Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

ח'ליפה נאטור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
ח'ליפה נאטור
תקופת פעילות מ-1991
פרופיל ב-IMDb
קובץ:Anachim Cachim-S-360R 1 צילום ז'ראר אלון.jpg
ח'ליפה נאטור ומשה איבגי בהצגה "אנשים קשים" מאת יוסף בר-יוסף, בבימויו של משה נאור, תיאטרון חיפה, 2012

ח'ליפה נאטור (בערבית: خليفة ناطور; נולד ב-1965) הוא שחקן תיאטרון וקולנוע ערבי ישראלי. זוכה פרס אופיר לשחקן המשנה הטוב ביותר לשנת 2025 על תפקידו בסרט "הים".

קורות חייו עריכה

ח'ליפה נאטור גדל בקלנסווה שבמשולש, הילד ה-13 במשפחה בת 14 ילדים. אביו היה בעל חנות כלבו בכפר ואמו עבדה בחקלאות במקביל לטיפול בילדים. כבר מילדותו היה פעיל בדרמה במרכז החינוכי בכפר ומשזה נסגר מחוסר תקציב, הוא בנה במה קטנה בכפר, התחיל לכתוב, לביים ולשחק ביחד עם חבריו והם הוזמנו להופיע באירועים.

בגיל 18 עזב את הכפר, עבר לכפר סבא, עבד כמטפל בזקנים בבתי אבות וכברמן וחסך כסף ללימודי המשחק. למד בבית צבי, בו קיבל תפקידים ראשיים רבים – ביניהם אותלו ב"אותלו" וטימון ב"טימון איש אתונה", וסיים את לימודיו ב-1991. בבית צבי הכיר את הבמאית אופירה הניג שביימה את ההצגה "הסוחר מוונציה", ומאז שיחק בהצגות רבות בבימויה. מייד בתום לימודיו התקבל לתיאטרון הבימה, בו שיחק בשנים 1991–1994 במספר הצגות, הראשונות שבהן הייתה "פצפונת ואנטון", בבימויה של אופירה הניג ו"קרב של שחור וכלבים" בבימויו של רוני פינקוביץ'.

הוא השתתף בהפקת "רומיאו ויוליה", קופרודוקציה של תיאטרון החאן ותיאטרון אל-קאסבה ממזרח ירושלים, בבימוים של ערן בניאל ופואד עווד. ההפקה הייתה דו-לשונית, עברית-ערבית. בקבוצת בית מונטאגיו שיחקו שחקנים פלסטינים ובקבוצת קאפולט שיחקו שחקנים יהודים. נאטור גילם את דמותו של רומיאו (בדאבל קאסט עם דיראר סולימאן), אורנה כץ ואחר-כך ענת פדרשניידר גילמה את דמותה של יוליה. בתפקיד מר קפולט שיחקו לסירוגין אלכס פלג ובוריס אחנוב, איילת מרגלית גילמה את דמותה של אמה של יוליה. עליזה רוזן הייתה האומנת. בהצגה שיחקו גם מוחמד בכרי ובסאם זועמוט. ההצגה הייתה בסבב הופעות בחו"ל: בפסטיבל ליל ותיאטרון לה וילט בצרפת, בפסטיבל ברגן שבנורווגיה ובציריך שבשווייץ.

בשנים 1995–1996 שיחק בתיאטרון באר שבע בניהולו של גדי רול.

נאטור שיחק בהצגה "ג'ידאריה" (ציור קיר), המבוססת על פואמה מאת מחמוד דרוויש, בבימויו של ניזאר זועבי, שהציגה בתיאטרון אל חכוואתי - התיאטרון הלאומי הפלסטיני בירושלים. היצירה מספרת על משורר בערוב ימיו, שנתקף בחרדה ומנסה להיזכר בחייו. הוא מפנטז על שירים שלא כתב, על אהבה שלא התממשה ומנסה לתהות על משמעות המוות. נאטור היה שותף לעיבוד הפואמה. ההצגה הציגה בחו"ל, בין היתר - בתיאטרון בוף דה נור של פיטר ברוק.

