Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

מישל ח'לייפי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
(הופנה מהדף מישל חלייפי)
מישל ח'לייפי
מדינה ישראל
פרופיל ב-IMDb

מישל ח'לייפי (בערבית: ميشيل خليفي; נולד ב-3 בנובמבר 1950 בנצרת) הוא תסריטאי, מפיק ובמאי פלסטיני אזרח ישראל, שאף כונה "אבי הקולנוע הפלסטיני"[1].

ביוגרפיה עריכה

ח'לייפי נולד בנצרת למשפחה נוצרית-פלסטינית ענייה[2]. בשנת 1970 עזב את ישראל ולמד בימוי קולנוע ותיאטרון בבלגיה ב-Institut National Supérieur des Arts du Spectacle, שם הוא מתגורר מאז, עם זאת חזר בקביעות לייצור סרטים בישראל ובשטחים. בשנת 1978 החל להפיק כתבות בעבור רשת השידור הבלגית אודות המתרחש בשטחים הפלסטינים[2]. בשנת 1980 ביים את סרטו הדוקומנטרי הארוך הראשון. הסרט, "זיכרון פורה", זכה בפרס לסרט ביכורים בפסטיבל הסרטים קרתגו. בסרט זה ח׳לייפי מציג מקום מדומיין, אשר מחיה את העבר ולוקח את הזמן אל לפני הטראומה. באופן זה, הסרט לראשונה מספר סיפור פרטי ולא קולקטיבי, מאפיין הבא לידי ביטוי בעוד סרטים של ח׳לייפי. מאפיין בולט נוסף הוא של יצירתו של ח'לייפי הוא "פירוק האחדות המופשטת שנבנתה סביב הסיפור הטראומטי וההיסטורי, ובונה במקומה סיפורים שונים, זמנים שונים, זהויות שונות ומרחבים שונים. הוא מבטל את הטוטליות הלאומית שנוצרה במחיר של מחיקת זהויות והשתקת הסיפורים האישיים… סרטו מפרק אמנם את האחדות הלאומית, אך הוא שב ומעצב ומגבבש אותה על יסוד חדש. היסוד החדש הזה הוא בראש וראשונה המרחב."[3] בשנת 1985 יצר סרט תיעודי על הכפר הנטוש מעלול שתושביו הפכו נפקדים נוכחים והם באים לבקר את הריסותיו[2].

סרטיו המאוחרים של ח׳לייפי מבססים את המהפך שיצר בקולנוע הפלסטיני בסרטיו התיעודיים הראשונים, ומעמידים כיוון לקולנוע פלסטיני שנוצר בעקבותיהם. מאפיין בולט בסרטיו המאחורים הם המרחב הפלסטיני החסום, על ידי העוצר שכפו הישראלים על תושבי השטחים ועל ידי הפקעת אדמותיהם של הערבים תושבי ישראל.

סרטו המוכר ביותר הוא חתונה בגליל (1987), אשר זכה בפרס מבקרי הקולנוע הבינלאומי בפסטיבל הקולנוע בקאן[4], ובפרס צדף הזהב בפסטיבל הסרטים הבינלאומי סן סבסטיאן[5]. ח'לייפי ביקש שהסרט יוגדר בפסטיבל סן סבסטיאן כסרט פלסטיני ולא ישראלי[6] הסרט מספר על חתונה בגליל שמתקיימת בעת הממשל הצבאי על ערביי ישראל, כשהמפקד האזורי דורש להיות נוכח בחתונה. במהלך הסרט מוצגות התגובות השונות של הדמויות בסרט אל מול הסמכויות השונות (המושל, האב, החתן, צעירי הכפר וכו׳). תגובותיהם ואופן ההתמודדות שלהם קשורה באופן סמלי לנרטיב הפלסטיני והשלטון הישראלי. ח׳לייפי משתמש בזמן ובמרחב ככלים: במהלך הסרט הישראלים כולאים את הערבים בכפר, בעוצר בביתם, וההווה של הכפר הפלסטיני הופך להיות החלונות שבין עוצר לעוצר. טקס החתונה משתמש באייקונים נרטיבים של המולדת ובכך מעלה את זכרונות העבר אל ההווה. הסרט בונה את הסיפור הלאומי הטראומטי תוך כיבוד המרחב והזמן, וגם מפרק את הסיפור דרך הדמויות ובסיפורים האישיים המתקיימים בחיי היומיום[7].

