פלסטינים נוצרים
פעולות נוספות
| קובץ:Theodosios and Hisham Zreiq.jpg | |
| אוכלוסייה | |
|---|---|
| 400,000 (2003)[1] | |
| שפות | |
| ערבית פלסטינית |
פלסטינים נוצרים (בערבית: مسيحيون فلسطينيون) הם קבוצה אתנו-דתית של נוצרים המשתייכים לעם הפלסטיני. הם מונים כחצי מיליון איש,[1] רובם תושבי הפזורה הפלסטינית (בייחוד ביבשת אמריקה), ומקצתם מתגוררים בשטחי ארץ ישראל.
הפלסטינים הנוצרים נחשבים לקהילה הנוצרית הקדומה ביותר בעולם, שכן ארץ ישראל היא מקום הולדתה של הנצרות, עוד במאה ה-1. במרוצת השנים הם עברו ערביזציה, וכיום הם תת-קבוצה של ערבים נוצרים.
הן בניב המקומי של הערבית הפלסטינית והן בערבית קלאסית או ערבית תקנית מודרנית, נוצרי נקרא "מַסִיחִי" (مسيحي; נגזרת של המילה הערבית "מַסִיחְ", שפירושה משיח) או "נַסְרַאנִי" (نصراني; מהמילה הערבית לנצרת).
דמוגרפיה עריכה
לפי הערכתו של ברנרד סאבילא (سابيلا) מאוניברסיטת בית לחם מ-2003, כ-6.5% מכלל האוכלוסייה הפלסטינית ברחבי העולם היא נוצרית, וכ-56% מהם חיים מחוץ לפלשתינה ההיסטורית (שטח המנדט הבריטי).[1] הקהילה הפלסטינית-נוצרית הגדולה ביותר היא ככל הנראה בצ'ילה (אנ'), בה מתגוררים כ-350,000 פלסטינים נוצרים,[2] ויש קהילות משמעותיות גם בארצות הברית, הונדורס,[2] ושאר יבשת אמריקה. יש גם פלסטינים נוצרים בארצות ערב, כגון ירדן ולבנון, רבים מהם צאצאים לפליטי 1948 המתגוררים במחנות פליטים.[3][4]
לפי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2017,[5] האוכלוסייה הנוצרית של הרשות הפלסטינית מונה 46,850 איש, מתוכם:
- 23,165 תושבי נפת בית לחם
- 10,255 תושבי נפת רמאללה ואל-בירה
- 8,558 תושבי נפת אל-קודס – ככל הנראה רובם ממזרח ירושלים, ונחשבים לתושבי ישראל
- 2,699 תושבי נפת ג'נין
- 1,138 תושבי רצועת עזה
- 601 תושבי נפת שכם
- 285 תושבי נפת יריחו
- 149 תושבי שאר הנפות – חברון, טובאס, טולכרם, קלקיליה וסלפית
אוכלוסיית ישראל מונה כ-143,200 ערבים נוצרים, לפי נתוני הלמ"ס לשנת 2024.[6] רבים מהם מזהים עצמם כפלסטינים,[7][8] ואילו אחרים דוחים את הלאומיות הפלסטינית.
זרמים בנצרות עריכה
התפלגות האוכלוסייה הנוצרית בשטחי הגדה המערבית וחבל עזה, כולל ירושלים, לפי זרם (1994)[1]
כמחצית מהפלסטינים הנוצרים הם יוונים-אורתודוקסים, ובאופן מסורתי הם משתייכים לפטריארכיה היוונית של ירושלים. תחום סמכותה של הפטריארכיה הירושלמית משתרע על פלשתינה ההיסטורית, עבר הירדן וסיני, ועל כן רוב מאמיניה הם פלסטינים או ירדנים נוצרים, אבל הפטריארך עצמו ורוב הבישופים הם כמעט תמיד ממוצא יווני. נכון ל-2026, רק שני בישופים בסינוד של ירושלים (אנ') הם ממוצא פלסטיני: תאודוסיוס, ארכיבישוף סבסטיה וכריסטופורוס, ארכיבישוף קיריאקופולאוס.[9] הפלסטינים האורתודוקסים בפזורה, שיצאו מתחום סמכותה של הפטריארכיה הירושלמית, משתייכים בדרך כלל לכנסיות אורתודוקסיות אחרות, כגון הפטריארכיה של קונסטנטינופול.
הזרם השני בגודלו בקרב הפלסטינים הנוצרים הוא הקתוליות, הכוללת הן את הכנסייה הלטינית (ובפרט הפטריארכיה הלטינית של ירושלים) והן כנסיות מזרחיות שונות. הכנסייה הקתולית-מזרחית הנפוצה ביותר בקרב הפלסטינים היא הכנסייה המלכיתית, שהתפצלה מהיוונים-אורתודוקסים, ורוב מנהיגיה הם ערבים. מאז 2019 יוסף מתא (אנ'), שהוא יליד נצרת, מכהן כארכיבישוף המלכיתי-קתולי של עכו, חיפה, נצרת וכל הגליל (אנ').[10] יש בארץ נוכחות של כנסיות קתוליות-מזרחיות אחרות, כגון המרונית והארמנית, אך בקרבן ההזדהות הלאומית היא לרוב סבוכה יותר, ורבים מהם לא יגדירו את עצמם כפלסטינים או כערבים.
יש גם פלסטינים נוצרים המשתייכים לזרמים פרוטסטנטיים. בארץ, הגדול שבהם הוא כנראה הכנסייה האפיסקופלית בירושלים והמזרח התיכון, שהיא אנגליקנית. לצדם קיימים לותרנים, קווייקרים, מתודיסטים, פרסביטריאנים, פנטקוסטלים ואחרים.
