פרס ספיר
פעולות נוספות
| תיאור | פרס לספר בתחום הסיפורת |
|---|---|
פרס ספיר הוא פרס שמעניק מפעל הפיס אחת לשנה לספר בתחום הסיפורת. הפרס הוא אחד ממפעלי התרבות של מפעל הפיס. יסד אותו יושב ראש מפעל הפיס אברהם כ"ץ-עוז לזכרו של פנחס ספיר, והוא מוענק למן שנת 2000.
תקנון הפרס ורוחו מבוססים על מתכונת פרס מאן בוקר הבריטי. פרס ספיר הוא הפרס הספרותי בעל הערך הכספי הגבוה ביותר המוענק בישראל. בשנת 2009 היה גובה הפרס לזוכה 150 אלף שקל, ולכל אחד מארבעת המועמדים הנותרים הוענק פרס בסך 25 אלף שקל. בשנת 2025 קיבל הזוכה 180 אלף שקל, כל אחד מחמשת המועמדים ברשימה הקצרה קיבל 60 אלף שקל, וכל אחד מ-12 המועמדים ברשימה הארוכה קיבל 30 אלף שקל. נוסף על כך זכאי הזוכה במקום הראשון לתמיכה בתרגום ספרו לשפה הערבית ולשפה זרה נוספת על פי בחירתו.
נוסף על הפרסים במסלול הראשי מוענקים פרסים במסלול ביכורים עבור ספר ראשון לסופר. במסלול זה בוחרת ועדת השיפוט, מתוך הספרים שהגישו הוצאות הספרים, שלושה ספרים מועמדים לפרס לרשימה הקצרה. נכון לשנת 2025 כל אחד ממחברי הספרים ברשימה הקצרה של מסלול הביכורים קיבל פרס בסך 30 אלף שקל. מתוך השלושה נבחר הספר הזוכה בפרס ספר הביכורים. בשנת 2025 סכום הפרס לזוכה במסלול הביכורים היה 75 אלף שקלים.
מפעל הפיס רוכש 500 עותקים מכל ספר ברשימה הקצרה של המסלול הראשי, וכן מן הספר הזוכה בפרס הביכורים, ומפיץ אותם בספריות ברחבי הארץ.
הליך הענקת הפרס עריכה
מנהל קרן ספיר בוחר את יושב ראש חבר השופטים לאחר התייעצות עם אנשי ספרות. לאחר מכן, בהתייעצות עם יו"ר חבר השופטים, בוחר המנהל את יתר ששת השופטים ומביא את הרשימה לאישור דירקטוריון הקרן.[1] השופטים מתחלפים מדי שנה בחלקם, ושמותיהם נותרים חסויים עד להכרזת הזוכה בפרס, פרט ליושב ראש. עם השנים היו טענות כי לא רק אנשי ספרות בולטים נבחרים לתפקיד. כך לדוגמה היה היו"ר הראשון השופט בדימוס שאול אלוני.
השופטים בוחרים תחילה 12 ספרים ל"רשימה הארוכה" מתוך רשימה של ספרים שפורסמו בשנה האחרונה שמגישות להם הוצאות הספרים הגדולות על פי שיקוליהן.
לאחר מכן מתוך "הרשימה הארוכה" נבחרים חמישה ספרים כמועמדים סופיים לפרס ב"רשימה הקצרה".
חמשת הסופרים שספריהם נבחרו ל"רשימה הקצרה" משתתפים במפגשים ספרותיים עם קוראים ברחבי הארץ בחסות מפעל הפיס.
מתוך החמישה נבחר כעבור מספר שבועות הזוכה. בעבר פורסם שם הזוכה בשבוע הספר העברי. כיום הבחירה נעשית בתחילת השנה האזרחית.
