Jump to content
החלפת מצב תפריט
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

שכול וכשלון וזומבים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קובץ:שכול וכשלון וזומבים.jpg
עטיפת הספר. איור ועיצוב: אמרי זרטל (שימוש הוגן)

שכול וכישלון וזומבים הוא ספר מאת אמיר חרש שיצא בשנת 2025 בהוצאת עם עובד ובעריכת יהונתן דיין. הספר זכה בפרס ספיר לשנת 2025.

העלילה מספרת את סיפור רצח יוסף חיים ברנר וחבריו - אולם במציאות אלטרנטיבית בה מאורעות תרפ"א היו למעשה אפוקליפסת זומבים שהתרחשה, לכאורה, בארץ ישראל המנדטורית. הסיפור מסופר מנקודת מבטו של הסופר יוסף חיים ברנר, מחבר הספר שכול וכישלון. בפתיח הספר, נכתב בשם 'המביא לבית הדפוס' כי מדובר בקובץ מחברות של ברנר (או לפחות 'ברנר כלשהו') אשר התגלגל לידיו, זאת בדומה למהלך הספרותי שנקט ברנר עצמו בספרו מכאן ומכאן.[1] ברנר מצוין כ'כותב משותף' לצד חרש על כריכת הספר.

זהו הרומן העברי הראשון מתחום המאש־אפ הספרותי, שסופרים עכשוויים מתבססים בו על יצירות מהקָאנון הספרותי הקלאסי וכותבים מתוך דיאלוג איתן יצירות חדשות בסוגות אחרות לגמרי.[2][3] זאת, בדומה לספר גאווה ודעה קדומה וזומבים, מאת סת' גראהם-סמית.

כתיבת הספר עריכה

חרש החל לעבוד על הספר בגיל 40, שהיה הגיל בו נרצח ברנר, בשנת המאה למותו. לדבריו, שאב השראה מהתבטאויות של ברנר דוגמת "אני כותב, ויודע אני שאני כותב, אבל האם אני חי?" והעיסוק הנרחב של ברנר בנושאים הנוגעים למהות החיים, נוכחות המוות בחיים, תחיית העם היהודי וכו'. לחרש היה חשוב שהסגנון בספר יהיה קרוב לסגנונו של ברנר, ועורך הספר ד"ר יונתן דיין הוא חוקר של כתבי ברנר.[4]

ביקורות עריכה

מבקר הספרות אריק גלסנר התייחס לספר בידיעות אחרונות וב-ynet והביע תמיהה על החיבור בין הסוגות.[1] חרש הגיב לביקורתו של גלסנר, והסביר את הקשר בין הזומבי לבין מוטיב המת החי, הקיים כמוטיב בספרות העברית עד אצל אלתרמן וביאליק. את מאמר התגובה שלו סיכם במילים "גבולות הריאליזם צרים מדי עבור השיחה על חיינו, כדי לדבר על תהום־חיינו אנחנו זקוקים לשדים ולרוחות רפאים, וכן, אנחנו זקוקים גם לזומבים.".[5] הספר זכה לביקורות גם בישראל היום (דפנה לוי),[6] בהארץ (יוני ליבנה)[7]

בפברואר 2026 זכה הספר בפרס ספיר לשנת 2025.[8] בנימוקי הזכייה בפרס ספיר כתבו השופטים: "אמיר חרש הוא קורא מזהיר של הספרות העברית, יודע נפש התרבות הישראלית, ומשיב נפשה".[8]

הערות שוליים עריכה