מפקד 1931 עריכה
במפקד האוכלוסין בארץ ישראל (1931) תועדו 78,291 נוצרים בעלי אזרחות פלשתינאית – כלומר אזרחות של המנדט הבריטי. התפלגותם לפי עדה הייתה:
- 37,703 אורתודוקסים, כולם משתייכים לפטריארכיה של ירושלים חוץ מ-14 המשתייכים לכנסייה הצ'כוסלובקית (אנ') ו-3 המשתייכים לכנסייה הרוסית
- 31,491 קתולים, מתוכם 15,728 לטינים, 12,347 מלכיתים, 3,036 מרונים, 146 סורים, 142 ארמנים, ו-92 כשדים
- 2,820 ארמנים אורתודוקסים, 921 סורים אורתודוקסים, 161 קופטים ואחד אתיופי – בסך הכל 3,903 אוריינטלים
- 1,810 אנגליקנים, 141 לותרנים, 17 פרסביטריאנים, ו-3,226 פרוטסטנטים אחרים
71,933 מכלל הנוצרים אזרחי פלשתינה (91.9%) הגדירו עצמם כערבים. כמו כן, במפקד זה תועדו 13,107 נוצרים בארץ ישראל שלא היו אזרחי פלשתינה (כלומר אזרחים זרים או חסרי אזרחות).[11]
היסטוריה עריכה
רקע והיסטוריה מוקדמת עריכה
הקהילות הנוצריות הראשונות בפרובינקיה יודיאה היו של יהודים-נוצרים דוברי ארמית, ורומאים ויוונים דוברי לטינית ויוונית קוינה, שהיו בחלקם צאצאים של מתיישבים קודמים של האזורים, כמו סורים-פיניקים, ארמים, יוונים, פרסים וערבים-נבטים.[12]
בניגוד לקבוצות אחרות של נוצרים מזרחיים כמו הנסטוריאנים והאשורים, רובם המכריע של הנוצרים הפלסטינים נכנסו לתחום השיפוט הכנסייתי של הפטריארכיה האקומנית של קונסטנטינופול (שתהיה חלק מהכנסייה המזרחית-אורתודוקסית לאחר פילוג הכנסייה הנוצרית) והקיסרים הרומיים של האימפריה הביזנטית לאחר ועידת כלקדון בשנת 451 לספירה, והיו ידועים על ידי הנוצרים הסורים האחרים בתור מלכיתים (חסידי המלך).[13] המלכיתים עברו התייוונות רבה במאות הבאות, ונטשו את השפות הארמיות המערביות המובהקות שלהם לטובת היוונית. עד המאה ה-7, ירושלים וארץ ישראל הביזנטית הפכו למוקד התרבות היוונית במזרח.[13]
זמן קצר לאחר הכיבוש הערבי של ארץ ישראל, החלו המלכיתים לנטוש את היוונית לטובת הערבית, כחלק מהתהליך הערביזציה, שהפך אותם לחלק מקבוצת הערבים הנוצרים בלבנט.[13]
העובדה שהפלסטינים הנוצרים רואים עצמם כערבים באופן לאומי משקפת גם את העובדה, שנכון לתחילת המאה ה-20, הם חלקו רבים מאותם מנהגים כמו שכניהם המוסלמים. במובנים מסוימים, זה היה תוצאה של אימוץ על ידי הנוצרים של מה שהיו בעצם מנהגים איסלמיים, שרבים מהם נגזרו מהשריעה. במקרים אחרים, המנהגים המשותפים גם למוסלמים וגם לנוצרים לא נבעו מהאמונה הדתית, אלא היו תוצאה של תהליך של סינקרטיזציה, לפיו מה שהיו במקור מנהגים פגאניים, הוגדרו מאוחר יותר כנוצריים ולאחר מכן אומצו על ידי המוסלמים. זה היה בולט במיוחד בעובדה שהמוסלמים והנוצרים של ארץ ישראל חלקו רבים מאותם ימי חג, לכבוד אותם קדושים, גם אם הם התייחסו אליהם בשמות שונים. לדוגמה מבני מקאם שהוקדשו לגאורגיוס הקדוש, למשל, הפכו למקדשים המכבדים את אליהו – אל-חַ֫'דִ֗ר, שילוב של אליהו הנביא והדמות המיתולוגית של אל-ח'ד֗ר, בן האלמוות. בנוסף לכך, מוסלמים רבים ראו בכנסיות נוצריות מקומיות מקומות קדושים. כך, למשל, נשים מוסלמיות שהתקשו להרות עשויות היו לנסוע לבית לחם כדי להתפלל לילד לפני מרים, אם ישו.[14] זה אפילו לא היה נדיר שמוסלמי הטביל את ילדו בכנסייה נוצרית, בשם אל-ח'דר.[15] דוגמה נוספת לקשר בין המסורות של הנוצרים והמוסלמים בארץ ישראל הן חגיגות עממיות "מואסם" (או מוסם), חלקם מקומיות וחלקם רבות משתתפים, בעיקר חגיגות בתקופת האביב. החגיגות הגדולות והמפורסמות ביותר היו: חגיגות נבי מוסא במתחם נבי מוסא במדבר יהודה. חגיגות נבי רובין, וחגיגות נבי צלאח שנערכו במקאם נבי צאלח ליד המסגד הלבן ברמלה.[16] חגיגות אלו בתקופת האביב נקבעו לפי מועד חג הפסחא הנוצרי.[17]
היסטוריה מודרנית עריכה
הקטגוריה 'נוצרי ערבי פלסטיני' קיבלה ממד פוליטי במאה ה-19, כאשר העניין הבינלאומי בארץ הקודש גדל והתפתחו בה מוסדות זרים. האליטה העירונית החלה לקדם את בנייתה של חברה אזרחית ערבית רב-דתית מודרנית. כאשר הבריטים קיבלו מחבר הלאומים מנדט לנהל את ארץ ישראל לאחר מלחמת העולם הראשונה, נכבדים בריטים רבים בלונדון הופתעו לגלות כל כך הרבה מנהיגים נוצרים בתנועות הפוליטיות הערביות הפלסטיניות. שלטונות המנדט הבריטי התקשו להבין את מחויבותם של הנוצרים הפלסטינים לתנועה הלאומית הפלסטינית.[18]
העיתון "פלסטין", שהיה בבעלות פלסטינית נוצרית, נוסד בשנת 1911 בעיר יפו, ומתואר לעיתים קרובות כאחד העיתונים המשפיעים ביותר באותה תקופה, וכנראה המבקר החריף והעקבי ביותר של התנועה הציונית. הוא עזר לעצב את הזהות והלאומיות הפלסטינית ונסגר מספר פעמים על ידי השלטונות העות'מאניים והבריטיים, רוב הזמן עקב תלונות של ציונים.[19]