בשנת 2006 החליטה הנהלת הפרס להנהיג חידוש: גם יצירות ישראליות שנכתבו בשפות זרות, תורגמו לעברית וראו אור בחמש השנים האחרונות, יוכלו להשתתף בתחרות. מדובר ביצירות ספרותיות מתורגמות שנכתבו בידי סופרים אזרחי ישראל הכותבים בשפה זרה. החידוש נועד לאפשר ליוצרים ישראלים הכותבים ברוסית, ערבית, אנגלית ושפות נוספות להתמודד בתחרות. יוצרים אלו יוכלו להתמודד במסלול הרגיל של הפרס או במסלול נפרד, שיועד רק ליצירות מתורגמות, ובו נבחרת יצירה אחת בלבד; למחברה מוענק פרס עידוד יצירה בסך 25 אלף שקל. כמו כן למן 2006 לא מוטל מס הכנסה על הפרס.[דרוש מקור: יש ויכוח האם הפרס עולה לכדי הכנסה 2(1) לפקודת מס הכנסה ולמעשה מהווה חלק מהכנסתו של הסופר ויש פסיקה שקודמת שחייבה פרסים דומים.]
פסילה של מועמדים וזוכים עריכה
בשנת 2003 נפסלה מועמדותו של אתגר קרת לאחר שהתברר שתקנון הפרס דרש שבספר המועמד לפרס יהיו לפחות 60,000 מילים. ספרו של קרת, "אניהו", לא עמד בכלל זה. לאחר מכן בוטלה מגבלה זו.
בשנת 2009 בוטלה חלוקת הפרס לאחר שהוכרזו הזוכים, בעקבות תחקיר עיתונאי שהעלה חשש לניגוד עניינים של יושב ראש ועדת הפרס, יוסי שריד.[3] בהסכם פשרה בין הזוכים שזכייתם בוטלה ובין מפעל הפיס נקבע כי מפעל הפיס יעניק לזוכים פיצוי כספי.[4]
שינויים בתקנון הפרס עריכה
בעקבות הביקורת על הפרס וביטולו בשנת 2009, פרסם מפעל הפיס באוגוסט 2010 שינויים שנעשו בתקנון:[5]
- בוטל "הקול הכפול" שהיה ליושב ראש חבר השופטים קודם.
- נקבע כי כל הוצאה לאור תוכל להגיש כמועמדים לפרס רק חמישה ספרים, מתוכם ארבעה מועמדים לפרס ספיר וספר אחד לפרס ספר הביכורים. קודם לכן יכלה כל הוצאה להגיש עשרה ספרים מועמדים.
- מועד הכרזת הפרס והענקתו הועברו לסוף השנה האזרחית; כאמור קודם לכן הוענק הפרס בשבוע הספר העברי.
בשנת 2014 עתר הסופר ועורך הדין עמית ארד לבג"ץ נגד מפעל הפיס וקרן ספיר בדרישה לשינוי סעיף בתקנון הפרס הקובע כי רק מו"ל מוכר כהגדרתו בתקנון זכאי להגיש ספרים שהוציא לאור כמועמדים לפרס. נימוקי העותר היו אפליה ואי־שוויון. במוקד העתירה הייתה דחיית בקשתו להגיש את ספרו "אריות יהודה - סיפורם המופלא של המכבים" משום שלא הוצא לאור על ידי מו"ל מוכר כהגדרתו בתקנון, אף על פי שהספר זכה לעריכתם של אמנון ז'קונט ופרופ' גבריאל מוקד. בג"ץ המליץ למפעל הפיס לשנות את התקנון לשנת 2015 ואילך ואפשר לעו"ד ארד להגיש שוב את ספרו כמועמד לפרס. בעקבות המלצת בג"ץ שונה במאי 2015 תקנון הפרס, ונקבע בו שניתן להגיש לתחרות גם ספר שיצא לאור בהוצאה עצמית, וגם ספר שיצא לאור רק כספר אלקטרוני. שינוי נוסף בתקנון קבע שמחבר הספר המועמד לפרס יהיה אזרח ישראל או תושב קבע בה, שמרכז חייו בישראל (הזוכה בשנה הקודמת, ראובן נמדר, אינו מקיים תנאי זה).[6]
