מנחות קבורה
פעולות נוספות
מנחות קבורה (באנגלית: Funerary offerings; לעיתים גם Grave goods) הן חפצים, מזון, נוזלים או סמלים המופקדים לצד הנפטר כחלק אינטגרלי מטקס הקבורה. המנהג המתועד במרחב הלבנט כבר מהתקופה הפלאוליתית התיכונה, מהווה את אחד המקורות הארכאולוגים המרכזיים לשחזור עולמם הרוחני, החברתי והחומרי של חברות קדומות. המחקר הארכאולוגי ואנתרופולוגי המודרני רואה במנחות הקבורה ביטוי למערכת סמלים מורכבת: הן משמשות כעדות לאמונות בדבר מוות וחיים שלאחר המוות (כגון אספקה הנדרשת לנשמה במסעה), אך לא פחות מכך, הן משקפות את המבנה החברתי של קהילת החיים דרך ניתוח הטיפולוגיה, נדירות החומרים והקשרם המרחבי בתוך הקבר, ניתן להסיק על ריבוד חברתי, זהות מגדרית, השתייכות אתנית וקשרי מסחר בינלאומיים. בתרבויות קדומות ובשבטים מבודדים מקובל היה פולחן האבות ויישום מנחות יום יומי.[1]
קטגוריות של מנחות הן בין היתר, חפצים אישיים שהיו בשימוש בחיי הנפטר (Heirlooms), מנחת מזון ומשקה (Viaticum) סמלית ו"ערכות קבורה" ייעודיות (Votive funerary kits), מערכת האופיינית לתקופה ולמסורת מקומית המוקפדת בתקופה, מקום וזהות אתנית, ומאפשרת זיהוי והגדרה של אוכלוסיות ולעיתים מאופיינות בייצור המוני או במיניאטוריזציה. מנחות קבורה מספקות מידע רב-ערך על היבטים שונים של החברה: מערכת אמונות דתית ותפיסות לגבי חיים שאחרי המוות, היררכיה חברתית ומעמד אישי, זהות מגדרית וגילית, רשתות סחר וחילופי מתנות, טכנולוגיה ואומנות, וקשרים בין חיים למתים בתרבות נתונה. לעיתים קימות ערכות (קיטים).[2]
התופעה ומשמעותה עריכה
תופעת הכללת מנחות בקברים מהווה אחד הביטויים העתיקים והאוניברסליים ביותר של התנהגות סימבולית אנושית. עדויות ארכאולוגיות מצביעות על כך שנוהג זה החל כבר בפלאולית התיכון, לפני כ-100,000 שנה, אם כי הפרשנות של הממצאים המוקדמים ביותר שנויה במחלוקת מדעית. מתקופה זו ואילך, חברות אנושיות ברחבי העולם פיתחו מגוון עצום של נוהגי קבורה הכוללים מנחות מסוגים שונים.
המשמעות התרבותית של מנחות קבורה עריכה
משתנה בין תרבויות ותקופות. בחלק מהחברות, המנחות נתפסו כציוד הכרחי למסע הנפש לעולם שאחרי החיים מזון לדרך, כלי נשק להגנה, או "מטבעות לתשלום" למעבירים מיתולוגיים (בין עולם החיים והעולם שאחריו). בחברות אחרות, המנחות שיקפו בעיקר את מעמדו החברתי של המת, כאשר אליטות קבורות עם עושר חומרי רב בעוד אנשים פשוטים קבורים עם מעט או בלי מנחות כלל. מנהגי הקבורה היו אופייניים לקהילות, דתות בזמנים שונים ובמקומות מוגדרים. בתי קברות, הכוללים קברים רבים שבכל אחד מספר רב של נקברים לאורך דורות, כמו גם קיברי יחיד חד - פעמיים, בתקופות ובמקומות מסוימים, המנחות שימשו לביטוי זהות קבוצתית - גילית, מגדרית, מקצועית או אתנית.[3]
אתיקה של חפירות קברים עריכה
פרופסור אסא כשר הציע במהלך החפירות בממילא- אתר מוזיאון הסובלנות, הגדרות לאתיקה של חפירות בקברים, כאשר המתח בין המחקר המדעי המתייחס לכל הממצאים כחפצים, ובין מסורות של קדושת המת "כבוד האדם באשר הוא אדם", כעקרונות בסיסיים:[4] הנוסח של אסא כשר לא אושר כתקנות מחייבות אלא מיושם על-ידי החופר בדרכים והאמצעים העומדים לרשותו.
הגדרת האדם לאחר מותו מ" קיום" ל" נוכחות" עריכה
כאשר נוכחות מוגדרת כמצב שאיננו חי אך לא נשכח.
סוגי הנוכחות עריכה
נוכחות ראשונית: השרידים הפיזיים של האדם
נוכחות מישנית - ביטוי עקיף, חפצים אישיים, זכרונות, תיעוד.
יישום האתיקה בחפירות עריכה
- יחס מועדף לשרידים
- אוניברסליות של כבוד, לאדם באשר הוא אדם.
- כבוד גם לחלקים,
- שרידי עצמות וכדומה
סיכום עריכה
על הארכאולוגים להתייחס לקברים כמכילים נוכחות אנושית, ישות מוסרית, ולא כאל כרכוש או מוצג מוזיאוני.[5]
המחקר הארכאולוגי של מנחות קבורה עריכה
המחקר הארכאולוגי של מנחות קבורה התפתח משמעותית במאה ה-20 וה-21. אם בעבר התמקד המחקר בעיקר בתיאור וסיווג של החפצים, כיום הוא משלב גישות תאורטיות מורכבות מתחומי האנתרופולוגיה, הסוציולוגיה, ולימודי הדת, לצד טכנולוגיות מתקדמות של ניתוח מדעי. גישות מחקר עכשוויות בוחנות לא רק את החפצים עצמם, אלא גם את ההקשר הארכאולוגי המלא - מיקום החפצים ביחס לגופה, סידור מרחבי של הקבר, ראיות לטקסים שהתרחשו לפני, במהלך ואחרי הקבורה, וקשרים בין קברים שונים באתר.[6]
העדר מנחות בקבר אינו בהכרח מעיד על עוני או חוסר אמונה דתית. תרבויות מסוימות, במיוחד לאחר התפשטות המונותיאיזם: היהדות, הנצרות והאסלאם, פיתחו תפיסות תאולוגיות ששללו או הגבילו את הכללת מנחות בקברים. כמו כן, מצבי שימור שונים עשויים להותיר עדויות רק למנחות עשויות מחומרים עמידים כמו אבן או מתכת, בעוד שחפצים אורגניים כמו בדים, עור, מזון או פרחים נעלמו ללא עקבות.
שיטות מחקר: כללי המחקר הארכאולוגי מבוססים על עבודה שיטתית ועקביות, כאשר בחפירה כל ממצא מתועד, במיקום מדויק ובהקשר לממצאים שכנים. חקר קברים ומנחות שונה מחפירה ארכאולוגית של מבנים, בכך שבדרך כלל (אם לא נשדד או נפגע מתהליכים מאוחרים), נשמר במצבו המקורי ולכן להקפדה על המיקום. זיהוי הממצאים מיקום שרידי עצמות וכדומה מאפשרים שחזור של תהליכי הקבורה ומנחות בייחס לנקבר.
תיעוד ארכאולוגי: בזמן החפירה: תיעוד מרחבי, חזותי, כתוב, לקיחת דגימה מחומרים אורגנים ושברי כלים, בחינה טיפולוגית, ודגימות של עצמות אדם ובעלי חיים. ייחוס המנחות ביחס לשלד או סביבת הקבר חשוב לזיהוי מנהגי הקבורה והזמן.
שילוב שיטות חמקר מתחומי המדעים: (ממצאים אופייניים) לעיתים ניתן להפיק DNA משרידי עצמות ולזהות מקור אתני ייחודי או משותף לאוכלוסיות.[7] בדיקה בעזרת איזוטופים רדיואקטיבים (פחמן, חמצן, צורן ועוד) מאפשרת הערכת משך הזמן שבו הצטבר החומר, כבדיקה משלימה לזיהוי שיירים,(use-wear), בדיקה מטלורגית מאפשרת זיהוי מדויק של סגסוגת, וגם את מקור המתכת לפי אפיון מקורות כמו נחושת, בדיל וברזל., תיארוך, אנתרופולוגיה, טופונימיה, בוטניקה
אתנו-ארכאולוגיה: ייחוס הממצאים לאוכלוסיות ספציפיות ואנלוגיות למנהגים המקובלים במרחב גאוגרפי או אתני (ארנולד ואן גנפ),[8]
מונחים חשובים עריכה
(המונחים באנגלית)
Grave Goods - המונח הנפוץ והכללי ביותר, מתייחס לכלל החפצים הפיזיים שבקבר, בשפה עממית, פחות בשימוש במחקר.
Burial Offerings - מדגיש את היבט המתנה וקשור לעיתים לזבח או לסעודה טקסית בשלב קבורה.
Funeral Offerings - תיאור המושג מנחות קבורה. לעיתים מתמקד בהיבט הטקסי של הנחת החפצים במסגרת טקס הלוויה.
Grave Deposits - מונח נפוץ במחקר ארכאולוגי אובייקטיבי. כולל את כל המכלול שנמצא בקבר, גם שרידי עצמות וחומר אורגני בקבר ובסביבתו.
Mortuary Goods - מונח רחב המתייחס לכל החומר הקשור למוות והקבורה. כמו בגדים, חפצים אישיים, תכשיטים, כלי נשק, מנחות.
Funerary Equipment - מדגיש את תפקיד החפצים כ"ציוד" למת או לתהליך הקבורה שטמונים בקבר. למשל כלי נשק השייכים לנקבר.
היבטים ארכאולוגיים ומתודולוגיים (Methodological Aspects) עריכה
הבחנה בין חפצי יומיום למנחות ייעודיות: המתודולוגיה המודרנית משלבת בדיקות מיקרוסקופיות של סימני שימוש (Use-wear analysis) כדי לקבוע אם חפץ היה בשימוש מעשי בחיי הנפטר או שיוצר במיוחד לקבורה (למשל, כלי חרס שיוצרו בסמוך למועד הקבורה ולמטרה זו בלבד).[9]
הקשר מרחבי (Spatial Context) עריכה
ניתוח מרחבי ומבני - בתוך-הקבר ובסביבתו הקרובה. סטטיסטיקה, GIS, שחזור טקסי קבורה: לפי מיקום הכלים, הגדרה של ערכות, המופיעות בתקופה מסוימת ובאזור מוגדר ומעידות על קרבה תרבותית. לכן חשוב לאתר לזהות ולמפות את החפצים והשלדים במקומם המקורי לפני הוצאתם. קבורה בתוך בתים, בדולמנים בקברי ארגז או במערות קבורה מאפיינים מסורות ותקופות ספציפיות (שיתוארו בהמשך)[10]
הטיית הקבורה (The Mortuary Bias) עריכה
זהו עקרון מתודולוגי המזהיר כי הממצא בקבר אינו "שיקוף ראי" של החברה. החפצים בקבר הם תוצאה של בחירה תרבותית סלקטיבית; תרבויות מסוימות עשויות להיות עשירות מאוד אך לקבור את מתיהן ללא מנחות מסיבות אידאולוגיות (כגון שוויוניות דתית)[11]
שימור ופוסט-דפוזיציה (שינוי מיקום החפץ במהלך הזמן) עריכה
הבנת התהליכים שעברו על הקבר מרגע סגירתו (כגון שוד קברים בעת העתיקה, תהליכי ריקבון אורגני או הפרעות גאולוגיות) חיונית להערכה נכונה של עושר המנחות ותבניתו המקורית.
הרציונל להפקדת מנחות (Theoretical Rationale) עריכה
מעבר להגדרה הבסיסית, המחקר מבחין במספר מניעים מרכזיים להפקדת חפצים בקבר, המשתלבים זה בזה:
אספקה ותועלתנות (Utilitarian/Functionalist): התפיסה שהנפטר זקוק לציוד פיזי להמשך קיומו בעולם הבא. רציונל זה כולל מזון ומשקה (Viaticum), כלי נשק להגנה וכלים מקצועיים.
סימון סטטוס וזהות (Social Identity and Stratification): המנחות אינן משקפות רק את הנפטר, אלא את המעמד והעוצמה של משפחתו או קהילתו. כמו צבירת עושר בקבר (כגון מתכות יקרות או חפצי יבוא) (Conspicuous Consumption) שמטרתה לבסס היררכיה חברתית בקרב החיים[12]
היבטים טקסיים ולימינליים (Ritual and Liminality): החפצים משמשים ככלי עזר במעבר (Rite of passage) בין עולם החיים לעולם המתים. אלו כוללים קמעות הגנה ומנחות שנועדו לשכך את זעמם של כוחות על-טבעיים.[13]
זיהוי ערכות (קיט) קבורה עריכה
הגדרה עריכה
במחקר הארכאולוגי, ערכה (קיט) קבורה מוגדרת כמכלול חפצים, סידור מרחבים ומאפיינים טקסיים החוזרים בעקביות בקבורות מאותה תרבות, תקופה או ציוויליזציה, במידה המצביעה על נורמה חברתית מחייבת ולא על בחירה מקרית.[14]
קריטריונים לזיהוי ערכת קבורה עריכה
מובהקות סטטיסטית עריכה
מובהקות נקבעת לפי מידת הסבירות שצירוף חפצים בסדר מסוים אינו מיקרי. אחד המדדים המרכזיים הוא הופעתם החוזרת של אותם פריטים או צירופי פריטים במספר רב של קברים:
סוגי כלים זהים או דומים שתפקידם בטקס הוגדר, כמו פערור (קדרה גדולה) לבישול סעודה, כד גדול עם פכית קטנה בכניסה למבואה, נר.
