קערות מתכת פיניקיות
פעולות נוספות
קערות מתכת פיניקיות הן קערות ברונזה או כסף שנמצאו ברחבי המזרח הקרוב הקדום וארצות הים התיכון ומתאפיינות בעיצוב וסגנון משותפים, המיוחס לפיניקים. העיטורים נוצרו בחריטות ובתבליטים על המתכת, כמעט תמיד בחלק הפנימי של הקערה. עיצוב הקערות כולל עיגול מרכזי שבתוכו רוזטה או סצנה, ומסביב לעיגול רצועה עגולה אחת או יותר שבהן עיצובים וסצנות שונות. המוטיבים שבעיצוב הקערות עשירים ומגוונים, וכוללים סצנות ציד, משתה, טבע ועוד. עיטורי הקערות משלבים מוטיבים ועיצובים מכמה ארצות, בעיקר עיצובים אשוריים, מצריים ופיניקיים; שילובים אלה מאפיינים את האמנות הפיניקית, ותפוצת הקערות בארצות רבות תואמת את הסחר הפיניקי העָנֵף. עם זאת, חוקרים סבורים שלא כל הקערות נוצרו על־ידי פיניקים, וחלקן נוצרו בתרבויות לבנטיניות אחרות (בדומה לשנהבים מהלבנט).
קערות מתכת בעיצוב כמתואר נמצאו באיטליה, יוון, קפריסין, אסיה הקטנה, הלבנט, כלח שבאשור, ואיראן; כמה קערות מוכרות משוק העתיקות ומקום גילוין לא ידוע. לא בכל המקרים ההקשר הארכאולוגי שבו התגלו הקערות מתועד. במקרים שבהם ההקשר מתועד, הקערות לרוב נמצאו בקברים מפוארים, למעט ביוון – שבה נמצאו רוב הקערות במקדשים, ובכלח – שם נמצאו עשרות קערות באוצרות של הארמונות המלכותיים. חלק מהקערות נושאות כתובות – בפיניקית, ארמית, יוונית (בכתב קיפרי הברתי), עברית עתיקה ועילמית. כיתוב בעברית על קערות שנמצאו בכלח מעלה את האפשרות שחלק מהקערות אלה הגיעו לאשור כמִנחה ממלכים בממלכות מקומיות בלבנט, כגון ממלכת ישראל.
מקומות הגילוי של הקערות עריכה
הקערות נמצאו בכמה ארצות ברחבי הים התיכון ובמזרח הקרוב הקדום. חלק מהקערות נמצאו על־ידי ארכאולוגים מוקדמים שלא פרסמו את החפירה בצורה מסודרת, חלק נמצאו על־ידי אנשים שונים שאינם ארכאולוגים, וחלק נמצאו על־ידי סוחרי עתיקות. מסיבות אלה, לא ידוע המיקום המדויק של חלק מהקערות בתוך האתר שהן נמצאו בו, ולגבי חלק מהקערות ידועה רק הארץ שבה נמצאו. לגבי תשע קערות, לא ידוע אף מאיזו ארץ הן הגיעו.[1]
קערה אחת נמצאה בקבר בקרבת פרנקווילה מריטימה (אנ') שבקלבריה. חמש עשרה קערות נמצאו באטרוריה: ארבע בקבר אחד בפראינסטה ואחת בקבר אחר בפראינסטה, ארבע בקבר בקאירה (אנ'), אחת מקבר בפונטקניאנו (אנ') ואחת ממיקום מדויק לא ידוע באותו אתר, שלוש ממיקום מדויק לא ידוע באטרוריה (האותנטיות של אחת מהן מוטלת בספק על־ידי כמה חוקרים), ואחת מקבר בווטולוניה (אנ'). קערה אחת נמצאה במיקום מדויק לא ידוע בסנט'אנג'לו מושרו (אנ') שבסיציליה.[2]
