שם כנען היה השם המקובל לציון חבל ארץ זה בתקופת הברונזה המאוחרת, לצד שמות אחרים, והתקיים בשוליים גם לפני ואחרי תקופה זו. בתקופות הבאות הצטמצם שטחה של כנען לערי החוף הצפוניות של ארץ ישראל, וכן ערי החוף שמצפון להן. חבל ארץ חופי זה כונה בידי היוונים פיניקיה, ותושביו פיניקים; הללו הם יורשי הכנענים ותרבותם, אותה הפיצו עד קרת-חדשת (קרתגו) ועריהם האחרות מסביב לים התיכון.[2] השם פיניקיה החליף כך את השם כנען, עד שגם הוא עבר מן העולם.
מקובל להניח כי ארץ כנען יושבה בעמים שמיים מאז ראשית ההתיישבות בה בתקופות הנאוליתית, הכלקוליתית והברונזה הקדומה; זאת, למרות שאין מתקופות אלה מקורות היסטוריים, אבל שמות היישובים הקדומים שהמשיכו בקיומם לתקופות ההיסטוריות הם שמות שמיים.[3] בראשית תקופת הברונזה התיכונה התיישבו בכנען האמורים, עם שמי מערבי, ומאז ועד ימינו מרבית תושבי האזור דוברים שפות שמיות מערביות (עברית, ערבית, ארמית).
במקרא זהו שמה העיקרי של הארץ לפני כיבושה בידי בני ישראל, ולעיתים הוא משמש להגדרת הארץ שממערב לירדן ולבידולה מהגלעד. בתנ"ך נזכרים שבעה עמים כיושבים בכנען: החתי, הפריזי, החיווי, האמורי, הכנעני, הגרגשי, היבוסי. נזכרות גם קבוצות שישבו בה אך לא מוגדרות כעמי כנען, כגון הרפאים, העווים ועוד. לדעת רוב החוקרים האקדמיים, מבין עמים אלו רק הכנעני והאמורי (שהם זהים במידה רבה) ישבו בכנען בתקופת הברונזה המאוחרת, וכל האחרים הגיעו אליה או נוצרו בתחומיה בתקופת משבר תקופת הברונזה המאוחרת,[4][דרושה הבהרה] לצד הפלשתים וגויי הים האחרים, וכן הישראלים הקדומים.
האטימולוגיה של השם "כנען" איננה ודאית. חוקרים רבים מייחסים את השם לשורש השמי כ־נ־ע, במשמעות "כנוע", "צנוע" או "נמוך". הסיבה לכך עשויה להיות שכנען היא "ארץ השפלה", כי היא נמוכה ביחס להרים הגובלים בה.[5] סיבה אפשרית אחרת היא שכנען הייתה כבושה על־ידי המצרים, ולכן כונתה פשוט "כנועה", כמו שהפרובינקיה הראשונה של הרומים קיבלה את הכינוי "פרובאנס".[6]עדיה חורון הציע פרשנות גאוגרפית שלפיה כנען הוא האזור בו שוקעת, "נכנעת", השמש – כנען היא ארץ מערבית, שלפי השקפת רוב יושביה ושכניה שוקעת בה, או מעבר לחופיה, השמש.[7]
הצעה נוספת שהייתה נפוצה בעבר, בעקבות הצעתו של אפרים אביגדור ספייזר, היא שמקור המילה כנען הוא ארגמן, על בסיס המילה החורית Kinaḫḫu (שאולי מקורה בשפות שמיות) המתועדת בתעודות נוזי ומשמעותה "ארגמן". פירוש זה נשען גם על הדמיון בין השם היווני לכנען, "פיניקיה" (הגיה מדויקת: "פויניקיה"), לבין המילה היוונית לארגמן: "פויניקס".[2][8][5] עם זאת יש חוקרים הסבורים ששמו של חילזון הארגמן אכן נגזר משורש זה, בהיותו זוחל על הקרקע וצורת קונכייתו היא כפופה; אולם אין בכך ודאות.[2] עם זאת, להסבר זה הועלו התנגדויות פילולוגיות, וכיום הסבר זה נדחה בקרב החוקרים.[5][6] מקובל כיום שהמונח Kinaḫḫu הוא צורה חורית למונח השמי הגאוגרפי "כנען".[5]
במקורות הקדומים[2] וגם במקרא המונח כנעני מופיע לעיתים בהקשר של סוחר בארגמן, ובהשאלה: של סוחר בכלל. במקרא הוא מופיע בין היתר בתקבולת בספר ישעיהו, פרק כ"ג, פסוק ח': ”סֹחֲרֶיהָ שָׂרִים / כִּנְעָנֶיהָ נִכְבַּדֵּי־אָרֶץ”, ובסוף ספר משלי: ”וַחֲגוֹר נָתְנָה לַכְּנַעֲנִי” (משליל"א, כ"ד). חוקרים הציעו בעבר שהשם "כנען" קשור למשמעות זאת, אך הצעה זאת נדחתה.[6]
