Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

הגל החדש (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
הגל החדש
קובץ:Nouvelle Vague Poster.jpg
הקרנת בכורה 17 במאי 2025 (פסטיבל הקולנוע בקאן)
צרפתצרפת 8 באוקטובר 2025
ארה"בארה"ב 31 באוקטובר 2025
מקום התרחשות פריז
תקופת התרחשות 1959
תקציב 9.9 מיליון דולר
הכנסות באתר מוג'ו קובץ:Box Office Mojo Neto Logo.png {{#property:P1237}}
דף הסרט ב־IMDb

הגל החדש[1] (בצרפתית: Nouvelle Vague; נהגה: "נוּבֵל וָאג") הוא סרט קולנוע משנת 2025 בבימויו של ריצ'רד לינקלייטר. הסרט מהווה מחווה לתנועת הגל החדש בקולנוע הצרפתי, ומתמקד בסיפור יצירתו והפקתו של סרטו פורץ הדרך של ז'אן-לוק גודאר משנת 1960, "עד כלות הנשימה".

עלילה עריכה

עלילת הסרט מתרחשת בפריז של שנת 1959, ומתמקדת בז'אן-לוק גודאר, מבקר קולנוע צעיר בכתב העת הצרפתי "מחברות הקולנוע".[2][3] בעוד עמיתיו לכתב העת, כגון פרנסואה טריפו (שזכה זה עתה להצלחה עם סרטו "400 המלקות") וקלוד שברול, כבר החלו לביים סרטים, גודאר חש תסכול על כך שנותר מאחור ומשתוקק לביים את סרטו הארוך הראשון.[4][5][6]

לאחר שהוא מרוקן את קופת המזומנים של המערכת, גודאר נוסע לפסטיבל קאן ומשכנע מפיק הנמצא בקשיים כלכליים, ז'ורז' דה בורגארד, לממן סרט דל-תקציב.[5] הסרט מבוסס על רעיון של טריפו בהשראת סיפור פשע אמיתי על גנב רכב רוצח שוטרים וחברתו האמריקאית.[7][8] לתפקידים הראשיים הוא מלהק את ז'אן-פול בלמונדו, שחקן אלמוני יחסית ומתאגרף חובב, ואת ג'ין סיברג, כוכבת הוליוודית צעירה שעדיין נושאת צלקות מעבודתה הנוקשה עם הבמאי אוטו פרמינגר.[9][10][11]

חלקו הארי של הסרט מתעד את 20 ימי הצילומים של "עד כלות הנשימה" ועוקב אחר שיטות העבודה הרדיקליות של גודאר, שנועדו לשבור את כל המוסכמות הקולנועיות של התקופה.[3][11] הוא מתעקש לצלם ללא תסריט מסודר (אותו הוא כותב לעיתים בבתי קפה על מפיות רגע לפני הצילומים), מסרב להשתמש בתאורה מלאכותית, מתעלם משגיאות של המשכיות, ומצלם ללא סאונד מתוך כוונה לדבב את הדיאלוגים מאוחר יותר.[5][9][12] כדי ללכוד אותנטיות, הוא משתמש בשיטות גרילה ומצלם עוברי אורח ברחובות פריז, בין היתר על ידי הסתרת הצלם והמצלמה בתוך עגלת דואר.[3][10]

גישתו הכאוטית של גודאר מובילה למתחים רבים על הסט.[11] השחקנית ג'ין סיברג, שאינה רגילה לשיטות אלו, מתוסכלת ושוקלת לא פעם לפרוש מההפקה, בעוד שבלמונדו מקבל את הגישה בהומור ובשעשוע.[7] במקביל, המפיק בורגארד מאבד את סבלנותו נוכח התנהלותו של הבמאי – שנוטה לבטל ימי צילום לאחר שעות בודדות כשהוא חש חוסר השראה, או משחק בפינבול במקום לצלם – והשניים אף מגיעים לכדי עימות פיזי.[9][13]

בשלב העריכה, גודאר מתעלם מעצותיהם של העורכים ומתעקש להשתמש בטכניקת הג'אמפ קאט כדי לשבור את אשליית המציאות.[14] העלילה מסתיימת לפני בכורת הסרט, בהקרנה פרטית למפיק ולחבריו של גודאר מהמגזין, ומותירה ככתוביות סיום את השפעתו ההיסטורית של הסרט שעמד לשנות את פני הקולנוע לנצח.[15]