מספר ומיקום, מספר הכלים ביחס לסוגי הכלים, בעקר בקברים משותפים לנקברים רבים. מיקום ההכלים ביחס לנקבר.
קומבינציות חוזרות (למשל: כלי חרס + תכשיט + מנחת מזון).
זיהוי מנחות פולחן מנחות הכוללות בעלי חיים שאינן מוסברות כחפצים פרקטיים[15]: צב,[16][17]צפרדע,[18] קרן יחמור,[19] ושרידי צמחים[20].
אחידות טיפולוגית עריכה
ערכת קבורה מאופיינת לרוב באחידות טיפולוגית: אחידות זו מעידה על בחירה תרבותית מודעת ולא על זמינות אקראית.
צורות כלי חרס דומות. כמו קנקניות עם זרבובית (נפוץ בברונזה ביניימית - תיכונה), בילביל,(ברונזה) דמויות אנתמורפיות (דמוי אדם) מחרס, מקדשי קבורה מחרס (בתקופה הכלקוליתית) ועוד.
חומרי גלם. לעיתים יכולים לזהות את מקור החומר ושיטת הייצור.
סגנון עיטור אחיד משתנה או מתפתח.
סידור מרחבי בקבר עריכה
אופן הנחת המנחות ביחס לשלד מספק מידע חשוב:
מיקום קבוע של חפצים (למשל ליד הראש או הרגליים).
דפוסי כיוון חוזרים. תנוחת השלד וכלי המנחה שסביבו מעידה על מסורת ושייכות אתנית - דתית, ומהווה כלי עזר להגדרת זמן הקבורה.
שימוש במכלולים ייעודיים. מכלול ייעודי נועד לתת לנפטר כלים בסיסיים, כפי שהובנו בקהילה או משפחה,
בקברים רב - דוריים (משפחתיים) נמצא לפעמים שינויים במנח השלד ושינויים בהרכב הערכות ובסדר מקומם. קבורות כאלה שימשו לעיתים מאות שנים.
סידור עקבי מחזק את ההנחה לקיומו של מכלול אופייני לתרבות, זמן ומקום ונקרא ערכה (קיט).[21]
הקשר תרבותי אזורי עריכה
קיט קבורה מזוהה תמיד בהקשר תרבותי מוגדר:
השוואה בין אתרים בני אותה תרבות או זיהוי שינויים תרבותיים בזמן מוגדר. מכיוון שקברים שלא נפגעו מציגים הקפאת הזמן מרגע סתימת הגולל. בדיקת שונות בין אזורים סמוכים. זיהוי גבולות תפוצה של דפוסים קבורתיים. קיט שאינו חוצה את גבולות התרבות מחזק את ההגדרה כנורמה מקומית.
- קובץ:Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – ארץ ישראל בעת העתיקה
מנחות קבורה לפי תקופות בתרבות האנושית עריכה
לאורך קיום הציוויליזציה האנושית התפתח היחס למתים והיכולת לקיים אתוס של קבורה. בתקופת האבן הקדומה (פלאולית קדומה) נמצאו בארץ במערות שרידי אנוש מלפני כ־140000 שנה. במערת מיסליה בישראל, נמצאו כבר אביזרי קישוט מהתרבות האשלו-ירבודית והמוסטרית נמצאו כלי צור ואבן והוכחות לשימוש באש, אך לא נמצאו מנחות המיוחסות לקבורה ולכן קיימים עדויות לקבורה טקסית ומנחות קבורה רק מתקופות מאוחרות יותר.
התקופה הפלאוליתית התיכונה (כ-100,000 עד 45,000 שנים לפני זמננו) עריכה
בתקופה הפלאוליתית התיכונה מופיעות העדויות הראשונות בעולם לקבורה מכוונת המלווה בחפצים והן נמצאות כאן, בארץ ישראל. עדויות אלה תואמות תרבות של לקטים - ציידים שכבר ידעו להשתמש בכלי צור משוכללים והשתמשו באותן מערות למשך אלפי שנים.
אתר מרכזי: מערת קדומים (קאפזה - Qafzeh), ליד נצרת.כ-95,000–100,000 שנים לפני זמננו. נוכחות של תרבות מוסטרית.
התרבות: התרבות המוסטרית (מקושר לאדם המודרני המוקדם, Homo sapiens).
הממצאים: קבורה של נער (קאפזה 11) שבידיו הונחו קרני אייל הכרמל (Capreolus capreolus). הקרניים נמצאו צמודות לחזהו, המעיד על הנחה מכוונת כחלק מטקס. וכן שרידי עצמות וקונכיות הצבועים באוכרה (צבע אדום שמופק ממחצב מרוחק מהמקום) זהו אחד המקרים הקדומים בעולם של מנחה שאינה כלי עבודה, אלא בעלת משמעות סמלית/טקסית. הנחת קרני אייל או יחמור צעיר בקברי ילדים הייתה מקובלת גם בתקופות מאוחרות לאורך ההיסטוריה.
התקופה הפלאוליתית התיכונה המאוחרת ונוכחות ניאנדרטליים עריכה
האדם הניאנדרטלי התקיים לאורך תקופה ארוכה במקביל לאדם ההומו סאפיינס, לעיתים באותן מערות, (גם בכרמל בישראל) שאולי אוכלסו בתקופות שנה שונות. סגנון קבורה ומנחות הייחודיות לניאנדרטלי עדיין לא הוכחו. ולכן מייחסים את הממצאים במערות משותפות וקבורות משותפות כתרבות אחת. כחלק מתרבות הלקטים - ציידים במבנה משפחתי, מגורים בעיקר במערות קבורה לעיתים כשיתוף הנקבר בחיי המשפחה.[22]
אתר מרכזי: מערת שנידאר (Shanidar Cave), כורדיסטן העיראקית כ-60,000 שנים לפני זמננו.[23]
התרבות: מוסטרית (כולל אדם ניאנדרטלי).
הממצאים: "קבורת הפרחים" (שנידאר 4). בדיקות פולן העלו ריכוזים של פרחי בר בעלי סגולות רפואיות מסביב לשלד של נער ונערה. כיום יש חוקרים הטוענים שהפולן הובא על ידי מכרסמים, אך הפרסום המקורי עדיין מהווה נקודת ייחוס מרכזית למנחות בוטניות קדומות.[20]
התקופה הפלאוליתית העליונה (כ-45,000 עד 12,000 שנים לפני זמננו) עריכה
בתקופה הפלאוליתית העליונה חלה קפיצת מדרגה בכמות ובמורכבות המנחות (תכשיטים, אמנות) תחילתה באירופה.
אתר מרכזי: סונגיר (Sunghir) (ברוסיה). כ-30,000 שנים לפני זמננו (עידן הקרח). בתקופה זו נמצאו כלי חרס ביפן ובסין לפני 15000 שנה במערת Xianrendong' בטורקיה ובצפון הלבנט כבר לפני כ־9000 שנה.[24]
התרבות הגראוותית (Gravettian) עריכה
התרבות הגראוותית (התקופה הפלאוליתית העליונה, כ-33,000 עד 21,000 שנים לפני זמננו באירופה), שחוקרים מכנים לעיתים "תור הזהב הראשון" של מנחות הקבורה והאמנות הפרהיסטורית. התרבות הגראווטית ידועה בעיקר בזכות פסלוני ה"ונוס" שלה, אך בתחום מנחות הקבורה היא מסמנת שינוי דרמטי: המעבר מקבורה פשוטה לקבורה הכוללת השקעת אנרגיה עצומה בייצור חפצים פולחניים.[25]
המאפיינים העיקריים של מנחות הקבורה עריכה
בקבר של שני ילדים נמצאו כ-10,000 חרוזי שנהב מממותה המעידים על יצור המוני של מנחות (החרוזים מסונגיר). חישובים ניסויים (Experimental Archaeology) הראו שייצור כל חרוז דרש כ-45 דקות עבודה. כלומר, הושקעו אלפי שעות עבודה ביצירת מנחות קבורה בלבד. זוהי עדות לסטטוס חברתי המהווה מורשת (Ascribed status) שמעיד על מבנה חברתי היררכי שבו עושר עובר במשפחה.[26]
מנחות קבורה בתקופה הנאוליתית בסהר הפורה עריכה
בתקופה הנאוליתית (בקירוב: 10,000–4,500 לפנה"ס) : מעבר מציידים-לקטים ונוודים לביות חיות הבית (כבשים, עיזים) ומעבר לאורח חיים יישובי חקלאי. התמחות במקצועות ושלבים ראשונים של סחר חליפין. הירארכיה שבטית - יישובית וארגון חברתי. במצריים כבר הוקמה ממלכה לאורך הנילוס, ומנהגי הקבורה שם שונים לחלוטין. חלו שינויים עמוקים בדפוסי הקבורה ובמשמעותם החברתית והטקסית. מנחות קבורה בתקופה זו אינן אחידות, ומשתנות באופן מובהק בין תרבויות, אזורים ושלבים כרונולוגיים. החל ממנחות מצומצמות יחסית של חקלאים ונוודים בעלות אופי סמלי, פולחני וזהותי ועד הפגנת עושר באתרי קבורה מפוארים במצרים ומסופוטמיה בסוף התקופה.[27]
מנחות בתרבויות הנאוליתיות עריכה
הנאוליתי הקדם־קרמי א' (PPNA; כ־10,000–8,800 לפנה"ס) עריכה
אזור: הלבנט הדרומי והמרכזי
אתרים בולטים בישראל: יריחו, נחל עוג, מערת חילזון תחתית.
מאפיינים עיקריים: קבורות בתוך תחום היישוב, לעיתים מתחת לרצפות מבנים, כחלק משייכות למשפחה. בתקופה זו כבר השתמשו בלבני בוץ ואבן וריצוף. מנחות קבורה נדירות ומינימליות. לעיתים שימוש באוכרה אדומה לציפוי עצמות או הקבר.(מנהג שהיה מקובל כבר בפלאולית המאוחר) לעיתים חרוזים מעצמות ומאבן או צדף בעיקר כחלקי לבוש או קישוט או כערך פולחני.(נחל חימר). במערת חילזון תחתית נמצא קבר ייחודי של אישה, (כ־12000 שנה לפני הספירה) סמוך לגופה, שהייתה מונחת על עור נמר, נמצאו כנף של עיט זהוב, שריונות של צבים, זנב של שור, ועצמות רגל אדם. בבדיקת השלד הסתבר שהאישה הייתה פגועה ברגל אחת, ונראה שהרגל האנושית הנוספת שצורפה בקבר שימשה כמנחה לבריאות ב"עולם האחר". ממצא זה מדגים הערכה מיוחדת לאישה זו, וכן קיום טקסים מיתיים ותקרובות שכבר היו בתקופה זו. הממצא גם מעיד על היררכיה דתית או פולחנית, ועל ייחוס כבוד מיוחד לבעלי תכונות ייחודיות. ארכאולוגים מכנים את האישה ה"שמאנית" בעלת תפקיד מרכזי בקהילה.[28][29]
הנאוליתי הקדם־קרמי ב' (PPNB; כ־8,800–6,500 לפנה"ס) עריכה
אזור: הלבנט, צפון מסופוטמיה.
אתרים בולטים בישראל: עין גדי, חפירות כפר החורש, יריחו, יפתחאל.
מאפיינים עיקריים: קבורות ראשוניות ומשניות. (קבורת הגופה בקבר ראשוני והעברת השלד לקבר משני).
ממצא ייחודי: גולגולות מטויחות (Plastered Skulls). ציפוי הגולגולת בטיח לבן והנחת צדפים על העיניים. תופעה אופיינית לתרבות זו.[30]
תכולת מנחות הקבורה עריכה
כלים ותכשיטים: חרוזים (אבן גיר, קלציט, טורקיז) שימשו כחלק מביגוד או אוצר השייך לנפטר ולא בהכרח מנחות. כלי צור ואבן קטנים, ששימשו בחיי היום-יום או ככלי נשק. סכינים, מרצעים, אבני יד שימשו כמנחה המיועדת לשימוש בעולם האחר שנחשב לדומה בצרכיו לחיים באותה קהילה.
עצמות בעלי חיים: מבחינים בין עצמות של בעלי חיים נאכלים, כמו אייל, עז, כבש שמפורשים כמזון לנשמה במעבר מעולם החיים לעומת בעלי חיים שמסמלים מיתוס או אתוס מקומי, כמו צפרדעים, צבים או ציפורים וצדפים ושרידי צמחים. בחפירות כפר החורש נמצאו כבר כלי חרס, אך לא הובחנו בקבורה.
