כריסטולוגיה

כריסטולוגיה (Christology, הלחם המילים χριστός = משיח, λογία = מדע, מתורגם לרוב כתפישת המשיח) היא ענף במחשבה הנוצרית העוסק בישוע כמשיח וכמושיע ובכל הנאמר עליו בפן זה של הווייתו.

בנוסף, עוסקת הכריסטולוגיה בשאלות איך תלמידיו של ישוע ותלמידיהם העריכו אותו, מהו אופיו בכתבי הברית החדשה, את ישוע כמשיח, מהו המקום אותו תופס ישוע בעולם הזה ובעולם הבא, מהו טבעו/מהותו ומה אישיותו, מהי מערכת הגומלין בינו לבין האב והרוח, ומה משקל הנביא ומשקל האדם בחייו. מחלוקות קשות בנושא זה פילגו את הכנסייה בעיקר במאותיה הראשונות. אף שהוויכוחים לא הסתיימו ושאלת הכריסטולוגיה הייתה תמיד ועודנה נושא לדיון פורה, הנקודות המרכזיות נחתמו בין ועידת ניקאה ב-325 לוועידת כלקדון ב-451, אשר שם נפסק באופן החלטי כי ישוע הוא התגשמותו בבשר של האל הבן בשילוש שהיה נצחי כמו האב, וכי היו לו שני טבעים מושלמים, אנושי ואלוהי, שפועלים יחדיו ללא ערבוב.

האירוע המכונן שעורר את הדיון הכריסטולוגי הוא האמונה בתחייתו מן המתים. מכאן היו שהסיקו כי ישוע היה בן האלהים, והיו אילו שהסיקו שהוא רק אדם קדוש. ובמהלך השנים התמודדה הכנסייה בהגדרת זהותו של ישוע, ופיתחה את המודל הטריניטרי אשר משמשת כמודל הרווח בקרב הנוצרים היום.

סינודים בנושא כריסטולוגיה

הסינוד הראשון שדן בנושאי כריסטולוגיה היה ועידת אנטיוכיה בשנת 268, נוצרים שהושפעו מהגנוסיס האמינו שעולמנו המכיל רוע אינו יכול היה להיווצר בידי אל טוב, ומכאן הוא חייב היה להיווצר על ידי דמיורגוס, האל הרע. ישוע מבחינתם היה בעל השראה אלוהית והתגלותו בפני בני האדם התרחשה בחזון בלבד. הוועידה דחתה גישות אלו.

הוויכוחים הפנים-נוצריים בנוגע לטבעו של ישוע גרמו לכך שבשנת 451 התכנסה ועידה אקומנית מיוחדת, היא ועידת כלקדון. הוועידה שללה את הדוקטרינה המונופיזיטית אשר גורסת כי לישוע טבע אלוהי בלבד ושטבעו האנושי "נבלע" בתוך האחר, שללה יחדיו את הדוקטרינה המיאפיזיטית, ואימצה את הדוקטרינה הדיופיזיטית ופרסמה את צו כלקדון שפירט את אנושיותו ואלוהותו המלאים של ישוע, החבר השני של השילוש הקדוש. הוויכוח לא הסתיים בכך, ומעט מן הכנסיות נשארו דבקות באסכולה המונופזיטית ובהן, הכנסיות האורתודוקסיות האוריינטליות אשר כוללות את הכנסייה הקופטית והכנסייה הסורית. לעומת זאת, בפלשתינה הוכרעה המחלוקת לטובת הזרם הכלקדוני (הדיופיזיטי) בזכות מאמציהם של הנזירים סבאס ואותומיוס.

ישוע כמשיח

ישוע זוהה כמשיח במקומות רבים, אפילו בפסוק הראשון הפותח את הברית החדשה: ”סֵפֶר תּוֹלְדֹת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ בֶּן־דָּוִד בֶּן־אַבְרָהָם” (מתי, א', 1). אף בשאר הכתבים המאוחרים זוהה ישוע כמשיח בידי השליחים, ואפילו מפיו אמר זאת בבשורות. במהלך חייו נישא ישוע לשמור על זהותו כמשיח בדיסקרטיות אך לעיתים הודיע זאת למאמיניו הקרובים אליו:

וַתֹּאמֶר אֵלָיו הָאִשָּׁה יָדַעְתִּי כִּי־יָבֹא הַמָּשִׁיחַ אֲשֶׁר יִקָּרֵא לוֹ כְּרִיסְטוֹס הוּא יָבוֹא וְיַגִּיד לָנוּ אֶת־כֹּל׃ וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ יֵשׁוּעַ אֲנִי הַמְדַבֵּר אֵלָיִךְ אֲנִי הוּא.