דמויות ושחקנים עריכה

קובץ:Zoey Deutch at the Sundance Film Festival.jpg
זואי דויטש, המגלמת את ג'ין סיברג בסרט. דויטש למדה צרפתית במשך כשנתיים לצורך התפקיד.
קובץ:Jean-Luc Godard at Berkeley, 1968.jpg
ז'אן-לוק גודאר, שאת ימי הצילומים של סרטו הראשון הסרט מתעד.
קובץ:Jean seberg panorama 1963.jpg
ג'ין סיברג, השחקנית האמריקאית שלוהקה ל"עד כלות הנשימה".
קובץ:Belmondo 1960.jpg
ז'אן-פול בלמונדו, שהפך לאחד מסמלי הגל החדש.
קובץ:François Truffaut (1965).jpg
פרנסואה טריפו, שהצלחתו עם "400 המלקות" הצמיחה את תסכולו של גודאר.

צוות השחקנים של הסרט מורכב ברובו משחקנים צרפתים אלמוניים יחסית למיינסטרים ההוליוודי, למעט השחקנית האמריקאית זואי דויטש, במטרה להעניק לסרט תחושה אותנטית, דמוית-תיעודית, המדמה את תקופת הגל החדש הצרפתי.[16][17]

  • ז'אן-לוק גודאר (גיום מרבק): הדמות הראשית בסרט; מבקר קולנוע קפדן בכתב העת "מחברות הקולנוע" שעושה את צעדיו הראשונים כבמאי עם הפקת סרטו "עד כלות הנשימה".[2][18] מרבק מגלם את גודאר כדמות אקסצנטרית, יהירה וגאונית, המרכיבה משקפי שמש באופן קבוע ואינה מפסיקה לעשן.[3][19][20] גודאר מוצג כבמאי רדיקלי וחסר פשרות המסרב לעבוד עם תסריט מסודר, מצלם רק כשהוא זוכה להשראה, ומתעמת תדיר עם צוותו והמפיק שלו בשם החזון האמנותי שלו לשבור את המוסכמות הקולנועיות.[4]
  • ג'ין סיברג (זואי דויטש): שחקנית קולנוע אמריקאית, ילידת איווה, שלוהקה לתפקיד פטרישיה בסרטו של גודאר.[5][16][21] סיברג מגיעה להפקה כשהיא נושאת עמה טראומה מעבודתה הקודמת והנוקשה עם הבמאי אוטו פרמינגר (בסרטים "סיינט ג'ואן" ו"שלום לך, עצבות"). היא מתקשה להתמודד עם שיטות העבודה הכאוטיות של גודאר ושוקלת לא פעם לעזוב את הסט, אך בהמשך מצליחה להתחבר לפרויקט.[19][22] דויטש למדה צרפתית במשך כשנתיים עבור התפקיד, ומשחזרת בסרט את המבטא האמריקאי המובהק של סיברג בשפה הצרפתית.[16][21][23]
  • ז'אן-פול בלמונדו (אוברי דולין): שחקן צרפתי צעיר ומתאגרף חובב בעברו, שלוהק לתפקיד הפושע מישל בסרטו של גודאר.[10] בניגוד לסיברג, בלמונדו מקבל את הגישה הספונטנית של גודאר בהומור, קלילות ושוויון נפש, ומשדר קסם אישי וביטחון עצמי.[7][19][24]
  • ז'ורז' דה בורגארד (ברונו דרייפירסט): מפיק הסרט "עד כלות הנשימה". מפיק הנמצא בקשיים כלכליים שמשתכנע לממן את סרטו הדל-תקציב של גודאר.[5] הוא חווה תסכול גובר לנוכח התנהלותו הלא-שגרתית של הבמאי, שמבטל ימי צילום ללא התראה ופועל ללא תסריט מוגמר, מה שמוביל למתחים עזים ואף לעימות פיזי ביניהם.[4][7][13]
  • פרנסואה טריפו (אדריאן רויאר): מבקר קולנוע עמית וחברו של גודאר, שזכה להצלחה כבירה עם סרטו "400 המלקות".[5] טריפו הוא מי שסיפק לגודאר את תקציר העלילה הראשוני שעליו מבוסס הסרט.[2][4][25]
  • ראול קוטאר (מתייה פנשינה): צלם הסרט. צלם מלחמות בעברו, שמשתף פעולה עם חזונו הרדיקלי של גודאר ומצלם את הסרט בתנאי גרילה, ללא תאורה מלאכותית ותוך שימוש בשיטות אלתור כגון הסתתרות בתוך עגלת דואר כדי לצלם ברחובות פריז ללא אישור.[3][5][10]
  • סוזן שיפמן (ג'ודי רות'-פורסט): תסריטאית ונערת תסריט שעובדת על הסט. היא מנסה לשווא לשמור על המשכיות חזותית על הסט, אך נתקלת בסירובו המוחלט של גודאר להישמע לכללי הקולנוע המסורתיים.[13][18][25]
  • קלוד שברול (אנטואן בסון): קולנוען וחבר במערכת "מחברות הקולנוע", שמשמש גם כיועץ במהלך ההפקה.[10][25]
  • פייר ריסיינט (בנג'מין קלרי): עוזר הבמאי בהפקה, אשר מוסיף לפן הקומי שבהתנהלות על הסט.[26][27]

