Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

דוד רזניק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
גרסה מ־15:59, 17 בינואר 2026 מאת imported>AutoMod (סידור קטגוריות לידה ופטירה בסוף הערך)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
פירוש נוסף ערך זה עוסק באדריכל ומתכנן ערים. אם התכוונתם לפעיל ציבורי מנתניה, ראו דוד רזניק (נתניה).
דוד רזניק
David Resnick
לידה ברזיל (1889–1960)ברזיל (1889–1960) ריו דה ז'ניירו, ברזיל
פטירה ישראלישראל ירושלים, ישראל
תחום יצירה אדריכלות

דוד רֶזנִיק (בפורטוגזית: David Resnick;‏ 5 באוגוסט 1924 – 4 בנובמבר 2012) היה אדריכל ומתכנן ערים ישראלי, חתן פרס ישראל לאדריכלות לשנת 1995.

קורות חיים עריכה

רזניק נולד בריו דה ז'ניירו שבברזיל בשנת 1924, בן לברוך ורחל (מלמד). שם למד אדריכלות ובמקביל עבד במשרדו של האדריכל הנודע אוסקר נימאייר.

בשנת 1949 עלה לישראל והצטרף לקיבוץ עין השופט. לאחר שנתיים, שבהן עבד במשתלת הקיבוץ, עבר רזניק לתל אביב-יפו וחזר לעבוד כאדריכל, במסגרת משרדו של האדריכל זאב רכטר. לאחר שקיבל הצעת שותפות מהאדריכל היינץ ראו, קיבל בתמיכתו של רכטר את ההחלטה לעבור להשתקע בירושלים. במשך שלוש שנים היה שותפו של ראו. ב-1958 פתח משרד עצמאי בירושלים, כשאחת העבודות הראשונות שביצע הייתה ביתן העולה החדש בתערוכת העשור. ב-1985 הצטרף למשרד בנו, האדריכל ברוך רזניק. מאוחר יותר, לימד רזניק גם בטכניון ובבצלאל.

רזניק התגורר בירושלים, במתחם מגורים "לב רחביה" שנבנה על פי תכנונו ב-1995.

נטמן בחלקת יקירי העיר ירושלים שבהר המנוחות. זכרו מונצח בסמטת "מבוא דוד רזניק" המוליכה אל מתחם "לב רחביה".

עבודותיו עריכה

קובץ:HPIM0230.JPG
המוזיאון לעתיקות חצור בקיבוץ איילת השחר
קובץ:Israel Goldstein Synagogue. Photo by Michaeli.jpg
בית הכנסת בגבעת רם בירושלים בשיתוף האדריכל היינץ ראו
קובץ:JFKmemorial.jpg
יד קנדי
קובץ:HPIM4985.JPG
יד לבנים בירושלים, 1978
קובץ:SHAAREYHAIR.JPG
בניין "שערי העיר" בכניסה לירושלים

בבית הכנסת האוניברסיטאי בקמפוס גבעת רם (1956–1957, דוד רזניק בשיתוף היינץ ראו) נעשה שימוש בחומרים כדוגמת בטון וזכוכית, בתיאום עם תצורות המתאפיינות בקווים מעוגלים ונקיים היוצרים אשליה בפנים המבנה של חלל אין-סופי. על המבנה הם קיבלו את פרס רכטר לשנת 1964.[1]

מול כיכר פריז תכנן רזניק את מרכז אמיר. הבניין הביא לרזניק פרסום, והיו בו חידושים טכנולוגים לאותה התקופה.

במוזיאון לעתיקות חצור, בכניסה לקיבוץ איילת השחר (1962–1964), נעשה שימוש בבטון חשוף, בלבני סיליקט ובזכוכית. תוך שימוש בקווים ישרים ואופקיים הבאים בצורת שלוש תיבות מהחומרים השונים, יצר רזניק אולם תצוגה המדמה חלל בבטן האדמה.

בקיבוץ קריית ענבים תכנן רזניק מבנה זיכרון ובו יצר, בחדר שגודלו אינו עולה על 18 מ"ר, בעזרתם של חומרים פשוטים כדוגמת גרנוליט, רשת ברזל וטיח גס.

יד קנדי, אתר ההנצחה לנשיא ארצות הברית ג'ון פיצג'רלד קנדי, המצוי ממערב למושב אורה ולמושב עמינדב בהרי ירושלים, נבנה בשנת 1966 והוא בנוי כגזע עץ כרות, הבא לסמל את הרצחו של הנשיא בדמי ימיו. המבנה בנוי מ-50 עמודי בטון, שגובה כל אחד מהם 7.2 מטרים. כל עמוד מייצג אחת ממדינות ארצות הברית, על ידי סמל המדינה המוטבע עליו. רזניק השתמש בקו ארכיטקטוני של האדריכל אוסקר נימאייר וכתוצאה מכך, המבנה מזכיר בצורתו את קתדרלת ברזיליה, הקתדרלה המרכזית של העיר ברזיליה, בירת ברזיל.

