פר לגרקוויסט
פעולות נוספות
פר לגרקוויסט (בשוודית: Pär Lagerkvist; 23 במאי 1891 - 11 ביולי 1974) היה סופר, מחזאי ומשורר שוודי, זוכה פרס נובל לספרות, חבר האקדמיה השוודית לספרות (הגוף הבוחר את זוכי פרס נובל לספרות).
ביוגרפיה עריכה
לגרקוויסט נולד בוקשה שבסמולנד, חבל בדרום-מרכז שוודיה. הוא היה הצעיר מבין שבעה אחים במשפחת איכרים, שם ניתן לו חינוך דתי מסורתי.
כבר בצעירותו נמשך לזרמים שהתנגדו לחינוך השמרני שקיבל אצל הוריו. התעניינותו בספרות הובילה אותו ללימודי הומניסטיקה באוניברסיטת אופסלה.
בשנת 1912 פרסם את ראשוני השירים שלו בעיתון סוציאליסטי ושנה לאחר מכן הופיע הסיפור הראשון בפרוזה. הוא נסע בשנת 1913 לביקור בפריז, שם הושפע מהשינויים המודרניים בציור. רשמיו מופיעים בספר אמנות המילים ואמנויות הציור. בספר הציג את הניגוד שבין כוח החיים של אומנות הציור המודרני ובין ניוון הספרות. הוא ניסה להעביר לשטח הספרות את המשמעת האינטלקטואלית של הקוביסטים, תוך התנגדות לזרם הנטורליסטי.
ספר שיריו, מגור, היצירה האקספרסיוניסטית הראשונה בשוודית, הצטיין במקוריות וכבש לו מעמד של ממש בספרות השוודית. ביצירתו בא לידי ביטוי הניגוד שבין הבסיס הנוצרי שבחינוכו לבין תפיסתו המדעית-דטרמיניסטית. הוא היה מודע לניגוד וכינה את עצמו "כופר דתי".
בתקופת מלחמת העולם הראשונה התחיל להתעניין במחזאות ובשנת 1917 הופיע המחזה הראשון שחיבר האדם האחרון. הרומן הגמד, שהופיע בשנת 1944, הביא לו פרסום עולמי ותורגם לכמה שפות. הרומן נכתב בגוף ראשון, מנקודת מבטו של גמד חצר בעל נטיות מרושעות, בתקופת הרנסאנס באיטליה. המבקרים היללו אותו על יכולתו לתאר את התכונות השליליות בנפש האדם והישוו אותו לג'ונתן סוויפט.
בשנת 1940 נבחר להיות אחד מ-18 חברי האקדמיה השוודית לספרות. הוא היה מועמד לפרס נובל בשנת 1950, בשנה זו חולק גם הפרס לשנת 1949 (באיחור). קולו, שניתן לויליאם פוקנר, הכריע על מתן הפרס של 1949 לפוקנר והפרס של 1950 לברטרנד ראסל. בשנת 1951 הוענק לו הפרס "על כוחו האומנותי ועל העצמאות המושרשת עמוק ביצירותיו, המתאמצת לתת תשובה על שאלות האנושות הנצחיות".
כאשר נשאל, לאחר חלוקת הפרס, מה יש לו להגיד, השיב: "אין בפי כל בשורה מיוחדת, היא כלולה ביצירותי".
הוא נפטר בגיל 83 בסטוקהולם.
מיצירותיו עריכה
- אנשים (1912), סיפור ארוך.
- שני סיפורים על החיים (1913), יצירה בפרוזה.
- Motiv מוטיב (1914), שילוב של יצירות בפרוזה ובשירה.
- Järn och människor ברזל ובני אדם (1915), קובץ סיפורים.
- מגור (1916), ספר שירה.
- האדם האחרון (1917), מחזה אפוקליפטי על היכחדות האנושות.
- Kaos כאוס (1919), כולל את המחזה "סוד השמים" (דרמה קומית, המוצלח במחזותיו), סיפורים ושירים.
- Det eviga leendet חיוך נצחי (1920), סיפור ארוך.
- Den lyckliges väg דרכו של האדם המאושר (1921), ספר שירים.
- Onda sagor אגדות השטן (1924).