שימוש בצבע ובחומרים סמליים (אוכרה אדומה) עריכה
הממצאים: גופות הנפטרים כוסו בשכבה עבה של אוכרה אדומה (Ochre) שהופך למאפיין אוניברסלי.[31] לעיתים האוכרה שימשה כחומר משמר, אך מפורשים גם כסמל לדם, (אוכרה נמצאה גם בציורי מערות מתקופת הקרח) לדוגמה: הגברת האדומה מפאבילנד" (Red Lady of Paviland) שלד (שלמעשה התברר כגבר) מכוסה אוכרה שנמצא בווילס,[32] לצד מנחות של מוטות שנהב וטבעות מצדפים. במערות הכרמל נמצאו גם גושי חומר גלם עם סימני שימוש.[33]
מנחות מן החי כסמלי עוצמה עריכה
הממצאים: שיני זאב, שיני שועל קוטב שיני אייל מנוקד (Red Deer canines) נמצאו כחלק מעיטורי לבוש ומחרוזות בקברים.
המשמעות: בניגוד לקרני האייל בתקופות מוקדמות יותר, כאן השיניים עברו עיבוד (קידוח חורים) והפכו לתכשיטים המייצגים את המיומנות של הצייד או את הקשר המאגי שלו לבעל החיים.
פרשנות: המנחות קשורות לפולחן אבות, זיכרון קולקטיבי והמשכיות הקבוצה. הגולגולות המטויחות נתפסות כסמלים של זהות ושייכות, ולא כחפצי קבורה במובן הקלאסי, בעוד חפצים שימושיים מצביעים על אמונה שהמציאות בעולם ה"אחר" דומה לזו שבחיים.
הנאוליתי הקרמי (Pottery Neolithic; כ־6,500–4,500 לפנה"ס) עריכה
אזור: הלבנט, מסופוטמיה, אנטוליה
תרבויות בולטות: ירמוכית, חסונה, סמרה, חלף[34]
התרבות הירמוכית (Yarmukian Culture) עריכה
(התקופה הנאוליתית הקרמית, כ-6,400 עד 5,800 לפנה"ס)
אתר מרכזי בישראל: שער הגולן.
מנחות הקבורה: עיקר הממצא המיוחד הוא פסלוני "עיני פולי" (Cowrie eyes) וחלוקי נחל חרוטים. אלו מנחות בעלות מטען סימבולי הקשור לפולחן פריון ואדמה.[35]
התרבות הירמוכית (הלבנט הדרומי) עריכה
חפירות רבות (עין החורש, נחל זהרה, עין קנה ועוד) מעידות על עושר טכנולוגי ותרבותי, כמו פסלונים זואומורפים, צלמיות של נשים וכלי חרס מעוטרים וצבועים, מבנים סדורים כולל מבנים המוגדרים כמבני ציבור. אבל חסר תיעוד המראה שימוש במנחות או טקסי קבורה. מכך ניתן להסיק כי הקבורות פשוטות, לרוב ללא מנחות. לעיתים כלי חרס קטנים או חרוזים. בעוד החרוזים הם בדרך כלל קישוט כחלק מבגד הקבורה, כלי חרס הם תמיד מנחות.
תרבות חסונה וסמרה (מסופוטמיה צפונית) עריכה
הופעת כלי חרס אופייניים (כלי חסונה) כמרכיב מנחה. בקברים נמצאו קנקנים, קערות ולעיתים חפצי עצם. כלי הקיבול הכילו כנראה מנחה של מזון או משקה, או חומר יקר כאוכרה, שמן ותמרוקים. שמעידים כבר על התפתחות הטכנולוגית והחקלאית של האוכלוסייה. וכן צלמיות שהעידו על פולחן שהתקיים גם בטקס הקבורה.
תרבות חלף (צפון מסופוטמיה) עריכה
תרבות חלף היא תרבות ארכאולוגית שהתקיימה בצפון מסופוטמיה בשטח שהיום נמצא בדרום-מזרח טורקיה, סוריה וצפון עיראק, בין השנים 6100 - 5100/5400 לפנה"ס. לתרבות הזאת הייתה השפעה גם באזורים אחרים במסופוטמיה. על אף השכלול של ייצור כלי חרס מעוטרים (כלי חלף), צלמיות ופסלונים זואומורפים שנמצאו בחפירות של מבנים, מעט מאוד ידוע על מנהגי הקבורה של תרבות חלף, אבל נראה שהם לא היו אחידים באתרים השונים. ביירים טפה (Yarim Tepe) נמצא קבר פיר עם תא צדדי קטן, שבתוכו הונחה הגופה. בדומוזטפה שבטורקיה וגם בישראל, האנשים נקברו בבורות, מעין קבר פיר, שבתוכם נמצאו כ-40 שלדים. בחלק מהשלדים הראש הוסר והונח לצידם.[36]
התקופה הניאולטית מאוחרת עריכה
תרבות ואדי רבה (Wadi Rabah Culture) עריכה
התקופה הנאוליתית המאוחרת, כ-6,000 עד 4,500 לפנה"ס, (נחשבת גם לתחילת התרבות הכלקוליתית) תרבות זו מסמנת שינוי משמעותי עם הופעת כלי חרס מעוטרים בדמויות אנשים וצבועים בשחור או אדום מבריק, האופייניים לתרבות זו. מנחות החרס המורכבות הראשונות בלבנט.[37] אתר מרכזי: עין אל-ג'רבה (עמק יזרעאל) ו תל מונחתה.
מנחות הקבורה עריכה
קבורת קנקן (Jar Burials): תינוקות וילדים קטנים נקברו בתוך כדי חרס גדולים, לעיתים עם מנחות של כלי חרס זעירים לצידם.[38]
כלי חרס ייחודיים: "כלים מעוטרים בשחור" (Dark Faced Burnished Ware) כלים באיכות גבוהה שהונחו כמנחות, המעידים על מיומנות טכנולוגית גבוהה. נמצאו פסלוני חרס סכמתיים וכן קערות מעוטרת בדמויות אדם אופינייות לתקופה.
התרבות הע'סולית (The Ghassulian Culture). עריכה
התרבות הע'סולית מהווה כבר מעבר לתקופה הכלקוליתית - שימוש בנחושת. בתקופה זו מתפתחת לראשונה בלבנט הקבורה המשנית (Secondary Burial) במערות קבורה ייעודיות מחוץ ליישובים ולאחריה להתפתחות מנחות ייחודיות:[39]
ניתוח השוואתי: מנחות קבורה נאוליתיות בסהר הפורה עריכה
| תקופה / תרבות | אזור עיקרי | סוגי קבורה | מנחות קבורה אופייניות | מאפיינים ייחודיים |
|---|---|---|---|---|
| PPNA (נקקא) | הלבנט | קבורה ביישוב | אוכרה אדומה, חרוזים בודדים | ראשית קבורה יישובית |
| PPNB (נקקב) | הלבנט, מסופוטמיה צפונית | קבורה ראשונית ומשנית | חרוזים, כלי אבן קטנים, עצמות בעלי חיים | גולגולות מטויחות |
| ירמוכית | הלבנט הדרומי | קבורה פשוטה | לעיתים כלי חרס קטנים | מנחות מועטות |
| חסונה | מסופוטמיה צפונית | קבורה ביישוב | כלי חרס, חפצי עצם | ראשית קרמיקה קבורתית |
| חלאף | מסופוטמיה צפונית | קבורה מגוונת | כלי חרס מעוטרים, פסלונים | טקסיות מפותחת |
השוואה בין הסהר הפורה לתרבויות נאוליתיות מקבילות עריכה
מצרים הנאוליתית עריכה
במצרים הנאוליתית (פיום, מרימדה) מופיעות קבורות מלוות במנחות כגון כלי חרס, תכשיטים ולעיתים מזון. בניגוד לסהר הפורה, הקבורה אינה משולבת לרוב במרחב המגורים, והדגש מושם יותר על הפרדה מרחבית בין חיים למוות. מנחות הקבורה משקפות כבר בשלב מוקדם תפיסות של המשכיות לאחר המוות, שיהפכו מרכזיות בתקופות המאוחרות יותר.[40]
מסופוטמיה (בהקשר רחב) עריכה
במסופוטמיה הנאוליתית ניכרת שונות אזורית גבוהה. בצפון מסופוטמיה (חסונה, חלאף) הקבורה דומה במאפייניה לזו של הלבנט, בעוד שבאזורים דרומיים מופיעים דפוסים מוקדמים של הפרדת בתי קברות. מנחות הקבורה כוללות כלי חרס ולעיתים פסלונים המעידות על התפתחות הדרגתית של פולחן המתים.
דולמנים: בגולן ובצפון ארץ ישראל נבנו הדולמנים, שהגיעו לרמת הגון ונבנו מאבני בזלת ענקיות, כנראה לקבורה, כנראה כמסורת צפונית שכבר הייתה בלבנט. ושימשו גם בהמשך. במרכז הארץ החליפו את הדולמנים גלי אבנים (תומולוס), שבהם נשמרו הקברים במבנה אופיניי דמוי דולמן ומכוסה אבנים. לפי המנחות נראה ששימשו בתרבות הברונזה הקדומה והביניימית.[41]תופעת הקבורה בדולמנים, או ברוגם, החלה בצפון הלבנט וגלשה בהמשך לגולן וארץ ישראל.(ההנחה ששימשו לקבורה בלבד עדיין במחקר, כי נמצאו מעט פריטים, והשתמשו בדולמנים בתקופות מאוחרות יותר)
איי הים האגאי וקפריסין עריכה
בקפריסין הנאוליתית ובאיים האגאיים מופיעות קבורות מלוות במנחות כגון כלי אבן, כלי חרס וחרוזים. הקבורה מתבצעת לעיתים בתוך מבנים (מתחת לרצפה או הכניסה לבית) ולעיתים בבתי קברות ייעודיים.
סיכום מנחות קבורה בתקופה הניאוליטית בלבנט עריכה
בעוד שבסהר הפורה מנחות הקבורה הנאוליתיות קשורות בעיקר לזהות קהילתית ולפולחן אבות, בתרבויות מקבילות ניכרת מגמה מוקדמת יותר של הפרדת מרחב הקבורה והעמקת ההיבט האסכטולוגי. ההבדלים משקפים מסלולים תרבותיים נפרדים בהתמודדות עם המוות בראשית החברות החקלאיות. התקופה הנאוליתית על שלביה, מהווה את המהפכה החקלאית והמעבר ממערכות משפחתיות - שבטיות לציוויליזציה מאורגנת, עם התמחות מקצועית ומסחר חליפין. ביות חיות הבית שינה לחלוטין את אורח החיים וניצול משאבים, גם אם מרוחקים ממקום היישוב. לא תמיד הפיתוח התבטא בממצאים המעידים על טקסים ומנחות קבורה, וייתכן ויש קשר למעבר של תרבות חברתית שונה גם ביחס לנפטרים.[42]
מנחות ומכלולי קבורה בתקופה הכלכוליתית עריכה
מסגרת כרונולוגית כללית עריכה
התקופה הכלקוליתית (בקירוב: 4,500–3,500 לפנה"ס) מאופיינת בהאצה של תהליכי התמחות, סחר בין אזורי והתכנסות תרבותית. תהליכים אלה משתקפים במכלולי הקבורה, הן בכמות המנחות והן באופיין הסמלי והחומרי. בתקופה זו נפוץ הסחר בנחושת והשימוש בחמורים להובלה ממכרות הנחושת ובעבר הירדן התפתחו יישובים לאורך דרכי ההובלה לערי הנמל. טכנולוגיות משוכללות של עיבוד נחושת כמו יצירת חללים בטכנולוגית השעווה האבודה נפוצה גם בישראל. הסחר בנחושת היווה בסיס לכלכלה יציבה, הקמת מרכזים ומקדשים. (חפירות עין גדי).סחר בזהב וכסף שמראה מסחר ימי ויבשתי מעבר ללבנט. אתרים מרכזיים בישראל: ביר אבו מטר (באר שבע) עין גדי[43]
דפוסי קבורה עריכה
.JPG){kind=link}
קבורה במערות ייעודיות, לעיתים המוניות. הפרדה ברורה בין מרחב מגורים למרחב קבורה. קבורות משניות נפוצות, הכולל ליקוט עצמות והעברתן לגלוסקמאות ייחודיות עם עיטור של פנים, ודמות היכל.(מערת פקיעין, מערת שיקמים)
מכלולי קבורה אופייניים עריכה
המכלולים כוללים בדרך כלל: כלי חרס: קערות, קנקנים וכלי הגשה, לעיתים בסטים חוזרים. חפצי מתכת: בעיקר נחושת, לעיתים יצוקה בטכניקות מתקדמות. חפצי פולחן: שרביטים, מקלות טקסיים, חפצים דמויי כתרים. חפצי נוי: חרוזים, תליונים, קונכיות מיובאות. לעיתים קברי בודד, שהכין גם מנחות.
ערכות קבורה או שונות מקומית עריכה
ניכרת חזרה של סוגי פריטים, אך לא של הרכב מדויק. קיטים חלקיים קיימים, בעיקר בקבורות מיוחדות. המכלול משקף מעמד או תפקיד ולא שוויון קהילתי. מבני חרס דמוי מקדש, שרבים מהם נמצאו במערת פקיעין, מיוחסים לפריטי קבורה משנית, או טקסי קבורה האופייניים לתקופה זו.[44]
"גלוסקמאות" (Ossuaries) כ"מנחה" מרכזית עריכה
הגלוסקמאות הן תיבות חרס שנועדו לאיסוף עצמות הנפטר בקבורה משנית לאחר שהבשר התכלה. הממצא: תיבות עשויות חרס מעוצבות לעיתים כבתים זעירים עם חלונות, דלתות וגגות ומעוטרות בדמויות אנושיות סכמטיות (עם אף בולט ועיניים). תיבות רבות כאלה נמצאו מרוכזות במערת הקבורה הכלקוליתית בפקיעין. פסלוני חמורים, וכלי מנחה מחרס ונחושת.[45]
אתרי מפתח: מערת הקבורה פקיעין, אזור (Azor), ומערות הקבורה בחדרה ובבני ברק.
