Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

מכרם ח'ורי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
מכרם ח'ורי
مكرم خوري
מכרם ח'ורי בסרטו של תום שובל "פתח תקווה", 2007
מכרם ח'ורי בסרטו של תום שובל "פתח תקווה", 2007
תקופת פעילות מ-1968
מספר ילדים 3
פרופיל ב-IMDb

מכרם ח'ורי נכתב גם כ'ורי (בערבית: مكرم خوري; נולד ב-30 במאי 1945 בירושלים), הוא במאי, שחקן קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון ערבי-ישראלי. חתן פרס ישראל לאמנות הבמה (1987) ופרס אופיר לשחקן הראשי הטוב ביותר (2013). בשנת 1984 זכה בפרס עיריית תל אביב וב"פרס כינור דוד". בשנת 2022 זכה בפרס "מפעל חיים" בפסטיבל הסרטים הבינלאומי ה-38 בחיפה[1].

ביוגרפיה עריכה

ח'ורי נולד למשפחה ערבית-נוצרית בשכונת שיח' ג'ראח בירושלים. אביו, ג'מיל ח'ורי, היה עורך דין, ולאחר מכן שופט בית משפט השלום בירושלים בתקופת המנדט הבריטי. לאחר פרוץ מלחמת העצמאות נסעה המשפחה ללבנון, וחזרה בטרם נסגרו הגבולות, והתיישבה בעיר עכו. מאוחר יותר עברה המשפחה לכפר יאסיף בגליל. בשנת 1959 הורשעו שני אחיו הגדולים בריגול נגד מדינת ישראל, על אחד מאחיו נגזרו ארבע שנות מאסר באשמת ריגול, שנפגש בירושלים עם סוכן זר מטעם מצרים. אחיו השני, שהיה מעורב במעשה הריגול, נידון לשנה וחצי מאסר.

בשנת 1963 החל ללמוד באוניברסיטה העברית אך פרש למטרת לימודי משחק. בתחילה למד אצל מספר מורים בצורה פרטית, ולאחר מכן עבר להתגורר בלונדון, והחל ללמוד ב"בית הספר מאונטביו למשחק" (Mountview Academy of Theatre Arts). כשחזר לישראל פיתח את הקריירה שלו בתיאטרון והצטרף ללהקת השחקנים של תיאטרון חיפה.

קריירה עריכה

שחקן בתיאטרון עריכה

קובץ:הכלה הסורית.jpg
מימין לשמאל: מכרם ח'ורי, קלרה ח'ורי, היאם עבאס, השמאלי ביותר ערן ריקליס, בסרט "הכלה הסורית (צילם יוני המנחם)"

הוא השתתף בהצגות בתיאטרון חיפה: "מחכים לגודו", "פלסטינית", "האי", "החלם קרב", "שדים במרתף", "עקומים", "מלחמת טרויה לא תהיה", "סינדרום ירושלים", "רוסמרסהולם", "אדי קינג", "וינה על הים", "שבת ראשון שני", "אשתו ובתו", "מעגל הגיר הקווקזי", "כובע הקש האיטלקי", "פלאטונוב", "הדה גאבלר" ו"המיליונרית מנאפולי". כמו כן השתתף בהצגות התיאטרון הקאמרי, "דוניה רוסיטה הרווקה", "החקירה" ו"הבכיינים", וכן ב"יתומים" בתיאטרון בית ליסין, ב"גן הדובדבנים" בתיאטרון הבימה, ב"סטריפטיז אחרון 89" בתיאטרון צוותא וב"לחנך את ריטה" בתיאטרון באר שבע.

בשנת 2009 התגורר ח'ורי בפריז במשך כ-14 חודשים ושיחק בתיאטרון בוף דה נור בבימויו של פיטר ברוק בהצגה "11 ו-12, חייו ומשנתו של טירנו בוקאר (Tierno Bokar)", החכם הסופי. מחזה מאת אמאדו המפאטה בא – (Amadou Hampâté Bâ). ח'ורי שיחק בתפקיד הראשי בהפקה בשפה האנגלית, וההצגה זכתה להצלחה עולמית. הוא נסע עימה למרכז של יז'י גרוטובסקי בוורוצלב בפולין, שם הופיעו במשך כחודש. לאחר מכן יצאו למסע הופעות באוסטרליה, ניו זילנד, סינגפור, דרום קוריאה, ספרד, איטליה ובריטניה. בשנת 2010 שב מפריז ושיחק בהצגה "מחיר הכבוד" בבימוי רוני פינקוביץ' בתיאטרון חיפה.