תופעת הפליטים שקרתה בעקבות מלחמת העצמאות, הותירה את הקהילות הערביות הנוצריות הרב-עדתיות בחוסר סדר, ומשימתן המיידית הייתה לסייע לאלפי הפליטים חסרי הבית. אבל היא גם זרעה את הזרעים לפיתוח תאולוגיית השחרור בקרב נוצרים ערבים פלסטינים.[20] הייתה מדיניות דיפרנציאלית של גירוש. הקלה רבה יותר הוחלה על הנוצרים בגליל, שם הגירוש פגע בעיקר במוסלמים: בתרשיחא, דיר אל-קאסי וסבלאן, נוצרים הורשו להישאר בזמן שהמוסלמים גורשו. באיקרית ובירעם הורה צה"ל לנוצרים להתפנות לזמן קצר, הוראה שהפכה לבסוף לגירוש לצמיתות. לפעמים בכפר מעורב דרוזי-נוצרי כמו ראמה, רק הנוצרים גורשו בתחילה לכיוון לבנון, אך הודות להתערבותם של הדרוזים המקומיים, הם הורשו לחזור. דמויות נוצריות חשובות הורשו לפעמים לחזור, בתנאי שיעזרו לישראל בקרב קהילותיהם. הארכיבישוף ג'ורג' חכים, עם מאות רבות של נוצרים, הורשה להיכנס מחדש על רקע הבעת נכונות למערכה נגד הקומוניסטים בישראל ובקרב הקהילה.[21]
לאחר מלחמת העצמאות, האוכלוסייה הנוצרית בגדה המערבית, שהייתה בשליטה ירדנית, פחתה מעט, בעיקר בגלל בעיות כלכליות. זה מנוגד לתהליך שהתרחש בישראל שבו נוצרים עזבו בהמוניהם במהלך ולאחר מלחמת העצמאות. נוצרים היו 21% מהאוכלוסייה הערבית בישראל ב-1950, ונכון ל-2013 הם רק 9% מקבוצה זו. מגמות אלה הואצו לאחר מלחמת ששת הימים בעקבות השתלטות ישראל על הגדה המערבית ועל עזה.[22]
מאז הסכמי אוסלו עריכה
נוצרים בתוך הרשות הפלסטינית היוו בערך אחד מכל שבעים וחמישה תושבים.[23] בשנת 2009 דיווחה רויטרס כי 47,000–50,000 נוצרים נותרו בגדה המערבית, כאשר כ-17,000 הם מקהילות קתוליות שונות והשאר הם מהכנסייה האורתודוקסית וזרמים מזרחיים אחרים.[8] גם בבית לחם וגם בנצרת, שבעבר היו נוצריות ברובן, יש כיום רוב מוסלמי. כשלושה רבעים מכלל הנוצרים בבית לחם חיים מחוץ לאזור בעיקר באירופה ואמריקה, ויותר נוצרים ירושלמים חיים בסידני שבאוסטרליה מאשר בירושלים. הנוצרים מהווים, נכון ל-2009, 2.5% מאוכלוסיית ירושלים. אלה שנותרו כוללים כמה שנולדו בעיר העתיקה כאשר הנוצרים שם היוו רוב.[24]
ביולי 2014, במהלך מבצע צוק איתן נערכה בחיפה הפגנה נוצרית ערבית-ישראלית במחאה נגד הקיצוניות המוסלמית במזרח התיכון (בעניין עליית המדינה האסלאמית) ובתמיכה בישראל ובצה"ל.[25]
ערבים נוצרים הם אחת הקבוצות המשכילות ביותר בישראל.[26][27] סטטיסטית, לערבים הנוצרים בישראל יש את שיעורי ההשכלה הגבוהים ביותר מבין כל הקהילות הדתיות. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בשנת 2010, 63% מהערבים הנוצרים הישראלים היו בוגרי מכללה או בעלי תואר שני, השיעור הגבוה ביותר מבין כל הדתות והקבוצות האתניות-דתיות.[28] למרות העובדה שהנוצרים הערבים מייצגים רק 2.1% מכלל אוכלוסיית ישראל, בשנת 2014 הם היוו 17.0% מתלמידי האוניברסיטאות במדינה, ו-14.4% מתלמידי המכללות שלה.[29] יש יותר נוצרים שהשיגו תואר ראשון או תארים אקדמיים גבוהים יותר מאשר האוכלוסייה החציונית בישראל. כמו כן, לערבים נוצרים יש את אחד משיעורי ההצלחה הגבוהים ביותר בבחינות הבגרות (73.9%), בשנת 2017,[30] הן בהשוואה למוסלמים ולדרוזים והן בהשוואה לכלל התלמידים במערכת החינוך היהודית. נוצרים ערבים היו גם החלוץ מבחינת הזכאות להשכלה גבוהה, והם השיגו תואר ראשון ותואר אקדמי יותר מהאוכלוסייה החציונית בישראל.[30] בתי ספר נוצרים בישראל פתחו במחאה בשנת 2015, בתחילת שנת הלימודים, על קיצוצים בתקציבי החינוך שלהם.[31] בשנת 2013 כיסתה ישראל 65% מתקציב בתי הספר הנוצרים הפלסטינים בישראל, נתון שירד באותה שנה ל-34%. נוצרים אומרים שהם קיבלו כעת שליש ממה שמקבלים בתי ספר יהודיים, עם מחסור של 53 מיליון דולר.[32]
שיעור הסטודנטים הלומדים בתחום הרפואה היה גבוה יותר גם בקרב הסטודנטים הערבים הנוצרים, בהשוואה לכלל הסטודנטים ממגזרים אחרים. אחוז הנשים הנוצריות הערביות שהן סטודנטיות להשכלה גבוה יותר מבמגזרים אחרים.[33]
בספטמבר 2014 חתם שר הפנים על צו לפיו המיעוט בישראל שמגדיר את עצמו כ'נוצרי ארמי' יוכל להירשם כארמי ולא כערבי בתעודת הזהות.[34]
סוגיות פוליטיות ודתיות עריכה
ראשי הערים של רמאללה, ביר זית, בית לחם, א-זבאבדה, ג'יפנה, עין עריכ, עאבוד, טייבה, בית ג'אלא ובית סאחור הם נוצרים.[35] מושל טובאס, מרואן טובסי, הוא נוצרי. הנציג הפלסטיני לשעבר בארצות הברית, עפיף סאפייה, הוא נוצרי,[36] וכך גם שגריר הרשות הפלסטינית בצרפת, הינד ח'ורי.[37] בנבחרת הפלסטינית בכדורגל נשים יש רוב של בנות מוסלמיות, אבל הקפטן, הַ֫נִי תַ'לְגִ֫'יה, היא נוצרייה מבית לחם. רבים מהפקידים הפלסטינים הבכירים כגון שרים, יועצים, שגרירים, קונסוליות, ראשי נציגויות, מנהיגי פתח ואחרים הם נוצרים. חלק מהנוצרים היו מהחלקים האמידים של החברה הפלסטינית שעזבו את הארץ במהלך מלחמת 1948. במערב ירושלים, למעלה מ-50% מהפלסטינים הנוצרים איבדו את בתיהם לישראלים, לפי ההיסטוריון סאמי הדאווי.[38]
הגירה נוצרית עריכה