בסוף שנות השישים השתנה סגנונו של רזניק. מבקרת האדריכלות אסתר זנדברג מתארת שינוי זה:
”כמו אדריכלים רבים בירושלים, חל בעבודתו של רזניק שינוי דרמטי אחרי מלחמת ששת הימים, כיבוש שטחי ירושלים המזרחית והאופוריה הלאומית בעקבותיו”.[2]

קו התפר ביצירתו של רזניק מתקיים במתחם בית החייל בירושלים, שאותו החל לתכנן בשנת 1966 וסיים עם תכנון יד-לבנים בשנת 1978. אל מול בניין בית החייל הקובייתי והמבוצר, המשדר איפוק, ניצב מבנה יד-לבנים שהוא אוסף של פירמידות, מצופות אבן ירושלמית כשבמרכזן נטוע עץ זית בודד. מבנה זה נראה מנוגד למבנה בעל המטרה הזהה, שאותו תכנן עשור וחצי קודם לכן בקריית ענבים.

פרויקט נוסף בו השתתף רזניק, הישראלי-ברזילאי, היה תכנון בניין שגרירות ישראל בברזיליה (1973-1977).

מבנים מאוחרים יותר שתכנן רזניק הם מלון הייאט (1978–1987), בית הספר לחינוך בקמפוס הר הצופים (1971–1973). בשנות ה-90 תכנן את הפרויקטים בשיתוף בנו, האדריכל ברוך רזניק. בין הפרויקטים שתכננו יחד ניתן למנות את בניין "שערי העיר" בכניסה לירושלים ומוזיאון משה קסטל במעלה אדומים.

בבואו לסכם את מפעל הבנייה שבו נטל חלק, אמר רזניק: "מאז שעליתי לארץ הייתה לי מטרה אחת: להיות בורג במכונה הנפלאה הזאת שנקראת מדינת ישראל. להיות בורג קטן במכונה, אבל כזה שבלעדיו המכונה לא הייתה עובדת כפי שהיא עובדת עכשיו".

לקריאה נוספת עריכה

  • צופיה דקל-כספי (עורכת), דוד רזניק: רטרוספקטיבה, הוצאת הגלריה האוניברסיטאית לאמנות, אוניברסיטת תל אביב, 2005.

קישורים חיצוניים עריכה

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|דוד רזניק]] בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ הוענק פרס רכטר לארכיטקטורה, דבר, 1 בפברואר 1965; נילי פרידלנדר, "בית צריך לחבוק את יושבו", מעריב, 4 בפברואר 1965.
  2. ^ אסתר זנדברג, האיש שכבש את ההר, באתר הארץ, 17 בפברואר 2005


זוכי פרס ישראל בתחומי האמנות החזותית
פיסול זאב בן-צבי (1953) • יצחק דנציגר (1968) • אריה ארוך (1971) • ראובן רובין (1973) • דני קרוון (1977) • בתיה לישנסקי, יחיאל שמי (1986) • מנשה קדישמן (1995) • יגאל תומרקין (2004) • מיכה אולמן (2008)
ציור יוסף זריצקי (1959) • מרדכי ארדון (1963) • מרסל ינקו (1967) • יוסל ברגנר, אנה טיכו, פנחס ליטבינובסקי (1980) • יחזקאל שטרייכמן (1990) • לאה ניקל (1995) • משה קופפרמן (2000) • פנחס כהן גן (2008)
ציור ופיסול זהרה שץ • (1955) בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים (1958) • מיכאל גרוס (2000)
אדריכלות דב כרמי (1957) • אריה שרון (1962) • דורה גד, אלפרד מנספלד (1966) • בנימין אידלסון (1968) • יעקב רכטר (1972) • אריה אלחנני (1973) • אברהם יסקי (1982) • דוד רזניק (1995) • ליפא יהלום, דן צור (1998) • רם כרמי (2002) • יעקב יער, עדה כרמי-מלמד (2007) • אדם מזור (אדריכלות ועיצוב; 2013)
עיצוב יונה פישר, אלישבע כהן (1977) • דן ריזינגר (1998) • דוד טרטקובר (2001) • ירום ורדימון (2007)
תולדות האמנות בצלאל נרקיס (1999) • זיוה עמישי-מייזלש (2004)
צילום דוד רובינגר (תקשורת; 1997) • מיכה בר-עם (2000) • אלכס ליבק (2005) • פטר מירום (2010)
אמנות פלסטית יעקב דורצ'ין (2011) • מיכל נאמן (2014) • שרה ברייטברג-סמל (2020) • מיכל רובנר (2023)
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=דוד_רזניק&oldid=33739"