הבית המופקר
פעולות נוספות
| נתונים על היצירה | |
|---|---|
| מיקום | {{#property:P276}} |
הבית המופקר (באנגלית: The Dissolute Household) הוא ציור שמן על בד מאת האמן ההולנדי יאן סטיין, שנוצר בסביבות השנים 1663–1664. היצירה מתארת סצנה ביתית רוויית הומור, ביקורת מוסרית וסמלים אלגוריים. הציור מוצג באוסף הקבע של מוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו יורק, בגלריה 542.[1]
תיאור היצירה עריכה
בציור זה נוהג סטייין להפוך את עצמו למושא הבדיחה, כשהוא מציב את דיוקנו במרכז סצנה של כאוס ביתי. דמותו שוזרת את אצבעותיה באלו של המשרתת, בזמן שהיא מוזגת יין לאשתו של האמן, היושבת לשולחן. סביבם שוררים בלגן והוללות: כוס שבורה, חתול וילדים משתוללים מוסיפים לתחושת אי־הסדר. מעל ראשי בני הבית תלויים סמלים המרמזים על גורל מר, ובהם סל עם קביים וקופסת קבצן, פעמונים ששימשו אזהרה מפני צרעת או מגפה, וקלף נסיך העלים – סמל לחוסר מזל. הציור מציג את הבית כמיקרוקוסמוס של חטא, פריצות וחוסר שליטה, כשהומור עצמי וביקורת מוסרית שזורים זה בזה.[1]
פרשנות עריכה
היצירה נחשבת אחת הדוגמאות המובהקות לנטייתו של סטייין לשלב הומור עם מוסר השכל. על פי הניתוח האיקונוגרפי, הסצנה מתארת בית שבו חטאי האדם – תאווה, זלילה, עצלות וחוסר מתינות - נגלים דרך הדמויות והחפצים. דמותו של האמן במרכז הציור מגלמת את נקודת המבט הסאטירית שלו, כשהיא מפלרטטת עם המשרתת בעת שאשתו שיכורה ואינה מודעת למתרחש. כך מעלה סטייין לדיון את חטא התאווה ואת כישלון המשפחה לשמור על מוסריותה.
בפינה השמאלית של הציור נראית אישה זקנה ישנה לאחר סעודה, והיא מייצגת את חטא העצלות. סמלים נוספים של חטא ופורענות נראים ברקע - מיתר לאוטה קרוע, בקבוק שבור ומזון פזור על הרצפה, המרמזים על חטא הזלילה. החתול האוכל את שיירי המזון והקבצן הנשקף מן החלון מוסיפים לתחושת ההידרדרות. היצירה כוללת התייחסות עקיפה לשבעת החטאים החמורים מן המסורת הנוצרית, והיא מהווה אלגוריה לחברה ההולנדית של המאה ה־17, שבה חוסר שליטה, עצלות ותאווה נתפסו כגורמים המערערים את יסודות הבית והחברה.[2]
השוואות ליצירות אחרות עריכה
נושא ההוללות הביתית והביקורת המוסרית מופיע ביצירות נוספות של יאן סטייין, שבהן תיאר משפחות, מסבאות ובתי עניים כסמלים להידרדרות הערכים ולחוסר שליטה. כמו בהבית המופקר, גם בציורים כגון המשפחה העליזה ו-The Inconsistent Household ניכרת אותה גישה סאטירית המשלבת הומור עם מוסר השכל.
בדומה ליצירה זו, גם בציורים האחרים משתמש סטייין בחפצים יומיומיים ובדמויות מגוחכות כסמלים לחטאי האדם – בקבוקים שבורים, כלי נגינה פגומים, חתולים משחקים ומזון פזור. האלמנטים הללו מהווים דימויים חוזרים הממחישים את שבעת החטאים החמורים ואת תפיסתו כי הבית, סמל לסדר החברתי, עלול להפוך למוקד של תוהו בשל חולשות אנושיות.[2]
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ 1 2 ICONOGRAPHIC ANALYSIS OF STEEN’S DISSOLUTE HOUSEHOLD – College papers, 2020-05-13 (ב־English)