בנוסף להגירה למדינות שכנות, כמו לבנון וירדן, נוצרים פלסטינים רבים היגרו למדינות באמריקה הלטינית (בעיקר ארגנטינה וצ'ילה), וכן לאוסטרליה, לארצות הברית ולקנדה. הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה לא מצליחה לשמור נתונים מדויקים.[8] אחוז הנוצרים באוכלוסייה ירד גם בגלל שיעור הילודה הגבוה בקרב פלסטינים מוסלמים יחסית לנוצרים.[40][41]
הסיבות לעזיבה הנוצרית ההמונית נתונות לוויכוח חריף, והועלו אפשרויות שונות.[23] רבים מהנוצרים הפלסטינים בפזורה הם אלה שברחו או גורשו במהלך מלחמת העצמאות וצאצאיהם.[42] לאחר דיון בין יוסף ויץ ומשה שרת, אישר דוד בן-גוריון פרויקט לעידוד מעבר הקהילות הנוצריות בגליל לארגנטינה, אך ההצעה נכשלה מול התנגדות נוצרית.[43][44][45]
על פי ה-BBC, הירידה הכלכלית ברשות הפלסטינית והלחץ מהסכסוך הישראלי-פלסטיני אחראיים לעזיבה ההמונית.[41] דו"ח על תושבי בית לחם קבע שהן נוצרים והן מוסלמים ביקשו להגר, אך לנוצרים היו קשרים טובים יותר עם אנשים בחו"ל ורמות השכלה גבוהות יותר.[46] הוותיקן והכנסייה הקתולית האשימו את ישראל בכיבוש ובגרימת סכסוך בארץ הקודש, דבר המשפיע על היציאה הנוצרית מארץ הקודש ומהמזרח התיכון בכלל.[47]
ב"ג'רוזלם פוסט" נטען כי: "התכווצות הקהילה הנוצרית הפלסטינית בארץ הקודש באה כתוצאה ישירה מהסטנדרטים הכלכליים שלה כמעמד בינוני", וכי הלחץ המוסלמי לא שיחק תפקיד מרכזי על פי התושבים הנוצרים עצמם. הוא דיווח כי לנוצרים יש תדמית ציבורית של אליטיזם ושל פריבילגיות מעמדיות כמו גם של אי-אלימות ושל אורח חיים פתוח, מה שמותיר אותם פגיעים יותר לפושעים מאשר מוסלמים. חנא סניורה, פעיל זכויות אדם נוצרי פלסטיני בולט, ייחס הטרדה נגד נוצרים ל"קבוצות קטנות" של "חוליגנים" ולא לממשלות חמאס ופתח.[23] ברומן האחרון של הסופר הנוצרי הפלסטיני אמיל חביבי יש דמות שמאשרת כי "אין הבדל בין נוצרים למוסלמים: כולנו פלסטינים במצוקה שלנו".[48]
על פי כתבה בעיתון "אינדפנדנט", אלפי פלסטינים נוצרים "היגרו לאמריקה הלטינית בשנות ה-20, כאשר ארץ ישראל המנדטורית נפגעה מבצורת ומשפל כלכלי חמור".[49]
בצ'ילה שוכנת הקהילה הנוצרית הפלסטינית הגדולה בעולם מחוץ למזרח התיכון, כאשר כ-350,000 פלסטינים נוצרים מתגוררים בצ'ילה, רובם הגיעו מבית ג'אלא, בית לחם ובית סאחור. גם המדינות נוספות באמריקה הלטינית, כגון אל סלוודור, הונדורס, ברזיל, קולומביה, ארגנטינה, וונצואלה קיימות קהילות נוצריות פלסטיניות משמעותיות, שחלקן היגרו לפני עוד בשלהי התקופה העות'מאנית בארץ ישראל. במהלך מבצע צוק איתן ב-2014, נוצרים פלסטינים בצ'ילה הפגינו נגד ההפצצה הישראלית של אזרחים בעזה, והפגנות משמעותיות נערכו גם בברזיל ובארגנטינה.[50]
בסקר שנערך ב-2006 בקרב נוצרים בבית לחם על ידי המרכז הפלסטיני למחקר ודיאלוג תרבותי, 90% דיווחו שיש להם חברים מוסלמים, 73% הסכימו שהרשות הפלסטינית מתייחסת בכבוד למורשת הנוצרית בעיר, ו-78% ייחסו את היציאה המתמשכת של נוצרים מבית לחם לכיבוש הישראלי ולהגבלות נסיעה על האזור.[51] דניאל רוסינג, איש הקשר הראשי של משרד הדתות לנוצרים בשנות ה-70 וה-80, הצהיר כי מצבם בעזה החמיר מאוד לאחר בחירת חמאס. הוא גם הצהיר כי הרשות הפלסטינית, שסומכת על תמיכה כספית מהנוצרים במערב, מתייחסת למיעוט בהגינות. הוא האשים את גדר ההפרדה כבעיה העיקרית של הנוצרים.[23]
דו"ח של מחלקת המדינה של ארצות הברית משנת 2006 על חופש דת, ביקר הן את ישראל על הגבלותיה על נסיעות לאתרים קדושים לנוצרים, והן את הרשות הפלסטינית על כישלונה לפעול להפסקת פעולות אנטי-נוצריות. עוד דווח כי ישראל נותנת יחס מועדף בשירותים אזרחיים בסיסיים ליהודים והרשות עושה זאת למוסלמים. הדו"ח קבע כי בדרך כלל, אזרחים מוסלמים ונוצרים נהנים מיחסים טובים ביניהם בניגוד ליחסי היהודים והערבים ה"מתוחים".[40] דיווח של BBC משנת 2005 תיאר גם הוא את יחסי המוסלמים והנוצרים כ"שלווים".[41]
האגודה הערבית לזכויות אדם, ארגון חוץ-ממשלתי ערבי בישראל, הצהירה כי הרשויות הישראליות מנעו מנוצרים פלסטינים בישראל גישה למקומות קדושים, מנעו תיקונים הדרושים לשימור אתרים קדושים היסטוריים, וביצעו התקפות פיזיות על מנהיגים דתיים.[52]
גורמים רבים תרמו להגירה הנוצרית, שמתרחשת בקביעות מאז תקופת המנדט הבריטי. הארגון קיירוס פלסטין – ארגון נוצרי עצמאי, שהוקם כדי לעזור לתקשר לעולם הנוצרי את מצב הנוצרים בישראל – שלח מכתב ל"וול סטריט ג'ורנל" כדי להסביר ש"במקרה של בית לחם, למשל, זו למעשה הבנייה המשתוללת של התנחלויות ישראליות, החנק שנכפה על ידי חומת ההפרדה והחרמת אדמות פלסטיניות על ידי ממשלת ישראל שגרמו לנוצרים רבים לעזוב"... "נכון לעכשיו, רק 13 אחוז מהאדמה באזור בית לחם נותרה לתושביה הפלסטינים".[53]
רדיפות עריכה