— יוחנן, ד', 25–26

אף אחרי מותו של ישוע ותחייתו בפסחא על פי הנצרות, במסגרת האירוע בו דיברו השליחים בלשונות נוכריות בפנטקוסט, הטיף פטרוס השליח לאלפים:

לָכֵן יֵדַע־נָא בֵּית־יִשְֹרָאֵל כֻּלּוֹ בָּרוּר כִּי הָאֱלֹהִים שָׂם אֶת־יֵשׁוּעַ זֶה אֲשֶׁר צְלַבְתֶּם לְאָדוֹן וּלְמָשִׁיחַ.

— מעשי השליחים, ב', 36

כלל הנוצרים קיבלו את ישוע כמשיח, ועל כך לא הייתה מחלוקת.

ישוע כבן האלהים

הנוצרים ניסו לבסס את מעמדו של ישוע כ"בן האלהים", אך היו דעות שונות לגבי משמעות מושג זה, באם הוא סמלי או מתאר אלוהות אמיתית. עלו שאלות בנוגע לרגע מתן אלוהותו של ישוע, בין אם מרגע לידתו (או התעברות אימו), מהרגע בו הוטבל על ידי יוחנן המטביל בנהר הירדן, מרגע צליבתו או אולי רק מרגע קומו לתחייה. הדעה הרווחת שהתקבלה היא מודל השילוש שישוע תמיד בעל בטבעו האלוהי ותמיד התקיים יחד עם האב והרוח, וכל שער הדעות הוגדרו באופן אוניברסלי כמינים.

ישוע לא הוגדר כבנו הגופני של האב, משום שלאלהים אין גוף ואינו מתרבה כמו בני אדם, אך לא גם כבנו הרוחני באותו מובן שבני אדם הם בני אלהים, אלא בתור בנו של האב אך בכל זאת אל אשר נולד ממנו בצורה מתמדת ותמיד התקיים איתו:

וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ [גבריאל] וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ [מרים] רוּחַ הַקֹּדֶשׁ תָּבוֹא עָלַיךְ וּגְבוּרַת עֶלְיוֹן תָּצֵל עָלָיּךְ עַל־כֵּן קָדוֹשׁ יֵאָמֵר לַיִּלוֹד בֶּן־הָאֱלֹהִים

— לוקאס, א', 35

אף למאמיניו היהודים היה קשה לקבל את האמונה כי ישוע הוא בנו של אלהים:

ויען אתם ישוע אבי פעל פעלתו עד-עתה וגם-אנכי פעל: אז יוסיפו היהודים לבקש את-נפשו כי מלבד אשר חלל את-השבת גם אמר כי האלהים הוא אביו וידמה לאלהים

— יוחנן, ה', 17–18

בעת הסעודה האחרונה, ישוע אמר זאת לשליחיו, פרט ליהודה איש כריות אשר אמש הלך:

