ספורט בכורדיסטן
פעולות נוספות
הספורט בכורדיסטן (בכורדית: وەرزشی کوردستان) מתייחס לתחומי הפעילות והתרבות הספורטיביות באזורים השונים, שבהם מתגוררים הכורדים. הספורט באזורים אלו מושפע מהתרבות הכורדית הייחודית, מההיסטוריה ומהתנאים הגאופוליטיים. מבין ענפי הספורט, משחק הכדורגל הוא הנפוץ והפופולרי ביותר בקרב האוכלוסייה הכורדית. ענפי ספורט נוספים הנהנים מתפוצה רחבה הם היאבקות מסורתית (מכונה גם היאבקות עם צ׳וקה), צ׳יריט שהוא ספורט מסורתי הכולל הטלת כידון תוך כדי רכיבה על סוס,[1] ג׳ורבין, ענף ספורט עתיק ובאזורים הכפריים נפוצים מאוד מרוצי גמלים ומרוצי סוסים.[2] בשנת 2025, נוסף הפאדל.[3]
רקע עריכה
כורדיסטן היא חבל ארץ גאוגרפי הכולל חלקים בצפון עיראק, הרי הזגרוס במערב איראן, הרי הטאורוס בדרום-מזרח אנטוליה שבטורקיה, צפון-מזרח סוריה, מערב ארמניה, ואזורים סמוכים נוספים. רוב האוכלוסייה הכורדית מתגוררת ברציפות גאוגרפית באיראן, עיראק וטורקיה, וכן באזור סוריה ובאזור ח'וזסתאן הנמצא בצפון-מזרח איראן.[4] ניתן לראות שהכורדים מתגוררים בעיקר באזורי ההרים, והם המיעוט האתני הלאומי הגדול ביותר במזרח התיכון הערבי.[5] עד סוף שנות ה-60 של המאה ה-20, הייתה האוכלוסייה הכורדית ברובה כפרית, אך מאז חלה מגמת עיור מואצת והיא מהווה יותר מ-75% אוכלוסייה עירונית.[6]
בעיראק מתגוררים בצפון ההררי כ-5 מיליון תושבים רובם כורדים מוסלמים סונים לצד מיעוטים טורקמנים. הם יושבים במספר מחוזות: ארביל – בירת ממשלת כורדיסטן האזורית, דוהוכ, סולימניה וקירכוכ.[7] בתקופת שלטונו של סדאם חוסיין נהרסו כ־90% מהכפרים הכורדיים בעיראק, מה שהוביל לתהליך עיור מואץ והעתקת האוכלוסייה הכפרית לערים. בנוסף, מתגוררים בכורדיסטן העיראקית גם מיעוטים אתניים ודתיים אחרים ביניהם נוצרים, טורקמנים, פליטים ועקורים.[6] השפות הרשמיות הן כורדית וערבית.[7]
כורדיסטן הטורקית, מתייחסת לחלקים של טורקיה בדרום-מזרח ובמזרח אנטוליה. מבחינה היסטורית, מרוכזת האוכלוסייה הכורדית באזורים אלו. היא מהווה את הקבוצה האתנית הגדולה ביותר בטורקיה ואחד המיעוטים המופלים ביותר במדינה הטורקית. מצבה הידרדר עוד יותר לאחר פרוץ המלחמה שאירעה בשנת 1984 בין הממשלה הטורקית למפלגת הפועלים של כורדיסטן – ה-PKK, שהיא קבוצה חמושה שנלחמה למען הגדרה עצמית (המפלגה התפרקה בפברואר 2025, לאחר 41 שנות לחימה בטורקיה[8]). רוב האוכלוסייה היא מוסלמית סונית, אך יש בה גם עלווים. הכורדים דוברים את השפה הכורדית אשר מחולקת לקורמנג׳ית, זאזא וניבים אחרים.[9]