פיירבטיסטה פיצבאלה, דובר משמורת ארץ הקודש ונציג קתולי בכיר לאזור, הצהיר כי חוסר מעש של משטרת ישראל ותרבות חינוכית המעודדת ילדים יהודים להתייחס לנוצרים ב"בוז" הפכו את החיים ל"בלתי נסבלים" יותר ויותר עבור נוצרים רבים. ההצהרה של פיצבאלה הגיעה לאחר שקיצונים תומכי מתנחלים הציתו את דלת מנזר השתקנים בלטרון וריססו על הקירות כתובות גרפיטי אנטי-נוצריות.[54] התקרית באה בעקבות סדרה של מעשי הצתה והשחתה, בשנת 2012, כוונו למקומות פולחן נוצריים, כולל מנזר המצלבה בירושלים, שבו הוטחו על קירותיו סיסמאות כמו "מוות לנוצרים" וכתובות נאצה פוגעניות.[55]
גם ארמנים בירושלים, שזוהו כנוצרים פלסטינים, הותקפו וקיבלו איומים מצד קיצונים יהודים וארכיבישוף ארמני אחד הוכה והצלב שלו נשבר.[56] בספטמבר 2009, שני אנשי דת נוצרים ארמנים גורשו לאחר קטטה שפרצה עם קיצוני יהודי על יריקה על חפצים נוצריים קדושים.[57]
בפברואר 2009, קבוצה של פעילים נוצרים בגדה המערבית כתבה מכתב פתוח וביקשה מהאפיפיור בנדיקטוס ה-16 לדחות את נסיעתו המתוכננת לישראל אלא אם כן ממשלת ישראל תשנה את יחסה לנוצרים.[58] הם הדגישו את שיפור הגישה למקומות פולחן והפסקת המיסוי על נכסי כנסייה כדאגות מרכזיות.[58] האפיפיור החל את ביקורו בן חמישה ימים בישראל וברשות הפלסטינית ביום ראשון, 10 במאי, בתכנון להביע תמיכה בנוצרים באזור.[8] בתגובה להצהרות הפומביות הפלסטיניות, דובר משרד החוץ הישראלי, יגאל פלמור, מתח ביקורת על הקיטוב הפוליטי של ביקור האפיפיור, והעיר כי "[זה] ישרת את מטרת השלום הרבה יותר טוב אם הביקור הזה ייחשב למה שהוא, עלייה לרגל, ביקור למען השלום והאחדות".[59]
ביוני 2015 הוצתה כנסיית הלחם והדגים ונזק רב נגרם למקום.[60]
בספטמבר 2017, כנסיית סטפנוס הקדוש שבמנזר בית ג'מאל הושחתה.[61]
בדצמבר 2021, הפטריארך של ירושלים ו-13 הכנסיות המרכזיות בעיר פרסמו הצהרה משותפת, שבה דרשו מהרשויות בישראל לפעול נגד התנכלויות יומיומיות ופשעי שנאה נגד נוצרים.[62]
מומרים עריכה
קיימת קהילה קטנה של מוסלמים שהתנצרו, המונה כמה מאות איש. הם אינם מרוכזים בעיר מסוימת ושייכים לרוב לקהילות אוונגליסטיות. בשל העובדה שההמרה הרשמית מאסלאם לנצרות אינה חוקית בהתאם לחוק השריעה האסלאמי ברשות הפלסטינית, מומרים נוטים לשמור על פרופיל נמוך.[63]
מרכז סביל לתאולוגיה עריכה
סביל - המרכז האקומני לתאולוגיית שחרור הוא ארגון נוצרי לא ממשלתי שבסיסו בירושלים; שנוסד ב-1989 כפועל יוצא של כנס בנושא "תאולוגיית השחרור הפלסטינית".[64] לפי אתר האינטרנט שלה, סַבִּ֫יל היא "תנועה אקומנית עממית של תאולוגיית שחרור בקרב נוצרים פלסטינים. בהשראת חייו ומשנתו של ישו המשיח, תאולוגיית שחרור זו מבקשת להעמיק את אמונתם של נוצרים פלסטינים, לקדם אחדות ביניהם ולהוביל אותם לעשייה למען הצדק והשלום. סַבִּיל שואפת לפתח רוחניות המבוססת על אהבה, צדק, שלום, אי-אלימות, שחרור ופיוס עבור הקהילות הלאומיות והאמוניות השונות."[65]
הקרן האקומנית הנוצרית של ארץ הקודש עריכה
הקרן האקומנית הנוצרית של ארץ הקודש (HCEF) נוסדה בשנת 1999 על ידי קבוצה אקומנית של נוצרים אמריקאים כדי לשמר את הנוכחות הנוצרית בארץ הקודש.[66] המטרה המוצהרת של HCEF היא לנסות להמשיך את נוכחותם ורווחתם של נוצרים ערבים בארץ הקודש ולפתח את קשרי הסולידריות בינם לבין נוצרים במקומות אחרים. HCEF מציע סיוע חומרי לנוצרים פלסטינים ולכנסיות באזור. HCEF דוגל בסולידריות מצד נוצרים מערביים עם נוצרים בארץ הקודש.[67][68][69]
נוצרים בעזה עריכה
- קובץ:Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – נוצרים ברצועת עזה
ברצועת עזה יש כ-1,300 נוצרים ומספרם יורד בהתמדה.[70] הקהילה הנוצרית של עזה מתגוררת בעיקר בתוך העיר, במיוחד באזורים הסמוכים לשלוש הכנסיות המרכזיות: כנסיית סנט פורפיריוס, הקהילה הקתולית של המשפחה הקדושה ברחוב זיתון והכנסייה הבפטיסטית בעזה, בנוסף לקפלה אנגליקנית באל-אהלי אל-ערבי – בית החולים הערבי האוונגליסטי. סנט פורפיריוס היא כנסייה אורתודוקסית שראשיתה במאה ה-12. הכנסייה הבפטיסטית בעזה היא הכנסייה האוונגליסטית היחידה בעיר. נוצרים בעזה מקיימים את דתם באופן חופשי.[71]
אלו שביניהם העובדים כעובדי מדינה בממשלה ובמגזר הפרטי מקבלים חופש רשמי במהלך השבוע של חג המולד, שחלקם מקדישים לתפילה משותפת בכנסיות. נוצרים רשאים להשיג כל עבודה, בנוסף לכך יש להם מלוא הזכויות והחובות כעמיתיהם המוסלמים, בהתאם להכרזת העצמאות הפלסטינית, המשטר וכל המערכות הממשלתיות.
מפקד אוכלוסין[דרושה הבהרה] גילה כי 40 אחוז מהקהילה הנוצרית עבדו במגזרי הרפואה, החינוך, ההנדסה והמשפטים. בנוסף, הכנסיות בעזה ידועות בשירותי הסעד והחינוך שהן מציעות, ואזרחים מוסלמים משתתפים בשירותים אלו. אזרחים פלסטינים בכללם נהנים משירותים אלה. בית הספר לפטריארכיה הלטינית, למשל, מציע הקלות בצורת תרופות ושירותים חברתיים וחינוכיים. בית הספר מציע שירותים כבר קרוב ל-150 שנה.