וַיֹּאמֶר אֵלָיו יֵשׁוּעַ זֶה כַּמָּה יָמִים אָנֹכִי אִתְּכֶם וְאַתָּה פִילִפּוֹס הֲטֶרֶם תֵּדָעֵנִי הַרֹאֶה אֹתִי רָאָה אֶת־הָאָב וְלָמָּה־זֶּה תֹאמַר הַרְאֵנוּ אֶת־הָאָב׃ הַאֵינְךָ מַאֲמִין כִּי אָנֹכִי בְאָבִי וְאָבִי בִּי הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם לֹא־מִנַּפְשִׁי אָנֹכִי דֹבֵר כִּי אָבִי הַשֹּׁכֵן בְּקִרְבִּי הוּא עֹשֶֹה אֶת־הַמַּעֲשִֹים׃ הַאֲמִינוּ לִי כִּי־אָנֹכִי בְאָבִי וְאָבִי בִּי וְאִם־לֹא הַאֲמִינוּ לִי בִּגְלַל הַמַּעֲשִֹים׃ אָמֵן אָמֵן אֲנִי אֹמֵר לָכֶם הַמַּאֲמִין בִּי יַעֲשֶׂה גַם־הוּא אֶת־הַמַּעֲשִֹים אֲשֶׁר אָנֹכִי עֹשֶֹה וּגְדֹלוֹת מֵאֵלֶּה יַעֲשֶֹה אֶל־אָבִי׃ וְכָל־אֲשֶׁר תִּשְׁאֲלוּ בִּשְׁמִי אֶעֱשֶֹנּוּ יְכֻבַּד הָאָב בִּבְנוֹ׃ כִּי־תִּשְׁאֲלוּ דָבָר בִּשְׁמִי אֲנִי אֶעֱשֶֹנּוּ׃

— יוחנן, י"ד, 9–14

מינים בנצרות על רקע כריסטולוגי

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. צריך להוסיף את כלל המינים הנוגעים בכריסטולוגיה.

אריאניזם

קובץ:Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – אריאניות

אריוס כפר באלהותו של ישוע וטען כי הוא רק דומה לאל האב באך אינו זהה עמו; ישוע נברא בידי האב יש מאין והשתמש בו כמכשיר ליצירת העולם, ולפני הולדתו לא היה קיים. אולם הבן שונה במהותו ובטבעו מן האב, משום שהיה לו גוף ובמקום נשמה נמצא בתוכו ה'לוגוס' שממנו נבע רוח הקודש. על פי גישתו, ניתן לקרוא לאלהים "האב" אך ורק מאותו רגע שיצר את הבן, כי קודם לכן לא היה אב.

מול אריוס עמד אב הכנסייה אתנסיוס שטען שישוע שווה במהותו לאלהים. ועידת ניקיאה בשנת 325 קיבלה את דעתו של אתנסיוס וקבעה שישוע הוא ”אֶל מֵאֵל, אוֹר מֵאוֹר, אֶל אֱמֶת מֵאֵל אֱמֶת. לֹא נִבְרָא כִּי אִם מוּלָד” לדברי נוסח ניקיאה אשר תימצת את עקרונות הנצרות. ישוע לא נברא בדומה לאלהים האב, אלא התקיים עוד מלפני בריאת העולם.

בוועידת קונסטנטינופול (381) הוחלט כי גם לרוח הקודש מעמד אלוהי וכן נקבע עיקרון השילוש הקדוש.

נשארה פתוחה השאלה כיצד הגיע הטבע האנושי אל ישוע, בן האלהים.

נסטוריאניות

קובץ:Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – נסטוריאניזם

נסטוריוס מהמאה ה-5 התלבט בשאלה איך ומתי התמזג הטבע האנושי בתוך ישוע, ופתר את הקושיה בגישה שנקראה נסטוריאניזם אשר פיצלה את ישוע לשני דמויות, אחת בעל טבע אלוהי והשנייה בעל טבע אנושי.

מולו גישה זו טען קירילוס, בישוף אלכסנדריה, כי ישוע היה בעל טבע אלוהי ולבש טבע אנושי. המיזוג בין האלוהות והאנושיות יצר את ישוע שהיה הן בן והן משיח. מכאן מרים אמו היא יולדת האל מתוקף הולדת דמות הבן (ביוונית: תיאוטוקוס). דעתו של קירילוס התקבלה על מרבית הכנסיות.

ראו גם

• דיופיזיטיות
• מונופיזיטיות
• מונותליטיזם

לקריאה נוספת

• רבקה ניר, הנצרות הקדומה: שלוש המאות הראשונות, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 402-403
• אורה לימור, בין יהודים לנוצרים, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 71
• לאה די סגני, חיי נזירים במדבר יהודה קירילוס מסקיתופוליס, הוצאת יד בן צבי, 2005

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|כריסטולוגיה]] בוויקישיתוף

• רנלד שאורס, יסודות האמונה, כרך א
• כריסטולוגיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• קובץ:National Library IL logo.svg ישו הנוצרי אדם ותפקידים, דף שער בספרייה הלאומית