הרס של 3,428 כפרים כורדים בטורקיה בשנות ה-90 של המאה ה-20, גרם ליציאתם של כורדים רבים אל העיר. בשנת 2016, נמנו בטורקיה כ-12.2 מיליון כורדים, כאשר איסטנבול נחשבה לעיר בעלת מספר התושבים הכורדי הגדול בעולם. ערים נוספות שבהן מתגוררת אוכלוסייה כורדית גדולה נמצאות בצפון: דיארבקיר (1.5 מיליון תושבים), אנטפ ואורפה.[6]
בסוריה מתגוררים בין 2.5 ל-3.5 מיליון כורדים, רובם מוסלמים סונים, הדוברים כורדית בניב קורמנג׳י, אם כי מרביתם שולטים גם בשפה הערבית. שליש מהאוכלוסייה הכורדית בסוריה מתגורר למרגלות הרי הטאורוס מצפון לחלב, שליש נוסף מתגורר לאורך הגבול הטורקי באזור ג׳זירה. כ-10 אחוזים מתגוררים בסביבת ג׳ראבולוס (Jarabulus) צפונית-מזרחית לחלב, וכ-10–15 אחוזים מתגוררים ברובע הכורדים ״היי אל-אכרד״ (Hayy al-Akrad) שבדמשק.[10] מלחמת האזרחים בסוריה, שיבשה לחלוטין את האיזון הדמוגרפי במחוזות הכורדים המרכזיים: ג׳זירה, קובאנה, עפרין וקמישלי.[6]
הכורדים באיראן מהווים כ-10–12.5 אחוז מאוכלוסיית איראן. מוצאם מקבוצות אתניות שונות בעלות רקע לשוני ותרבותי מגוון. הם מתרכזים בעיקר לאורך הגבולות המערביים של המדינה עם עיראק וטורקיה. במחוזות כורדסטאן, כרמנשאהאן, אילאם (Ilam), מערב אזרבייג'ן במחוז ח׳ורסטאן וטהרן,[6][11] וכן בחבל מהאבאד שהוא אזור כורדי מובהק.[12] בקרב הכורדים באיראן, קיימים מספר ניבים מרכזיים של השפה הכורדית שהבולטים בהם: קרמנג׳י, סוראני וקלהורי.[13]
ענפי הספורט עריכה
כדורגל עריכה
ענף הכדורגל נחשב לענף הספורט הפופולרי ביותר בכורדיסטן, ומשמש כאמצעי לביטוי הזהות הכורדית. במובנים רבים מסמלים מועדוני הכדורגל הכורדים את חוסן ואחדות העם הכורדי הממשיך לטעון לזהותו על מגרש הכדורגל ומחוצה לו. נבחרת הכדורגל של כורדיסטן מפעילה ליגת על כורדית משלה, ומתחרה בטורנירים של קבוצות שאינן מוכרות על ידי פיפ״א.[14]
הכדורגל בכורדיסטן העיראקית עריכה
בכורדיסטן העיראקית פועלות ליגות כדורגל מקומיות ובהן קבוצות בולטות כגון דוהוכ[15] זאכו[16] וארביל[17] המשתתפות גם באליפות עיראק. לצד זאת, פועלת בעיראק נבחרת כורדית לא רשמית, המשתתפת בטורנירים בינלאומיים שאינם מוכרים על ידי פיפ״א. בשנת 2016, השתתפה נבחרת הכדורגל שבארביל בגביע העולם בכדורגל של התאחדויות הכדורגל העצמאיות (ConIFA World Football Cup), שהוא טורניר הכדורגל לנבחרות המייצגות עמים חסרי מדינה, טריטוריות שקיימת עליהן מחלוקת, מדינות לא מוכרות ואזורים בעלי זהות תרבותית ייחודית. נבחרת הכדורגל התמודדה מול נבחרת חבל סקלי (Székely Land), המייצגת את המיעוט ההונגרי המתגורר במובלעת בתוך רומניה ודורגה במקום החמישי מתוך 23 משתתפות. בשנה זו (ֿ2016) השתתפו בטורניר 12 קבוצות בלבד, הואיל חלק מהקבוצות האחרות החברות בקוניפ״א לא הגיעו לטורניר בשל בעיות כלכליות או לוגיסטיות.[18]