ביקורת על הפרס עריכה
פעמים אחדות הועלו טענות כנגד הרכבה והחלטותיה של ועדת הפרס. פרופ' מנחם פרי, מו"ל "הספריה החדשה" טען בשנת 2004 כי "המאזן המצטבר של הפרס בחמש שנותיו הוא החמצה וביזוי של יותר מדי ספרים בעלי ערך, וקידום סרק של ספרים חסרי ערך באופן שערורייתי. מתברר שעודף כסף לא מביא עמו ערכים ספרותיים."[7] בתגובה ציינה דוברת מפעל הפיס כי מנחם פרי לא חשב שהפרס נחות ובלתי ראוי כאשר דוד גרוסמן זכה בו בשנת 2001.[8] פרי אף הודיע כי לא יגיש לפרס כל סופר המבקש לפרסם את ספרו בהוצאתו, ועל הסופרים להביא זאת בחשבון כשהם חותמים על חוזה איתו (כאמור, רק המו"ל רשאי להגיש ספר כמועמד לפרס). עם זאת בשנת 2015 זכתה אורלי קסטל-בלום בפרס ספיר על ספרה "הרומן המצרי", שיצא בספריה החדשה בעריכת אותו מנחם פרי. קסטל בלום אף הודתה לפרי בנאום הזכייה שלה.[9] מנחם פרי היה גם העורך של ספר אחר שזכה בפרס הראשי בשנת 2020: "חמור" של סמי ברדוגו.[10] סופרים אחדים, ובהם מאיר שלו, עמוס עוז ואהרן אפלפלד, סירבו להגשת מועמדותם לפרס.
גם בשנת 2006 הועלו השגות שונות על הרכב הוועדה, על רשימת המועמדים הסופית ועל הספר שנבחר.[11]
הענקת הפרס לספר "אחוזת דג'אני" בהוצאת ידיעות ספרים בשנת 2009 עוררה ביקורת רבה, בפרט מצד מעריב. לפי בן-דרור ימיני הספר הזוכה הוא אנטי-ציוני ומשתמש במוטיבים אנטישמיים.[12] עוד הוא מחה שבראש הוועדה עמד אדם שהיה פעיל פוליטית בעבר. נדב העצני כתב שוועדת פרס ספיר מוטה לכיוון השמאל ואינה מתעניינת באיכויות ספרותיות.[13] גלי גינת טענה כי הזכיות בפרס היו הטבות למקורבים לוועדת הפרס.[14] דני זאק הביע ספק בהגינות נוהלי השיפוט של ועדת הפרס.[15] אמנון נבות כתב שהרצון לזכות בפרס ספיר מעוות את אופן הכתיבה של ספרים רבים בישראל, ושהפרס מזיק מבחינה אומנותית ותרבותית.[16] בסופו של דבר בוטל הפרס לספר זה בעקבות תחקיר עיתונאי שחשף ניגוד עניינים של ראש הוועדה יוסי שריד.[3]
עמיר עקיבא סגל מתח ביקורת על מימון הפרס מכספי הימורים ועל היותו אמצעי פרסום למפעל הפיס, המעודד להמר, ולמעשה כספי הפרס מגיעים מהמהמרים.[17]
רשימת הזוכים בפרס עריכה
| שנה | סופר/סופרת | שם הספר הוצאת ספרים |
מועמדים סופיים |
|---|---|---|---|
| 2000 | חיים סבתו | "תיאום כוונות" הוצאת ידיעות אחרונות וספרי עליית הגג |