האזכור הידוע הראשון של המונח "כנענים" הוא בתעודות אכדיות מהעיר מארי, למשל במכתב של מות־ביסיר (אנ') לשמשי־אדד הראשון (1776–1808 לפנה"ס), בו מוזכרים ה־ki-na-aḫ-nu(m) היושבים ברחֿיצום, שמיקומה איננו ודאי.[10][11] המונח מוזכר גם בעוד כמה תעודות ממארי שטרם פורסמו.[11]
האזכור הידוע הבא של המונח הוא בכתובת המלכותית של אידרימי (אנ') מלך אללח', בה מספר המלך שלאחר שחצה את המדבר והגיע ללוחמי הסותו, הוא הלך ל־ma-at ki-in-a-ni-im (ארץ כנען), בה נמצאת העיר אַמִּיַּה (הממוקמת לא רחוק מהגבול הצפון מערבי של המצרים באסיה בתקופת הברונזה המאוחרת).[12][13] בכתבים משפטיים אחרים מאללח' מוזכרת כנען כארץ המוצא של כמה אנשים.[13]
מקורות אלה הם מתקופה המקבילה לתקופת הברונזה התיכונה בארץ ישראל. בתקופת הברונזה המאוחרת נשלטה כנען בידי מצרים.
בכתבים מצריים האזכור הראשון הוא מימי אמנחותפ השני, והמאוחר ביותר הוא פסל פא־די־אסת. מקורות אלה התייחסו, ככל הנראה, לכל האזור בין נהר אל כביר לעזה ככנען, וחפף בערך לגבולות השליטה של האימפריה המצרית בלבנט; ייתכן שהגבולות של "כנען" בעיני המצרים היו פשוט גבולות הפרובינציה שלהם בלבנט. עזה עצמה כונתה לעיתים "עיר כנען" או פשוט "כנען".[14]
במכתבי אל־עמארנה נזכרת כנען, הן במכתבים ששלחו שליטים כנענים (בצורה ki-na-aḫ-ni, פעם אחת Ki-na-aḫ-na ופעם אחת ki-na-áʾ-na[15]) והן במכתבים בין שליטים מחוץ לכנען (מכרדוניאש ומאלשיה למצרים, וממצרים ומיתני לכנען, בצורה ki-na-aḫ-ḫi ופעם אחת ki-na-ḫi, וכן "כנענים" בצורה ki-na-ḫa-a-a-ú[16]).[17] כנען וכנענים מוזכרים גם בכמה טקסטים מחתושה.[14]
ברשימת אנשי גתות בכתבי אוגרית נמצא אחרי אחד השמות התואר "כנעני".[18] במכתב אכדי שנמצא באוגרית נזכרו אנשים כנענים.[19]
ארץ כנען מוזכרת בשמה גם במקרא, בה היא מיוחסת לדמות "כנען" בנו של חם ונכדו של נוח. כך על פי לוחות העמים המופיעים בספר בראשית (פרק י'), לכנען היו 11 בנים שעל פי המתואר במקרא התיישבו בארץ המכונה "ארץ כנען", כשבהמשך הכתוב אומר: "ואחר נפוצו משפחות הכנעני".
בספר שופטים, יבין מלך חצור מכונה "מלך כנען". על פי המסופר בתנ"ך, היו העמים הכנענים צאצאיו של כנען.
בתעודות מצריות עתיקות מופיעים כמה שמות נוספים לכנען או לאזורים בתוכה:
ח'ארו או ח'ורו – הכינוי הנפוץ ביותר.
רת'נו או לת'נו – כינוי שהשתמר מתקופת שלטון החיקסוס, שמקורם כנראה היה בכנען. רת'נו הוא האזור בו שוכנות לבנון, מרכז ומערב סוריה של ימינו, והתחלק ל"רת'נו העילית" (בצפון) ו"רת'נו התחתית" (בדרום).[28]
דאהי – כינוי לכנען שמוזכר במספר מקורות מצריים (לדוגמה במצבת הניצחון של סתי הראשון בבית שאן).
ארץ כנען כוללת את כל האזור שממערב לירדן בין בקעת הלבנון לבין חלקו הצפוני (המיושב) של הנגב, ואת אזור דמשק והחורן. גבולות ארץ כנען מוצגים בספר בראשית:
”וַיְהִי גְּבוּל הַכְּנַעֲנִי מִצִּידֹן בֹּאֲכָה גְרָרָה עַד־עַזָּה בֹּאֲכָה סְדֹמָה וַעֲמֹרָה וְאַדְמָה וּצְבֹיִם עַד־לָשַׁע” (בראשיתי', י"ט).