מועדון הספורט של ארביל שזכה בעבר באליפות עיראק, נהנה מתמיכה קבועה של קהל אוהדים נלהב. בנוסף, אליו התפתחו מאוד גם מועדוני כדורגל אחרים, כמו מועדון הספורט דוהוכ שסיים את עונת משחקי הכדורגל במקום שמיני, מועדון הספורט ניורוז המייצג את העיר סולימניה וידוע בקהל האוהדים שלו שסיים במקום ה-12 בליגת הכדורגל.[19]
ענף הכדורגל עבר מהפך משמעותי והוא ממשיך לפרוח בכורדיסטן, האצטדיונים מלאים באוהדים שמעורבותם גוברת. תרבות זו התרחבה לערים נוספות בעיראק וכוללת גם הגעה של משפחות למשחקים, מה שתורם לאווירת חג ומגביר את המשיכה הציבורית. קבוצות כדורגל כורדיות מקומיות זוכות להכרה לאומית ובינלאומית, והכדורגל שזכה בעבר לבילוי צנוע, משמש כוח תרבותי וכלכלי משמעותי. מגמה זו יצרה הזדמנויות מסחריות, והובילה לצמיחתם של מועדוני כדורגל מקומיים המבקשים להפוך לעצמאיים כלכלית ולתרום לפיתוח האזור. ליגת העל של כורדיסטן כוללת 15 קבוצות כדורגל, והספורט הפך לחלק בלתי נפרד מהתרבות, הכלכלה והזהות הכורדית.[19]
היסטוריה עריכה
הכדורגל בעיראק הגיע כנראה בתחילת המאה ה-20 בתקופת המנדט הבריטי, שהחל בשנת 1920. חיילים בריטיים שיחקו במשחק כאשר האוכלוסייה המקומית צפתה בהם. משחק הכדורגל הראשון המתועד בעיראק התקיים בשנת 1921, וסימן את תחילתו של הכדורגל המאורגן במדינה. הכדורגל צבר פופולריות במהירות במיוחד בקרב הצעירים, שראו בו סוג של בילוי. בשנת 2007, ניצחה נבחרת עיראק בכדורגל את נבחרת ערב הסעודית בגביע אסיה של קונפדרציית הכדורגל של אסיה (AFC) וזה הביא לא רק שמחה אלא גם חוסן ואחדות בעם העיראקי. כך איחד המשחק אנשים מרקעים אתניים ודתיים שונים והדגים את כוחו של הכדורגל לאחד חברה מפולגת. למרות חוסר היציבות בעיראק, שחיתות ותשתיות לא מספקות נמשכה התשוקה לספורט ופותחו תוכניות עממיות לפיתוח כישרונות צעירים. כמו כן, הוקמו מועדוני כדורגל באזור כורדיסטן העיראקית שתרמו לאפשרות של תחרות מוגברת וחשיפה למשחק.[20] בשנת 2006, נוסדה התאחדות הכדורגל הכורדית בעיראק. המשרד הראשי שלה ממוקם בארביל. בשנת 2012, זכתה נבחרת כורדיסטן בגביע העולם VIVA בכורדיסטן, לאחר שניצחה את צפון קפריסין. בתחרות גביע העולם בשנת 2014, סיימה הנבחרת הכורדית במקום החמישי.[21]
הכדורגל בטורקיה עריכה
הסכסוך בן עשרות השנים בין הטורקים לכורדים מתבטא בספורט. במשחקי הכדורגל מגדפים פעמים רבות אוהדי מועדון הכדורגל הטורקי את יריביהם, שחקני הכדורגל הכורדים.[22]