בנוסף לדמויות המרכזיות, הסרט משופע בהופעות אורח של שחקנים המגלמים דמויות היסטוריות בולטות מעולם הקולנוע של התקופה. הופעתן מלווה לרוב בכתובית עם שמן המופיעה על המסך. בין הדמויות הללו ניתן למצוא את הבמאים רוברטו רוסליני (לורן מוט), ז'אן-פייר מלוויל (טום נובמבר), רובר ברסון (אורליאן לורנייה), אריק רוהמר (קום טיולן), ז'אק ריווט (יונאס מרמי), ואנייס ורדה (רוקסן ריבייר).[7][10][20][28][29] כמו כן, מופיעה דמותו של פרנסואה מוריי (פאולו לוקה-נואה), בעלה המנוכר של ג'ין סיברג.[19]

הפקה עריכה

פיתוח עריכה

קובץ:Richard Linklater at the 2026 Sundance Film Festival for Nouvelle Vague (2) (cropped).jpg
הבמאי ריצ'רד לינקלייטר, שתיאר את הסרט כ"מכתב אהבה לגל החדש הצרפתי".

הרעיון לסרט נבע מהערצתו ארוכת השנים של הבמאי ריצ'רד לינקלייטר לקולנוע הצרפתי ולתנועת הגל החדש הצרפתי, שאותה הוא רואה כאב-טיפוס של הקולנוע העצמאי.[24][30] הסרט אינו מהווה עיבוד לספר, למחזה או לסרט קודם במובן המסורתי, אלא מבוסס על אירועים היסטוריים אמיתיים. העלילה משחזרת וממחיזה את תהליך ההפקה והצילומים הכאוטי של הסרט משנת 1960, "עד כלות הנשימה".[10][16][23] לינקלייטר תיאר את יצירתו כ"מכתב אהבה" לגל החדש הצרפתי, המסונן דרך תודעה אמריקאית.[19][31]

העבודה על פיתוח הסרט החלה למעלה מעשור לפני יציאתו. לינקלייטר ניסה לקדם את הפקתו לראשונה כבר סביב שנת 2014.[17] השחקנית הראשונה שנרתמה לפרויקט הייתה זואי דויטש; במהלך צילומי סרטו הקודם של לינקלייטר, "כולם רוצים את זה!!" מ-2014, הבחין הבמאי בדמיון הפיזי שבין דויטש, שהייתה אז בת 19, לשחקנית ג'ין סיברג. הוא הבטיח לה את התפקיד כעשור לפני שההפקה יצאה לפועל, והיא אכן ליהוקו הראשון.[16][32] לאורך השנים שלאחר מכן, לינקלייטר המשיך לעבד וללטש את התסריט יחד עם שותפיו לכתיבה, הולי ג'נט ווינסנט פאלמו ג'וניור, עד שהרגיש כי הסרט מגובש בראשו.[17] הפרויקט נתקל בקשיים פיננסיים ניכרים, שכן רשתות הטלוויזיה הצרפתיות סירבו בתחילה לממן סרט בשחור-לבן על גודאר בבימויו של אמריקאי וללא כוכבים מוכרים. הסרט יצא לפועל בסופו של דבר לאחר שהמפיקים הצרפתים מישל ולורן פטן נטלו סיכון כלכלי ומימנו מכיסם את הפער התקציבי.[31]