ארבע עשרה קערות נמצאו ביוון: אחת בקבר בקרמייקוס (אנ'), שתיים בקברים בלפקנדי (אנ') שבאובויה, אחת במיקום מדויק לא ידוע באקרופוליס באתונה, שתיים במקדש זאוס באולימפיה, אחת בנהר אלפייוס (אנ') שבאולימפיה, ואחת הגיעה משוק העתיקות, כאשר המוכר טען שמקורה באולימפיה, אחת במקדש אתנה בדלפי (אנ'), קערה אחת משוק העתיקות נטען שהיא מספרטה, שתיים במקדש אפולון ברנייה (אנ') (אי ליד מיקונוס), אחת במקדש הרה בפרכורה (אנ'), אחת במיקום מדויק לא ידוע בקמירוס. בנוסף, שלושה עשרה קערות נמצאו בכרתים: שמונה בוודאות במערת זאוס (אנ') ועוד שתיים ככל הנראה נמצאו שם, שתיים בשני קברים בארקדס (אנ'), ואחת בקבר בקנוסוס.[3][4]
עשרים ושתיים קערות נמצאו בקפריסין: שתיים במקדש ענת־אתנה באידליון ואחת בקבר באידליון, קערה אחת בקבר באמתוס (אנ') ואחת ממיקום לא ידוע באתר אמתוס, אחת בקבר מלכותי בסלמיס ועוד אחת ממיקום לא ידוע באתר סלמיס, שמונה נמצאו באוצר שככל הנראה מוקם בקרבת מקדש אפולון בקוריון (אנ'), ארבע ממוצא לא ידוע בקפריסין, אחת בקבר בטמסוס, אחת בקבר בקרבת קוקליה (פאפוס הקדומה), ואחת בקבר בארמו (אנ') שבקרבת פאפוס.[5]
נמצאו כמה קערות גם באסיה היבשתית. קערה אחת נמצאה ברוגם גדול בפריגיה. באיראן, נמצאו עשר קערות: אחת בקבר בכוהדשת, אחת בקבר באתר צ'מז'י ממה (Chamahzi Mumah) שבלורסתאן, אחת מקבר בארג'אן (אנ'), ושבע ממקור לא ידוע. בלבנט, קערה אחת נמצאה במבנה במגידו שלא ברור למה שימש.[6][7] באשור, לפחות 50 קערות נמצאו בכלח (הקערות בכלח היו הראשונות להתגלות, עוד ב־1849, על־ידי אוסטן הנרי לייארד, בארמון של אשורנצירפל השני).[8][9]
לגבי אחת הקערות שמוצאן לא ידוע, הוצע שהיא התגלתה בנוביה, מכמה סיבות: עדות של סוחר העתיקות שסחר בקערה, מוצרים פיניקיים בקברים מלכותיים בנוביה, ומוטיבים על הקערה הקשורים לבקר, חיה חשובה בכלכלה הנובית.[10]
הקשר ארכאולוגי עריכה
לא כל הקערות התגלו בהקשר ארכאולוגי ברור. מבין הקערות שהתגלו בהקשר ברור, רוב הקערות מקפריסין ואטרוריה התגלו כמנחות קבורה, בקברים מפוארים, שהכילו גם ציוד צבאי ורתמות סוסים; חלקם הם בוודאות קברים מלכותיים, כפי שמעידות שתי קערות שעליהן כתובות המציינות שבעליהן מלכים. ביוון, לעומת זאת, רק קערה אחת התגלתה בקבר, ושאר הקערות התגלו במקדשים: במקדש זאוס באולימפיה, במקדש אתנה בדלפי (אנ'), במקדש הרה בפרכורה (אנ'), ובמקדש אפולון במיקונוס. גם בקפריסין, באידליון, התגלו שתי קערות במקדש, שהוקדש לענת־אתנה. בכרתים, רוב הקערות התגלו כהקדשה דתית במערת זאוס, אך כמה מערות התגלו בקברים מפוארים שבהם התגלה גם ציוד צבאי. בלבנט, מערה אחת נמצאה במגידו, במבנה שלא ברור מה היה שימושו; שני כלי זהב מהמאה ה־14 לפנה"ס, הדומים לקערות מתכת פיניקיות, התגלו במבנה גדול (אולי בית אוצר) ליד מקדש בעל באוגרית. וקערה אחת התגלתה בקבר של לוחם בלורסתאן. קערה אחת התגלה בקבר רוגם מלכותי פריגי.[11]
מקום ותאריך הייצור של הקערות עריכה