|
| 2001 | דויד גרוסמן | "מישהו לרוץ איתו" הוצאת הקיבוץ המאוחד |
|
| 2002 | גיל הראבן | "שאהבה נפשי" הוצאת כתר |
|
| 2003 | אמיר גוטפרוינד | "אחוזות החוף" הוצאת זמורה ביתן |
|
| 2004 | דן צלקה | "ספר האלף-בית" הוצאת חרגול |
|
| 2005 | אלונה פרנקל | ספר אוטוביוגרפי "ילדה" הוצאת מפה |
|
| 2006 | רון לשם | "אם יש גן עדן" כנרת-זמורה-ביתן |
|
| 2007 | שרה שילה
יצירה מתורגמת: אידה פינק |
"שום גמדים לא יבואו" עם עובד "כל הסיפורים" עם עובד |
|
| 2008 | צבי ינאי
ספר ביכורים: יפה בן כנען |
"שלך, סנדרו" הוצאת כתר "גם כי אלך" הוצאת כתר |
|
| 2009 | הפרס בוטל בשנה זו (ראו לעיל), לאחר שהוכרז הזוכה: אלון חילו
ספר ביכורים: נועה זית |
"אחוזת דג'אני" הוצאת ידיעות ספרים "ארבע אחרי הצהריים" הוצאת מטר |
|
| 2010 | יורם קניוק
ספר ביכורים: ענת עינהר |
"תש"ח" הוצאת ידיעות ספרים "טורפים של קיץ" הוצאת עם עובד |
הרשימה הארוכה (12 מועמדים):
|
| 2011 | חגי ליניק
ספר ביכורים: יאיר אסולין |
"דרוש לחשן" הספריה החדשה "נסיעה" הוצאת חרגול |
הרשימה הארוכה (12 מועמדים):
|
| 2012 | שמעון אדף
ספר ביכורים: איילת גונדר-גושן |
"מוקס נוקס" כנרת זמורה ביתן "לילה אחד, מרקוביץ'" כנרת זמורה ביתן |
הרשימה הארוכה (12 מועמדים):
|
| 2013 | נעה ידלין
ספר ביכורים: מירב נקר-סדי |
"בעלת הבית" כנרת זמורה-ביתן "אוקסנה" אחוזת בית |
הרשימה הארוכה (12 מועמדים):
|
| 2014 | ראובן נמדר
ספר ביכורים: חנה נוימן |
"הבית אשר נחרב" כנרת זמורה ביתן "העונה" הוצאת גוונים |
הרשימה הארוכה (12 מועמדים):
|
| 2015 | אורלי קסטל-בלום
ספר ביכורים: איתמר אורלב |
"הרומן המצרי" הספריה החדשה "בנדיט" הוצאת עם עובד |
הרשימה הארוכה:
|
| 2016 | מיכל בן נפתלי
ספר ביכורים: איתן דרור-פריאר |
"המורה" כתר ספרים[18] "האצבעות על הגבעה" עם עובד |
הרשימה הארוכה (12 מועמדים):
|
| 2017 | אסתר פלד
ספר ביכורים: סמדר שטינברג |
"פתח גדול מלמטה" הוצאת בבל "שבע דרכים לאיבוד" כנרת זמורה-ביתן דביר |
הרשימה הארוכה (12 מועמדים):
|
| 2018 | אתגר קרת
ספר ביכורים: איה קניוק |
"תקלה בקצה הגלקסיה" כנרת זמורה-ביתן דביר "ממלכת האי-רצון" הקיבוץ המאוחד |
הרשימה הארוכה (12 מועמדים):
|
| 2019 | אילנה ברנשטיין
ספר ביכורים: ארנון איתיאל |
"מחר ניסע ללונה פארק" כנרת זמורה-ביתן, דביר "אפרת דמשק אפרת" כנרת זמורה-ביתן, דביר |
הרשימה הקצרה:
|
| 2020 | סמי ברדוגו | "חמור" הספרייה החדשה |
הרשימה הקצרה:
|
| 2021 | הילה בלום