.jpg){kind=link}
ערכות חרס ייעודיות (Votive Pottery). עריכה
קברים נמצאו "קובעות" (Chalices), קורניקופיות (כלי חרס בצורת קרן) וכלים זואומורפים (כמו הפסלון המפורסם של "האיל נושא הבזיכים" מגילת). כלים אלו מאופיינים לעיתים בבסיס צר מאוד שאינו מאפשר עמידה יציבה, או בעיטורים מורכבים במיוחד, וכן פסלונים של חמורים נושאי מטען וחיות בית.[46]
חפצי נחושת וסטטוס עריכה
בפירי קבורה (כמו במעברות או בנחל קנה) נמצאו חפצי נחושת יוקרתיים וטבעות זהב ואלקטרום (הקדומות ביותר בלבנט).
משמעות הממצאים עריכה
המנחות מעידות על הופעתה של אליטה חברתית ועל קשרי מסחר רחוקים (זהב ממצרים או נחושת מהערבה).
ניתוח השוואתי כלכוליתי עריכה
| אזור | רמת סטנדרטיזציה | קיום קיטים | משמעות חברתית |
|---|---|---|---|
| הלבנט | בינונית | חלקית | תפקיד ומעמד |
| מסופוטמיה צפון | בינונית–נמוכה | רופפה | שיוך אזורי |
| אנטוליה | גבוהה יחסית | מתגבשת | סמכות |
| מצרים | גבוהה | מחייבת | היררכיה |
| אגאי/קפריסין | נמוכה | מצומצמת | טקס מעבר |
מנחות קבורה בתקופת הברונזה הקדומה עריכה
המעבר מהתקופה הכלקוליתית לתקופת הברונזה הקדומה (EB - Early Bronze Age, כ-3500–2500 לפנה"ס) המאפיין תקופה זו הן שיטות פיתוח סגסוגות כמו ברונזה (נחושת ובדיל) ואלקטריום (זהב וכסף), ובשיטת קבורה בפיר, שהתמשכה גם לברונזה הביניימית. מסמן תפנית משמעותית בארץ ישראל. ככלל תקופת פריחה וסחר. מעבר מחברה כפרית לחברה עירונית המאורגנת בערי-מדינה. במהלך התקופה בלבנט חלו שינויים בשלטון, מערי מדינה חופשיות לשליטה המצרית ולהשפעה החיתית וחזרה לערי מדינה שינוי זה משתקף היטב בקברי הפיר (Shaft Tombs) ובמנחות שבתוכם. קברי יחידים, קברי המוניים, בתי קברות (אזור מוגדר לריכוז קברים רבים).לעיתים נעשה שימוש בקברי פיר לאורך דורות, ואחרים לתקופה קצרה ולעיתים ליחידים. בחלק מקברים אלה, אפשר להבחין בין תקופות הקבורה כי רעידת אדמה או מפולת של תקרת המערה הפרידו ביו השכבות. מכלולים של כלי חרס רבים, בקברים משותפים נמצאי עשרות ואף מאות כלים, קנקניות, קערות, בזיכים, פערורים וקנקנים גדולים, המפוזרים לעיתים באי סדר בקבר משותף. וגם תכשיטים. בקברים מחוץ לערים והמנחות שונות בהתאם למעמד הנקבר. בתקופה זו החל שימוש באובניים. וכך לתעשייה של כלים רבים בסדרות ייצור. מכלים פשוטים ללא עיטורים או עיטורי חריטה פשוטים, לכלים צרופים היטב, צבועים וממרוקים. תכשיטים וסמלי שילטון כמוו "סרח" של נערמר על דופן הכלי המעיד על רכוש השלטון המצרי. חרפושיות, אלות יצוגיות, פגיונות, כלי שנהב ועצם. מחרוזות.[47]
שונות אזורית של כלי חרס עריכה
כלי החרס בתקופה זו, ובעיקר כלים שנמצאו בקברים, מאופיינים בסגנון ייחודי לאזורים בארץ ישראל. ייתכן ושונות זו נובעת ממסורת אתנית, או מקשרי מסחר האופייניים לערי - מדינה. המכלולים שונים וגם טיב החומר והצריפה שונה. בקברים עשירים וגם בקברים עניים במנחות אבל שומרים קיום ערכות הבסיס המקובלות.
"הקבוצה הצפונית": בית ירח, אזור, מגידו, עין שדוד II-I, תל תאו V-IV, תל נעמה, אסאוויר, תל כיתן VII, יפתחאל II, תל פארעה צפון ועוד. מואפיינים בצביעה שחורה מבריקה (" כלי בית ירח") וכלים ממורקים אדום בתל מגידו.
"ממורקים אפור": מגידו, תל קשיש, עפולה, בית שאן, יפתחאל, עין שדוד, תל תאו ועוד.. (אבל גם מעט ביריחו ובפלמחים); הצורות קיימות גם בחומר מקומי. מקור השפעה בדרום מזרח אנטוליה. נמצאו בקברים באזור מגידו ועפולה. צביעה באדום או בקוים אלכסוניים
"הקבוצה הדרומית": ערד IV, מצר II, תל ערני, גזר, העי, ירושלים, חורבת עלקV-III, תל א-נצבה, אזור, עין בשור, פלמחים II-I, אשקלון (אפרידר), ירמות, יריחו ותל פארעה צפון) מאופיינים בהשפעה "דרומית" מצרית, כלים ממורקים ומעוטרים בצבע אדום ובחריטה.
הברונזה הקדומה בלבנט: קברי פיר ומנחות עריכה
בתקופה זו, במיוחד בברונזה הקדומה I (שלב המעבר), שימוש נרחב במערות קבורה טבעיות או חצובות אליהן מגיעים דרך פיר אנכי, המוביל בדרך כלל למספר קברים. שיטה זו נמשכה גם בברונזה הביניימית והמאוחרת. אפשר להבחין בהבדלים בטיב החרסים ביצור וצביעה. עם התפתחות הסחר הימי הופיעו גם כלי יבוא או חיקוי מקומי שלהם ממצרים (כלי אבידוס) או מקפריסין (כלים קיפריים)
קברי לוחמים עריכה
ב"קברי לוחמים" מוצאים את נשקם: ראשי חנית, פגיונות עשויים ברונזה, עיטורים וחלקי לבוש ממתכת, לעיתים כקבורת יחיד ולעיתים בקבר משותף כנראה משפחתי.
הטיפולוגיה של המנחות
קרמיקה המונית: מאות כלי חרס קטנים. בניגוד לתקופה הכלקוליתית, הכלים לרוב פשוטים יותר ומשקפים ייצור המוני (Standardization). מכלולים הכוללים צנצנות, פכיות, קערות וקנקניות וגם פערורים גדולים, וכלי אגירה. לעיתים בכניסה לקבר נמצא פיטס (קנקן) גדול ובתוכו פכית מזיגה. קדרות ופערורים שנמצאו מפוחמים, שימשו כנראה לסעודת הקבורה, ולא חלק מהמנחה.
קנקני "פסים" (Line-painted ware): מנחות אופייניות לדרום הלבנט המעוטרות בפסי צבע אדום/חום, המעידות על זהות אזורית מובחנת.
נשק מנחושת: פגיונות פשוטים וראשי חניתות מתחילים להופיע כ"ערכות לוחם" ראשוניות, המעידות על עליית מעמד הלוחמים בערים. הבדלים במנחות של עשירים או בעלי סמכות, בהופעת חרפושיות או "תוי קדרים" או סמל העל ידיות כלי חרס.
היבט חברתי עריכה
הקבורה היא לרוב קולקטיבית (עשרות נפטרים באותה קבורה), המעידה על חשיבות הקישור המשפחתי/שבטי בתוך המבנה העירוני החדש.
מבט השוואתי: הלבנט מול מצרים ומסופוטמיה עריכה
בתקופה זו (המקבילה לשושלות המוקדמות במצרים ולתקופת אורוק במסופוטמיה), הפער החברתי הופך לתהום, והמנחות משקפות זאת:
מצרים (התקופה הדינסטית המוקדמת) עריכה
הרציונל: בעוד בלבנט המנחות הן "ציוד בסיסי", במצרים הן הופכות לתחליף קיום.
המנחות: מופיעות ה"מסטבות" הראשונות. המנחות כוללות כלי אבן (Alabaster) מרהיבים, לוחות איפור (Palettes) ומוצרי יוקרה שנועדו לשמר את מעמד הפרעון כאל-מלך. קברים של פרעונים ונושאי משרה חשובים היו מוטרים בתאורי ם וכתובות בכתב החרטומים ובשלל צבעים, מסכות וכלים מזהב. במצרים יש דגש על שימור הגוף (חניטה ראשונית) כחלק מהמנחה, דבר שכמעט לא קיים בלבנט.[48]
ראשית בניית הפירמידות (שושלת 3, הממלכה הקדומה) עריכה
בניית הפירמידות החלה בתקופת הברונזה הקדומה (מקביל ל-EB III בלבנט).סביב שנת 2650 לפנה"ס. הפירמידה הראשונה: הוקמה עבור המלך ג'וסר (Djoser) בסקארה. היא החלה כ"מסטבה" (קבר מלבני שטוח) והתפתחה לפירמידת המדרגות המפורסמת בתכנונו של האדריכל אמחותפ.
הקשר למנחות: בתקופה זו המנחות הפכו לחלק ממערך אדריכלי עצום שכלל "מחסני נצח" בתוך הפירמידה, שנועדו להכיל כמויות אדירות של מזון, כלי אבן ויין עבור המלך החנוט ובני לווייתו.
מנחות חיות עריכה
המנהג להקריב משרתים ובני לוויה כדי שישרתו את המלך בעולם הבא הגיע לשיאו במצרים במהלך השושלת הראשונה (בערך 2900–3100 לפנה"ס), המקבילה לברונזה הקדומה I-II בלבנט. האתר המרכזי הוא אבידוס (Abydos), בבית הקברות המלכותי "אום אל-קעאב". כלי הקבורה הופצו בלבנט ונקראים כלי אבידוס. סביב קברו של המלך חור אחע (Hor-Aha) נמצאו כ-36 קברים מלווים.[49] השיא היה בתקופת המלך דן (Den) ובימי המלך ג'ר (Djer), באתר קבורתו נמצאו לא פחות מ-318 קברים היקפיים מסביב לקבר המלכותי, ועוד מאות קברים במתחם הפולחן הצמוד. מניתוח השלדים עולה כי מדובר בנשים (ייתכן פילגשים או נשות הרמון), משרתים, ואפילו בעלי חיים (כמו כלבי ציד ופילים). רבים מהם היו צעירים מאוד ברגע מותם.[50]
היעלמות המנהג והופעת ה"אושבת" עריכה
התחליף (האושבת): במקום להרוג אנשים חיים, המצרים החלו להניח בקבר פסלוני משרתים (Ushabti/Shabti). אלו היו פסלוני חרס, אבן או עץ שעליהם נכתב לחש מאגי: "אם יקראו לנפטר לעשות עבודה בעולם הבא, יקומו הפסלונים ויגידו: "הנני". המנהג להקרבת בני אדם נעלם כמעט לחלוטין עם סוף השושלת הראשונה ותחילת השושלת השנייה (ברונזה קדומה II). במקום אנשים חיים צירפו פיסלונים בדמותם. הרציונל לשינוי: ייתכן שהחברה המצרית הבינה שהשמדת כוח אדם מיומן (אומנים, פקידים ונשים) בכל פעם שמלך מת היא בזבוז משאבים משווע שפוגע ביציבות המדינה. אבל ייתכן גם שיקול מוסרי.[51]
מסופוטמיה עריכה
(תקופת השושלות הקדומות - שומר) עריכה
הרציונל: הפגנת עושר קיצונית ופולחן אישיות של השליט.
המנחות (דוגמת הקברים המלכותיים באור): המושג "מנחות חיות" בשיאו היה הקרבת משרתים, שומרים ובהמות לצד השליט. המנחות כוללות נבלים מזהב, כלי נשק משובצים בלפיס לזולי ותכשיטים מורכבים.[50]
הבדל מרכזי: בלבנט, אפילו בקברי ה"אליטה" המנחות נשארות פונקציונליות וצנועות יחסית (חרס ונחושת), ללא הקרבת אדם המונית.