על אף הכינוי הנפוץ "קערות מתכת פיניקיות", מקובל כיום שלא כל הקערות נוצרו בפיניקיה עצמה, אלא גם במקומות אחרים בלבנט, וכן במושבות פיניקיות מעבר לים. זיהוי מקורן של הקערות קשה בשל מכשולים רבים. התפוצה הגאוגרפית – מאיראן עד אטרוריה – מעלה את הסברה שהן נוצרו בלבנט ומשם נפוצו בסחר הפיניקי (או, במקרה של הקערות מכלח, ניתנו כמנחה מערי הלבנט למלכי אשור). עם זאת, אתרים מרכזיים רבים בלבנט עצמו לא נחפרו, כך שלא נמצאו ממצאים מהלבנט המאפשרים השוואה. בכתובות מלכותיות אשוריות מוזכרות ממלכות רבות בלבנט שנתנו כלי מתכת כמנחה, כך שהכתובות האשוריות לא מאפשרות לצמצם את האפשרויות למקור הקערות מכלח.[12]
בתחילה ניסו לזהות בקערות קבוצה סגנונית פיניקית וקבוצה סגנונית "צפון־סורית" (נאו־חתי), כאשר הקבוצה הפיניקית מתאפיינת בריבוי מוטיבים מצריים, והקבוצה ה"צפון־סורית" מתאפיינת בדמיון לפיסול שנמצא בממלכות הנאו־חתיות; ההפרדה הסגנונית הזאת הוצעה גם לשנהב מהלבנט. ההבדלה בין סגנון "פיניקי" (המיוחס לערי החוף של פיניקיה, בין עכו לארוד, וכן לחוף הדרומי של קפריסין – כתי, אמתוס (אנ') וקוריון (אנ')) בעל מורשת מצרית, לבין סגנון "סורי־חתי" (המיוחס לצפון סוריה ולקיליקיה) בעל מורשת חתית ומיתנית, רלוונטית לכל תחומי האמנות הלבנטינית בתקופת הברזל; הגם שהדיכוטומיה בין שני הסגנונות איננה מובהקת בכל המקרים. הפרדה זאת בעייתית במקרה של קערות המתכת בשל האופי האקלקטי של הקערות המלקט סגנונות רבים מארצות שכנות, וכן בשל האפשרות להבדלים סגנוניים בין קערות מפיניקיה לבין קערות מהמושבות הפיניקיות. בעוד שבאמנות הארצות השכנות – אשור, מצרים ו"סוריה" (החלק הפנימי של צפון הלבנט) – שמרו כל אחת על מוטיבים וסגנון משלה, האמנות הפיניקית נהגה לשלב בין הסגנונות והמוטיבים מהארצות השכנות (במיוחד ממצרים). שילובים כאלה הם סימן ההיכר של אמנות פיניקית, ונובעים מהקשרים המסחריים הענפים שבהם עמדו הפיניקים עם העמים השכנים.[13][14]
בין אם נוצרו בפיניקיה או במקומות אחרים בלבנט, קערות המתכת הופצו ברחבי הים התיכון על־ידי יורדי ים פיניקים, שבעזרת מוצרי יוקרה כמו הקערות והשנהבים הלבנטיניים הפיצו רפרטואר איקונוגרפי מזרחי ומצרי עשיר. אמנות פיניקית נחשבה יוקרתית בעת העתיקה, ואנשים מארצות הים התיכון הזמינו אמנים פיניקיים ליצור אמנות פיניקית עם מאפיינים מקומיים, או ביקשו מהאמנים המקומיים לחקות את האמנות הפיניקית. הדבר מדגיש את הקושי בזיהוי מקורן של הקערות לפי מאפיינים סגנוניים. למרות זאת, אחידות בסכמה האמנותית של הקערות מצדיקה את ההתייחסות אליהן כקבוצת ממצאים אחת, והשילוב הייחודי של סגנונות אמנותיים מארצות שונות יכול להיות מוסבר רק על בסיס המאפיינים הייחודים של האמנות הפיניקית.[15][16]