צילומים עריכה

צילומי הסרט נערכו במלואם בצרפת, כאשר רובם התקיימו באתרי צילום אמיתיים ברחבי פריז.[33] שלב הצילומים נמשך כשישה שבועות; הוא החל בסוף החורף וראשית אביב של שנת 2024, והסתיים בחודש מאי 2024 בעיר קאן, שם שוחזרה סצנת הבכורה של הסרט "400 המלקות" מפסטיבל קאן של שנת 1959. אתרי הצילום בפריז כללו מיקומים מפורסמים שבהם צולם הסרט "עד כלות הנשימה", כגון שדרות השאנז אליזה, שדרות סן ז'רמן וקולנוע מק-מהון.[31]

הפקת הסרט נאלצה להתמודד עם אתגרים לוגיסטיים משמעותיים בשל ההכנות לאולימפיאדת פריז, אשר הובילו לסגירת רחובות ואתרים שונים בעיר בפני צוותי צילום. כתוצאה מכך, צוות ההפקה נאלץ להאיץ את לוח הזמנים כדי להספיק לסיים את העבודה לפני תחילת המשחקים האולימפיים. הבמאי ריצ'רד לינקלייטר סיפר כי במקרים מסוימים, אתרים שנבחרו מראש התכסו לפתע בפיגומים לצורך שיפוצים לקראת האולימפיאדה, מה שאילץ את ההפקה לבנות תפאורות במיוחד כדי לשחזר באופן אמין את המראה של פריז מסוף שנות ה-50. בנוסף לאילוצי האולימפיאדה, צוות הצילום נאלץ להתמודד לעיתים עם תנאי מזג אוויר קשים, שכללו ימי צילום רווי גשמים וקור עז.[31]

עיצוב, תלבושות ואפקטים עריכה

הצילום בסרט מהווה מחווה קפדנית לסגנון הוויזואלי של הקולנוע הצרפתי של סוף שנות ה-50, ובפרט לסרט "עד כלות הנשימה". הסרט צולם כולו בשחור-לבן, על גבי פילם 35 מ"מ וביחס ממדים של 4:3 המאפיין את התקופה.[19][23] כדי לשחזר את המראה האותנטי של שנת 1959, צלם הסרט, דויד שמביל, השתמש בעדשות תקופתיות ובמצלמת קמפלקס מאותו הדגם שבו השתמש גודאר בסרטו המקורי.[6][17][34] הסגנון הצילומי מחקה במכוון את הטכניקות של תנועת הגל החדש, כגון שימוש נרחב במצלמת כף יד, הישענות על תאורה טבעית, צילומי עומק שדה ועריכת ג'אמפ קאט.[9] בנוסף, שולבו פגמים אסתטיים מכוונים האופייניים להקרנות פילם ישנות, כמו גרעיות, שריטות, וסימני החלפת גלגל בפינה הימנית העליונה של המסך.[2][10][13][35][36][37]

אף על פי שהסרט שאף למראה טבעי ותיעודי למחצה, נעשה בו שימוש נרחב וסמוי באפקטים ויזואליים ממוחשבים כדי להקים לתחייה את רחובות פריז של אותם ימים.[38] מאחר שהצילומים נערכו בפריז באביב 2024, זמן קצר לפני המשחקים האולימפיים, אתרים ורחובות רבים בעיר היו מכוסים בפיגומים ועברו עבודות שיפוץ. הדבר חייב את צוות האפקטים והעיצוב לשחזר דיגיטלית מבנים, להסיר אלמנטים מודרניים, לשלב מכוניות תקופתיות ברקע ואף להפוך כבישים סלולים מודרניים חזרה לרחובות מרוצפי אבן.[31][35] בנוסף, האפקטים הוויזואליים שימשו לשילוב של חומרי ארכיון אותנטיים, כגון צילומי חוף מהעיר קאן של שנת 1959, אל תוך הצילומים החדשים – שילוב שהתאפשר רבות הודות לשימוש האחיד בצילום שחור-לבן שמטשטש את הפערים.[34]

