Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

זאב בן-צבי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
זאב בן-צבי
זאב בן-צבי בתערוכתו בגלריה מתיזן (Matthiesen) בלונדון, דצמבר 1938 (תצלום מאוסף מרכז המידע לאמנות ישראלית)
זאב בן-צבי בתערוכתו בגלריה מתיזן (Matthiesen) בלונדון, דצמבר 1938
(תצלום מאוסף מרכז המידע לאמנות ישראלית)
לידה 30 במרץ 1904
האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית ריקי, האימפריה הרוסית
פטירה 16 באוקטובר 1952 (בגיל 48)
ישראלישראל ירושלים, ישראל
מדינה ישראלישראל ישראל
תחום יצירה פיסול
פרסים והוקרה

זאב בן-צבי (קוּיַבסקי; 30 במרץ 1904 – 16 באוקטובר 1952) היה פסל ישראלי יליד האימפריה הרוסית. יצירתו הפיסולית נחשבת לאחת מהדוגמאות הראשונות של מודרניזם בפיסול הארץ-ישראלי. על יצירתו זכה לאחר מותו, בשנת 1953, בפרס ישראל לפיסול לשנת תשי"ג (השנה הראשונה שבה חולק הפרס).

ביוגרפיה עריכה

זאב בן-צבי נולד בשנת 1904 בעיירה ריקי (Ryki) שבמזרח פולין, אז בתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ברחה משפחתו לרוסיה, השתקעה בעיר יקטרינוסלב והתגוררה בה כארבע שנים. בשנת 1921 שב בן-צבי לוורשה והשתתף בשיעורי אמנות בבית הספר לאמנות בעיר. בשנת 1923‏[1] עלה בן-צבי לארץ ישראל, ולמד בשנים 1923–1924 ב"בצלאל". בין מוריו היה בוריס שץ. בן-צבי אף הפך למורה לפיסול במוסד. בשנת 1928 נסע ללימודים בצרפת, שם נחשף לקוביזם של פיקאסו וז'ורז' בראק. בשנים הבאות פיסל בן-צבי דיוקנאות (פרוטומות) ריאליסטיים רבים, המעוצבים עם נטייה לסגנון קוביסטי בעיצוב תווי הפנים. עיצוב זה, בצירוף עם מידתם הגדולה של הדמויות שפיסל, יצרו תחושה של מונומנטליות.

בשנת 1932 הציג בן-צבי את תערוכתו הראשונה בבית-הנכות הלאומי "בצלאל", ושנה מאוחר יותר הציג תערוכה במוזיאון תל אביב. פסלו של בן-צבי "החלוץ הזורע" הוצג ב"יריד המזרח" בתל אביב בשנת 1934.

בשנת 1935 הוצג פסלו "דיוקן שמריהו לוין" ב"בצלאל". הנציב העליון ארתור ווקופ, שביקר במקום הביע את התפעלותו מן הפסל. עם מותו של ווקפ נתרם הפסל מעזבונו למוזיאון תל אביב.[2]

בשנים 1937–1938 שהה בן-צבי בפריז ובלונדון ואף השתתף בתערוכה ב"רויאל אקדמי" בלונדון ובמכון לאמנות יפה בגלאזגו. עם שובו לארץ ישראל, בשנת 1939, הוא פיסל מצבה לזכר בת קיבוץ קריית ענבים, ויצר סדרה של מסכות בטכניקה של ריקוע.

בשנת 1945 עיצב בן-צבי אנדרטה גדולה שנייה – "יד לילדי הגולה" בקיבוץ משמר העמק, שנבנתה כמצבת זיכרון לילדים שנרצחו בשואה. האנדרטה נוצרה בשיתוף פעולה עם תלמידי המוסד החינוכי בקיבוץ. בתהליך העבודה החינוכי ביקש בן-צבי להפוך את תהליך העבודה לאקט חינוכי של עיצוב הזיכרון הפרטי והקולקטיבי של חברי הקבוצה.