התארוך של הקערות קשה, בעיקר מאחר שרוב הקערות לא התגלו בהקשר ארכאולוגי שמאפשר תארוך מדויק של זמן ייצורם. עם זאת, על סמך הקערות המעטות שכן התגלו בהקשר שמאפשר תארוך, וכן על סמך מאפיינים סגנוניים, הקערות מתוארכות לסביבות 850–675 לפנה"ס. אולם, מאחר שייתכן שהיה פער כרונולוגי גדול בין ייצור הקערות לבין הגעתן להקשר הארכאולוגי שבו נמצאו, ייתכן שחלק מהקערות נוצרו עוד במאה ה־10 לפנה"ס. חוקרים שונים ניסו לזהות קבוצות שונות של קערות ולתארך אותן לטווחי זמנים מצומצים יותר, על סמך התפתחות כרונולוגית שזיהו בסגנון הקערות. בנוסף, נראה שקערות הברונזה מוקדמות ככלל לקערות הכסף.[17][18]
טכניקה וסגנון עריכה
.jpg){kind=link}
.jpg){kind=link}
הקערות עצמן נוצרו בטכניקת "raising". העיטור התבצע בחלק הפנימי של הקערות, למעט בקערות אחדות עמוקות במיוחד שבהן העיטור התבצע בחלק החיצוני, ואף נמצאה קערה אחת המעוטרת הן מבפנים והן מבחוץ. הקערות כולן עוטרו הן בטכניקת חריטה והן בטכניקת רפוסה (repoussé) – יצירת תבליטים בפטיש. החריטה לעיתים נעשתה לדגשת התבליטים או פרטים בתבליטים עצמם. קערות כסף רבות צופו זהב בחלקן הפנימי.[19]
העיצוב הסטנדרטי של הקערות כולל מעגל במרכז הקערה, ובתוכו רוזטה או סצנה כלשהי, ומסביב לעיגול רצועה מעגלית אחת או יותר של קישוטים. עיצוב זה ייחודי לקערות המתכת הפיניקיות, ולא נפוץ בעולם העתיק. עיצוב זה הוא המאפשר לזהות קערות מתכת כמשתייכות לקטגוריית "קערות המתכת הפיניקיות".(13) עיצוב דומה נמצא בקערות מתכת מצריות אחדות, וכן בקערת מתכת מאוגרית, מסוף תקופת הברונזה.[20]
מבחינה סגנונית, הוצע לחלק את הקערות ל"קבוצה קפריסאית" ו"קבוצה כלחית" (על שם כלח). הקבוצה הקפריסאית כוללות רוזטה או סצנה במעגל במרכז, ורצועה אחת או שתיים מסביבה. כאשר יש שתי רצועות, הפנימית לרוב מכילה חיות רצות, והחיצונית מכילה תיאורים נרטיביים, כגון תהלוכות וסצנות קרב. הקבוצה הכלחית יכולה להיות מחולקת לסגנון "מצרי" ו"סורי". הסגנון ה"סורי" מורכב מרוזטה מוקפת בשתיים או שלוש רצועות, חסרות כמעט כל אלמנט פרחוני או גאומטרי. הסגנון ה"מצרי" כולל מגוון רחב יותר. העיגול הפנימי כולל עיצובים במבנה של רוזטה המוקפת שרשראות גומא, כוכב עם רוזטות או עיגולים בין קרניו, או רצועה עגולה של ניצני פרחים. קערה אחת במבנה זה כוללת גם היא שרשרת גומא, מוטיב מצרי מובהק, מעידה על יחסים ושאילות בין שני הסגנונות. ברצועות שמסביב לעיגול המרכזי, המוטיבים לעיתים קרובות חוזרים על עצמם; נפוצים מוטיבים פרחיים וגאומטריים. חלק מהקערות יוצרות סימטריה מלמעלה למטה ומימין לשמאל.[21]
הקערות שנמצאו בקפריסין מראות נטייה חזקה למודלים אשוריים. קפריסין החלה להיות מיושבת בפיניקים לכל המאוחר במאה ה־8 לפנה"ס, בראש ובראשונה בכתי. החל מימיו של סרגון השני האי קפריסין, לרבות המושבות הפיניקיות שבו, היה כפוף לשלטון האימפריה האשורית החדשה; השפעה אשורית נמצאת באמנות קפריסאית מקומית. לאור נתונים היסטוריים אלה, ייתכן שחלק ניכר מקערות המתכת שנמצאו בקפריסין וברחבי הים התיכון מקורן בסדנה פיניקית בקפריסין. האיקונוגרפיה על הקערות דומה לאיקונוגרפיה שעל חותמות, עיטורי רתמות סוסים וחפצי שנהב מקפריסין.[22]