- אורח המציאות (1925), על תקופת נעוריו.
- Hjärtats sånger שירת הלב (1926), שירי אהבה.
- החיים הכבושים (1927), הרהורים פילוסופיים.
- Han som fick leva om sitt livהאיש שהורשה לשוב ולחיות את חייו (1928), מחזה בו השתמש בטכניקה ריאליסטית ובשפה פשוטה.
- המלך (1932), מחזה סימבולי.
- ליד המדורה (1932), קובץ שירים.
- Bödeln התליין (1933), סאטירה שנכתבה כסיפור ולאחר שנה הומחזה.
- האדם ללא נשמה (1936), מחזה אידאולוגי על טרוריסט שמשנה את הכיוון בהשפעת האהבה.
- גאון (1937), קובץ שירים.
- Seger i mörker הניצחון באפלה (1939), מחזה אידאולוגי על שני אחים תאומים, מדינאים, האחד דמוקרטי והשני דמגוג מושחת.
- Sång och strid שיר ומאבק (1940), שירים על אסון שהמיטה הפלישה הגרמנית לנורווגיה.
- Dvärgen הגמד (1944) רומן אלגורי, שנכתב בגוף ראשון, על תקופת התחיה באיטליה.
- Barabbas בר אבא (1950), רומן על המורד שבמקומו נצלב ישו.
- מותו של אחשוורוש (1960)
- האדמה הקדושה (1964)
ספריו וסיפוריו בתרגום עברי עריכה
"המעלית שירדה לגיהנום",מ קובץ הסיפורים Onda sagor, "סיפורים מרושעים",1924 . שפורסם בעברית באנתולוגיה "סיפורים סקנדינביים בני זמננו" – מבחר סיפורים בעריכת ותרגום איתמר אבן-זהר, שיצא לאור בהוצאת עם הספר בשנת 1965. הסיפור מתאר זוג אוהבים במעלית שיורדת ויורדת אל הגיהנום שם הם נתקלים בשטן המקבל את פניהם וביושבי הגיהנום שמנסים לתת להם להרגיש כמו בבית ללא הצלחה.
"תת קרקע", שפורסם בכתב העת "מולד" בשנת תשי"ב 1952, ובקובץ הסיפורים "מבחר הסיפור הסקנדינבי" בעריכת דוד שחר ובהוצאת הדר, 1955. סיפור שמתאר את המפגש של הסופר עם אדם זקן ובודד שירכיו שבורות, והוא נאלץ להסתובב בזחילה בכל מקום.
- בר-אבא , רומן היסטורי, תרגום - דן סואן, כרמי את נאור, יפו, 1953.
- הגמד , עברית - יוסף לוז (יונתן רטוש), ניומן, תל אביב, 1958.
- הגמד, תרגום נוסף, משוודית - בשמת אבן-זהר, זמורה ביתן, תל אביב, 1995.
קישורים חיצוניים עריכה
אלי אשד אנטומיה של תומכי רודנים – הספר זוכה פרס נובל "גמד" של פאר לאגרקוויסט,יקום תרבות,פברואר 2026
- קובץ:2021 Facebook icon.svg פר לגרקוויסט, ברשת החברתית פייסבוק
- קובץ:X logo 2023.svg פר לגרקוויסט, ברשת החברתית X (טוויטר)
- קובץ:Telegram logo.svg פר לגרקוויסט, ביישום טלגרם
- קובץ:Instagram logo 2016.svg פר לגרקוויסט, ברשת החברתית אינסטגרם
- קובץ:טיקטוק.png פר לגרקוויסט, ברשת החברתית טיקטוק
- קובץ:VK.com-logo.svg פר לגרקוויסט, ברשת החברתית VK
- קובץ:Linkedin.svg פר לגרקוויסט, ברשת החברתית LinkedIn
- קובץ:Linkedin.svg פר לגרקוויסט, ברשת החברתית LinkedIn
- קובץ:YouTube full-color icon (2017).svg פר לגרקוויסט, סרטונים בערוץ היוטיוב
- קובץ:Twitch logo 2019.svg פר לגרקוויסט, ערוץ באתר Twitch.tv
- קובץ:Vimeo Logo.svg פר לגרקוויסט, סרטונים באתר Vimeo
- קובץ:Rss-feed.svg [%7B%7B%23property%3AP1581%7D%7D פר לגרקוויסט], הבלוג הרשמי