בשנת 1990 יצר את הסרט "מזמור לאבנים" (תורגם לעברית גם כ"שיר האבנים"), שצולם בירושלים ובעזה. הבמאי, בכיכובו של מכרם ח'ורי, כאסיר פלסטיני המשתחרר מהכלא לאחר 15 שנים, חוזר ונפגש עם אהובתו על רקע האינתיפאדה[8]. הסרט הוצג מחוץ לתחרות במסגרת פסטיבל הקולנוע בקאן[9].

בשנת 1994 יצר את הסרט "אגדת שלושת היהלומים", שהוא הסרט באורך מלא הראשון שצולם כולו בעזה, מוצגת דמותו של ילד פלסטיני אשר נאלץ ללמוד לחיות עם האכזריות מסביבו בעוד אביו במעצר ואחיו במנוסה מחיילי צה"ל.

בשנת 1997 השתתף בכנס לשלום, בבריסל, בהשתתפות א. ב. יהושע, מוחמד בכרי, סלים דאו, אוריאל זוהר ועוד, ובו הציג כמה מסרטיו.

בשנת 2003 יצר יחד עם אייל סיון את הסרט "דרך 181 - קטעי מסע בפלסטין-ישראל", סרט תיעודי בו השניים מטיילים לאורך קו הגבול שנקבע בתוכנית החלוקה (החלטה 181 שאושרה בעצרת הכללית של האו"ם ב-29 בנובמבר 1947 - מכאן שמו) ומראיינים יהודים וערבים שפגשו לאורך קו התפר בין ישראל לשטחים[10]. הסרט הופק עבור ערוץ ארטה[11].

הוא אחיו של הבמאי והחוקר ג'ורג' ח'לייפי[12].

פילמוגרפיה עריכה

  • זיכרון פורה (1980)
  • מעלול חוגג את חורבנו (1985)
  • חתונה בגליל (1987)
  • שיר האבנים (1990)
  • צו היום (1993)
  • אגדת שלושת היהלומים (1995)
  • דרך 181 - רסיס מסע בפלסטין-ישראל (2003), יחד עם אייל סיון
  • זינדיק (2009)

קישורים חיצוניים עריכה

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|מישל ח'לייפי]] בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ אורי קליין, הזדמנות להכיר את אבי הקולנוע הפלסטיני, מישל חלייפי, באתר הארץ, 12 בדצמבר 2018
  2. ^ 1 2 3 רולי רוזן, עטופות בצלוליד - מישל חלייפי, במאי ישראלי־פלסטיני גולה, נלחם את מלחמת השחרור של עמו בחזית פסטיבלי הקולנוע של אירופה, כל העיר, 14 בדצמבר 1990
  3. ^ נורית גרץ וג'ורג' ח'לייפי, נוף בערפל: המרחב והזיכרון ההיסטורי בקולנוע הפלסטיני, תל אביב: עם עובד, 2006, עמ' 71
  4. ^ דן גלעדי, בימאי "חתונה בגליל׳ בקאן: כך עקפתי את הצנזורה, חדשות, 14 במאי 1987
  5. ^ אהרון דולב, פרס ראשון בפסטיוול סן סבסטיאן לסרט הפלשתיני "חתונה בגליל", מעריב, 27 בספטמבר 1987
  6. ^ אהרון דולב, "חתונה בגליל" ושקרים בסן־סבסטיאן, מעריב, 7 באוקטובר 1987
  7. ^ מאיר שניצר, סרט / התמונות מדברות, חדשות, 13 בדצמבר 1990
  8. ^ ג. עיטור, האינתיפאדה הגיעה לקאן, חדשות, 17 במאי 1990
  9. ^ ג. עיטור, אלדד בק (פריז), סרט של הפלסטיני ח'לייפי התקבל לקאן; דגל פלסטין יונף בפסטיבל, חדשות, 25 באפריל 1990
  10. ^ גואל פינטו, מה מזכירים פסי הרכבת?, באתר הארץ, 17 במרץ 2004
  11. ^ אורן פרסיקו, ‏מגש הכסף, באתר גלובס, 30 בנובמבר 2005
  12. ^ יעל מונק, סינמה פלסטין - הקולנוע הפלסטיני עדיין לא נולד, אבל ג'ורג' חלייפי, קולנוען ערבי ישראלי, כבר מנענע את העריסה. על סף ההצלחה האירופית החליט חלייפי לחזור למולדת, כדי להקים את התשתית לקולנוע לאומי, כל העיר, 15 בספטמבר 1989
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=מישל_ח%27לייפי&oldid=305718"