שחקן בסרטי קולנוע ובטלוויזיה עריכה

ח'ורי השתתף במספר רב של סרטי קולנוע וסדרות טלוויזיה ודרמות. בשנת 1979 השתתף בסרט "אמי הגנרלית" לצד גילה אלמגור ובסדרת הטלוויזיה של נסים דיין "מישל עזרא ספרא ובניו" לצד עמוס לביא. הסדרה שנעשתה לפי ספרו של אמנון שמוש שודרה בטלוויזיה הישראלית (רשות השידור) שגם הפיקה אותה. עוד באותה שנה גילם את דמותו של אבו ג'אמיל במשדר הקרוי ג'ארכ קריבכ, אשר נכלל בסדרת הטלוויזיה ללימוד ערבית סלם ותעלם בטלוויזיה החינוכית, שהונחתה על ידי שייקה אופיר. כמו כן, בשנת 1986 השתתף בפרק של "רחוב סומסום" בו ביחד עם מיקי קם וילדים שרו בערבית ובעברית השיר "זה עולם קטן".

ח'ורי גילם מפקח משטרה ב"מתחת לאף", סרטו של ינקול גולדווסר מ-1982, לצד משה איבגי ואורי גבריאל; השתתף ב"כאסח", סרטו של חיים גיל מ-1984 לצד אריה אליאס; ב"גשר צר מאד", סרטו של נסים דיין מ-1985 לצד אורי גבריאל; ב"חיוך הגדי", סרטו של שמעון דותן, מ-1986; ב-1987 השתתף בסרט הערבי "ארס אל-ג'ליל"; הופיע ב"אש צולבת" בבימויו של גדעון גנני ב-1989; ב"להב חצוי" של הבמאי עמוס קולק לצד ענת עצמון ב-1992; ב"הפטריוטים" בבימוי אריק רושאן לצד יוסי בנאי ב-1994; ב"שביל החלב" של הבמאי עלי נסאר ב-1997; שיחק ב"הגופה", סרטו של ג'ונס מקורד, לצד לימור גולדשטיין ב-2001; וב-2004 לצד בתו, קלרה ח'ורי, ב"הכלה הסורית" בבימויו של ערן ריקליס. באותה שנה היה שחקן אורח בסדרה "הבית הלבן" בתפקיד יושב ראש הרשות הפלסטינית. בשנת 2005 שיחק בסרטו של עמוס גיתאי "אזור חופשי" לצד חנה לסלאו; בשנה זו הופיע גם בתפקיד משני בסרטו של סטיבן ספילברג "מינכן".

ב-2006 שיחק ח'ורי ב"מחילות" של אודי אלוני לצד מוני מושונוב וב-2008 השתתף בסרט "עץ לימון" של ערן ריקליס. בשנת 2007 לוהק ח'ורי לתפקיד ראש הממשלה בטלנובלה "האלופה".

בשנת 2013 שיחק בסרט טלוויזיה בריטי מבית היוצר של ערוץ 4, "Complicit" לצד השחקן דייוויד אוילאו, בסרט "סוכריות" ובסרטם של ארז תדמור וגיא נתיב, "הבן של אלוהים".

בשנת 2014 השתתף בסרט "מפריח היונים" בבימויו של נסים דיין (על פי ספרו של אלי עמיר), בתפקיד ראש ממשלת עיראק, נורי סעיד[2]. עוד באותה שנה שיחק בסרט "The Cut" של הבמאי הטורקי פתיח אקין.

בשנת 2015 יצאו לאקרנים שני סרטים בהם שיחק: "סיפור על אהבה וחושך" שכתבה וביימה נטלי פורטמן על פי ספרו האוטוביוגרפי של עמוס עוז, ובסרט הילדים הישראלי "אבוללה", שם גילם את האני, אב הבית. מלבד זאת, באותה שנה הופיע בסדרת הטלוויזיה האמריקאית "הומלנד" של רשת שואוטיים. באותה שנה שיחק בסרט "ארץ פצועה" של ארז תדמור.

בשנת 2016 שיחק בסרטו של נוני גפן, "הכל שבור ורוקד".