בשנת 1974 הוצע הרעיון להקים בית ספר חדש על ידי האב ג'ליל עוואד, כומר קהילה לשעבר בעזה שזיהה את הצורך להרחיב את בית הספר לפטריארכיה הלטינית ולבנות מתחם חדש. בשנת 2011 למדו בבית הספר למשפחה הקדושה 1,250 תלמידים, ואל בית הספר היסודי הקתולי, שהוא הרחבה של בית הספר לפטריארכיה הלטינית, ממשיכים להירשם מספר הולך וגדל של תלמידים צעירים. בית הספר היסודי הוקם לפני כ-20 שנה. מלבד חינוך, שירותים אחרים מוצעים למוסלמים ונוצרים כאחד ללא אפליה. השירותים כוללים קבוצות נשים, קבוצות סטודנטים וקבוצות נוער, כמו אלו המוצעות בכנסייה הבפטיסטית בימי חול. נכון לשנת 2013, רק 113 מתוך 968 תלמידי בתי ספר נוצריים אלה היו נוצרים.[72]
באוקטובר 2007 נרצח רמי עיאד, המנהל הבפטיסטי של 'חנות הספרים למורה', חנות הספרים הנוצרית היחידה ברצועת עזה, בפיגוע בחנות הספרים שלו, לאחר שקיבל איומי מוות מקיצונים מוסלמים.[73][74][75] בפברואר 2008, חבורה של 14 חמושים פרצה למשרדי ימק"א בעזה ופוצצו את הספרייה במקום.[76]
מדינת ישראל אינה מאפשרת את תנועת הנוצרים בעזה יותר משאר תושביה, ומגבלות התנועה המוחלות על תושבי הרצועה מוחלות עליהם במידה שווה.[77][78] בשנים 2019–2021 ישראל אסרה עליהם לחלוטין לצאת מהרצועה, כמו על שאר אוכלוסיית עזה.[79]
במהלך הלחימה ברצועת עזה במלחמת חרבות ברזל, נפגעו כנסיות ברצועה ונוצרים נהרגו. ב-19 באוקטובר 2023, צה"ל תקף את כנסיית פורפיריוס הקדוש והרג 18 אזרחים פלסטינים.[80] ב-17 ביולי 2025 שלושה בני אדם נהרגו בתקיפת צה"ל בכנסיית המשפחה הקדושה.[81]
נוצרים פלסטינים בולטים עריכה
קדושים עריכה
- מארי אלפונסין דניל גטאס – נזירה ערבייה-קתולית, חברת מסדר האחיות סנט ג'וזף של ההתגלות בירושלים. היא נודעה כמייסדת מסדר אחיות הרוזרי בירושלים, שהיה המסדר הפלסטיני-קתולי הראשון במזרח התיכון, וכן בהיותה אחת הנזירות הפלסטיניות הראשונות שעברו קאנוניזציה בכנסייה הקתולית והוכרזה כקדושה.
אנשי דת עריכה
- מישל סבאח – הפטריארך הלטיני לשעבר של ירושלים
- אליאס שקור – ארכיבישוף עכו, חיפה, נצרת והגליל של הכנסייה הקתולית המזרחית המלכית
- חנא עטאללה (תאודוסיוס) – הארכיבישוף היווני-אורתודוקסי של סבסטיה
- בני הין – מטיף ודרשן טלוויזיוני אוונגליסט
פוליטיקאים, משפטנים ואנשי עסקים עריכה
- ג'ון ה. סונונו (אנ') – מושל ניו המפשייר (1983–1989) וראש הסגל של הבית הלבן לנשיא ג'ורג' הרברט ווקר בוש (1989–1991). מוצא אביו הוא מהקהילות הלבנוניות והפלסטיניות שהשתייכו לכנסייה היוונית-אורתודוקסית בירושלים.
- ג'ו הוקי (אנ') – גזבר אוסטרליה (2013–2015), חבר פרלמנט עבור צפון סידני (1996–2015), שגריר אוסטרליה בארצות הברית אביו נולד בבית לחם והיגר לאוסטרליה ב-1948
- רימונדה טוויל – משוררת, פעילה פוליטית, עיתונאית וחמותו של יאסר ערפאת
- אנטוניו סאקה – נשיא אל סלבדור מ-2004 עד 2009
- ג'סטין עמאש – לשעבר חבר בית הנבחרים של ארצות הברית עבור מחוז הקונגרס השלישי של מישיגן, המקיף את אזור גרנד ראפידס, וחבר המפלגה הרפובליקנית (לימים המפלגה הליברטריאנית)
- ורה באבון – ראש העיר הראשון של בית לחם
- עזמי בשארה – ח"כ לשעבר ובן-דודו של ח"כ לשעבר באסל גטאס שנחשד בריגול ובסיוע לאויב
- ג'נט מיכאיל – ראש עיריית רמאללה לשעבר
- כרים חלף – עו"ד ופוליטיקאי שכיהן כראש עיריית רמאללה, שכף רגלו נקטעה בהתפוצצות, וחייו ניצלו בנס בפיגוע שביצעה המחתרת היהודית ב-1980[82]
- ויקטור בטארסה – ראש עיריית בית לחם לשעבר
- אליאס בנדק – ראש עיריית בית לחם לשעבר
- חנא נאסר – ראש עיריית בית לחם לשעבר
- אליאס פריג' – ראש עיריית בית לחם לשעבר
- אמיל חביבי – פוליטיקאי ערבי ישראלי נוצרי
- אמיר מח'ול – מנכ"ל ארגון אתיג'אה – עמותת הגג המאגדת את כל העמותות של החברה האזרחית הערבית בישראל, שנידון לתשע שנות מאסר על ריגול עבור חזבאללה.[83]
- ג'ורג' חבש – מייסד ההחזית העממית לשחרור פלסטין ותנועת הלאומיים הערבים
- נאיף חוואתמה – מייסד ומזכיר כללי של החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין
- חנאן עשראווי – פוליטיקאית, מחוקקת, פעילה ומלומדת. מנהיגת מפלגת הדרך השלישית. בעבר היא הייתה הדוברת של ערפאת.[24]
- אמיל אל-ע'ורי – לשעבר מזכיר הוועד הערבי העליון והמזכיר הכללי של המפלגה הערבית הפלסטינית
- חנא נאסר (איש אקדמיה) – איש אקדמיה, דמות פוליטית ונשיא לשעבר של אוניברסיטת ביר-זית
- ע'סאן אנדוני – פרופסור לפיזיקה באוניברסיטת בירצייט, מייסד שותף של תנועת הסולידריות הבינלאומית (ISM) ומייסד המרכז הבינלאומי למדיה במזרח התיכון
- דאוד תורכי – משורר והיה מנהיג קבוצת השמאל היהודי-ערבי בשם החזית האדומה
- אימיל ג'רג'ועי – חבר לשעבר במועצה המחוקקת הפלסטינית ובוועד הפועל של אש"ף
- הווידה עראף (هويدا عراف) – פעילת זכויות אדם ומייסדת-שותפה של תנועת הסולידריות הבין-לאומית
- כמאל נאצר – חבר באש"ף, סופר ומשורר
- ליילה מורן – חברת הפרלמנט הבריטית הראשונה ממוצא פלסטיני
- האלה ח'ורי-בשאראת – משפטנית ואקטיביסטית
- באסל גטאס – ח"כ לשעבר ובן-דודו של ח"כ לשעבר עזמי בשארה שנחשד בריגול ובסיוע לאויב
- סוהא ערפאת – אלמנתו של מנהיג הרש"ף יאסר ערפאת
- ג'וני סרוג'י – מדען תוכנה ומפתח חומרה פרו-פלסטיני, בכיר בחברת Apple, ובוגר הטכניון שבחיפה (2 תארים אקדמיים ברצף)
- עאידה תומא סלימאן - חברת כנסת מטעם מפלגת חד״ש.
- מטאנס שחאדה - יו״ר וחבר כנסת לשעבר מטעם מפלגת בל״ד.
- חנא סוויד - חבר כנסת לשעבר מטעם מפלגת חד״ש.
- ודיע חדאד - אחד ממנהיגי החזית העממית לשעבר.