עיצוב התלבושות והסט התבסס אף הוא על מחקר היסטורי דקדקני. מעצבת התלבושות של הסרט, פסקילין שבאן, שחזרה במדויק פריטי לבוש איקוניים מהסרט המקורי. היא התחקתה אחר המקורות ההיסטוריים, ואף ספרה את פסי הבד בשמלה של ג'ין סיברג כדי להעתיקה בשלמות, ויצרה שחזורים מדויקים של חולצת ה"ניו יורק הרלד טריביון", חליפתו התקופתית של ז'אן-פול בלמונדו ומשקפי השמש הייחודיים שהורכבו על ידי גודאר, במטרה לשקף באותנטיות מקסימלית את רוח התקופה.[39]

הוצאה עריכה

הבכורה העולמית של הסרט נערכה ב-17 במאי 2025, במסגרת פסטיבל הקולנוע בקאן.[40][41] בהמשך השנה הסרט הוקרן בפסטיבלים שונים ברחבי העולם, ובהם פסטיבל הסרטים בטלורייד, שם נערכה הבכורה האמריקאית שלו.[33] הפצתו המסחרית של הסרט בבתי הקולנוע החלה בצרפת ב-8 באוקטובר 2025,[31] ובבתי קולנוע נבחרים בארצות הברית ב-31 באוקטובר 2025. הבכורה הבינלאומית הרחבה התקיימה ב-14 בנובמבר 2025, עת עלה הסרט לשירות הזרמת המדיה נטפליקס.[40][41]

הטריילר הרשמי הראשון של הסרט הופץ על ידי חברת נטפליקס ב-9 בספטמבר 2025.[33][42] נטפליקס, שרכשה את זכויות ההפצה של הסרט תמורת סכום של 4 מיליון דולר בעקבות הקרנת הבכורה בפסטיבל קאן (שזכתה לתשואות של 11 דקות),[40] תכננה עבורו קמפיין קידום נרחב המכוון לעונת הפרסים. מטרת הקמפיין הייתה למנף את הסרט למועמדויות במספר קטגוריות בטקס פרסי האוסקר.[17][43]

כחלק ממאמצי הקידום, נטפליקס אירחה הקרנת בכורה הוליוודית חגיגית על השטיח האדום, ששימשה כאירוע המרכזי של פסטיבל הקולנוע הצרפתי-אמריקאי בלוס אנג'לס ב-30 באוקטובר 2025.[43] כמו כן, הסרט הוצג בשורה ארוכה של פסטיבלי קולנוע נחשבים ברחבי העולם (בהם פסטיבלי טלורייד, טורונטו, בייג'ינג, לונדון וניו יורק) כחלק מקידומו לקראת עלייתו לאקרנים ולשירות הסטרימינג.[33][41]

קבלה ביקורתית עריכה

באתר ביקורות הסרטים Rotten Tomatoes, הסרט זכה לציון ביקורת של 92%, המבוסס על 194 ביקורות, ולציון קהל של 82% המבוסס על למעלה מ-100 דירוגים.[44]

המבקרים שיבחו את סגנונו הוויזואלי של הסרט ואת עבודת הבימוי של לינקלייטר, אשר שחזר בקפדנות את האסתטיקה של פריז משנת 1959.[10][36] הועתרו שבחים רבים גם על צוות השחקנים, ובמיוחד על הופעתו של גיום מרבק בתפקיד ז'אן-לוק גודאר, שתוארה כמדויקת להפליא ולוכדת היטב את אופיו היהיר והכריזמטי של הבמאי.[5][11][38] כמו כן, משחקה של זואי דויטש בתפקיד ג'ין סיברג זכה להערכה על יכולתה להעביר את הפגיעות והקסם של הכוכבת האמריקאית על הסט.[10][14] רבים ציינו לחיוב את האווירה הקלילה והקומית, ותיארו את הסרט כ"מכתב אהבה" מהנה ומרגש לקולנוע ולתנועת הגל החדש.[7][12][13][38]