מועדון קבוצת הכדורגל אמדספור מהעיר דיארבקיר הידועה גם כ״בירת הכורדים״ של טורקיה, מתמודד פעמים רבות עם סנקציות חוזרות ונשנות כלפיו מצד התאחדות הכדורגל הטורקית. הקבוצה פופולרית מאוד בקרב הכורדים בטורקיה, אך שנואה מאוד בקרב שאר האוכלוסייה שאינה כורדית. כאשר מתקיים משחק כדורגל בין מועדון הכדורגל אמדספור לבין קבוצת כדורגל טורקית באיסטנבול, הוא מתקיים תחת אבטחה של מספר שוטרים רב. זו הזדמנות לאוהדי הקבוצה הכורדית להגיע לאיסטנבול ולצפות בקבוצתם, נסיעה שנאסרת עליהם לעיתים קרובות על ידי הרשויות מטעמי ביטחון.[22] במשחק, לובשים השחקנים הכורדים חולצות לבנות עם פסים אדומים וירוקים שהם צבעי הדגל של כורדיסטן.[22]
הכדורגל באיראן עריכה
בשנת 2015, זכתה נבחרת הנשים של כורדיסטן באליפות איראן בכדורגל לנשים. מאמנת הנבחרת, מוטראם היידרי (Mohtaram Heidari), התבטאה בראיונות נגד אפליית נשים בספורט בכורדיסטן, וציינה כי השליטה ברוב תחומי הספורט לרבות ספורט נשים, נתונה בידי הגברים. ספורט הנשים לדבריה נדחק לשוליים בשל השקפות אידאולוגיות הטוענות, שמקומן של הנשים הוא רק במרחב הביתי וכך מוגבלת השתלבותן בפעילות ספורטיבית. היא הוסיפה ואמרה כי, המסורת היא הכובלת את הנשים הואיל והסמכות העליונה היא בידי גברים, וכתוצאה מכך תקציבים המוקצים לספורטאיות אינם מגיעים. בנוסף, לא רק שהן לא מקבלות תקציבים, אלא גם מותקפות ומושפלות.[23]
עוד ציינה היידרי, כי בקבוצת הכדורגל של מחוז כורדיסטן קיימת קבוצת שחקניות מתנדבות בגילאי 16–23, אשר אינן מקבלות מהרשויות מזון או ביגוד מתאים, לעומת קבוצות כדורגל אחרות שאינן ממוצא כורדי. מחוז כורדיסטן היה בליגת העל של איראן מאז שנת 2004, אך עקב מחסור בספונסרים ושחקניות מקצועיות, פורקה הקבוצה בשנת 2010. באותה שנה ייסדו שני המאמנים רחמטי (Rahmati) והיידרי, קבוצת כדורגל, שהתבססה על על תרומות של חברים וקרובי משפחה לצורך הקמת קרן זעומה לפעילות הקבוצה.[23]
הכדורגל בסוריה עריכה
למשחק הכדורגל יש קשר רב לסכסוכים המלווים במטען רגשי ובהם סוגיות של דת, פוליטיקה, זהות וכו׳. בסוריה, נקט השלטון הסורי, במדיניות מפלה ומדכאת כלפי הכורדים, וגרם לחיכוכים בינם לבין האוכלוסייה הערבית. העוינות בין המיעוט הכורדי לערבים בסוריה גרמה לכעס אצל הכורדים, והניצוץ לחיכוך זה היה משחק הכדורגל בעיר קמישלי, שבה מתגוררת אוכלוסייה כורדית, הגדולה ביותר בסוריה. העיר קמישלי הפכה למרכז המאבק וההתנגדות של הכורדים כלפי הערבים.[24]
בשנת 2004, פרצו מהומות בעיר קמישלי, במהלך משחק כדורגל בין קבוצת אל-ג׳יהאד (Al-Jihad), מועדון כורדי מקומי, לבין קבוצת הכדורגל אל-פטווה (Al-Fotuwa) ממועדון כדורגל ערבי מהעיר דיר א-זור. במהלך המשחק, הניפו אוהדי קבוצת הכדורגל הכורדית את הדגל הכורדי ואוהדי קבוצת הכדורגל אל-פוטווה השמיעו קריאות פוגעניות כלפי מנהיגים כורדים ובהם מסעוד ברזאני. בנוסף, הציגה הקבוצה הערבית תמונות של סדאם חוסיין ברחבי קמישלי. סדאם חוסיין נחשב לדמות שנואה בקרב הכורדים, הואיל וטבח בהם בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20. האירוע הסלים לכדי עימותים קשים ואלימים בעיר, והדגים את הפוטנציאל של משחק הכדורגל לשמש זירה לעימותים פוליטיים וחברתיים.[24]