מוטיבים עריכה
הקערות מגלות עושר איקונוגרפי עצום, עם מוטיבים רבים ומגוונים. בין המוטיבים הנפוצים ניתן למנות: כרובים (ספינקסים מכונפים), לעיתים בסמיכות לעץ מקודש; גריפון, מוטיב פיניקי נפוץ, המופיע בשני הקשרים עיקריים – מובס על־ידי גיבור, ועומד משני צדי עץ; שוורים – עומדים ומהלכים, רועים, נלחמים בשוורים אחרים או באריות; אריות – מכניעים אויבים, צדים אנשים וניצודים על־ידיהם, נאבקים בגיבורים מיתיים, נאבק באנשים וכאמור, עם שוורים; סוסים – רכובים על־ידי אנשים או רתומים למרכבות, וכן רועים; בז הורוס; ציפורים מעופפות; מוטיב העגל היונק מפרה; הורוס הצעיר (חר־פא־חֿרד), הן בסצנת הלידה שלו על לוטוס והן כנער צעיר; איסיס ונפתיס (זוג אלות שנעבדו גם על־ידי הפיניקים); מוטיב הפרעה המנצח (כמעט תמיד מופיע רק במעגל המרכזי); גניוס אשורי מכונף (אנ'); קַשָּׁת רכוב על סוס יורה אחורה; ציד קופים; עיר מבוצרת תחת מצור; צבא צועד; סצנות פסטורליות – חיות שונות במרעה, או בשדה גומא, איילים על הרים, עדרים ורועיהם, ובמקרה אחת סצנה חקלאית; ותהלוכה של נושאות מנחה, נגניות ורקדניות, הצועדות לפני אלה או כהנת היושבת על כס ומחזיקה לוטוס, עם שולחן לפניה. רוב המוטיבים האלה נפוצים באמנות השנהב הלבנטינית וביצירות אמנות פיניקיות אחרות, במיוחד חותמים. כמו הקערות גם השנהבים הפיניקיים מתאפיינים בשילובים של מסורות מצריות ופיניקיות.[23][24]
להמחשה, דוגמה אחת לשילוב בין סגנון מצרי ואשורי על הקערות היא הדמות בעלת ארבע הכנפיים הנאבקת באריה. מוטיב הגיבור הנאבק באריה הוא במקורו מצרי, והגיע ללבנט עוד בתקופת הברונזה המאוחרת, אך בקערות המתכת הפיניקיות עוצב האריה בסגנון אשורי, והמוטיב זכה לחידוש בכך שהגיבור הוחלף ברוח מגוננת בעלת ארבע כנפיים – דמות נפוצה באמנות האשורית אך לעולם לא מופיעה באמנות האשורית כנאבקת באריה.[25]
כתובות עריכה
כמה מקערות המתכת נושאות כתובות. שבע קערות נושאות כתובת פיניקית: ארבע מכלח, שתיים מאטרוריה ואחת מיוון; שש קערות נושאות כתובת ארמית: שלוש מלורסתאן, שתיים מכלח, ואחת מיוון; חמש קערות מקפריסין נושאות כתובת בכתב קיפרי הברתי; קערה אחת מכלח נושאת כתובת עברית; והקערה מארג'אן נושאת כתובת עילמית. כתובת אחת, פיניקית או ארמית, על קערה שמקורה לא ידוע לא פורסמה. בהקשר זה, ייתכן שיש להתייחס גם לכתובת בעל לבנון – כתובת פיניקית שנחקקה על שפת קערת ברונזה (גוף הקערה לא שרד) – ככתובת על קערת מתכת פיניקית.[26][27]
הכתובות על הקערות מכלח הן:[28]
- ”לאבפט” (פורסמה כ־CIS II 49)
- ”ליבחראל” (פורסמה כ־CIS II 47)
- ”לאחיו” (כתובת עברית עם שם תאופורי יהויסטי)
- ”לסמכיו[...]א[...]” (אולי גם כתובת זאת כוללת שם תאופורי יהויסטי)
- ”לאלהלי” (פורסמה כ־CIS II 48)
- ”לאלהלי ספרא”