בשנת 2017 שיחק לצד אורלנדו בלום במותחן הפעולה האמריקאי "המתקפה" של הבמאי מייקל אפטד.

בשנת 2020 שיחק בסרט הריגול של ערן ריקליס "עכביש ברשת" ובסדרת המתח של "נטפליקס" "איש הניסים".

בשנת 2022 שיחק בסדרה "ירושלים" שמשודרת ב"הוט". בנוסף השתתף בעונה השנייה של "מנאייכ", וגילם את לאון בכר, אביו של איזי בכר (שלום אסייג), הדמות הראשית בסדרה. באותה שנה השתתף בסרטו של טאריק צאלח, "הילד מגן עדן".

בשנת 2023 הצטלם לסרטו התנ"כי של טרנס מאליק "The Way of the Wind" בתור דמותו של יונה בן אמיתי. באותה שנה שיחק בסרט הפלסטיני דובר האנגלית "A House in Jerusalem" בדמותו של שלומי. בהמשך השנה שיחק בסדרת המותחן הספרדית "פאראד" (אנ') מבית אמזון פריים וידאו שם גילם את מונזאר.

קובץ:Manayek 11.jpg
ח'ורי מגלם את לאון בכר בסדרה "מנאייכ"

בשנת 2024, גילם את דמותו של הכהן הגדול קיפא בסרט הרוסי "האמן ומרגריטה" בבימויו של מיכאיל לוקשין המבוסס על הרומן מאת מיכאיל בולגקוב, "האמן ומרגריטה".

במאי ומנהל אמנותי עריכה

במשך השנים ניהל ח'ורי את תיאטרון אל מידאן. תיאטרון שנדד תחילה בין נצרת לחיפה וזכה בסופו של דבר לאולם, במגדל הנביאים בחיפה. ח'ורי היה מנהלו האמנותי, וביים שם הצגות רבות, כמו גם בתיאטרון אל-קאסבה ברמאללה. ב-2010 הוא ביים את הנסיך הקטן בתיאטרון אל-מידאן, בשפה הערבית.

פרסים והוקרה עריכה

פעילות ציבורית עריכה

ח'ורי חבר המועצה הציבורית של ארגון בצלם[3].

חיים אישיים עריכה

לחו'רי יש שלושה ילדים, השחקנים קלרה ח'ורי וג'מיל ח'ורי וההיסטוריונית רולא ח'ורי.

לקריאה נוספת עריכה

  • הערך "מכרם ח'ורי" בלקסיקון החיפאים, אישים ודמויות בחיפה, מאת ד"ר שי חורב, דוכיפת הוצאה לאור, עמ' 171–172, 2018, חיפה.

קישורים חיצוניים עריכה

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|מכרם ח'ורי]] בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 עיריית חיפה, [https://www.facebook.com/ אלפי מבקרים בפתיחת פסטיבל הסרטים הבינלאומי ה-38 בחיפה בטקס פתיחת הפסטיבל הוענק פרס "מפעל חיים" לשחקן ולבמאי, מכרם ח'ורי.], באתר פייסבוק עיריית חיפה, ‏08/10/2022
  2. ^ מפריח היונים, באתר אידיבי
  3. ^ המועצה הציבורית, באתר בצלם
פרס אופיר לשחקן הראשי הטוב ביותר
1990–2010 משה איבגי (1990) • אריה מוסקונה (1991) • שולי רנד (1992) • שאול מזרחי (1993) • שמיל בן ארי (1994) • משה איבגי (1995) • עמוס לביא (1996) • אסי דיין (1997) • יורם חטב (1998) • ניר לוי (1999) • אקי אבני (2000) • ליאור אשכנזי (2001) • זאב רווח (2002) • אריה אליאס (2003) • שולי רנד (2004) • אורי גבריאל (2005) • אסי דיין (2006) • ששון גבאי (2007) • מיכאל מושונוב (2008) • סשה אגרונוב (2009) • אדיר מילר (2010)
2011 ואילך שלמה בראבא (2011) • רועי אסף (2012) • מכרם ח'ורי (2013) • זאב רווח (2014) • רועי אסף (2015) • מוריס כהן (2016) • ליאור אשכנזי (2017) • נוה צור (2018) • ערן נעים (2019) • שי אביבי (2020) • אלכס בכרי (2021) • ששון גבאי (2022) • רועי ניק (2023) • שאדי מרעי (2024)
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=מכרם_ח%27ורי&oldid=67905"