בחודש מאי 2025, הוקם פרויקט ״ליגת התקווה״ (״Hope League״), שהוא יוזמה בינלאומית משותפת עם ״קרן ברצלונה״ של מועדון הכדורגל ברצולנה. הפרויקט הוקם במטרה לנצל את משחק הכדורגל, לבנייה מחדש ולשיקום המרקם החברתי וכן לגרום לדו-קיום בצפון-מזרח סוריה ובכורדיסטן העיראקית. במסגרת התוכנית, יוקמו בתי ספר קהילתיים לכדורגל, שיקדמו דיאלוג של שלום ודו-קיום בין קבוצות אתניות שונות. היוזמה להקמת הפרויקט שואפת לנטרל נרטיבים של שנאה ואלימות לפני שהם משתרשים, תוך דגש על העצמת ילדים ובני נוער, במיוחד בנות בקהילות של מיעוטים אתניים, עקורים, פליטים ותושבים כפריים. יוקמו בתי ספר ב-6 מקומות: קובאנה, חסכה, א-ראקה וטיברספיה בצפון מזרח-סוריה; ארביל וסולימניה בכורדיסטן העיראקית. קבוצות המשתתפים יקיימו מפגשים קבועים החל מיוני 2025 עד אוקטובר 2026, כאשר היעד הוא שילובם של למעלה מ-600 ילדים ובני נוער בגילאים 8–14, בהתאם לקריטריונים שיבטיחו שוויון מגדרי, גיוון אתני והכללת פליטים ואוכלוסיות כפריות, שיתאספו מדי שבוע למשחק כדורגל.[25]
ג'ורבין עריכה
משחק הג'ורבין (בכורדית: جۆربین), נשמר בקרב הכורדים כספורט מסורתי ועתיק, אשר קשור עמוקות במורשת התרבותית והזהות הלאומית הכורדית, בשל היותם מיעוט במדינות שבהם הם מתגוררים ודחיקתם בתוך מדינות אלה.[26] בעידן המודרני עדיין משחקים במשחק והוא ממשיך להיות פופולרי בקרב הקהילות הכורדיות. הכבוד שמייחסים הכורדים למסורתם ומורשתם זוכה להערכה גם בקרב מדינות נוספות במזרח התיכון.[27]
היסטוריה עריכה
מקור המשחק אינו ידוע. זקני העדה בקהילות הכורדיות נוטים לשייך את ראשיתו לימי קדם, ממסופוטמיה הקדומה. אולם, אין תיעוד כתוב היכול להעיד על מקורו. המשחק נחשב ל״משחק מורשת״, שמטרתו חיזוק הקשרים החברתיים והיכרות הדדית בין המשתתפים ולא רק בידור. לפי המסורת שבעל פה, פותח המשחק בלילות החורף הארוכים בכפרים הכורדיים, כאשר לא נותרו אמצעים אחרים להעביר את הזמן. כך נוצר משחק מעניין ותחרותי, שבסיסו החלפת רעיונות והכרת האחד את השני.[27]
אופן המשחק עריכה
המשחק מתבצע באמצעות גרביים מיוחדות שנסרגות על ידי נשים ואינן מיועדות ללבישה. הוא מתקיים בין שתי קבוצות, שכל אחת מהן כוללת 5–7 שחקנים ולעיתים אף יותר (המספר הנפוץ בדרך כלל הוא 5 שחקנים), נדרשים 5–10 זוגות גרביים המונחים בשתי שורות על הקרקע ואין מגבלות גיל או מגדר להשתתפות.