נאטור כיכב בהצגת היחיד "בטווח יריקה". כותב ההצגה הוא השחקן הפלסטיני טאהר נג'יב. הבמאית אופירה הניג הזמינה אותו להשתתף בהצגה "פרגודים", שביימה בהבימה. נג'יב טס לישראל מפריז בה התגורר, היה זה יום לאחר פיגועי 11 בספטמבר, ונג'יב כתב את המחזה שתיאר את התלאות שעבר בדרכו לישראל. הופעת הבכורה של "בטווח יריקה" הייתה בתיאטרונטו מספר 16, שנערך במרכז סוזן דלאל. נאטור זכה על משחקו בפרס הראשון ע"ש נסים עזיקרי, באפריל 2006. השופטים, הבמאים שיר פרייבך, אלדד שאולי ואילן אלדד, כתבו בנימוקי ההחלטה שלהם:

"הפרס מוענק בעבור הופעתו מלאת החן, הרגש, ההומור, האנושיות והתבונה של נאטור, שהשפעתם ממשיכה להדהד בחדרי הנפש והשכל זמן רב אחרי תום ההצגה. באמצעים מינימליסטיים, ותוך הזדהות אמינה עם החומר התיאטרלי, יצרו השחקן ושותפיו לעבודה הצגה חזקה ומדויקת. הופעתו מהווה דוגמה מופתית ליכולתו של שחקן לנצל את המנדט של הצגת יחיד, תוך שהוא משתמש ביכולותיו המקצועיות ובאישיותו הכובשת."

ההצגה הועלתה בתיאטרון של פיטר ברוק בפריז, במרכז הברביקן בלונדון, בפסטיבל רומא - אירופה, באופרה של סידני, בתיאטרון השאוביהנה בברלין ועוד. ההצגה נוצרה בידי אופירה הניג בשיתוף ובהשתתפות ח'ליפה נאטור ומעצב התאורה ג'קי שמש.

פיטר ברוק שהיה אורח פסטיבל ישראל, צפה בהצגה "בטווח יריקה" והתלהב. מאותה עת נאטור והניג הסתובבו עם ההצגה ברחבי תבל במשך שנתיים. נאטור הוזמן לשחק בהצגות של פיטר ברוק ועבד איתו בסדנאות ובשתי הפקות בשנים 2007–2010.

ב-2007 נאטור שיחק באחד התפקידים הראשיים בסרטו של ערן קולירין "ביקור התזמורת". הוא גילם את דמותו של סימון, נגן תזמורת המשטרה של אלכסנדריה, שמבקרת בעיירה הדמיונית "בית התקווה". ביחד עם חלק מחברי הלהקה הוא מבלה את הלילה בארוחת ערב בבית משפחה ישראלית. במהלך שהותו בבית המשפחה הוא מצליח לעשות את מה שנכשל בו מזה שנים – לסיים את הלחנת הקונצ'רטו הראשון שלו. הסרט היה מועמד ל-13 פרסי אופיר וזכה ב-8.

באפריל 2012 החל לשחק בהצגה "אנשים קשים" פרי עטו של יוסף בר-יוסף, בבימויו של משה נאור, שמוצגת בתיאטרון חיפה. ההצגה מספרת על רחל (הלנה ירלובה), רווקה אנגלית מבוגרת, שאחיה (משה איבגי) השב מביקור בישראל מביא איתו חתן מיועד (אליעזר (לייזר) ויינגרטן, אותו משחק נאטור). בין לייזר לרחל מתפתח קשר, אולם אחיה משבש אותו. בהצגה משחק גם סלים דאו. הוא מועמד על תפקידו לפרס התיאטרון הישראלי לשחקן המשנה.[1]

נאטור מככב בתפקיד הראשי של יוליסס בהצגה "יוליסס על בקבוקים" בבימויה של אופירה הניג, בתיאטרון חיפה. הוא היה מועמד על תפקידו לפרס התיאטרון הישראלי לשחקן בתפקיד הראשי, ההצגה ומחברה (גלעד עברון) זכו בפרסי התיאטרון.