ניתוח השוואתי – ברונזה קדומה עריכה
| אזור | רמת סטנדרטיזציה | ערכות קבורה | משמעות חברתית |
|---|---|---|---|
| הלבנט | גבוהה | אופייניות | היררכיה עירונית |
| מסופוטמיה | גבוהה | ערכות מחייבות | אליטה ומנהל |
| מצרים | גבוהה מאוד | כוללות כלים ומלווים | סכמטיות, נוהל מחייב |
| אנטוליה/אגאי | בינונית–גבוהה | אזוריות | זהות ולוחמה |
| קפריסין | בינונית | משפחתיות | מסחר |
מנחות ומכלולי קבורה בתקופת הברונזה הביניימית עריכה
(Intermediate Bronze Age =Early Bronze IV / Middle Bronze I)
מסגרת כרונולוגית והגדרת התקופה עריכה
הברונזה הביניימית (בקירוב: 2,300–2,000 לפנה"ס) מאופיינת בהתפרקות המרכזים העירוניים של סוף הברונזה הקדומה ובמעבר למבנים חברתיים מבוזרים יותר. במחקר קיימת שונות טרמינולוגית, והתקופה נתפסת לעיתים כשלב מעבר אל הברונזה התיכונה ולא כתקופה עצמאית במלואה. התמוטטות שלטון מרכזי ואוכלוסייה נוודית או חקלאית מקומית, מיעוט מרכזי תרבות או פולחן. אתרי קבורה מקומיים ולעיתים רב דוריים, בעלי סגנון אופייני ולעיתים שונה מאתרים מרוחקים יותר, המעיד על אופי שבטי משפחתי. המשך קבורה בפירים המחולקים לאזורי קבורה רב דוריים, קברי מערה, וגם קברי טומולוס. השימוש באותו קבר רב דורי נמשך לפעמים עד תקופת הברזל, כ־800 שנה. כאשר העצמות והמנחות מהדור הקודם מוזזות לאזור אחר בקבר לכבוד הנקבר הבא. מסיבה זו לעיתים קשה להבחין בין מכלולי הברונזה הקדומה, הביניימית והמאוחרת, לאורך השימוש בקבר.
מנחות אופייניות: לעיתים ללא כלים אלא חלקי בהמות (בעיקר רגליים ללא פרסות של כבשים ועיזים), המוגשים כמנחה, ועד לקברים מרובי נפטרים וכלי רבים. כלים ייחודיים לקבורה (" קומקום תה")) צלוחיות וקערות לעיתים בעיטור חריץ בצוואר הכלי או בידיות הכלים לפעמים חובלו בכוונה (חור בתחתית או פגמים בשפה), כדי למנוע שימוש חוזר. מנחות בכלים קטענים לילדים.[52]
מכלולי קבורה עריכה
הערכה האופיינית (The Standard Kit) עריכה
המחקר (במיוחד של רות עמירן וקתלין קניון) מראה שקיים דגם כמעט קבוע של מנחות בקברים אלו: אך גם השפעה גאוגרפית חזקה. בדרום - השפעה מצרית ואוכלוסייה נוודית, בצפון השפעה צפונית, צידונית, סורית. במרכז אופי מקומי עם השפעות דרומיות וצפוניות בקבורה בשטחים פתוחים, ללא ישוב נמצאו גם כלים מקומיים שכוירו מחומר מקומי.[53]
כלי חרס: ברב הקברים נמצא כלי ששימש לארוחת המנחה - קערה גדולה, פערור או קדרה מפויחים. קעריות קטנות, ספלים.
הקומקום (Teapot): כלי ייחודי לקבורה בלבד עם זרבובית ארוכה. מטרתו לא ידועה, אף כי נמצאו כלים עם שרידי משקע, שמצביע על נוזל - מנחה שהיה בכלי.
נר השמן: סגנון נרות השמן השתנה ובתקופה זו מוצאים כמה סגנונות החל קעריות קטנות עם ארבע צביטות (נר ארבע-פתילי) ועד נרות חד-פתיליות פתוחות. הנר הונח לרוב בגומחה מיוחדת (Loculus) בדופן הקבר, לעיתים כשהוא עדיין נושא סימני פיח.
כלי נשק (ערכת הלוחם): פגיונות וכידונים: עשויים ברונזה. הפגיונות הם ארוכים וצרים, ולעיתים נמצאו לצד מסמרי הנחושת שחיברו אותם לידית העץ (שנרקבה). לעיתים נמצא חוד חנית התקוע מעל לשלד, וגם ראשי חניתות עם פותות מעוקמים כדי למנוע ביזה.
תכשיטים וקישוטים עריכה
סיכות רכיסה (Fibulae): שימשו לרכיסת הבגד של הנפטר.
חרוזים: פיאנס או עצם. נמשך שימוש בחרוזים מביצי יענים.
קבורות ללא כלי מנחה: בקבורות בפזורות ובגלי אבנים או פירים, נמצאו שרידי מנחות של שוקיים של כבש או עז, המונחות ליד ראשו של הנקבר בלבד. ללא כלי מנחה. לעיתים עם שרידי כלי סעודת הקבורה. מפרשים קבורות אלה כקבורות נוודים.
סיכום מנחות בברונזה ביניימית עריכה
הברונזה הביניימית מייצגת שינוי יסודי בתרבות האזורית בלבנט. התפוררות ערי הממלכה ופיזור אוכלוסייה לחקלאות ורעיה נוודיים. הסתגלות לשינויים כלכליים וחברתיים. אפשר להבחין במסורת צפונית ודרומית, כאשר הכלולים והערכות שומרים על זהות אבל בדרך כלל עניים יותר בחפצים ובאיכות החרס שבמקרים רבים נעשה מחומר מקומי. קברים משפחתיים בבתי קברות שלעיתים אינם צמודים כלל ליישוב אבל משמשים לאורך דורות, גם בתקופות הברונזה והברזל, תכולת הקברים חוזרת ברכות בסיסיות של "קומקום תה", קערות (לעיתים מזווות,) פיטסים קטנים וקדרות בישול לסעודת הקבורה. המנחות משמשות כלי עזר להבנת הארגון החברתי בתקופה זו. אפשר לאפיין הבדלים בין אזורי השפעה צפוני, מרכזי ודרומי באמצעות השונות של כלי המנחה.[54]
מנחות קבורה בתקופת הברונזה התיכונה עריכה
הברונזה התיכונה (MB II): שיא העירוניות והשפעת מצרים עריכה
אחת התקופות העשירות והמורכבות ביותר בארכאולוגיה של ארץ ישראל. המעבר מהברונזה הביניימית לברונזה התיכונה (MB - Middle Bronze Age, כ-2000–1550 לפנה"ס) הוא מהפכני: לאחר השפל והאנרכיה של תקופת הברונזה הביניימית החברה השבטית והנוודית מתחלפת שוב בחידוש המסחר, ריכוז עירוני ושליטה מרכזית מצרית. ובערי-מדינה מבוצרות (כמו חצור, מגידו, ואשקלון) (שמרבית הזמן וסאליות למצרים) בעלות קשרים בינלאומיים ענפים. חדירות של תרבויות אתניות לתחום הלבנט, גויי הים, תקופת החיקסוס במצרים, עדויות על נדידת עמים כנענים למצריים. הביאו לשינוי הפוליטי-חברתי: הופעת ה"ערי-ממלכות" (City-States) והיווצרות אליטה עירונית עשירה. ארץ ישראל הופכת לצומת מסחר מרכזי בין מצרים למסופוטמיה.
סגנון קבורה: חזרה לקבורה בתוך היישובים (Intramural burial) מתחת לרצפות הבתים או במבני קבורה משפחתיים בנויים (Loculi). אבל גם המשך קבורה באתרי הקבורה "משפחתיים" מתקופת הברונזה הביניימית. הרבגוניות האתנית מתבטאת בסגנונות קבורה ומנחות שונים במקומות שונים בארץ ישראל באותה התקופה.
מנחות הקבורה: החרפושית (Scarab): מנחה שהופכת ל"סטנדרט". החרפושית המצרית משמשת כקמע הגנה וחותם אישי, ומעידה על השפעה תרבותית מצרית חזקה (גם אם חלקן יוצרו בלבנט בסגנון מצרי). שימשו כזיהוי לבעל תפקיד או עמדה בחברה, וכחותמת על כלי חרס. חרפושיות יוצרו גם במסופוטמיה וגם בייצור מקומי, בדרך כלל כביטוי למסירות לשליט. לאחר מותו נקברה החרפושית יחד איתו.[55]
קבורות בעלי חיים: מנהג ייחודי לתקופה ולמקום כמו קבורת חמורים או סוסים בפתחי קברים או בחצרות מקדשים כמנחות סטטוס ועדות לטקסי ברית. ליד העיר אווריס ותל אל יהודיה וכן בכנען (יבנה ים) נמצאו קבורות חמורים ועיירים בשלמות, לפעמים בבתי קברות ליד קברי אדם.(מנהג המזכיר את מצוות פטר חמור[56]).
כלי חרס: מופיעים כלי החרס האיכותיים ביותר (כלי תל אל-יהודיה) שהן פכיות קטנות ושחורות עם עיטורי דקירות לבנות, ששימשו כנראה לבשמים יקרים.
תכשיטים: שפע של עגילי זהב, טבעות וסיכות רכיסה. חרוזים וחלקי לבוש עשויים מקליפת ביצת יען.
תרבות לבנטינית במצרים עריכה
תיאורים של נדידת שבטים כנענים (עאמו) לתוך מצריים, יסוד העיר אווריס על ידי החיקסוס, ותרבות קבורה לבנטינית (כהמשך לתקופת הברונזה הקדומה) בתל אל יהודיה (תל אל-דבע). השם, וגם ממצאים בקברים ובשרידי מבנים המעידים על מקור לבנטיני פורשו על-ידי חוקרים כנוכחות שבטים עבריים.
טבלה משווה: מנחות קבורה לפי אזור לאורך תקופת הברונזה עריכה
| תקופה | אזור | דפוסי קבורה עיקריים | מנחות קבורה אופייניות | אופי הקיטים | משמעות חברתית–אידאולוגית |
|---|---|---|---|---|---|
| ברונזה קדומה | הלבנט | קבורה משפחתית; קברי תיבה, קברי פיר וקברי חדר מוקדמים | כלי חרס בסיסיים, לעיתים כלי מתכת בודדים, תכשיטים פשוטים | קיטים מצומצמים ולא מחייבים | זהות משפחתית ושושלתית |
| מסופוטמיה | קבורה ביישוב ובבתי קברות; קברי אליטה לצד קבורה פשוטה | כלי חרס, חותמות גליליות, תכשיטים; בקברי אליטה – עושר רב | קיטים חלקית מובְנים | הבחנה מעמדית מתהווה | |
| מצרים | מאסטבות וקברי שושלות מוקדמות | כלי חרס, מנחות מזון, תכשיטים, חפצי פולחן | קיטים ברורים וסטנדרטיים | חיי נצח ולגיטימציה שלטונית | |
| ברונזה ביניימית | הלבנט | קבורה משפחתית–שבטית; קברי חדר חצובים | כלי חרס מגוונים, תכשיטים, כלי מתכת מזדמנים | קיטים גמישים | זהות מקומית, ביזור חברתי |
| מסופוטמיה | המשך קבורה עירונית; ירידה במונומנטליות | כלי חרס, חותמות לעיתים | קיטים לא מחייבים | חולשה פוליטית יחסית | |
| מצרים | מעבר בין ממלכה קדומה לתיכונה | מנחות מצומצמות יחסית, המשכיות רעיונית | קיטים חלקיים | רציפות אידאולוגית | |
| ברונזה תיכונה | הלבנט | בתי קברות מוסדרים; קברי חדר מורכבים | סטים של כלי חרס, נשק, תכשיטים, חותמות | קיטים מחייבים וסטנדרטיים | אליטות עירוניות והיררכיה |
| מסופוטמיה | קבורה עירונית; קברי חדר ולעיתים מונומנטליים | כלי חרס איכותיים, חותמות גליליות, תכשיטים | קיטים ברורים | זהות מנהלית ופוליטית | |
| מצרים | קברים מונומנטליים (הממלכה התיכונה) | קיטים עשירים, חפצי פולחן, מנחות מזון | קיטים פורמליים ומדינתיים | אידאולוגיה ממלכתית של חיי נצח |
סיכום עריכה
תקופת הברונזה מייצגת שלבים של רצף ולא ניתוק. מכלולי הקבורה מצביעים על המשכיות תרבותית ברורה מברונזה קדומה לצד הסתגלות לשינויים כלכליים וחברתיים, שהביאו להתמוטטות הערים המרכזיות והחברה העירונית בברונזה הביניימית, והתחדשותה תחת כיבוש מצרים בברונזה התיכונה. הקיטים אינם מתפרקים אלא משתנים ומשמשים כלי מרכזי להבנת הארגון החברתי בתקופה זו. אפשר לאפיין הבדלים בין אזורי השפעה צפוני, מרכזי ודרומי באמצעות השונות של כלי המנחה. בקברי משפחה אפשר למצוא מכלולי כלים לפי התקופות במשך מאות שנים ועד תקופת הברזל. המעידים על קשר ארוך ימים של אוכלוסייה לאתר הקבורה.
מנחות קבורה בתקופת הברונזה המאוחרת עריכה
תקופת הברונזה המאוחרת (LB): תקופת האימפריה והיבוא עריכה
(כ-1550–1200 לפנה"ס) השינוי הפוליטי-חברתי בארץ ישראל תחת שלטון אימפריאלי מצרי (תקופת הממלכה החדשה). פערים חברתיים עצומים בין האצולה לדלת העם. קשר רציף עם ערי הים התיכון, התרבות האגאית, בעיקר המיקנית. הלבנט, מצריים, וקפריסין כמרכז יצור של כלים ייחודיים בעיקר כלים ששימשו גם כערכות קבורה עם כלי יבוא(בילביל, קנקניות, קערות ו"קעריות חלב" ( " שוקולד לבן "מעוטר).