- עיסא אל-עיסא – מייסד העיתון פלסטין ביפו, בשנת 1909
- יוסף אל-עיסא – בן דודו של עיסא שייסד גם את עיתון פילסטין בשנת 1909, הקים גם את העיתון "אליף בא" בדמשק, סוריה
- רַגַ'א אל-עיסא – בנו של עיסא, שנכנס לתפקיד מנהל העיתון לאחר מות אביו, היה גם היו"ר הראשון של אגודת העיתונאים הירדן בעמאן, ירדן ב-1956
- דאוד אל-עיסא – אחיינו של עיסא שהיה גם בתפקיד המנהל של העיתון, הקים את עיתון "אל-בילאד" בירושלים ב-1956 והפך לחבר באגודת העיתונאים הירדן ב-1976
- שירין אבו עאקלה – עיתונאית אל-ג'זירה שנהרגה במהלך סיקור פעולת צה"ל בג'נין.
אנשי תרבות עריכה
- אשרף ברהום – שחקן נוצרי מתרשיחא, צפון ישראל
- אדוארד סעיד – תאורטיקן ספרותי פלסטיני, מבקר תרבות, פעיל פוליטי
- ג'ורג' אנטוניוס – מייסד ההיסטוריה הלאומית הערבית המודרנית
- ח'ליל ביידס – מלומד, מחנך, מתרגם וסופר בתקופת הרנסאנס התרבותי של הנהדה
- ח'ליל א-סכאכיני – מחנך, מלומד, משורר ולאומן ערבי בתקופת הרנסאנס התרבותי של הנהדה
- תאופיק כנעאן – רופא, חוקר המורשת העממית הפלסטינית
- מאי זיאדה – משורר, מסאי ומתרגם בתקופת הרנסאנס התרבותי של הנהדה
- אליה סולימאן – יוצר ושחקן קולנוע פלסטיני
- חנה מוסלה – יוצר קולנוע פלסטיני ופרופסור באוניברסיטה
- רג'א שחאדה – עורך דין וסופר
- ג'ורג' סאליבה – פרופסור למדע ערבית ואסלאמי במחלקה ללימודי המזרח התיכון, דרום אסיה ואפריקה, אוניברסיטת קולומביה, ניו יורק, ארצות הברית
- ראמי ג'ורג' ח'ורי – עיתונאי ועורך
- רים בנא – זמרת, מלחינה ומעבדת הידועה בפרשנויות המודרניות שלה לשירי עם פלסטינים מסורתיים
- אמל מורקוס – זמר
- אנטון שמאס – מסאי, כותב ספרות ושירה ומתרגם
- פאדי אנדראוס – זמר ושחקן
- קארל סבאג – סופר, עיתונאי ומפיק טלוויזיה פלסטיני-בריטי
- סולימאן מנסור – צייר פלסטיני בולט
- סברי ג'ריס – סופר ועורך דין
- פיראס נסאר – שחקן
- מכרם ח'ורי – שחקן
- קלרה ח'ורי – שחקנית
- סטיב סבלה – אמן
- מירה עווד – אשת בידור ותקשורת ממוצא אתני ערבי פלסטיני (נוצרי) מעורב עם סלאבי בולגרי (נוצרי)
- לוסי איוב – מנחה ואשת מדיה חברתית ממוצא אתני ערבי פלסטיני (נוצרי) מעורב עם יהודייה מומרת ממוצא אשכנזי (נוצרייה)
- שליישת האחים ג'יג'י חדיד, בלה חדיד ואנואר חדיד – דוגמניות מפורסמות ואקטיביסטים פרו-פלסטינים נודעים, ממוצא אתני ערבי פלסטיני (מוסלמי) מעורב עם הולנדי (נוצרי)
- נורמן עיסא – שחקן, איש בידור ובמה (ואביהם של השחקנים ליר עיסא ושל שון עיסא - שני בניו הם ממוצא אתני ערבי פלסטיני נוצרי מעורב עם יהודייה ישראלית, מאשתו גדעונה רז)
- יוסף (ג'ו) סוויד – שחקן ובמאי; ובעלן לשעבר של הבמאית יעל רונן ושל המנחה עדי שילון
- ג'ואל אבו חנא – כדורגלן ממוצא אתני ערבי פלסטיני (נוצרי) מעורב עם גרמני (נוצרי)
- לינא מח'ול – זמרת ערבייה-ישראלית (שהתפרסמה כזוכת תוכנית "דה וויס" הישראלית) המציגה עצמה בעולם, קודם כל כפלסטינית–אמריקאית
- (ילידת- אוהיו, ארצות הברית; שנת 1993)
- מונא חוא – שחקנית ומוזיקאית
- עזמי נסאר – כדורגלן עבר ומאמן נבחרת פלסטין לשעבר
- זאהי ארמלי – כדורגלן עבר ומאמן שבאב יאטה מהליגה הפלסטינית
- משפחת כיאט
- משפחת ח'ורי
- סכנדר קובטי – קולנוען מצרי-נוצרי-קופטי-פלסטיני-ערבי (יליד-יפו; שנת 1975)
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 4 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ 1 2 Global Ministries, Christian Presence in Palestine and the Diaspora: Statistics, Challenges and Opportunities, Global Ministries, 2014-10-11 (ב־English)
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ The Palestinian Diaspora, p. 43, Helena Lindholm Schulz, 2005
- ^ PCBS, Preliminary Results of the Population, Housing and Establishments Census, 2017, Table 3
- ^ האוכלוסייה הנוצרית בישראל - נתונים לרגל חג המולד 2025, באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ 1 2 3 4 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ Ἐπίσκοποι, אתר הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים
- ^ Dalle Chiese Orientali, press.vatican.va
- ^ Census 1931, Table VII
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ 1 2 3 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ Lance D.Laird,'Boundaries and Baraka: Christians, Muslims, and a Palestinian Saint,' in Margaret Cormack (ed.), Muslims and Others in Sacred Space, Oxford University Press, 2013 pp. 40–73, p. 61.
- ^ חג נבי צאלח ברמלה, הארץ, 19 באפריל 1931
זאב וילנאי, חגיגת נבי סאלח ברמלה, דבר, 16 באפריל 1936
חגיגת נבי צאלח בנוכחות הנציב העליון ופקידים בריטיים, דבר, 23 באפריל 1933 - ^ יהושע בן-אריה וישראל ברטל (עורכי הכרך), ההיסטוריה של ארץ ישראל, כרך שמיני: שלהי התקופה העות'מאנית, חלק ב, עאדל מנאע, 3. התפתחות זהותה התרבותית של החברה הערבית בארץ-ישראל, עמ' 178–180.
- ^ Laura Robson, Colonialism and Christianity in Mandate Palestine, University of Texas Press, 2011 p. 159
- ^ Rashid Khalidi (9 January 2006). The Iron Cage: The Story of the Palestinian Struggle for Statehood. Beacon Press. מסת"ב 9780807003084. Retrieved 25 January 2016. rashid khalidi the iron cage.