מנגד, הביקורת השלילית התמקדה בפער שבין נושא הסרט לבין סגנונו הקולנועי; מספר מבקרים טענו כי הסרט שמרני וקונבנציונלי מדי עבור יצירה שעוסקת בבמאי כה רדיקלי ופורץ דרך כגודאר, וציינו שגודאר עצמו ודאי היה שונא את הסרט.[2][13][27][44] טענה מרכזית בקרב המתנגדים הייתה שהסרט נוטה לחיקוי שטחי של הסגנון הוויזואלי, ומרבה באזכור שמות של דמויות היסטוריות במקום לספק עומק דרמטי או חקירה מהותית של מורשת הגל החדש ומשמעותה.[19][26][36] חלק מהמבקרים אף סברו כי הסרט עלול להרגיש ריק או חסר פואנטה עבור צופים שאינם בקיאים בהיסטוריה של הקולנוע הצרפתי.[45][46] בנוסף, נמתחה ביקורת נקודתית על בעיות קצב לקראת סופו של הסרט,[47] וכן הובעה הסתייגות מצד מבקרים בודדים על חוסר דיוק פוטנציאלי במבטא של דויטש כסיברג ועל תרגום כתוביות שרידד ניואנסים של שורות מהמקור.[5][48]

פרסים ומועמדויות עריכה

פרס תאריך קטגוריה עבור תוצאה מקור
פרס גות'הם 1 בדצמבר 2025 הסרט הבינלאומי הטוב ביותר "הגל החדש" מועמדות [49]
איגוד המבקרים האמריקני 3 בינואר 2026 הבמאי הטוב ביותר ריצ'רד לינקלייטר קובץ:Bronze medal icon.svg מקום שלישי [50]
פרס גלובוס הזהב 11 בינואר 2026 הסרט הטוב ביותר - מוזיקלי או קומדיה "הגל החדש" מועמדות [51]
פרס לומייר 18 בינואר 2026 הסרט הטוב ביותר מועמדות [52]
הבמאי הטוב ביותר ריצ'רד לינקלייטר זכייה
השחקן הטוב ביותר גיום מרבק זכייה
התסריט הטוב ביותר הולי ג'נט ווינסנט פאלמו מועמדות
הצילום הטוב ביותר דויד שמביל מועמדות
פרס אינדפנדנט ספיריט 15 בפברואר 2026 הופעת המשנה הטובה ביותר זואי דויטש מועמדות [53]
פרס סזאר 26 בפברואר 2026 הסרט הטוב ביותר "הגל החדש" מועמדות [54]
הבמאי הטוב ביותר ריצ'רד לינקלייטר זכייה
השחקן הטוב ביותר גיום מרבק מועמדות
התסריט המקורי הטוב ביותר הולי ג'נט ווינסנט פאלמו מועמדות
הצילום הטוב ביותר דויד שמביל זכייה
העריכה הטובה ביותר קתרין שוורץ זכייה
הסאונד הטוב ביותר ז'אן מינונדו, סרז' רוקוואירול וכריסטוף וינגטרינייה מועמדות
עיצוב התלבושות הטוב ביותר פסקילין שבאן זכייה
עיצוב ההפקה הטוב ביותר קטיה וישקופ מועמדות
האפקטים הוויזואליים הטובים ביותר אלן קרסו מועמדות
פרס סטלייט 10 במרץ 2026 הסרט הטוב ביותר - קומדיה או מוזיקלי "הגל החדש" מועמדות [55]