בתחילת המשחק מטיל השופט מטבע, והקבוצה שזוכה במטבע מקבלת את ״עץ התפוח״ שהוא מקל עץ קטן, המוחבא במהלך המשחק באחת הגרביים. שחקן מנוסה מהקבוצה מסדר את הגרביים לפניו ומחביא את ״עץ התפוח״ ביד אחת באחת הגרבים (אסור להשתמש בשתי הידיים). פעולת ההסתרה דורשת תחכום, שכן יריב מתוחכם עשוי לזהות רמזים שיעידו על מיקום החפץ. לאחר מכן, מנסה הקבוצה היריבה לגלות את ״עץ התפוח״. אם אחד מחבריה מצליח לזהות את הגרב הנכונה בניסיון הראשון, לאחר שהכריז ״גול״ ו״תקף״ את הגרב, מקבלת הקבוצה 10 נקודות. אולם, במהלך המשחק מופיעים מצבים שבהם נדרשים ניסיונות נוספים לגילוי החפץ, והמשחק נמשך על פי כללים נוספים המוכתבים על פי המסורת המקומית.[27]
רכיבה על סוסים עריכה
הרכיבה על סוסים היא מסורת רבת שנים בכורדיסטן, הנפוצה בעיקר בכפרים, באירועי תרבות ופסטיבלים. ביות בעלי חיים על ידי האדם באזור הרי הזגרוס, בהם מתגוררים הכורדים, החל לפני אלפי שנים. הקאסיטים (Kassites), ששלטו בבבל לאחר נפילת האימפריה הבבלית הראשונה (בערך 1531 לפנה"ס עד בערך 1155 לפנה"ס), היו בין הראשונים שגידלו סוסים באזור.[28]
גזע הסוסים הכורדי ידוע ביופיו ובעצמתו, ומקורו באזורים הכורדיים של איראן, שם הטופוגרפיה ההררית והאקלים הקר עיצבו את אוכלוסיית הסוסים הייחודית, העמידה לתנאי סביבה קשים. הסוסים היו חלק בלתי נפרד מחיי היומיום של קהילת הנוודים בכורדיסטן. במהלך ההיסטוריה, היו הסוסים חלק בלתי נפרד מהמהפכות הכורדיות. כאשר שימשו כאמצעי תחבורה עיקרי להובלת נשק, מזון ולוחמים בשעה שהאפשרות היחידה ללחימה הייתה לוחמת גרילה בסביבה הקשה של ההרים מקום מושבם של הכורדים. מאוחר יותר, בשתי המהפכות החשובות של הכורדים בעיראק – מהפכות איילול וגולאן, מילאו הסוסים תפקיד מרכזי במאבק, כשהם נושאים לוחמים, נשק, מזון וציוד עבור כוחות הפשמרגה ("peshmerga forces").[28]
אחת הדמויות הבולטות בהיסטוריה הכורדית המודרנית, מוסטפא בראזאני (Mustafa Barzani), היה ידוע כחובב סוסים והיה בעלים של חוות הרבעה לסוסים. המסורת שהנחיל ממשיכה עד היום באזור בארזאן (Barzan area) שבכורדיסטן.[28]
תחרויות עריכה