- קובץ:Goodreads logo 2025.svg פר לגרקוויסט, ברשת החברתית Goodreads
- קובץ:Flickr wordmark.svg פר לגרקוויסט, באתר פליקר
- קובץ:Reddit logo 2023.svg פר לגרקוויסט, באתר רדיט
- קובץ:Pinterest-logo.png פר לגרקוויסט, באתר פינטרסט
- פר לגרקוויסט, באתר פרס נובל (באנגלית)
- פר לגרקוויסט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- פר לגרקוויסט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- קובץ:National Library IL logo.svg פר לגרקויסט (1891-1974), דף שער בספרייה הלאומית
| זוכי פרס נובל לספרות | ||
|---|---|---|
| 1901–1925 | פרידום (1901) • מומזן (1902) • ביירנסון (1903) • אצ'גראי, מיסטרל (1904) • סנקביץ' (1905) • קרדוצ'י (1906) • קיפלינג (1907) • אויקן (1908) • לגרלף (1909) • הייזה (1910) • מטרלינק (1911) • האופטמן (1912) • טאגור (1913) • לא חולק (1914) • רולן (1915) • היידנסטם (1916) • גילרופ, ה. פונטופידן (1917) • לא חולק (1918) • שפיטלר (1919) • האמסון (1920) • פרנס (1921) • בנאבנטה (1922) • ייטס (1923) • ריימונט (1924) • שו (1925) | קובץ:Nobel Prize.png |
| 1926–1950 | דלדה (1926) • ברגסון (1927) • אונדסט (1928) • מאן (1929) • לואיס (1930) • קרלפלט (1931) • גולסוורתי (1932) • בונין (1933) • פיראנדלו (1934) • לא חולק (1935) • או'ניל (1936) • גאר (1937) • בק (1938) • סילנפא (1939) • לא חולק (1940–1943) • ינסן (1944) • מיסטרל (1945) • הסה (1946) • ז'יד (1947) • אליוט (1948) • פוקנר (1949) • ראסל (1950) | |
| 1951–1975 | לגרקוויסט (1951) • מוריאק (1952) • צ'רצ'יל (1953) • המינגוויי (1954) • לכסנס (1955) • חימנס (1956) • קאמי (1957) • פסטרנק (1958) • קווזימודו (1959) • פרס (1960) • אנדריץ' (1961) • סטיינבק (1962) • ספריס (1963) • סארטר (1964) • שולוחוב (1965) • עגנון, זק"ש (1966) • אסטוריאס (1967) • קאוובטה (1968) • בקט (1969) • סולז'ניצין (1970) • נרודה (1971) • בל (1972) • וייט (1973) • יונסון, מרטינסון (1974) • מונטאלה (1975) | |
| 1976–2000 | בלו (1976) • אליכסנדרה (1977) • בשביס-זינגר (1978) • אליטיס (1979) • מילוש (1980) • קנטי (1981) • גארסיה מארקס (1982) • גולדינג (1983) • סייפרט (1984) • סימון (1985) • סויינקה (1986) • ברודסקי (1987) • מחפוז (1988) • סלה (1989) • פס (1990) • גורדימר (1991) • וואלקוט (1992) • מוריסון (1993) • אואה (1994) • היני (1995) • שימבורסקה (1996) • פו (1997) • סאראמאגו (1998) • גראס (1999) • שינג'יאן (2000) | |
| 2001 ואילך | נייפול (2001) • קרטס (2002) • קוטזי (2003) • ילינק (2004) • פינטר (2005) • פאמוק (2006) • לסינג (2007) • לה קלזיו (2008) • מילר (2009) • ורגס יוסה (2010) • טראנסטרמר (2011) • מו (2012) • מונרו (2013) • מודיאנו (2014) • אלכסייביץ' (2015) • דילן (2016) • אישיגורו (2017) • טוקרצ'וק (2018) • הנדקה (2019) • גליק (2020) • גורנה (2021) • ארנו (2022) • פוסה (2023) • האן (2024) • קרסנהורקאי (2025) | |