- שתי כתובות על אותה הקערה: ”נר[...]”, ”לבעלעזר ספרא” (פורסמה כ־CIS II 46)
- ”ב[...]רבעל[...]א[...]א[...]”
- ”לאחעל”
הכתובת העברית על אחת הקערות מעלה את האפשרות שחלק מהקערות נשלחו כמִנחה למלכי אשור ממלכי ישראל ויהודה.[29]
תוכנה של כתובת קיפרית על קערה אחת מקוריון הוא: ”a-pe-ro-[...]”. משמעות הכתובת לא ברורה. כתובת קיפרית על קערה נוספת מקוריון היא: ”a-ke-se-to-ro to pa pa-si-le-wo-se” כלומר Ἀκεστορο(ς) τῶ Πά(φω) βασιλῆϝος – אקסטור מלך פאפוס; כתובת שנייה על אותה קערה היא ”ti-mu-ke-re-to-se e-mi”, כלומר Τιμοκρέτ(ε)ος ἠμί. על עוד קערה מקוריון נכתב בשתי שורות (הלוכסן מסמן ירידת שורה): ”e-pi-o-ro-[?]-e / a-pi-a-la-e-mi”. משמעות הכתובת היא כנראה "הפיאלה (קערה) הזאת שייכת לאפיורוס, בן [...]". על קערה נוספת מקוריון נכתב ”ti-we-i-te-mi-wo-se e-mi to-pa-si-le-wa-ta-ti-[...]” כלומר Διϝειθέμιϝος ἠμὶ τῶ βασιλ... – מדובר ככל הנראה בכתובת המשייכת את הקערה לדיווייתמיווס, שהיה מלך או ממשפחת מלוכה. כתובת קיפרית נוספת, על הקערה מארמו היא ”ta-a/i-re-no-e”. משמעות הכתובת לא ברורה.[30]
על אחת הקערות מפראינסטה נכתב: ”אשמניעד בן עשתא”.[31] על אחת הקערות מפונטקניאנו נכתב: ”בלשא בן נסך”.[32]
מהנהר שליד אולימפיה, בארמית: ”לנגד/לנגר בר מיפא”. על קערה מהמקדש באולימפיה כתובת פיניקית שלא פורסמה.[33]
תוכן הכתובת העילמית על הקערה מארג'אן הוא: ”mkidin-ḫutran DUMU kurlušna” כלומר "כִידִין־חֿוּתרַן בן כוּרלוּש".[34]
גלריה עריכה
-
הקערה שנמצאה בארג'אן ונושאת כתובת עילמית
-
אחת הקערות שנמצאו בכלח
-
קערה שנמצאה בכלח, ועליה כיתוב "לאבפט" (למעלה)
-
קערה שנמצאה בכלח
-
קערה שנמצאה באמתוס (המיקום המדויק שבה נמצאה לא ידוע)
-
קערה זהובה מקוריון
-
הקערה שנמצאה בקבר בטמסוס
-
קערת ברונזה שנמצאה בקבר באידליון
-
קערה מקפריסין (מקורה המדויק לא ידוע)
-
קערה שנמצאה באולימפיה, ועליה כתובת ארמית: "לנגד/לנגר בר מיפא"
-
קערה שנמצאה בפראינסטה
-
אחת הקערות שנמצאו בפונטקניאנו
-
קערה שנמצאה באטרוריה (מקורה מדויק לא ידוע)
-
קערה ממקור לא ידוע
.jpg){kind=link}
.jpg){kind=link}
.jpg){kind=link}
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Glenn Markoe, Phoenician Bronze and Silver Bowls from Cyprus and the Mediterranean, University of California Press, 1985, עמ' 161–219
- ^ Glenn Markoe, Phoenician Bronze and Silver Bowls from Cyprus and the Mediterranean, University of California Press, 1985, עמ' 161–162, 188–202, 214–215
- ^ Glenn Markoe, Phoenician Bronze and Silver Bowls from Cyprus and the Mediterranean, University of California Press, 1985, עמ' 81, 162–169, 203–209, 214
- ^ לקערות מלפקנדי ראו:
Joan Aruz, "Bronze to Iron: Art in Transition", in: Joan Aruz, Michael Seymour (eds.), Assyria to Iberia: Art and Culture in the Iron Age, The Metropolitan Museum of art, 2016, p. 19;
Marian H. Feldman, "Metalwork", in: Joan Aruz, Sarah B. Graff, Yelena Rakic (eds.), Assyria to Iberia at the Dawn of the Classical Age, The Metropolitan Museum of art, 2014, p. 157 - ^ Glenn Markoe, Phoenician Bronze and Silver Bowls from Cyprus and the Mediterranean, University of California Press, 1985, עמ' 169–188
- ^ Glenn Markoe, Phoenician Bronze and Silver Bowls from Cyprus and the Mediterranean, University of California Press, 1985, עמ' 161, 209–214
- ^ הקערה מארג'אן, שלא מוזכרת אצל Markoe, מפורסמת אצל: Yousef Majidzadeh, The Arjan Bowl, Iran 30, 1992, עמ' 131–144 doi: 10.2307/4299876
- ^ Glenn Markoe, Phoenician Bronze and Silver Bowls from Cyprus and the Mediterranean, University of California Press, 1985, עמ' 1, 16
- ^ ברנט מציין לפחות 120 קערות, אך לא כולן קערות מתכת פיניקיות וחלקן לא השתמרו באופן המאפשר לזהות עיטורים כלל. ראו: R. D. Barnett, Layard's Nimrud Bronzes and Their Inscriptions, Eretz-Israel 8, 1967, עמ' 2*
- ^ Martín Almagro-gorbea, Una pátera fenicia de Nubia y el comercio fenicio en los confines del Mundo Antiguo, Complutum 15, 2004, עמ' 7–32
- ^ Glenn Markoe, Phoenician Bronze and Silver Bowls from Cyprus and the Mediterranean, University of California Press, 1985, עמ' 75–86
- ^ Glenn Markoe, Phoenician Bronze and Silver Bowls from Cyprus and the Mediterranean, University of California Press, 1985, עמ' 2
- ^ Glenn Markoe, Phoenician Bronze and Silver Bowls from Cyprus and the Mediterranean, University of California Press, 1985, עמ' 2–3, 7, 90
- ^ Marian H. Feldman, "Metalwork", in: Joan Aruz, Sarah B. Graff, Yelena Rakic (eds.), Assyria to Iberia at the Dawn of the Classical Age, The Metropolitan Museum of art, 2014, p. 157
- ^ Glenn Markoe, Phoenician Bronze and Silver Bowls from Cyprus and the Mediterranean, University of California Press, 1985, עמ' 3–4
- ^ Silvia Schroer, Die Ikonographie Palästinas/Israels und der Alte Orient, Band 4: Die Eisenzeit bis zum Beginn der achämenidischen Herrschaft, Academic Press Fribourg, 2018, עמ' 51
- ^ Glenn Markoe, Phoenician Bronze and Silver Bowls from Cyprus and the Mediterranean, University of California Press, 1985, עמ' 149–156
- ^ Marian H. Feldman, "Metalwork", in: Joan Aruz, Sarah B. Graff, Yelena Rakic (eds.), Assyria to Iberia at the Dawn of the Classical Age, The Metropolitan Museum of art, 2014, p. 157–158