- ^ Nur Masalha, Lisa Isherwood, Theologies of Liberation in Palestine-Israel: Indigenous, Contextual, and Postcolonial Perspectives, The Lutterworth Press, 2014 pp. 21–22
- ^ הבישוף הערבי חכים חזר לחיפה, הַבֹּקֶר, 20 בפברואר 1949
הבישוף חכים חזר מבירות לחיפה, דבר, 20 בפברואר 1949
על הפרק - ישוחררו העצורים, הקומוניסטים הערבים!, קול העם, 16 במרץ 1949 - ^ Laura Robson, Colonialism and Christianity in Mandate Palestine, p. 162
- ^ 1 2 3 4 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ 1 2 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ 1 2 אמיר אלון, נוצרים בישראל: מובילים בשיעור קבלת תעודת בגרות, באתר ynet, 24 בדצמבר 2017
- ^ אתר למנויים בלבד דניאל מונטרסקו ומוסה אבו רמדאן, האיוולת והטרגדיה שבקיצוץ התמיכה בבתי הספר הכנסייתיים, באתר TheMarker, 6 באוקטובר 2015
שגיאת לואה: Cannot pass circular reference to PHP., מצוינות בשביתה: הצצה לבתי הספר הכנסייתיים, באתר ynet, 18 בספטמבר 2015 - ^ 'Israel's Palestinian schools strike in support of Christians,' Ma'an News Agency 7 September 2015.
- ^ עמרי מניב, המגזר הערבי נוצרי הכי מצליח במערכת החינוך, באתר nrg, 25 בדצמבר 2011
- ^ מהא נקיב, פלסטינים ונוצרים? הכנסת רוצה לקרוא לכם "ארמים", באתר "שיחה מקומית", 18 בפברואר 2017
- ^ סמאח סלאימה, ראש העיר בית לחם: "הזכירו לנו שאין שמחה כל עוד יש כיבוש", באתר "שיחה מקומית", 23 בדצמבר 2021
- ^ עקיבא אלדר, האופסימיסט ממזרח ירושלים, באתר הארץ, 3 בספטמבר 2007
- ^ מנחם קליין, כך הפכה ה"נורמליזציה" למילה המתועבת בלקסיקון הפלסטיני, באתר "שיחה מקומית", 22 בספטמבר 2018
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ Copesa:, La Cuarta: Palestino lucha por la paz desde Patronato [09/08/2006], www.cuarta.cl
- ^ 1 2 International Religious Freedom Report 2006: Israel and the Occupied Territories. United States State Department. Accessed 10 May 2009.
- ^ 1 2 3 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ Ali Abunimah, One Country: A Bold Proposal to End the Israeli-Palestinian Impasse, Metropolitan Books 2006 p. 97.
- ^ Elaine C. Hagopian, ' Palestinian Refugee: Victims of Zionist Ideology,' in Maurine and Robert Tobin (ds.), How Long O Lord?: Christian, Jewish, and Muslim Voices from the Ground and Visions of the Future in Israel/Palestine, Cowley Publications 2003 pp. 29–50, 36–37.
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ אתר למנויים בלבד רויטרס והגרדיאן, מפריז ועד קשמיר: אלפים ברחבי העולם מפגינים נגד ישראל, באתר הארץ, 21 ביולי 2014
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ עמירה הס, האמת של שגריר ישראל בארה"ב על הנוצרים בארץ, באתר הארץ, 25 במרץ 2012
- ^ ניר חסון, עוז רוזנברג, ברק רביד ויהונתן ליס, הכנסייה מזועזעת מהפגיעה במנזר: "הגיע הזמן שהרשויות ישקיעו בלימוד ערכים", באתר הארץ, 4 בספטמבר 2012
- ^ דורון שולצינר, פשעי שנאה, שום דבר אחר, באתר הארץ, 14 בדצמבר 2012
- ^ עמירם ברקת, נעצרו צעירים חרדים שתקפו כומר ארמני בירושלים וירקו עליו, באתר הארץ, 7 בינואר 2005
עמירם ברקת, לנוצרים בירושלים נמאס שהיהודים יורקים עליהם, באתר הארץ, 11 באוקטובר 2004
אתר למנויים בלבד ניר חסון, הפטריארך הארמני: ישראלים רואים בנו אויבים, היחס מחריף, באתר הארץ, 27 באפריל 2015 - ^ Hagopian, Arthur (9 September 2009). "Armenian Patriarchate protests deportation of seminarians". uruknet.de
- ^ 1 2 Holy Land Christians urge pope to call off visit(הקישור אינו פעיל, November 2019). MSNBC.com. Published 22 February 2009.
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ נעה שפיגל ויאיר אטינגר, הוצתה כנסייה היסטורית על שפת הכנרת: "והאלילים כרות יכרתון", באתר הארץ, 18 ביוני 2015
- ^ ניר חסון, כנסייה סמוך לבית שמש הושחתה; המשטרה פתחה בחקירה, באתר הארץ, 21 בספטמבר 2017
- ^ אורן זיו, ראשי הכנסיות בירושלים: "מנסים לדחוק את הקהילה הנוצרית מחוץ לעיר", באתר "שיחה מקומית", 21 בדצמבר 2021
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ ניצן הורוביץ, ערפאת הפך לישו ושרון לפונטיוס פילאטוס, באתר הארץ, 23 בדצמבר 2001
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ קתרין אורמסטד, רצח בחנות הספרים, באתר הארץ, 4 בנובמבר 2007
- ^ סוכנות הידיעות הצרפתית, עוד התקפה על נוצרים בעזה: חמושים פוצצו ספרייה, באתר הארץ, 14 בפברואר 2008
- ^ אתר למנויים בלבד מאמר המערכת, היתרי היציאה לתושבי עזה הנוצרים — מופת לבנאליות הביורוקרטיה של הכיבוש, באתר הארץ, 16 בדצמבר 2019
- ^ אתר למנויים בלבד ג'קי חורי, ישראל מטילה הגבלת גיל שתמנע ממאות נוצרים מעזה להיכנס לארץ בחג הפסחא, באתר הארץ, 27 במרץ 2018
אתר למנויים בלבד ג'קי חורי, כאלף נוצרים מעזה ביקשו לחגוג את חג המולד בגדה. ישראל התירה למאה לצאת לירדן, באתר הארץ, 14 בדצמבר 2019
אתר למנויים בלבד ג'קי חורי, מאות נוצרים מעזה ביקשו לחגוג את הפסחא בירושלים, ישראל אישרה ל-200 לנסוע לירדן, באתר הארץ, 16 באפריל 2019 - ^ מוחמד זאנון, עזה, לראשונה מזה שנתיים, חלק מהנוצרים העזתים קיבל אישורי יציאה, באתר "שיחה מקומית", 21 בדצמבר 2021
- ^ Israel/OPT: ‘Nowhere safe in Gaza’: Unlawful Israeli strikes illustrate callous disregard for Palestinian lives, Amnesty International, 20 בנובמבר 2023 (ב־English)
- ^ אתר למנויים בלבד ג'קי חורי, רואן סלימאן, ניר חסון, יניב קובוביץ ורויטרס, שלושה נהרגו בתקיפת צה"ל בכנסייה קתולית בעזה ששימשה מחסה לעקורים, באתר הארץ, 17 ביולי 2025
- ^ גיא בכור, מותו של גיבור מקומי, חדשות, 1 באפריל 1985
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