גבולות כנען כארץ מתוארים פעמים רבות במקרא כ"ארץ המובטחת" לעם ישראל, החל מספר במדבר: ”זאת תהיה לכם ארץ כנען לגבולותיה”, וכן באריכות בספר יהושע וספר יחזקאל. על פי ספר היובלים, חם אביו של כנען ואחיו ביקשו מכנען לא לפלוש לארצם של בני שם אולם כנען סירב לבקשתם; ובסוגיה זו עסקו גם פרשני התנ"ך בימי הביניים כגון רש"י[31] ובעת החדשה, כגון המלבי"ם.[32]
החברה הכנענית התנהלה במתכונת של ערי מדינה שונות ויריבות לרוב. החברה עצמה לא הייתה הומוגנית מבחינת אוכלוסייה, אלא מגוונת והורכבה ממספר קבוצות שחיו בתחומי המרחב הכנעני. הקבוצות הללו ידועות מתיעודים חיצוניים (בעיקר מצריים) המתארים את המצב החברתי המגוון בכנען, ומובאות כאן:
"כנענים" – מדובר בשכבת הסוחרים בחברה הכנענית ששלטה בערי החוף.
מושלים ונסיכים – מושלים, בני מושלים ונסיכים מערי המדינה הכנעניות היוו את האליטה של החברה הכנענית. כדי להבטיח את המשך השליטה וההשפעה המצרית בכנען היו מובאים בני המושלים כשבויים של הפרעה למצרים (גם כקלפי מיקוח כדי למנוע את התמרדות אביהם השליט וממלכתו בפרעה), בה זכו ליחס מיוחד, גודלו בארמונות הפרעה עם בניו ובני הנכבדים המצריים וחונכו על ברכי התרבות המצרית, מה שהפך אותם לנאמנים וכנועים למרות המצרית – בה ראו דבר נשגב, עד שהיו מוחזרים לערי־ממלכותיהם כדי להחליף את קודמם בתפקיד (לרוב אביהם). על מעמדם הרם מעידה הבטחתו של אמנחותפ השלישי שנתן ערבות שאם אחד מבני המושלים הנמצא אצלו במצרים ימות כל עוד הוא בהשגחה מצרית, יעמיד הפרעה את אחד מבניו שלו כדי שיחליף אותו.[33]
מריאנו – "אנשי מרכבות" בחורית, היוו מעמד עליון בקרב החברה הכנענית לפי המשתקף מעצם מספרם המועט ומעמדם הרם ברשימות שבויים של פרעונים מצרים מארץ ישראל.
"חורים" – במצרית "ח'ארו". ככל הנראה אנשים ממוצא חורי שהיגרו לכנען במאות ה־18 לפנה"ס וה־17 לפנה"ס (תקופת הברונזה התיכונה).[34] החורים הותירו את חותמם בשפה הכנענית שספגה אליה מילים מהשפה החורית, והאזורים שבהם התרכזו בתוך כנען כונו בפי המצרים "ח'ארו" או "ח'ורו"[35]
"שסו" – "נוודים" במצרית קדומה, קבוצה זו ידועה כחיה בקבוצות שונות (לא ידוע אם היה קשר אתני ביניהן) במרחב שבין ארץ ישראל ולבנון – הם משמשים כשכירי חרב בעבור שליטי ערי הממלכות השונות וידועים כמתמרדים נגד המצרים ופורעי חוק, מתעודות מצריות מתקופת רעמסס השני למשל, שנחשב לגדול פרעוני מצרים, מוזכר חששם של חיילים מצריים מפני השסו היושבים בנגב העשויים לארוב לחיילים ולתקוף אותם בשעות הלילה.
"עפירו" – ככל הנראה מדובר באנשים שנפלטו מהמסגרת החברתית בערים שונות בלבנט ובתוך כנען וחלקם היגרו לארץ זו, שכן הם מוזכרים בתעודות כפועלים גם מחוץ לה. כמו השסו הם לרוב מוזכרים בתור שודדים או שכירי חרב שלקחו חלק בקרבות המתוארים במכתבי אל־עמארנה מסוף תקופת הברונזה המאוחרת שהביאו לקריסת התרבות הכנענית.
מנטיו או גם מנטיו סאטט – קבוצה שמית שחיה בכנען באזור החוף עד לאוגרית.[37]
נועֿס – נקראים גם "בני נוח'שה". ככל הנראה מתיישבים מצפון סוריה.