ספר ביכורים: רומית סמסון |
"איך לאהוב את בתך" כנרת זמורה-ביתן דביר "המטבח האחורי" עם עובד |
הרשימה הקצרה:
|
| 2022 | אורית אילן
ספר ביכורים: קרן שווץ |
"אחות לפליאדות" ידיעות ספרים "פילים לבנים" בבל, ידיעות ספרים |
הרשימה הקצרה:
|
| 2023 | עופרה עופר אורן
ספר ביכורים: אילנה רודשבסקי |
"מה קרה להגר באילת?" כנרת זמורה-ביתן דביר "טסקה" שתיים הוצאה לאור |
הרשימה הקצרה:
|
| 2024 | יוסי אבני-לוי
ספר ביכורים: איל חיות-מן |
"שלושה ימים בקיץ" (כנרת זמורה ביתן)
"מסכת תהום" (כנרת זמורה ביתן) |
הרשימה הקצרה[22]:
הרשימה הארוכה (12 מועמדים):[23]
|
| 2025 | אמיר חרש
ספר ביכורים: רוני פרצ'ק |
"שכול וכישלון וזומבים" (עם עובד)
"סיטארה" (גמא) |
הרשימה הקצרה[24]:
הרשימה הארוכה (12 מועמדים [בנוסף לחמישה שברשימה הקצרה]):[25]
|
בתרבות עריכה
מאיה ערד, שספריה נכללו פעמים אחדות ברשימת המועמדים לזכייה בפרס ספיר, עוסקת בספרה "קנאת סופרות" בסופרת שפרסמה שלושה ספרים, שחשה גאווה רבה על שספרה נכלל ברשימה הארוכה של פרס ספיר, וחשה תסכול רב על שהספר לא עבר לשלב הרשימה הקצרה.
מתי שמואלוף, שמתגורר מחוץ לישראל, כתב רומן "הפרס" (הוצאת פרדס, 2021) על פרס ברלין לספרות עברית יפה – פרס דמיוני שבא להגחיך את פרס ספיר בישראל, ועל סערה שמתחוללת בין ישראל ובין גרמניה בגלל הפרס.
קישורים חיצוניים עריכה
- קובץ:Green globe.svg אתר האינטרנט הרשמי של פרס ספיר באתר מפעל הפיס
- מתי שמואלוף כתב באתר איגוד המשוררים רשימה "מדוע פרס ספיר לא מוענק לספר שירה", 2011
- מיה סלע, עכבר העיר אונליין, בוּקר טוב ישראל, באתר הארץ, 16 ביוני 2009
- אסתי סגל ושירי לב-ארי, "גם אני הימרתי על גרץ", באתר גלובס, 17 ביוני 2009
- מיה סלע, עכבר העיר אונליין, לראשונה: פרס ספיר לא יחולק בשבוע הספר, באתר הארץ, 17 בנובמבר 2009
- מיה סלע, לאחר שורת שערוריות, טקס פרסי ספיר של מפעל הפיס יתקיים מחר, באתר הארץ, 22 במרץ 2011
- אתר למנויים בלבד מיה סלע, פרס ספיר: הרשימה שבילבלה את כולם, באתר הארץ, 25 בינואר 2015
- גילי איזיקוביץ, פרס ספיר ייפתח גם לספרים בהוצאה עצמית ודיגיטלית, באתר הארץ, 27 במאי 2015
- יובל פלוטקין, מהזכייה שבוטלה, התיקון של אתגר קרת ועד סערת לאה צמל: הרגעים הזכורים של פרס ספיר, באתר ynet, 27 בפברואר 2021
- אתר למנויים בלבד אסתר חיות מונתה ליו"ר ועדת פרס ספיר, באתר הארץ, 7 במאי 2024
הערות שוליים עריכה
- ^ מיה סלע, עכבר העיר אונליין, בוּקר טוב ישראל, באתר הארץ, 16 ביוני 2009