- ^ Glenn Markoe, Phoenician Bronze and Silver Bowls from Cyprus and the Mediterranean, University of California Press, 1985, עמ' 9–11
- ^ Glenn Markoe, Phoenician Bronze and Silver Bowls from Cyprus and the Mediterranean, University of California Press, 1985, עמ' 15
- ^ Glenn Markoe, Phoenician Bronze and Silver Bowls from Cyprus and the Mediterranean, University of California Press, 1985, עמ' 16–18
- ^ Glenn Markoe, Phoenician Bronze and Silver Bowls from Cyprus and the Mediterranean, University of California Press, 1985, עמ' 7–8
- ^ Glenn Markoe, Phoenician Bronze and Silver Bowls from Cyprus and the Mediterranean, University of California Press, 1985, עמ' 34–57, 87
- ^ Silvia Schroer, Die Ikonographie Palästinas/Israels und der Alte Orient, Band 4: Die Eisenzeit bis zum Beginn der achämenidischen Herrschaft, Academic Press Fribourg, 2018, עמ' 440, 710
- ^ Glenn Markoe, Phoenician Bronze and Silver Bowls from Cyprus and the Mediterranean, University of California Press, 1985, עמ' 40–41
- ^ Glenn Markoe, Phoenician Bronze and Silver Bowls from Cyprus and the Mediterranean, University of California Press, 1985, עמ' 72–74, 216
- ^ Marian H. Feldman, "Metalwork", in: Joan Aruz, Sarah B. Graff, Yelena Rakic (eds.), Assyria to Iberia at the Dawn of the Classical Age, The Metropolitan Museum of art, 2014, p. 158
- ^ R. D. Barnett, Layard's Nimrud Bronzes and Their Inscriptions, Eretz-Israel 8, 1967, עמ' 1*–6*;
Y. Yadin, a Note on the Nimrud Bronze Bowls, Eretz-Israel 8, 1967, עמ' 6*–7* - ^ Silvia Schroer, Die Ikonographie Palästinas/Israels und der Alte Orient, Band 4: Die Eisenzeit bis zum Beginn der achämenidischen Herrschaft, Academic Press Fribourg, 2018, עמ' 45
- ^ Glenn Markoe, Phoenician Bronze and Silver Bowls from Cyprus and the Mediterranean, University of California Press, 1985, עמ' 175–176, 178, 180, 182, 188
- ^ Glenn Markoe, Phoenician Bronze and Silver Bowls from Cyprus and the Mediterranean, University of California Press, 1985, עמ' 189
- ^ Glenn Markoe, Phoenician Bronze and Silver Bowls from Cyprus and the Mediterranean, University of California Press, 1985, עמ' 199
- ^ Glenn Markoe, Phoenician Bronze and Silver Bowls from Cyprus and the Mediterranean, University of California Press, 1985, עמ' 205–206
- ^ Abbas Alizadeh, A Tomb of the Neo-Elamite Period at Arjan, Near Behdahan, Archaologische Mitteilungen aus Iran und Turan 18, 1985, עמ' 53