קישורים חיצוניים עריכה

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|הגל החדש]] בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ סינמטק, מוסף מיוחד – פסטיבל קאן 2025, באתר סינמטק תל אביב, ‏2025-06-04
  2. ^ 1 2 3 4 5 'Nouvelle Vague' pays homage beautifully, The Ramapo News, ‏2025-11-20 (ב־English)
  3. ^ 1 2 3 4 5 Belen Edwards, 'Nouvelle Vague' review: Richard Linklater's tribute to Jean-Luc Godard and 'Breathless' is good vibes only, Mashable, ‏2025-11-14 (ב־English)
  4. ^ 1 2 3 4 Diego Lerer, 'Nouvelle Vague' Review: Richard Linklater Prints the Legend of the French New Wave, Micropsia, ‏2025-11-15
  5. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 Dispatch #4 from the New York Film Festival: Richard Linklater's "Nouvelle Vague" - The Arts Fuse, ‏2025-10-18 (ב־English)
  6. ^ 1 2 Luke Hicks, Nouvelle Vague Review: Richard Linklater Offers a Cinema Masterclass, ‏2025-10-30 (ב־English)
  7. ^ 1 2 3 4 5 6 Nouvelle Vague: Linklater’s charming, if light, homage to Godard’s Breathless, Original Cin, ‏2025-10-30 (ב־English)
  8. ^ Robert Kojder, Movie Review – Nouvelle Vague (2025), www.flickeringmyth.com, ‏2025-11-14 (ב־English)
  9. ^ 1 2 3 4 Andy Ray, Film Review: Nouvelle Vague, Towne Post Network - Local Business Directory, ‏2025-11-05 (ב־English)
  10. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 Nouvelle Vague (2025) | Movie Review, Deep Focus Review, ‏2025-11-17 (ב־English)
  11. ^ 1 2 3 4 Keith Garlington, REVIEW: “Nouvelle Vague” (2025), Keith & the Movies, ‏2025-11-13 (ב־English)
  12. ^ 1 2 Andy Howell, Nouvelle Vague | Film Threat, filmthreat.com, ‏2025-10-27 (ב־English)
  13. ^ 1 2 3 4 5 6 ‘Nouvelle Vague’ Netflix Review: Stream It or Skip It?, ‏2025-11-14 (ב־English)
  14. ^ 1 2 Dr Thomas J. West III, Film Review: "Nouvelle Vague", Omnivorous, ‏2026-02-16
  15. ^ Nouvelle Vague second look: The Cahiers that ate Paris, BFI, ‏2026-01-26 (ב־English)
  16. ^ 1 2 3 4 5 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  17. ^ 1 2 3 4 5 Pete Hammond, Richard Linklater On Hitting The Fall Fest Circuit With ‘Nouvelle Vague’, His Love Letter To French Cinema: The Deadline Q&A, Deadline, ‏2025-08-21 (ב־English)
  18. ^ 1 2 Travis Hopson, Review: ‘Nouvelle Vague’, Punch Drunk Critics, ‏2025-11-12 (ב־English)
  19. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Ryan Lattanzio, ‘Nouvelle Vague’ Review: Richard Linklater’s French New Wave Cosplay Is More ‘Midnight in Paris’ Than Histoire du Cinema, IndieWire, ‏2025-10-29 (ב־English)
  20. ^ 1 2 Movie Review: 'Nouvelle Vague' is a meticulous ode to the French New Wave, AP News, ‏2025-10-30 (ב־English)
  21. ^ 1 2 Clayton Davis, Zoey Deutch on Finding Her Second Wind in ‘Nouvelle Vague’ and Her Pitches for a Netflix Blooper Button and a ‘Truman Show’ Remake, Variety, ‏2025-11-08 (ב־English)
  22. ^ v.schutz@numero.com, Zoey Deutch: interview with the actress starring in the film Nouvelle Vague, Numéro, ‏2026-02-23 (ב־English)
  23. ^ 1 2 3 ‘Nouvelle Vague’ is an unexpected yet delightful excursion for director Richard Linklater, ‘Nouvelle Vague’ is an unexpected yet delightful excursion for director Richard Linklater - The Cavalier Daily - University of Virginia's Student Newspaper (ב־English)
  24. ^ 1 2 Zachary Zanatta, "Nouvelle Vague:" Richard Linklater’s Charming Homage to a Cinematic Titan, Cinemasters, ‏2025-11-21 (ב־English)
  25. ^ 1 2 3 Q. V. Hough, Know the Cast: 'Nouvelle Vague', Vague Visages (Vawg-Vee-Sawj), ‏2025-11-16 (ב־English)
  26. ^ 1 2 ‘Nouvelle Vague’ Review: Richard Linklater’s Empty Tribute to the French New Wave, FilmSpeak, ‏2025-11-09 (ב־English)
  27. ^ 1 2 Natalia Keogan | November 14, 2025 | 10:45am, Nouvelle Vague Falters as a Filmic Facsimile of Jean-Luc Godard’s Breathless, Paste Magazine (ב־English)