נאטור זכה בפרס התיאטרון הישראלי לשחקן המשנה לשנת 2013 על תפקידו בהצגה "רוח ים" של תיאטרון חיפה.

ח'ליפה נאטור הוא רווק ומתגורר בחיפה.

תפקידים עריכה

משחק בתיאטרון עריכה

הצגה תיאטרון מחזאי במאי תפקיד הצגת בכורה/ שנות הפקה
רמי ובסאם:אפירגון תיאטרון יפו אבנר בן עמוס סיני פתר באסם נובמבר 2025
וולקאם קבוצת עבודה נעם גיל יגאל זקס ויליאם דצמבר 2022
לשם ובחזרה התיאטרון העברי גדי ויהונדב צדקה גדי צדקה קפטן עזיז נובמבר 2018
רוח ים תיאטרון חיפה עיבוד של אופירה הניג וח'ליפה נאטור לספר "יחסי הסודיים עם קרלה ברוני" מאת עלאא חליחל אופירה הניג האזה מאי 2014
אנשים קשים תיאטרון חיפה יוסף בר-יוסף משה נאור אליעזר (לייזר) ויינגרטן אפריל 2012
יוליסס על בקבוקים תיאטרון חיפה גלעד עברון אופירה הניג יוליסס ינואר 2012
פרגמנטים תיאטרון בוף דה נור על-פי מחזות קצרים של סמואל בקט פיטר ברוק 2008
11&12 תיאטרון בוף דה נור בהשראת Tierno Bokar פיטר ברוק 2009
איש ואישה אחת קופרודוקציה של תיאטרון אנסמבל הרצליה, תיאטרון חיפה ופסטיבל ציריך פרויקט תיאטרוני המבוסס על סיפורי עם בעיבודם של שמעון בוזגלו, טאהר נג'יב, יוספה אבן-שושן וח'ליפה נאטור אופירה הניג 2011
סיפורים תחת כיבוש תיאטרון אל-קסבה מרמאללה ניזאר אל-זועבי 2010
חברון קופרודוקציה של הבימה והקאמרי תמיר גרינברג עודד קוטלר חאדר כנעאני, לשעבר ראש העיר חברון 25 ביוני 2007
בטווח יריקה תיאטרונטו טאהר נג'יב אופירה הניג הצגת יחיד אפריל 2006
שלומית תיאטרון המעבדה אוסקר ויילד אופירה הניג הורדוס 2005
ג'ידאריה תיאטרון אל חכוואתי (התיאטרון הלאומי הפלסטיני בירושלים) מחמוד דרוויש אמיר ניזאר זועבי 2005
אלזיר סאלם תיאטרון אל-קאסבה ברמאללה ניזאר זועבי וח'ליפה נאטור (לסירוגין)
פרגודים הבימה ז'אן ז'נה אופירה הניג סעיד 10 באוגוסט 2002

