ‏•‏‏ דברה קר (1993) ‏•‏‏ מיכלאנג'לו אנטוניוני (1994) ‏•‏‏ קירק דאגלס / צ'אק ג'ונס (1995) ‏•‏‏ מייקל קיד (1996) ‏•‏‏ סטנלי דונן (1997) ‏•‏‏ איליה קאזאן (1998) ‏•‏‏ אנדז'יי ויידה (1999) ‏•‏‏ ג'ק קארדיף / ארנסט להמן (2000)
2001–הווה סידני פואטייה / רוברט רדפורד (2001) ‏•‏‏ פיטר או'טול (2002) ‏•‏‏ בלייק אדוארדס (2003) ‏•‏‏ סידני לומט (2004) ‏•‏‏ רוברט אלטמן (2005) ‏•‏‏ אניו מוריקונה (2006) ‏•‏‏ רוברט בויל (2007) ‏•‏‏ לורן באקול / רוג'ר קורמן / גורדון וויליס (2009) ‏•‏‏ קווין בראונלו / ז'אן-לוק גודאר / אלי וולך (2010) ‏•‏‏ ג'יימס ארל ג'ונס / דיק סמית' (2011) ‏•‏‏ דון אלן פניבייקר / האל נידהם / ג'ורג' סטיבנס ג'וניור (2012) ‏•‏‏ אנג'לה לאנסברי / סטיב מרטין / פיירו טוסי (2013) ‏•‏‏ ז'אן-קלוד קרייר / הייאו מיאזאקי / מורין או'הרה (2014) ‏•‏‏ ספייק לי / ג'ינה רולנדס (2015) ‏•‏‏ ג'קי צ'אן / לין סטלמאסטר / אן וי. קואטס / פרדריק וייזמן (2016) ‏•‏‏ צ'ארלס ברנט / אוון רויזמן / דונלד סאת'רלנד / אנייס ורדה (2017) ‏•‏‏ מרווין לוי / לאלו שיפרין / סיסלי טייסון (2018) ‏•‏‏ דייוויד לינץ' / וס סטודי / לינה ורטמילר (2019) ‏•‏‏ סמואל ל. ג'קסון / איליין מיי / ליב אולמן (2021) ‏•‏‏ אוזאן פלסי / דיאן וורן / פיטר ויר (2022) ‏•‏‏ אנג'לה באסט / מל ברוקס / קרול ליטלטון (2023) ‏•‏‏ קווינסי ג'ונס / ג'ולייט טיילור (2024) ‏•‏‏ דבי אלן / טום קרוז / ווין תומאס (2025)
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=ז%27אן-לוק_גודאר&oldid=22257"