Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

כריסטיאן לופה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
כריסטיאן לופה

כריסטיאן לופה (בפולנית: Krystian Lupa;‏ נולד ב-7 בנובמבר 1943) הוא במאי תיאטרון פולני, תפאורן, גרפיקאי ומתרגם. לופה מכהן כפרופסור בבית הספר הלאומי הגבוה על שם לודוויק סולסקי בקרקוב.

התחלת דרכו עריכה

לופה נולד ביסטשמביה-זדרוי, שלזיה עילית בעיצומו של הכיבוש הנאצי בפולין, כבנם של מנהל בית ספר ביישוב, לודוויק לופה, ואשתו ורוניקה. בנעוריו גילה משיכה לאומנויות. אחרי לימודי תיכון בעיר ז'ורי, בלחץ ההורים נרשם ללימודי פיזיקה באוניברסיטה היגלונית של קרקוב, אולם לבסוף עזב והלך ללמוד באקדמיה לאמנויות היפות של קרקוב. סיים בשנת 1969 עם דיפלומה לגרפיקה ולחרטות. למד אחר כך שנתיים קולנוע בבית הספר הלאומי לקולנוע בלודז', תקופה שבה היה פעיל בתיאטרון הסטודנטים בעיר. בלט כצעיר לא קונפורמיסטי, בעל שיער ארוך ומנהגי "היפי" ועבודותיו לא מצאו חן בעיני הנהלת בית הספר לקולנוע. בסופו של דבר סולק משם בטענות שהוא נרקיסיסט קיצוני וחסר תקנה.[1] לופה לא אמר נואש ונרשם ללימודי בימוי תיאטרון בבית הספר הלאומי הגבוה על שם לודוויק סולסקי בקרקוב. בין השאר עבד כעוזר לצד הבמאי קונרד סווינרסקי. ב-8 בינואר 1977 הציג בבימויו בתור עבודת הגמר את המחזה של ויטקאצי - "יפות וקופים", שזכתה בהצלחה.

הקריירה האמנותית עריכה

את הקריירה שלו כבמאי התחיל בתיאטרון נורוויד בילניה גורה באזור הסודטים המערביים. תקופת עבודתו לבשה אופי ניסויי מובהק. אחרי שתי הצגות אישיות, ביים במיוחד יצירות מאת מחזאים פולנים בני זמנו כמו גומברוביץ' ("איבון, נסיכת בורגונדיה" (1978), "החתונה" (1984)) או יצירות ויטקייביץ', ("הפרגמטיסטים" (1981), "מציאיי קורבובה ובלאטריקס" (1986), "שובו של אודיסאוס" (1981)) נציג של תיאטרון האבסורד המטאפיזי.

באחד ממאמריו באותן שנים, תחת הכותרת "תיאטרון ההתגלות", הציג לופה את השקפת עולמו על התיאטרון ככלי לבדיקת גבולות האינדיבידואליות ולחצייתם. בשנת 1985 בתיאטרון סטארי בקרקוב הוא הציג את התמצות הראשון של מחקריו - המופע "עיר החלום", לפי הרומן הפנטסטי "בצד השני" מאת אלפרד קובין

כעבור שנה הוא התקבל לעבוד בתיאטרון סטארי, כשהגעתו שם ציינה תפנית בניסוייו הבימתיים. לופה התמקד יותר במימד האתי באמנות, ומרבית ההצגות שביים נלקחו מן הספרות הרוסית או אוסטרית. עיבד או העלה לבמה יוצרים כמו מוזיל ("החולמים" (1988), "רישומים של איש ללא תכונות" (1990)), דוסטויבסקי ("האחים קרמזוב" (1990)), רילקה - ("מאלטה או טריפטיך הבן האובד" - לפי "הרישומים של מאלטה לאורידס בריגה" (1991)), תומאס ברנהרד (Kalkwerk - "המפעל לסיד" ו-Auslöschung "הכחדה" (2001), "עמנואל קנט", "המשפחה. ריטר. דנה. פוס" (1996), "הפרעה" (2013 - בתיאטרון הלאומי לה קולין בפריז), צ'כוב ("פלטונוב" 1996, "שלוש אחיות" - בפסטיבל סתיו ב-1988), הרמן ברוך (הסהרוריים, 1995 - בפסטיבל סתיו של פריז, 1998).