פלישת גויי הים ללבנט עריכה
גויי הים ובכללם הקבוצה המזוהה עם הפלשתים החלה בסוף תקופת הברונזה המאוחרת, בעיקר סביב סוף המאה ה־13 וראשית המאה ה־12 לפנה"ס לאורך חופי הלבנט וישראל והתבססה בהמשך בתקופת הברזלI, עם מסורות קבורה שונות לחלוטין מהמסורות המקומיות, וחדירת כלי חרס פלשתים אופייניים למכלולי קבורה כנעניים מקומיים. גויי הים לא היו רק הפלשתים, אלא גם עממים מקפריסין, מכרתים מצפון הלבנט ומהיבשת בעקבות התמוטטות ממלכות איגאיות בתקופה זו. וניהלו קרבות כבדים עם המצרים.
סגנון קבורה בארץ ישראל עריכה
תחת כיבוש מצרי ואחרי מלחמות, פרט לערי הממשל וערי הנמל האוכלוסייה עניה, אבל ניתן למצוא בקברים רב - דוריים מתקופת הברונזה הביניימית גם מנחות מתקופה זו של אמידים כולל כלי יבוא. תופעה המחזקת את הממצאים שאותם קברי פיר שימשו דורות רבים ללא השמדת כלי המנחה הקודמים. רבגוניות בהתאם להשפעות תרבותיות שונות. המשך הקבורה במערות משפחתיות, וגם " קברי ארגז" לקבירת יחיד עם מעט מנחות. הופעת קבורה ב"ארונות חרס אנתרופואידים" (דמויי אדם) וגם בתוך פיטסים בהשפעה מצרית (למשל בדיר אל-בלח ובית שאן) סביב הערים המרכזיות הייתה השפעה מיצרית חזקה על מנחות הקבורה, אם כי בייצור שרובו מקומי, לפי חוזקה הכלכלית של המעיר וסביבתה (דוגמה: כלים דו-גוניים מגידו). קברי יחידים,(קברי ארגז) בעיקר בסביבות ערי החוף, (בעכו נמצאו כלי זהב, תכשיטים וכלי חרס מיקנים באיכות גבוהה) לעיתים בשימוש משני בשרידי מבנים קדומים יותר. עם מעט כלים או ללא כלים כלל.[52] ערכות מנחות הקבורה חפצי יבוא (Exotic items): בקברים נמצאים כלי חרס מיקנים (יוון) וקפריסאים (כמו פכיות "בסיס הטבעת" וקנקני בילביל ששימשו למסחר באופיום או שמנים ארומטיים). לפעמים יחד עם קערות וקנקנים מקומיים. "חותמות גליל" המיועדות לעטר כלי חרס. זהב ושנהב: מנחות יוקרה קיצוניות בקברי האליטה, כולל קופסאות שנהב מגולפות ותכשיטי זהב בסגנון מצרי.(בעכו) בארץ ישראל נמצאו בקברים משפחתיים מתקופת הברונזה הביניימית גם חפצי יבוא מברונזה מאוחרת, עדות להמשך שימוש בפירים ומערות קבורה משפחתיים.[57]
מנחות קבורה בתקופת הברונזה המאוחרת – טבלה מסכמת עריכה
| אזור | דפוסי קבורה עיקריים | מנחות קבורה אופייניות | אופי הקיטים | רמת סטנדרטיזציה | משמעות חברתית–תרבותית |
|---|---|---|---|---|---|
| ארץ ישראל | קברי חדר חצובים; קבורה משפחתית; קברי ארגז, קבורה בפיטסים. | בקברי ארגז כלי חרס מעטים (קערה/פכית), חפצים אישיים בודדים; לעיתים כלי יבוא. בקברים חצובים כלים רבים. כלים קיפריים. איכות גבוהה וצביעה ביחס ל־MB | קיטים עשירים בכלים מיובאים | בינונית. בעיקר מכלול יבוא הכולל בילביל, פכיות בסיס טבעת וקנקניות קיפריות | שונות רבה, בהתאם להשפעות אזוריות, לעיתים מצרית ולעיתים מיקנית. |
| הלבנט (כללי) | בתי קברות מצומצמים; המשך שימוש בקברים חצובים. רב גוניות ועושר בקברים משפחתיים. | בקברי ארגז-כלי חרס בסיסיים; חפצים מיובאים נדירים; מעט מתכת. עושר בקברי אמידים משפחתיים. השפעות צפוניות וכלי יבוא. חותמות, עלי זהב וכלי נשק מברונזה. | קיטים לא אחידים | נמוכה–בינונית | ביזור חברתי; שונות אזורית |
| מצרים | קברים מונומנטליים לאליטה (קברי סלע); בתי קברות מוסדרים לשכבות נמוכות | קיטים עשירים: כלי קבורה ייעודיים, מנחות מזון, קמעות, טקסטים | קיטים פורמליים ומחייבים | גבוהה מאוד | אידאולוגיה מפותחת של חיי נצח |
| הקשר בין־אזורי | קבורה מקומית עם חפצי יבוא סלקטיביים | כלי חרס קפריסאיים/אגאיים בקברים תחילת השפעה פלישתית, מצרית וצידונית | אין קיט בין־אזורי אחיד | נמוכה | סחר והשפעה תרבותית מצרית ומיקנית |
מנחות קבורה בתקופת הברזל: התקופה הכנענית ותקופת המלוכה עריכה
מסגרת כרונולוגית כללית עריכה
ברזל I בקירוב 1200–1000 לפנה"ס "התקופה הכנענית" השפעה חזקה של פלישת גויי הים, שנמשכה גם עד הכיבוש האשורי.
ברזל II (תקופת המלוכה): בקירוב 1000–722לפנה"ס, הפילוג בין ממלכת יהודה וממלכת ישראל עד הכיבוש האשורי וגלות אשור.
ברזל IIA–B הממלכות הישראלית והיהודאית.
ברזל IIC שלהי התקופה עד חורבן ירושלים וגלות בבל.(589 לפנ"הס).
המעבר מהתקופה הכנענית לברזל I עריכה
בתחילת תקופת הברזל, בדרום הלבנט, עדיין קיימת נוכחות מצרית חזקה ("התקופה הכנענית המאוחרת"). ניכרת הידרדרות לעומת סוף תקופת ברונזה.
בארץ ישראל והלבנט קברים פזורים בגלי אבנים ומערות וגם בהמשך קבורה בקברי המונים בבתי הקברות מתקופת הברונזה.
קבורת ארונות אנתרופואידיים: (המשך מברונזה מאוחרת) עריכה
בקרבת מרכזי שליטה המצריים (כמו בית שאן, תל אל-פרעה דרום ודיר אל-בלח) נמצאו ארונות חרס אנתרופואידים (בדמות אדם). במקביל לקבורה פיטסים גדולים, שהוכנו במיוחד.[58]
המנחות עריכה
כלי חרס כנעניים מקומיים לצד חפצי יוקרה מצריים, תכשיטים מזהב ופיאנס, פיבולות (סיכות רכיסה אופייניות), צלמיות ונטיפות אנתרופואידיות חרפושיות עם סממני שלטון). וכלים בנוסח פלישתי, לעיתים גם מיובאים מקפריסין. שונות במנחות לפי אזורים ורמת האוכלוסייה. כלים גסים מחומר מקומי באזורי המרעה והחקלאות הפשוטה. אבל גם תכשיטים, סיכות, וחותמות, מצריות וגם של החיקסוס. וחרפושיות המוקדשות בדרך כלל לשליט, מצרי או מקומי. כלי נשק מברזל, ראשי חניתות וחיצים, שהוספו לקבר לוחם. לעיתים נמצאו בקברים גם כלי צור: סכינים מצור (להב כנעני) שיוצרו בשיטה תעשייתית מגרעין צור, כלי חיתוך ולהבי מגל בעיקר באזורים כפריים.[59]
השפעת תרבויות שכנות על המנחות עריכה
תקופת הברזל אינה מוחקת את הברונזה אלא משתלבת: המנהג הכנעני השמרני: המשך הנחת "ציוד הישרדות" לנפטר – מזון (בתוך קערות), שתייה (בתוך פכים) ומאור (נרות). זהו הליבה של מנהגי הקבורה בלבנט מאז הברונזה התיכונה.
השפעה מצרית (ממלכה חדשה ועד המאה ה-7 לפנה"ס):
החרפושית: נשארה המנחה הפופולרית ביותר להגנה מאגית.
אושבתי ופיאנס: במערות קבורה של האליטה (כמו בכתף הינום בירושלים) נמצאו קמיעות פיאנס כחולים של אלים מצריים כמו בס (Bes) ופתח-סקר, המעידים על אמונה בכוחם המאגי של אלים אלו להגן על המת. זו השפעת התרבות המצרית על דרום ישראל וירושלים.
השפעה פגאנית (פיניקית/ארמית): נטיפות, דמויות חרס כסמל לפריון. בעיקר השפעה צידונית על צפון הארץ
נרות: הנרות הראשונים שימשו כבר בתקופת הברונזה הביניימית והיו קעריות קטנות שנצבטו בארבע פינות ושימשו למאור של ארבע פתילות. בהמשך התפתח הנר החד - פתילי. לא ברור אם שימשו לתאורה בזמן הקבורה או ל"שימוש" הנפטר בדרכו לעולם אחר. אבל היוו חלק מקיט הקבורה בתקופה זו.
מנחות מזון מגוונות: מציאת עצמות חזיר בקברים פלשתיים לעומת היעדרן בקברי יהודה/ישראל, המעיד על טאבו דתי שבא לידי ביטוי במנחה.
דפוסי קבורה פלשתיים – ברזל I עריכה
- קובץ:Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – הפלשתים
סוגי קבורה עריכה
תרבות של ערי ממלכה (חמשת הערים לאורך החוף), עם השפעה הדדית של המסורת הכנענית. עם הזמן איכות הכלים המיקנים יורדת ומופיעים כלים כנעניים עם נוסח פלישתי (כמו עיטור הברבור, קווים אופייניים וצבע בעיקר חום-אדום) נשמר. קבורה בתיבה ליחיד או בתיבות צמודות או בורות משפחתיים. מיעוט ריכוז של בתי קברות והיעדר קברים מונומנטליים. מציינים החלשות תרבותית במהלך תקופות הברזל והמלחמות עם השכנים.
מנחות קבורה פלשתיות עריכה
סוגי מנחות כלי חרס מעטים בלבד. לעיתים כלי חרס בסגנון מיקני (Mycenaean IIIC). מעבר מכלים אותנטיים מעוטרים בעיטור אופייני של ברבורים, צבאים או ציפרים בסוף הברונזה המאוחרת, לכלים פשוטים יותר עם השפעה מקומית. חפצים אישיים, כמעט ואין מנחות מזון ברורות. הקבורה בעיקר בסביבות ערי הממלכה לאורך החוף. הפלשתים הביאו עמם מנהגים פגניים מהעולם האגאי (יוון וכרתים וקפריסין), שהתמזגו עם מסורות מקומיות. לעיתים כלים מיקניים מיובאים ומקוריים באיכות מעולה, עם דמויות מהמיתוס היווני.
מנחות קרמיות ייחודיות: בניגוד לכנענים שהשתמשו בכלים פשוטים, הפלשתים הניחו בקבר כלי "ביכרום" (דו-גוני: אדום ושחור) עם דגמי ציפורים ודגים. כלי המפתח הוא קנקן בירה(Strainer jug) - קנקן עם מסננת ששימש להפרדת בירה מהמשקע (שהיה קיים כבר בתקופת הברונזה, ללא העיטורים), עדות לתרבות משתה פלישתית שנמשכה גם לעולם הבא. צלחות " מגאריות" עם עיטורי בעלי חיים וצמחים, שיוצרו בדפוס.
כלי נשק: פלשתים נקברו לעיתים עם פגיונות וחרבות מברזל וראשי חניתות מברונזה, המדגישים את מעמד הלוחם.
קבורת "אמפורות": קבורת תינוקות בתוך כדים ייחודיים (אמפורות) ששימשו לשמירת אפר של שריפת הגופה, מנחה או קישוט הקבר. מנהג שהיה נפוץ בעולם האגאי.
התקופה הישראלית, ברזל II. עריכה
תקופה של ירידה בשליטה המצרית, ומעבר לשלטון מקומי, אשר לעיתים כפוף למצרים ולעיתים חופשי יותר. ביטוי חזק יותר לתרבויות לאומיות שבשטח הלבנט, ובסביבות ארץ ישראל. לכל תרבות מנהגי קבורה אופייניים וגם השפעות הדדיות בין התרבויות וביחס למנהגי השלטון. קטע זה יתרכז בתרבות הממלכה הישראלית (שומרון) והיהודאית (ירושלים), מתקופת הממלכה המאוחדת (שאול, דוד ושלמה) ועד גלות אשור. עם התגבשות הממלכות, מתפתח סגנון קבורה המדגיש את המשכיות המשפחה במערות הקבורה המשפחתיות (Bench Tombs).קברים מימי הממלכה המאוחדת, בעיקר בירושלים(קברי נחל קדרון, קבר יהו אשר על הבית), המאפיינים קבורת מלכים ואנשי שררה, חצובים בסלע ומחולקים לחדרים, לעיתים כניסה מפוארת, מנחות בקברים אלה אם היו, נשדדו.[60]
מנחות קבורה עריכה
מיעוט בולט של מנחות. כלי חרס בסיסיים ולעיתים היעדר מוחלט של מנחות. חפצים אישיים נדירים. אין קיטים מחייבים. עדיין נוהג העברת העצמות למאספה כך שניתן לשמור על אחוזת הקבר לכמה דורות.