הטיפול תיאטרון הפרינג' מרטין קרימפ פרידה רפאל

הטיפול תיאטרון הפרינג' מרטין קרימפ פרידה רפאל 1998
הרציף המערבי תיאטרון באר שבע ברנאר-מארי קולטס גדי רול 1996
היהודי זיס תיאטרון באר שבע פאול קורנפלד רוברט וודרוף 1996
סיד תיאטרון באר שבע תומאס ברנהרד כריסטיאן לופה 1995
חלום ליל קיץ תיאטרון באר שבע ויליאם שייקספיר שחר סגל 1995
רומיאו ויוליה קופרודוקציה של תיאטרון החאן ותיאטרון אל-קאסבה ויליאם שייקספיר ערן בניאל ופואד עווד רומיאו 1995-1994
מלינקי הבימה רוביק רוזנטל עדנה שביט תופיק 7 בנובמבר 1994
אהבת מוות תיאטרון החאן ענת גוב אלדד זיו 1992
הילד חולם הבימה חנוך לוין חנוך לוין שותת דם 8 במאי 1993
לילות הדבש והאימה הבימה רוני פינקוביץ' רוני פינקוביץ' החתן 23 בפברואר 1993
הלילה וההר החאן עבד אל ע'פאר מכאווי פואד עווד 1993
תינוקות לילה הבימה א. ב. יהושע אהרון אלמוג ג'ואן 3 בנובמבר 1992
בשפל הבימה מקסים גורקי אופירה הניג טטרי 23 במאי 1992
קרב של שחור וכלבים הבימה ברנאר-מארי קולטס רוני פינקוביץ' אלבורי, שחור מקומי 14 במרץ 1992
פצפונת ואנטון הבימה אריך קסטנר אופירה הניג שוטר ומורה 30 בנובמבר 1991
הערב רוקדים פסטיבל עכו סיני פתר ויגאל עזרתי יגאל עזרתי וגבי אלדור ספטמבר 1991

משחק בקולנוע עריכה

סרט במאי תפקיד שנה
הים שי כרמלי פולק ברחי 2025
ויהי בוקר ערן קולירין מוחמד 2021
תיקון אבישי סיון אביו של חיים אהרון 2015
ערבים רוקדים (זהות שאולה) ערן ריקליס בסים 2014
Inheritance היאם עבאס מאג'ד 2012
Le fils de l'autre (אנ') לורן לוי סעיד אל-בזאז 2012
Le Cochon de Gaza (אנ') סילבן אסטיבל חוסיין 2011
Parmi nous קלמנט קוז'יטור מחמוד 2011
ביקור התזמורת ערן קולירין סימון 2007
חתונתה של רנא האני אבו אסעד ח'ליל 2002
תמונה קבוצתית עם אישה יצחק רובין ראנם 2002
שלושת היהלומים האבודים מישל חלייפי קצין 1995

משחק בטלוויזיה עריכה

סדרה ערוץ במאי תפקיד שנה
פאודה Yes EDGE

Netflix

ליאור רז ג'יהאד חמדאן 2019
כוונות טובות ערוץ 2 אורי ברבש אכרם 2008
בלש בירושלים (מיני-סדרה) אורי רוזנווקס 1998

קישורים חיצוניים עריכה

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|ח'ליפה נאטור]] בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ מרב יודילוביץ', המועמדויות לפרסי התיאטרון לשנת 2012, באתר ynet, 19 במרץ 2013


פרס אופיר לשחקן המשנה הטוב ביותר
1990–1999 ששון גבאי (1991) • שרון אלכסנדר (1992) • אסטבן גוטפריד (1993) • עמוס לביא (1994) • שמואל סגל (1995) • יגאל נאור (1996) • אריה מוסקונה (1997) • עמוס לביא (1998) • מוסקו אלקלעי (1999)
2000–2009 יוסף שילוח (2000) • מוני מושונוב (2001) • איתי תורג'מן (2002) • אלון אבוטבול (2003) • משה איבגי (2004) • אסי דיין (2005) • צחי גראד (2006) • סאלח בכרי (2006) • שמיל בן ארי (2008) • זהר שטראוס (2009)
2010–2019 מיכאל מושונוב (2010) • ליאור אשכנזי (2011) • גל פרידמן (2012) • צחי הלוי (2013) • ששון גבאי (2014) • נורמן עיסא (2015) • תומר קאפון (2016) • עמי סמולרצ'יק (2017) • דב גליקמן (2018) • דובר קוסאשווילי (2019)
2020 ואילך נועם אימבר (2020) • איהאב אליאס סלאמה (2021) • שמואל וילוז'ני (2022) • דרור קרן (2023) • יעקב זדה-דניאל (2024) • ח'ליפה נאטור (2025)
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=ח%27ליפה_נאטור&oldid=358402"