לטענת יוחנן אהרוני בספרו "ארץ ישראל בתקופת המקרא", התמונה המשתקפת ברשימת השבויים של אמנחותפ השלישי היא שיחסי האוכלוסייה הכנענית בארץ ישראל במאה ה־15 לפנה"ס היו אלה: החורים מהווים 66% מהאוכלוסייה, השוסים 27.5% והעפירו מהווים 6.5% מהאוכלוסייה. לדבריו אוכלוסיית העפירו והשוסים הלכה וגדלה במהלך המאות ה־14 וה־13 לפנה"ס.[33]
בתנ"ך מתוארות מספר קבוצות אתניות המאכלסות את ארץ כנען – לרבות שבעת העממים וצאצאי משפחת אברהם – בני ישראל, עמונים, מואבים, אדומים ואחרים. שבעת העממים כוללים את הכנענים, החתים, האמורים, החיווים, הפריזים, היבוסים והגרגשים. נזכרות בתנ"ך גם קבוצות שישבו בכנען, אך לא היו מעמי כנען כגון הרפאים, העווים ועוד. בספר שופטים, יבין מלך חצור מכונה "מלך כנען".
מחקר משותף של מספר אוניברסיטאות שפורסם בכתב העת Cell בשנת 2020 בחן 73 ממצאים גנטים מ־5 אתרים בישראל ובירדן המשויכים בארכאולוגיה לתקופה ולתרבות הכנענית, בניסיון להתחקות אחר מוצאם האתני. החוקרים מצאו שתי מגמות עיקריות, כאשר הראשונה היא קשר גנטי לאוכלוסייה המקומית מהתקופה הנאוליתית הקדומה יותר, והשנייה היא קשר גנטי לאוכלוסייה שהתקיימה בתקופת הברונזה באזור הקווקז ולאוכלוסייה שהתקיימה בתקופה הכלקוליתית בהרי זגרוס שבאיראן המודרנית. מסקנות החוקרים הן שהיו גלי הגירה מאזורים אלו אל כנען סביב השנים 2500–1000 לפנה"ס, כאשר ככל שהתקופה מאוחרת יותר, כך גדל הערבוב הגנטי עם קבוצות אלו. לצד זאת, נמצא בהכללה שקבוצות "כנעניות" שונות דומות זו לזו יותר מאשר אוכלוסיות שאינן כנעניות.[38]
במחקר זה, הושוו הגנים הקדומים לאלו של תושבי הלבנט בימינו, ונמצא כי האוכלוסייה הכנענית הקדומה קשורה בקשר גנטי משמעותי לרוב העדות בקרב האוכלוסייה היהודית של ימינו ולקבוצות אחרות דוברות ערבית מהאזור, ביניהן הפלסטינים והלבנונים. אוכלוסיות אלו חולקות 50% או יותר ממוצאן מאוכלוסיות שחיו בלבנט תקופת הברונזה ובזגרוס הכלקוליתי. קבוצות אלו מציגות גם אבות קדומים שלא ניתן למדל לפי נתוני ה־DNA העתיקים הזמינים, כך שהגיוון הגנטי של תושבי האזור המודרניים מחזק לדעת החוקרים את התפקיד הקריטי שהיה לנדידת פוסט־ברונזה לאזור כנען בעיצוב פני החברה.[38]
^נדב נאמן. 1990. פרשת 'כיבוש הארץ' בספר יהושע ובמציאות ההיסטורית. בתוך נדב נאמן וישראל פינקלשטיין (עורכים), מנוודות למלוכה: היבטים ארכאולוגיים והיסטוריים על ראשית ישראל, מוגש לפרופ' משה כוכבי במלאת לו שישים שנה מחבריו ותלמידיו, ירושלים, 1990, עמ' 302–310.
^יוחנן אהרוני, ארץ ישראל בתקופת המקרא: גאוגרפיה היסטורית, הוצאת יד בן צבי, 1987, עמ' 148
^רש"י בפירושו בספר בראשית, פרק י"ב, פסוק ז' כותב: "והכנעני אז בארץ" - היה הולך וכובש את א"י מזרעו של שם שבחלקו של שם נפלה כשחלק נח את הארץ לבניו שנאמר (בראשית י"ד) "ומלכי צדק מלך שלם..." לפיכך "ויאמר אל אברם לזרעך אתן את הארץ הזאת" עתיד אני להחזירה לבניך שהם מזרעו של שם. ניתן לראות את המקור ברשי על בראשית יב ז באתר ויקיטקסט
^המלבי"ם בפירושו למלחמת ארבעת מלכי אשור נגד חמישה מלכים מקומיים, המסופרת בבראשית י"ד, מסביר כי מטרתה של המלחמה הייתה שחרור של האזור שהיה נחלת בני שם אולם כנען ובניו שהשתייכו לנחלת חם בן נוח הדרומית פלשו לתוכו וספחו אותו למצרים, כאשר בראש המשחררים עמד כדרלעומר מלך עילם בן שם בן נח.
,_Laodic%C3%A9e_de_Canaan_(B%C3%A9rytos),_Ph%C3%A9nicie,_Antiochos_IV_%C3%89piphane_-_btv1b85679949_(2_of_2).jpg){kind=link}
.png){kind=link}