רציונל המנחות: המנחה העיקרית היא "סעודת מנחה". רוב הממצא כולל קערות, סירי בישול וכדים לים עם פכית שאיבה., קנקנית ליין ונרות שמן בדרך כלל בכניסה. הכניסה נאטמה באבן גולל. היעדר כל סימן לפולחן המתים ולמנחות תרומה החיים עוברים מדור ודור ואין תכונה לחיי נצח או " לעולם הבא".[61] בממלכת ישראל, השפעה חזקה יותר של תרבות כנענית ומצרית, כולל פסלונים ותליונים (נטיפות).כתובות בשפה העברית הקדומה על כלים ועל קירות המערה. וסימני " אות קדרים" וחותמות המסמנים את יצרן הכלים או בעליו.
קבורה משנית של העצמות עריכה
"נאסף אל אבותיו":[62]כדי לאפשר קבורת משפחה לאורך זמן היו מעבירים את העצמות והמנחות הישנות לבור איסוף (מאספה) הצמוד לחדר הקבורה, התרבות המונותיאיסטית התנגדה לשימוש במנחות, בעיקר של מזון והתאפיינה בנוהגי קבורה משפחתיים.
מנחות ייחודיות ביהודה: נרות שמן בכמויות גדולות, כנראה לתועלת סעודת המנחה והקבורה. שרידי עצמות מהמנחה, בעיקר צאן, ובעיקר היעדרות של חזיר (שהיה אופייני לסעודות מנחה פלישתיות שהיו כבר אז טמאים בתרבות היהודאית הקדומה).
פסלוני עמוד (Pillar Figurines): נמצאו לעיתים בקברים, אולי כקמעות הגנה או פריון כנראה בקברים כנענים ולא עבריים.[63]
פרשנות עריכה
הקבורה היהודאית משקפת אידאולוגיה של פשטות וריסון טקסי. לעומת ממלכת ישראל, שבה השפעה חזקה של תרבויות פגניות. היעדר הדגשה של מעבר ל "עולם הבא" חומרי וזאת בהתאמה למגמות דתיות המתנגדות לפולחן המתים.
ההבדל בין מנחות קבורה בממלכת יהודה וממלכת ישראל עריכה
למרות השורשים המשותפים, קיימים הבדלים משמעותיים המשקפים את האופי הפוליטי והדתי של כל ממלכה:
| מאפיין | ממלכת יהודה (דרום) | ממלכת ישראל (צפון) |
| רמת העושר | מנחות צנועות ושמרניות יותר. דגש על פונקציונליות (נרות, קערות). | מנחות עשירות יותר, כולל יותר חפצי יבוא קפריים ופיניקיים. |
| מנחות יוקרה | פחות שנהב וזהב. שימוש רב בפסלוני עמוד (Pillar Figurines) של נשים. | שימוש רחב בשנהבים מגולפים (בהשפעה פיניקית) וחותמות אבני חן.(שומרון, מגידו) |
| סגנון הקבורה | מערות הדרגשים (Bench Tombs) – דגש על איסוף העצמות (מאספה) כסמל לאחדות המשפחה. | יותר קבורות יחיד בבורות בתוך היישוב או בבתי קברות מוסדרים מחוץ לעיר. |
| קמיעות | פופולריות של חותמות "למלך" וקמיעות מצריים (עין הורוס). | השפעה צורית-פיניקית חזקה במנחות (כמו קערות מתכת מעוטרות). |
תרבות יהודית לאחר גלות אשור עריכה
הגליית תושבי הממלכה השומרונית (ישראל) הייתה חלקית ובשלבים: בחל מ-722 לפנה"ס על-ידי תגלת-פלאסר השלישי ובהמשך שלמנאסר החמישי סרגון, שהשאירו בעיקר את העורף החקלאי וחלק מנושאי המשרה שימשיכו לשרת את תשלום המיסים וגיוס עבדים. השארית יצרו את הבסיס לתרבות השומרונית, שבסיסה תורת משה כאשר הר גריזים ועיבל שימשו כמקומות קדושים. מכיוון שיהודה לא נחרבה, רבים מניצולי הגירוש חברו ליהודה ובעיקר לירושלים, שאף ששילמה מס כבד לאשורים היוותה מרכז לאומי - דתי - כלכלי. ביהודה התחזקה האמונה היהודית בתורת משה, והתרבות כולה הוכוונה באמצעות פולחני הדת, על מנהגיה הכתובים ופולחן הכהנים. בית המקדש (הראשון) שימש מרכז תרבותי - דתי. שלטון אשורי התרכז בשליטה על הכלכלה והביטחון, ממרכזי שליטה כמו ברמת רחל. ברוב הקברים החצובים בסלע לא נמצאו מנחות.[64]
קבורה ומנחות עריכה
המשך קבורה במערות חצובות, עם כניסה וספסלי ישבה. היעדרות מנחות. למעשה, הוספת מנחות בתרבות היהודית נעדרת מכאן ואילך. השוני העיקרי הוא במבנה האדריכלי של הקבורה, סימנים אופייניים של מנורה, עלי זית, קרן שפע ועיטורים על קירות וגלוסקמאות, בעיקר בתרבות הבית השני והשפעה יוונית - רומית.
מנחות קבורה באשור (התקופה הנאו-אשורית, ברזלII) עריכה
באשור, הקבורה והמנחות משקפות חברה צבאית, היררכית ומאוד ריכוזית בשיא הכיבושים והעושר הכלכלי, עד הכיבוש הבבלי.
סגנון הקבורה: האשורים נהגו לקבור את מתיהם מתחת לרצפות הבתים (קבורה תוך-יישובית), גם בארמונות המלוכה (כמו בכלח - נימרוד).
המנחות הבולטות עריכה
"כלי הארמון" (Palace Ware): כלי חרס דקיקים כקליפת ביצה, לעיתים מזוגגים, המדמים כלי זהב וברונזה. הם נועדו להראות שהנפטר שייך למעמד הניהולי או הצבאי הגבוה. מאפיין קבורה של שליטים ומקורבים.[65]
קערות ברונזה מגולפות: מנחות יוקרה המציגות סצנות של משתאות או מלחמה.(תיאור קרבות וניצחונות, בדומה למסורות המצריות, גם על קירות ארמונות וקברים)
חותמות גליל (Cylinder Seals): בניגוד לחרפושיות המצריות, האשורים הניחו חותמות גליל מאבנים חצי-יקרות, ששימשו כחותם אישי וגם לעיטור כלי חרס על-ידי העברת הגליל לרוחב הכלי לפני הצריבה (היו מקובלים כבר בתקופת הברונזה הקדומה).[66]
מנחות נשק: פגיונות וראשי חץ מברזל איכותי, המדגישים את האתוס הלוחם.
ממצא השיא: קברי המלכות בנימרוד – שם נמצאו אלפי חפצי זהב, כתרים, ותכשיטים משובצים באבני חן, המראים עושר שאין לו אח ורע באותה תקופה בלבנט.
מנחות קבורה במצרים (תקופת הביניים השלישית והתקופה המאוחרת) עריכה
בתקופה זו מצרים חווה פיצול פוליטי, אך מנהגי הקבורה והמנחות שומרים על מסורת דתית עמוקה עם שינויים דמוגרפיים (השפעה לובית וכושית).
סגנון הקבורה: מעבר מקבורה בפירמידות או עמקים נסתרים לקבורה בתוך מתחמי מקדשים (כמו בטאניס) או במערות קבורה עמוקות מאוד בסקארה.
המנחות הבולטות עריכה
פסלוני אושבתי (Ushabti): פסלונים שהחליפו את מסורת הקרבת משרתים אנושיים שהיה נהוג בתקופת הברונזה. בתקופה זו הייצור הופך ל"תעשייתי". בקבר אחד יכולים להימצא 365 פסלונים (אחד לכל יום בשנה) ועוד 36 "משגיחים" (Overseers).[51]
קמיעות פיאנס (Faience Amulets): המנחות כוללות עשרות קמיעות המונחים בין תכריכי המומיה – "עין הורוס" להגנה, "לב-חרפושית" (Heart Scarab) למניעת עדות שקר ביום הדין, ועוד.
ספרי מתים (Papyrus): הנחת מגילת פפירוס או צלחות חרס עם לחשים מאגיים ליד הנפטר כדי לעזור לו לעבור את מבחני עולם הבא, ולקלל שודדי קברים.
פרוטומה (Masks): מסכות מוזהבות או מצוירות מקרטונאז' (שכבות בד וגבס) המכסות את פני המומיה.
ממצא השיא: קברי המלכים בטאניס (Tanis) – המקבילה המצרית לעושר האשורי, הכוללת מסכות זהב וסרקופגים מכסף (חומר שהיה יקר מזהב במצרים).[67]
מנחות קבורה מהתקופה הבבלית ועד התקופה החשמונאית עריכה
פרק זה מסכם בקצרה בלבד את ההתפתחות השימוש במנחות קבורה במעבר השלטון אליטת התרבויות המסופוטמיות והמצריות, לתרבות הלניסטית ורומית, כאשר מסורות דתיות בישראל נשארות בחלקן מונותיאיסטיות כפי שתואר בתקופת מלכות יהודה. ההבדלים בארכיטקטורה ובכללי המסחר, הכתב והמסורות המיתולוגיות והאתנולוגיות השתנו במהירות, ומעבר לסקירה זו. להלן עיקרי המסורות של מנחות קבורה.
תקופה הבבלית והפרסית (586–332 לפנה"ס) עריכה
לאחר חורבן בית ראשון חל צמצום במנחות ביהודה (בשל הדלדול הדמוגרפי) לצד עושר רב במישור החוף (השפעה פיניקיתפרסית).
המנחות: מופיעים כלי זכוכית ראשונים (פיניקיים),שחלקם יוצרו מחול איכותי שנמצא באזור עכו.[68] תכשיטי מתכת זהב, כסף וסגסוגת אלקטריום (עגילים דמויי סירה) וקמעות "עין הורוס" בתקופה הפרסית, עם שיבת ציון של היהודים, בולטים קברים עם פריטים אופייניים כמו עגילי כסף וזהב, וסימנים דתיים ואותיות ארמיות במקביל לאביזרים מהתרבות הפרסית, אמפורות קבורה, ומעט כלי חרס.
התקופה ההלניסטית (332–63 לפנה"ס) עריכה
התרבות היוונית - הלניסטית הרוויה במסורות מיתולוגיות, שבהן המוות הוא חלק מרכזי בהווית האלים מחדירה מושגים חדשים על העולם הבא.
המנחות: ממצא אופייני הוא ה"אובולוס של כארון": הנחת מטבע בפי הנפטר או בידו כ"דמי מעבר" לאל כארון בנהר הסטיקס. כמו כן, מופיעים נרות שמן יווניים מעוטרים ופכיות בושם מחרס (Unguentaria). כלי זכוכית רבים, המרכיבים ערכות, הכוללות צינצנות כפולות לבשמים, צינצנות בעלות צוואר ארוך כוסות, וקעריות. כתובות ביוונית על קירות, קבורה גם בגלוסקמאות ואמפורות.
התקופה החשמונאית (167–37 לפנה"ס) עריכה
בתקופה זו מתגבשת זהות יהודית מובחנת שמתבטאת לעיתים דווקא בצניעות המנחות כביטוי לאמונה בתחיית המתים ושוויון בפני האל.