אליפויות רכיבה ואירועים לבחירת הסוסים האלגנטיים ביותר הם פרקטיקות נפוצות בכורדיסטן, וכמה מועדוני רכיבה מזמינים אליהם את המתעניינים ברכיבה הן כספורט מקצועי והן כבידור. ארביל היא ביתו של אחד ממועדוני הרכיבה המקצועיים ביותר לא רק בחבל כורדיסטן אלא גם בכל עיראק. קרואן בראזאני, מנהל מועדון הרכיבה הבינלאומי של ארביל, הסביר כי הצעדים הראשונים להכנסת הרכיבה כספורט מקצועי ננקטו בשנת 2008, כאשר ייסדו מועדון קטן באזורים ההרריים של בארזאן, מצפון-מזרח לארביל. עם זאת, המאמצים זכו לתשומת לב מצד הציבור, עד שבשנת 2013 הוחלט להקים בארביל מועדון רכיבה בינלאומי. מועדון הרכיבה הבינלאומי בארביל מושך אליו רוכבי סוסים מכל רחבי אזור כורדיסטן, עיראק והעולם, לאליפויות במרוצי מכשולים ובמרוצי שטח. עם זאת, לדברי קרואן ברזאני, נותרו עדיין אתגרים בהכנסת גזע הסוסים הכורדי לאליפויות בינלאומיות מחוץ לעיראק, מכיוון שחל איסור על העברת סוסים מעיראק למדינות אחרות. ״מחלות בעלי חיים, וסביבות טבעיות אלימות בעיראק, הן הסיבות העיקריות לכך שמדינות אחרות אינן מאפשרות להעביר ולהכניס סוסים מעיראק ומאזור כורדיסטן לאירועים".[28]
עם פריחת ספורט הרכיבה על סוסים כספורט מקצועי וכתחביב אישי, גם מחירי הסוסים עולים. סאטר אחמד, מגדל סוסים כורדי מארביל, אומר שמחיר של סוס יכול להגיע עד 8,500 דולר, והסוסים הערביים הם הסוסים הפופולריים והיקרים ביותר בשוק שבאזור כורדיסטן, אחריהם מספר גזעים שונים של סוסים צרפתיים. גזע הסוסים הכורדי, אינו מתחרה במחיר מכיוון שהוא משמש גם לתחבורה ולחקלאות באזורים כפריים.[28]
בעוד שהרכיבה על סוסים צומחת בחבל כורדיסטן, שוק חדש צץ ויצר מקומות עבודה נוספים. על פי הנתונים הסטטיסטיים הרשמיים של שנת 2022, יובאו לחבל כורדיסטן 239 סוסים ממדינות אחרות. כדי לפקח על תהליך היבוא ולמנוע התפרצויות של מחלות, אוכפות הרשויות תקנות וטרינריות מחמירות במעברי גבול ובשדות תעופה.[28]
פולו עריכה
משחק הפולו, (בפרסית: chogan – چُگان), (בכורדית: gog – گوگ), מקורו במרכז אסיה, והחל באיראן במאה ה-6 לפני הספירה עד המאה ה-1 לספירה. בתחילה שימש המשחק כאמצעי אימון ליחידות פרשים, במיוחד לחיילי משמר המלך או לחיילים מיחידות עילית נוספות, כאשר בכל קבוצה השתתפו עד 100 שחקנים.[29] במשך הזמן הפך הפולו לספורט לאומי פופולרי בפרס, והתפשט גם למדינות אחרות כמו ערב הסעודית, טיבט, סין ויפן. לשיא הפופולריות שלו הגיע בתקופת האימפריה הסאסנית (651-224 לספירה), והיה נפוץ גם בקרב חצרות הנסיכויות הכורדיות במשך מאות שנים.