- ^ הפסלון החדש של פרס ספיר: ערימת ספרים בהדפסת תלת-ממד, באתר Xnet, 4 בפברואר 2014
- ^ 1 2 גלי גינת, פרס ספיר בוטל: הזוכה נדרש להחזיר את הכסף, באתר nrg, 2 ביולי 2009;
ליטל גרוסמן ונטע אחיטוב, עכבר העיר אונליין, פרס ספיר: גילויים חדשים וסיכום ביניים, באתר הארץ, 10 ביולי 2009 - ^ שגיאת לואה: Cannot pass circular reference to PHP., פרשיית פרס ספיר הגיעה לסיומה, באתר ynet, 1 באוקטובר 2009
- ^ "זוכה פרס ספיר - יורם קניוק", גלי צה"ל און-ליין, 24.3.2011
- ^ שגיאת לואה: Cannot pass circular reference to PHP., תקנון חדש לפרס ספיר: גם להוצאה עצמית, באתר ynet, 27 במאי 2015
- ^ שירי לב-ארי, מנחם פרי: "פרס ספיר לא רלוונטי", באתר הארץ, 13 במאי 2004
- ^ מנחם פרי נגד פרס ספיר, באתר ynet, 12 במאי 2004
- ^ אורלי קסטל-בלום זכתה בפרס ספיר על ספרה "הרומאן המצרי", באתר מעריב אונליין, 2 במרץ 2016
- ^ יובל פלוטקין, הזוכה בפרס ספיר לשנת 2020: סמי ברדוגו, באתר ynet, 28 בפברואר 2021
- ^ שירי לב-ארי, רם אורן מבקש להקפיא את חלוקת פרס ספיר: "תרה" הוגש אך לא נכלל במתמודדים, באתר הארץ, 14 ביוני 2006
- ^ בן-דרור ימיני, חרפת אנשי הרוח הישראלים, באתר nrg, 26 בספטמבר 2009
- ^ נדב העצני, פרשת פרס ספיר – סיפור על פיאסקו, באתר nrg
- ^ גלי גינת, מה הסיפור מאחורי פרס ספיר 2009, nrg מעריב, 21 ביוני 2009
- ^ דני דאק, פרס ספיר: האם המשחק מכור מראש?, nrg מעריב
- ^ אמנון נבות, "פרס ספיר הוא פרודיה על ספרות", באתר nrg מעריב, 19.6.2009
- ^ עמיר עקיבא סגל, פרס ספיר: הדרך להשתיק ביקורת ציבורית על מפעל ההימורים הממשלתי, באתר "שיחה מקומית", 16 בנובמבר 2014
- ^ אתר למנויים בלבד גילי איזיקוביץ, פרס ספיר: הסופרת מיכל בן-נפתלי היא הזוכה לשנת 2016, באתר הארץ, 22 בינואר 2017
- ^ המועמדים הסופיים לשנת 2016 באתר מפעל הפיס.
- ^ יובל פלוטקין, המועמדים לפרס ספיר לשנת 2018, באתר ynet, 26 בנובמבר 2018
- ^ יובל פלוטקין, סמי ברדוגו הוא זוכה פרס ספיר לספרות 2020 – "חמור", באתר כלכליסט, 28 בפברואר 2021
- ^ נחשפה הרשימה הקצרה לפרס ספיר לשנת 2024, באתר ynet, 22 בדצמבר 2024
- ^ אשכול נבו, לאה איני ויניב איצקוביץ': הרשימה הארוכה של פרס ספיר 2024, באתר ynet, 24 בנובמבר 2024
- ^ אופיר טושה גפלה, אילנה ברנשטיין ועוד: נחשפו המועמדים הסופיים לפרס ספיר 2025, באתר ynet, 17 בדצמבר 2025
- ^ פרס ספיר 2025: אלה 12 הספרים שמתמודדים על הפרס היוקרתי, באתר מעריב אונליין, 26 בנובמבר 2025