המנחות: המעבר לקבורה בגלוסקמאות אבן (בתקופה החשמונאית המאוחרת וההרודיאנית). המנחות מועטות מאוד וכוללות בעיקר נר שמן פשוט ("נר מקורצף") ופכית שמן קטנה. ומוחלפות בעיטורי הגלוסקמאות וחדרי הקבורה.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Alessandro Naso, Death and burial, DEU, 2017, ISBN 978-1-934078-48-8
- ^ Wolfgang Zwickel, Yavneh II: The 'Temple Hill' Repository Pit, 2015-01-01 doi: 10.5167/UZH-136770
- ^ Jennie Bradbury, Death and Burial within the Ancient Levant (4500-550 BCE): Challenging the Normative, Taylor & Francis, 2025-03-28, ISBN 978-1-040-30628-4. (בEnglish)
- ^ אסא כשר, אתיקה של חפירות קברים, מסמך :אתר חפירות בית-קברות ממילא בירושלים אתר מוזיאון הסבלנות, אלון שביט
- ^ אסא כשר, אתיקה ישראלית, באתר secblock.yit.co.il, 2021
- ^ Layla Renshaw, Natasha Powers, The archaeology of post-medieval death and burial, Post-Medieval Archaeology 50, 2016-01-02, עמ' 159–177 doi: 10.1080/00794236.2016.1169491
- ^ P. N. Tret'iakov, The Ethnogenetic Process and Archeology, Soviet Anthropology and Archeology 1, 1963-04, עמ' 3–13 doi: 10.2753/AAE1061-195901043
- ^ L. S. Klejn, K. C. Chang, On Major Aspects of the Interrelationship of Archeology and Ethnology, Current Anthropology 14, 1973-06, עמ' 311–320 doi: 10.1086/201339
- ^ Michael A. Jochim, Archeology as Long-Term Ethnography, American Anthropologist 93, 1991, עמ' 308–321 doi: 10.1525/aa.1991.93.2.02a00020
- ^ Aline Deicke, Spaces of funeral meaning. Modelling socio-spatial relations in burial contexts, Zenodo (CERN European Organization for Nuclear Research), 2023-08-31 doi: 10.5281/ZENODO.8310171
- ^ Peter J. Ucko, Ethnography and archaeological interpretation of funerary remains, World Archaeology 1, 1969-10, עמ' 262–280 doi: 10.1080/00438243.1969.9979444
- ^ Eva Reimers, Death and identity: Graves and funerals as cultural communication, Mortality 4, 1999-01, עמ' 147–166 doi: 10.1080/713685976
- ^ Nicola Laneri, An archaeology of funerary rituals (2007), PERFORMING DEATH
- ^ K. C. Chang, Major Aspects of the Interrelationship of Archaeology and Ethnology, Current Anthropology 8, 1967-06, עמ' 227–243 doi: 10.1086/200795
- ^ Tanya M. Peres, Trends and Traditions in Southeastern Zooarchaeology, University Press of Florida, 2014-02-25, ISBN 978-0-8130-4873-4. (בEnglish)
- ^ Rémi Berthon, Yılmaz S. Erdal, Marjan Mashkour, Gülriz Kozbe, Buried with turtles: the symbolic role of the Euphrates soft-shelled turtle (Rafetus euphraticus) in Mesopotamia, Antiquity 90, 2016-02, עמ' 111–125 doi: 10.15184/aqy.2015.196
- ^ Kalina Skóra, Opening graves and turtles. The pond turtle (Emys orbicularis L.) from the cemetery of the Wielbark Culture in Czarnówko and the question of post-funeral interferences in the past, Praehistorische Zeitschrift 0, 2023-01-01 doi: 10.1515/PZ-2023-2023
- ^ Dafna Langgut and Yehiel Zelinge, New Insights into Middle Bronze Age Burial Customs in Light of Recent Excavations at the Manahִat Spur (Jerusalem). Kisilevitz et al. 2017, New Studies in the Archaeology of Jerusalem and its Region XI, עמ' 39
- ^ ראה מערת קיפזה 11
- ^ 1 2 Emma Pomeroy, Paul Bennett, Chris O. Hunt, Tim Reynolds, Lucy Farr, Marine Frouin, James Holman, Ross Lane, Charles French, Graeme Barker, New Neanderthal remains associated with the ‘flower burial’ at Shanidar Cave, Antiquity 94, 2020-02, עמ' 11–26 doi: 10.15184/aqy.2019.207
- ^ Jill L Baker, The Funeral Kit, 0, Routledge, 2016-06-03, ISBN 978-1-315-41844-5. (בEnglish)
- ^ Ella Been, Omry Barzilai, Neandertal burial practices in Western Asia: How different are they from those of the early Homo sapiens?, L'Anthropologie, Sépultures paléolithiques et mésolithiques 128, 2024-07-01, עמ' 103281 doi: 10.1016/j.anthro.2024.103281
- ^ Ralph S. Solecki, Shanidar Cave, Scientific American 197, 1957, עמ' 58–65
- ^ Mary C. Stiner, Love and Death in the Stone Age: What Constitutes First Evidence of Mortuary Treatment of the Human Body?, Biological Theory 12, 2017-12-01, עמ' 248–261 doi: 10.1007/s13752-017-0275-5
- ^ Jiří A. Svoboda, The Gravettian on the Middle Danube, PALEO. Revue d'archéologie préhistorique, 2007-12-30, עמ' 203–220 doi: 10.4000/paleo.607
- ^ Laura Longo, When technology joins symbolic behaviour: The Gravettian burials at Grotta Paglicci (Rignano Garganico e Foggia e Southern Italy) doi: 10.1016/J.QUAINT.2014.08.038
- ^ {{{מחבר}}}, Tools for production, goods for reproduction. The function of knapped stone tools at the Neolithic necropolis of Can Gambus-1 (Sabadell, Spain), Comptes Rendus Palevol 11, 2012, עמ' 463–472 doi: 10.1016/j.crpv.2012.05.002
- ^ Leore Grosman, Natalie D. Munro, Anna Belfer-Cohen, A 12,000-year-old Shaman burial from the southern Levant (Israel), Proceedings of the National Academy of Sciences 105, 2008-11-18, עמ' 17665–17669 doi: 10.1073/pnas.0806030105
- ^ Nigel Goring-Morris, Anna Belfer Cohen, ‘Far and wide’: Social networking in the Early Neolithic of the Levant, L'Anthropologie 126, 2022-07, עמ' 103051 doi: 10.1016/j.anthro.2022.103051
- ^ Viviane Slon, Rachel Sarig, Israel Hershkovitz, Hamoudi Khalaily, Ianir Milevski, The Plastered Skulls from the Pre-Pottery Neolithic B Site of Yiftahel (Israel) – A Computed Tomography-Based Analysis, PLOS ONE 9, 19 בפבר׳ 2014, עמ' e89242 doi: 10.1371/journal.pone.0089242
- ^ Elisabeth Holmqvist, Maria Lahtinen, Marja Ahola, Non-invasive chemical characterisation of archaeological ochres from the early 4th millennium BCE forager graves and settlements in Finland, Journal of Archaeological Science: Reports 70, 2026-04-01, עמ' 105584 doi: 10.1016/j.jasrep.2026.105584
- ^ Kenneth P. Oakley, The Date of the ‘Red Lady’ of Paviland, Antiquity 42, 1968-12, עמ' 306–307 doi: 10.1017/S0003598X00118800
- ^ Weinstein-Evron, , M 1993. El-Wad Cave. The New Encyclopedia of Archaeological Excavations in the Holy Land. E. Stern (ed.), Jerusalem:The Israel Exploration Society and Carta:., 1993, עמ' 1498-1490
- ^ Uzi Avner, Sacrifices and Offerings from Cult and Mortuary Sites in the Negev and Sinai, 6TH-3RD Millennia BC, 2017-01-01
- ^ Yosef Garfinkel, The Yarmukian Culture in Israel, Paléorient 19, 1993, עמ' 115–134
- ^ Vered Eshed, Dani Nadel, Changes in burial customs from the Pre-Pottery to the Pottery Neolithic periods in the Levant: The case-study of Tel Roim West, Northern Israel, Paléorient 41, 2015, עמ' 115–131
- ^ Edward B. Banning, Wadi Rabah and Related Assemblages in the Southern Levant: Interpreting the Radiocarbon Evidence, Paléorient 33, 2007, עמ' 77–101
- ^ G. D. Hornblower, Funerary Designs of Predynastic Jars, The Journal of Egyptian Archaeology 16, 1930-05-01, עמ' 10–18 doi: 10.1177/030751333001600104
- ^ Aaron Shugar, (2000) ARCHAEOMETALLURGICAL INVESTIGATION OF THE CHALCOLITHIC SITE OF ABU MATAR, ISRAEL: A REASSESSMENT OF TECHNOLOGY AND ITS IMPLICATIONS FOR THE GHASSULIAN CULTURE - VOLUME 1, 2001-01-01
- ^ Joan Oller Guzmán, David Fernández Abella, Jerzy M. Oleksiak, Sergio García-Dils de la Vega, Roderick C.A. Geerts, Sònia Salvia Vidal, Dying in the Mines: Necropoleis and Funerary Practices During the Late Antique Period in the Smaragdos (Egyptian Eastern Desert), American Journal of Archaeology 129, 2025-07, עמ' 409–438 doi: 10.1086/735610
- ^ David Gilead, Burial Customs and the Dolmen Problem, Palestine Exploration Quarterly 100, 1968-01, עמ' 16–26 doi: 10.1179/peq.1968.100.1.16
- ^ Nigel Goring-Morris, Liora Kolska Horwitz, Funerals and feasts during the Pre-Pottery Neolithic B of the Near East, Antiquity 81, 2007-12, עמ' 902–919 doi: 10.1017/S0003598X00095995
- ^ Yorke M. Rowan, Jonathan Golden, The Chalcolithic Period of the Southern Levant: A Synthetic Review, Journal of World Prehistory 22, 2009-03-01, עמ' 1–92 doi: 10.1007/s10963-009-9016-4
- ^ Rivka Chasan, Danny Rosenberg, Basalt vessels in Chalcolithic burial caves: Variations in prestige burial offerings during the Chalcolithic period of the southern Levant and their social significance, Quaternary International, 'Humans and Quaternary Environments in the Levant' in Honour of Professor Mina Weinstein-Evron 464, 2018-01-10, עמ' 226–240 doi: 10.1016/j.quaint.2017.02.026
- ^ B. A. Mastin, Chalcolithic Ossuaries and “Houses for the Dead”, Palestine Exploration Quarterly 97, 1965-07, עמ' 153–160 doi: 10.1179/peq.1965.97.2.153
- ^ Geraldine Pinch, Elizabeth A. Waraksa, Votive Practices, UCLA Encyclopedia of Egyptology 1, 2009-06-03
- ^ Chris Fowler, Relational Typologies, Assemblage Theory and Early Bronze Age Burials, Cambridge Archaeological Journal 27, 2017-02, עמ' 95–109 doi: 10.1017/S0959774316000615
- ^ Yann Tristant, Abu Rawash. New data from the Recent Excavation of 1st Dynasty Elite Mastabas at the Cemetery M, Midant-Reynes, B., Tristant, Y., Ryan, E. M. (eds), Egypt at its Origins 5, Orientalia Lovaniensia Analecta 260 (Leuven, Peeters, 2017)., 2017-01-01
- ^ Roselyn A. Campbell, The Poetics of Human Sacrifice in Ancient Egypt, Cham: Springer International Publishing, 2024, עמ' 113–136, ISBN 978-3-031-49719-3. (בEnglish)
- ^ 1 2 Ellen F. Morris, (Un)Dying Loyalty: Meditations on Retainer Sacrifice in Ancient Egypt and Elsewhere, 2013 doi: 10.7916/D85H8ZSP
- ^ 1 2 Jan Summers Duffy, I, Ushabti: "I shall do it, here I am". | EBSCOhost, openurl.ebsco.com, 2017-10-01
- ^ 1 2 Rivka Gonen, Burial Patterns and Cultural Diversity in Late Bronze Age Canaan, Eisenbrauns, 1992, ISBN 978-0-931464-68-3. (בEnglish)
- ^ Jill L. Baker, The Funeral Kit: A Newly Defined Canaanite Mortuary Practice Based on the Middle and Late Bronze Age Tomb Complex at Ashkelon, Levant 38, 2006-06, עמ' 1–31 doi: 10.1179/lev.2006.38.1.1
- ^ Yardenna Alexandre, Burial Caves from the Intermediate Bronze, Middle Bronze and Iron Ages at Nazareth, 'Atiqot / עתיקות 93, 2018, עמ' 1–44
- ^ Daphna Ben-Tor, Scarabs, Chronology, and Interconnections: Egypt and Palestine in the Second Intermediate Period, Saint-Paul, 2007, ISBN 978-3-7278-1593-5. (בEnglish)
- ^ תנ"ך: שמות: י'ג: י'ג
- ^ https://commons.wikimedia.org/wiki/File:Late_Bronze_Period_–_Hecht_Museum_012.JPG. ערכת קבורה מברונזה מאוחרת.
- ^ Trude Dothan, Anthropoid Clay Coffins from a Late Bronze Age Cemetery near Deir el-Balaḥ (Preliminary Report), Israel Exploration Journal 22, 1972, עמ' 65–72
- ^ Richard Friedman, Wayne Coppins, Baruch Halpern, Jared Klein, Burial practices, funerary texts, and the treatment of death in Iron Age Israel and Aram, 2015
- ^ James F. Osborne, Secondary Mortuary Practice and the Bench Tomb: Structure and Practice in Iron Age Judah, Journal of Near Eastern Studies 70, 2011-04, עמ' 35–53 doi: 10.1086/658476
- ^ תנ"ך: דברים: כ"ו: י"ד
- ^ בראשית, כ"ה, ח: בראשית מ"ט, ל"ג ועוד.
- ^ Judean Pillar Figurines, 8th century BCE | Center for Online Judaic Studies (ב־English)
- ^ Avraham Faust, The Impact of the Assyrian Conquests on Judahite Society: The Social, Psychological, and Physical Contexts for Religious Development, Religions 16, 2025-01-23, עמ' 120 doi: 10.3390/rel16020120
- ^ Alice M. W. Hunt, Palace Ware Across the Neo-Assyrian Imperial Landscape: Social Value and Semiotic Meaning, BRILL, 2015-07-28, ISBN 978-90-04-30412-3. (בEnglish)
- ^ Leonard Gorelick, A. John Gwinnett, The Ancient near Eastern Cylinder Seal as Social Emblem and Status Symbol, Journal of Near Eastern Studies 49, 1990-01, עמ' 45–56 doi: 10.1086/373418
- ^ Richard H. Wilkinson, Kent Weeks, The Oxford Handbook of the Valley of the Kings, Oxford University Press, 2015-12-18, ISBN 978-0-19-993164-4. (בEnglish)
- ^ Margaret O'Hea, Greeks and Glass: The Role of Hellenistic Greek Settlements in the Eastern Mediterranean in Glass Production and Consumption, Mediterranean Archaeology 19/20, 2006, עמ' 141–150