  28. ^ Adam Graham, 'Nouvelle Vague' review: Richard Linklater pays homage to French New Wave, The Detroit News (ב־English)
  29. ^ Nouvelle Vague, Reverse Shot (ב־English)
  30. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  31. ^ 1 2 3 4 5 6 Rebecca Leffler, Richard Linklater on making ‘Nouvelle Vague’ and why Godard would have approved of its Netflix deal, Screen (ב־English)
  32. ^ Richard Linklater revisited ‘first-time filmmaker’ mindset for ‘Nouvelle Vague’, Texas Standard (ב־English)
  33. ^ 1 2 3 4 Christian Zilko, ‘Nouvelle Vague’ Trailer: Richard Linklater’s Love Letter to French Cinema Recreates the Making of ‘Breathless’, IndieWire, ‏2025-09-09 (ב־English)
  34. ^ 1 2 Nick Newman, “There’s Always a Revolution”: Richard Linklater on Nouvelle Vague, ‏2025-11-13 (ב־English)
  35. ^ 1 2 Nouvelle Vague betrays Godard, yet finds something all its own, AV Club (ב־English)
  36. ^ 1 2 3 Review: Nouvelle Vague — Crooked Marquee, ‏2025-10-30 (ב־English)
  37. ^ David Fear, 'Nouvelle Vague' Turns Film History Into the Ultimate Hangout Movie, Rolling Stone, ‏2025-10-31 (ב־English)
  38. ^ 1 2 3 Nouvelle Vague review: Richard Linklater's latest 'courses with love for cinema', Empire, ‏2026-01-22 (ב־English)
  39. ^ Meet the costume designer who conjured the 1950s for Nouvelle Vague, Wallpaper*, ‏2026-01-30 (ב־English)
  40. ^ 1 2 3 Patrick Hipes, ‘Nouvelle Vague’ Trailer + Photos: Richard Linklater’s Ode To French New Wave About To Hit U.S., Deadline, ‏2025-09-09 (ב־English)
  41. ^ 1 2 3 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  42. ^ Jazz Tangcay, Richard Linklater’s ‘Nouvelle Vague’ Trailer Recreates the Making of Jean-Luc Godard’s Influential Classic ‘Breathless’, Variety, ‏2025-09-09 (ב־English)
  43. ^ 1 2 Elsa Keslassy, Netflix to Host Red Carpet Premiere of Richard Linklater’s ‘Nouvelle Vague’ at the American French Film Festival in Los Angeles, Variety, ‏2025-08-21 (ב־English)
  44. ^ 1 2 Nouvelle Vague (2025) | Rotten Tomatoes, www.rottentomatoes.com (ב־English)
  45. ^ Maxwell Rabb, Review: Nouvelle Vague, Chicago Reader, ‏2025-11-05 (ב־English)
  46. ^ This post was written by…, TIFF 2025 — ‘Blue Moon’ and ‘Nouvelle Vague’ Reviews: Double the Link, Double the Later, Cinema from the Spectrum, ‏2025-10-28 (ב־English)
  47. ^ Malcolm McMillan published, Netflix's new comedy-drama is one of my favorite films of the year so far, Tom's Guide, ‏2025-11-14 (ב־English)
  48. ^ Laura Pruden, Making the Wave New Again, Book and Film Globe, ‏2025-10-29 (ב־English)
  49. ^ Jill Goldsmith, Gotham Awards Film Nominations: ‘One Battle After Another’ Leads Pack; Multiple Noms For ‘If I Had Legs I’d Kick You’, ‘It Was Just An Accident’, ‘No Other Choice’, Deadline, ‏2025-10-28 (ב־English)
  50. ^ National Society of Film Critics, National Society of Film Critics (ב־English)
  51. ^ Katie Atkinson, Here Are the 2026 Golden Globes Winners: Full List, Billboard, ‏2026-01-12 (ב־English)
  52. ^ Melanie Goodfellow, François Ozon’s ‘The Stranger’ & Richard Linklater’s ‘Nouvelle Vague’ Scoop Top Prizes At France’s Lumière Awards – Full Winners List, Deadline, ‏2026-01-18 (ב־English)
  53. ^ Anthony D'Alessandro, Spirit Awards Nominations: ‘Train Dreams’, ‘The Plague’, ‘Sorry, Baby’, ‘Twinless’ & ‘Peter Hujar’s Day’ In Best Feature Race, Deadline, ‏2025-12-03 (ב־English)
  54. ^ Melanie Goodfellow, Césars 2026 Winners List: Carine Tardieu’s Family Drama ‘The Ties That Bind Us’ Wins Best Film, Deadline, ‏2026-02-26 (ב־English)
  55. ^ AwardsWatch - International Press Academy Satellite Awards Nominations: ‘Sinners,’ One Battle After Another,’ ‘Hamnet’ Lead, AwardsWatch, ‏2025-12-16 (ב־English)
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=הגל_החדש_(סרט)&oldid=1022190"