תהליך בעל רוח חינוכית דומה יצר בן-צבי ביחד עם קבוצה של כ-50 מעפילים שגורשו למחנות המעצר בקפריסין. בן-צבי הקים במחנה סדנת פיסול וריקוע נחושת, שבה יצרו המעפילים יצירות ששיקפו את חוויית הפליטות והעקירה שעברו. תלמידיו של בן-צבי יצרו דגמי אנדרטאות להנצחת משפחותיהם, ויצירות אחרות שנועדו לעורר יסודות נפשיים מודחקים בתוך מסגרת אמנותית. בין תלמידיו במחנה היה גם שלמה שוורץ. לצד בן-צבי פעל במקום גם האמן נפתלי בזם, שיצר עם המגורשים אלבום הדפסים ובו דימויים מחיי המחנה.[3]

החל משנת 1949 שימש בן-צבי כמורה ב"בצלאל החדש". בין תלמידיו היה דוד פלומבו. בשנת 1952 היה מנהל בצלאל, ובאותה שנה נפטר בירושלים לאחר מחלה קצרה. נקבר בבית העלמין בגבעת שאול.[4][5] הותיר אישה, אסתר לבית צוקרבלאט, ובת, רות.

בשנת תשי"ג (1953), לאחר מותו, הוענק לו פרס ישראל לפיסול (שחולק לראשונה באותה שנה) על האנדרטה "יד לילדי הגולה" שבקיבוץ משמר העמק.[6]

גלריה עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: זאב בן-צבי

הערות שוליים עריכה

  1. ^ לפי גמזו, ובעקבותיו עפרת, עלה בשנת 1924.
  2. ^ ראו: עומר, מרדכי (עורך), המוזיאון מציג את עצמו, אמנות ישראלית מאוסף המוזיאון, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב-יפו, 2011, עמ' 39.
  3. ^ ראו: בר אור, גליה; עפרת, גדעון, העשור הראשון: הגמוניה וריבוי, משכן לאמנות עין-חרוד, 2008, עמ' 124–127.
  4. ^ ירושלים: זאב בן צבי – למנוחות, דבר, 19 באוקטובר 1952; זאב בן-צבי למנוחות בבירה, על המשמר, 19 באוקטובר 1952.
  5. ^ זאב בן-צבי באתר GRAVEZ
  6. ^ החלוקה הראשונה של "פרס ישראל", דבר, 21 באפריל 1953; חולקו תשעה פרסי ישראל, על המשמר, 21 באפריל 1953.


זוכי פרס ישראל בתחומי האמנות החזותית
פיסול זאב בן-צבי (1953) • יצחק דנציגר (1968) • אריה ארוך (1971) • ראובן רובין (1973) • דני קרוון (1977) • בתיה לישנסקי, יחיאל שמי (1986) • מנשה קדישמן (1995) • יגאל תומרקין (2004) • מיכה אולמן (2008)
ציור יוסף זריצקי (1959) • מרדכי ארדון (1963) • מרסל ינקו (1967) • יוסל ברגנר, אנה טיכו, פנחס ליטבינובסקי (1980) • יחזקאל שטרייכמן (1990) • לאה ניקל (1995) • משה קופפרמן (2000) • פנחס כהן גן (2008)
ציור ופיסול זהרה שץ • (1955) בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים (1958) • מיכאל גרוס (2000)
אדריכלות דב כרמי (1957) • אריה שרון (1962) • דורה גד, אלפרד מנספלד (1966) • בנימין אידלסון (1968) • יעקב רכטר (1972) • אריה אלחנני (1973) • אברהם יסקי (1982) • דוד רזניק (1995) • ליפא יהלום, דן צור (1998) • רם כרמי (2002) • יעקב יער, עדה כרמי-מלמד (2007) • אדם מזור (אדריכלות ועיצוב; 2013)
עיצוב יונה פישר, אלישבע כהן (1977) • דן ריזינגר (1998) • דוד טרטקובר (2001) • ירום ורדימון (2007)
תולדות האמנות בצלאל נרקיס (1999) • זיוה עמישי-מייזלש (2004)
צילום דוד רובינגר (תקשורת; 1997) • מיכה בר-עם (2000) • אלכס ליבק (2005) • פטר מירום (2010)
אמנות פלסטית יעקב דורצ'ין (2011) • מיכל נאמן (2014) • שרה ברייטברג-סמל (2020) • מיכל רובנר (2023)
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=זאב_בן-צבי&oldid=117005"