בשנת 2002 עיבד את "האמן ומרגריטה" מאת מיכאיל בולגקוב וב-2006 יצר "זרתוסטרא" לפי ניטשה ואיינאר שלף.

אחרי "Factory 2" על חייו של אנדי וורהול, שהוצגה בתיאטרון הלאומי לה קולין בפריז, יצר את "פרסונה. מרילין" ו"הגוף של סימונה", מחזות שהוקדשו לדמויותיהן של מרילין מונרו וסימון וייל, אחר כך ביים את "חדר המתנה", לפי "קטגוריה 3.1" מאת לארס נורן בתיאטרון פולסקי בוורוצלב, ושהוצגה שוב בתיאטרון הלאומי דה לה קולין בפריז בשנת 2012.

בעיני לופה, היוצר תכופות (פרט לתפאורה ולפעמים המוזיקה של הצגותיו) את העיבודים והתרגומים של הטקסטים מהם שואב השראה, משיכתו אל מחברי רומנים, באה מההשקפה לפיה המחזאים חושבים יותר מדי במושגים של תיאטרון במקום מושגים של החיים. מהרומנים הפיק כריסטיאן לופה מופעים ארוכים ומרתקים (שלושה ערבים רצופים עבור "מלטה", ושש-שבע שעות - עבור "האחים קרמזוב" וה"רישומים של איש ללא תכונות".

לדעת ז'אן פייר תיבודא, ”קיים אצל לופה זמן תיאטרון מיוחד במינו, עקשני, ארסי, מתרחב. לא הולכים לראות הצגה של לופא, אלא מתיישבים בתוכה, כאילו באי כלשהו. התיאטרון ומשחק השחקנים מאבדים בו את ה"אפקטים" שלהם. אז צצים מחדש דימויים ילדותיים, המטשטשים, בבת אחת, את צלצולי השעון המעורר, מהווים מעין פתח אל ניקוד מוזיקלי דיסקרטי או מעין חתיכת לחם הנופלת ברעש של קריסטל. יש לו איזה נטייה מדביקה להאריך את זמן ההצגה עד הקץ, מתוך חושניות מסוימת, מתוקה ונוסטלגית.”

החל משנת 1983 כריסטיאן לופה מלמד בימוי תיאטרון בבית הספר הלאומי לתיאטרון ע"ש לודוויק סולסקי, מ-1993 כפרופסור. הוא כיהן כדקאן הפקולטה לבימוי בית הספר בשנים 1990–1996.

חייו הפרטיים עריכה

לפי כתב העת הפולני "Film" כריסטיאן לופה הוא הומוסקסואל מוצהר. שותפו לחיים הוא השחקן פיוטר סקיבה. בשנות ה-1960 היה לופה פעיל התנועות ההיפי והיה ידיד נפש של הצייר זביסלב מארק מצ'ייבסקי (1999-1946).

במרץ 2014 כאות מחאה נגד ההתערבות הצבאית הרוסית באוקראינה ביטל לופה ביקור ברוסיה.

פרסים ואותות כבוד עריכה

  • פרס קונרד סווינארסקי
  • 1988 - פרס לאון שילר
  • 2001 - צלב אוסטריה להצטיינות
  • 2002 - מסדר האמנויות ומדעי הרוח של צרפת
  • 2009 - פרס אירופה לתיאטרון (Premio Europa per il Teatro)

לקריאה נוספת עריכה

  • Krystian Lupa, entretien avec Michel Archimbaud, Paris-Cracovie, Centre national du théâtre-C & D, 1999
  • Krystian Lupa, entretiens réalisés par Jean-Pierre Thibaudat, Arles, Actes Sud, coll. « Mettre en scène », 2004 (בצרפתית)
  • כתב העת הפולני Film‏, 11 באוגוסט 2008

קישורים חיצוניים עריכה

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|כריסטיאן לופה]] בוויקישיתוף

Teatr Nr.5 2012 Moskva

הערות שוליים עריכה

  1. ^ ו.ואשטיל 2012
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=כריסטיאן_לופה&oldid=401301"