הנוסע העות׳מאני אווליה צ׳לבי (Evliya Çelebi), שביקר בכורדיסטן במהלך המאה ה-17, מתאר בספרו "סיאחת נאמה" (Siyahatnamah), משחק פולו שנערך בקרב הכורדים בטירת ביטליס (Bitlis Castle) בעת ביקורו השלישי במקום. משחק הפולו לפי תיאורו של צ'לבי היה מחזה מרהיב, אשר שימש מבחן לעוצמה, סבלנות ומיומנות הרכיבה של המשתתפים בו.[29] גם כיום נחשב משחק הפולו לספורט מוערך ואהוד בכורדיסטן ובאיראן.[29]
צ'יריט (Jereed) עריכה
צ׳יריט הוא משחק רכיבה מסורתי שהגיע לאנטוליה במאה ה-11 על ידי הטורקים. המשחק שימש ככלי אימון לפרשים ולשיפור כישורי הרכיבה אצל הטורקים. מקורו של המשחק הוא מרכז אסיה. בהמשך, הפך המשחק לענף ספורט, וכיום אינו נפוץ כמו בעבר, אך עדיין משחקים בו באזורים שמתגוררת בהם אוכלוסייה כורדית: בסיירט (Siirt), בדיארבקיר (Diyarbakır), בפרובינציה המרכזית של אנטוליה, בקוניה (Konya Province). באזורים אלה משחקים בו לרוב בהקשרים חגיגיים כמו חתונות או אירועים קהילתיים. אגודות ספורט מקומיות מנסות לשמרו באמצעות ארגון טורנירים.[30][31] המשחק נחשב לתחרות המבטאת אומץ לב.[30]
אופן המשחק עריכה
המשחק מתקיים בין שתי קבוצות פרשים יריבות, והאדם שאחראי על מתן האות לפתיחת המשחק נקרא ״צ׳אווש״.[30] כל קבוצה מורכבת מ-6, 8 או 12 שחקנים, העומדים משני צידי מגרש המסומנים בתוך מרובע שאורכו 130 מטר ורוחבו 70 מטר. בקצותיו של המגרש שלושה "אזורי סיום" כל אחד משתרע לאורך של כ-6 מטרים, המהווים את אזור ההמתנה של הקבוצה, המחולק לשניים: אזור נייטרלי ואזור הטלת המקל של הקבוצה היריבה. לכל קבוצה דגל משלה. התכונות הדרושות מהסוסים למשחק: גילם צריך להיות יותר מ-4 שנים, וגובהם עדיף שיהיה בגובה בינוני, הואיל וסוסים גבוהים אינם מתאימים לתמרון מהיר, לכן המתאימים ביותר הם סוסים ערבים וטורקומנים.[31]
הציוד המרכזי במשחק הוא מקלות עץ (צ'יריטים), באורך של 70–100 ס"מ ובקוטר של 2–3 ס"מ. קצותיהם קהים כדי למנוע פגיעה חמורה. לכל אחת מהקבוצות המתחרות מקל תמר מיובש או אלון או צפצפה. במקור היו המקלות עשויים מעץ צפצפה אשר היו הופכים קלים ונוחים יותר לאחר ייבוש. כל רוכב מחזיק מספר מקלות.[30]
המשחק נפתח במרכז המגרש בטקס של היכרות ולחיצות ידיים, במצעד של הקבוצות עם דגליהן, התזמורת מנגנת מוזיקה צבאית של חיל היניצ׳רים ומוזיקה מקומית עם תופים. השחקנים בודקים את המגרש ואת הסוסים, וכל קבוצה חוזרת לחלק שלה. הרוכבים לבושים בתלבושות אזוריות מסורתיות, לאחר מכן הם עולים על הסוסים. ביד ימין אוחזים במוט הראשון אותו הם זורקים, תוך שהם אוחזים ביד שמאל בשאר המוטות.[31]
מהלך המשחק מבוסס על עקרון של קריאה לאתגר את היריב, רדיפה והטלת מקלות: רוכב מקבוצה אחת (נהוג שהפרש הצעיר ביותר יפתח את המשחק[30]) דוהר לעבר הקבוצה היריבה, עוצר במרחק של 30–40 מטר וקורא בשמו של שחקן יריב, מניף לעברו את אחד ממקלותיו ומאתגר אותו להיכנס למשחק. לאחר מכן חוזר לפינה שלו בעוד השחקן המאותגר עוקב אחריו וזורק מוטות על השחקן שבורח. המשחק נחלק לשניים כאשר כל חלק נמשך 45 דקות. המטרה, לפגוע ביריב במקל מבלי לפגוע בסוס. פגיעה בסוס נחשבת עבירה חמורה המביאה להרחקת השחקן.[31]
הניקוד במשחק כולל: נקודות חיוביות – פגיעה ביריב, עקיפה, תפיסת מקל באוויר. נקודות שליליות – יציאה מגבולות המגרש, פגיעה מכוונת בסוס, נפילה מסוס, או הטלת המקל ממרחק קצר של פחות מ-5 מטר. השופטים המוצבים בקו האמצע ובקצות המגרש, הם לרוב שחקני עבר בצ׳יריט, מעניקים את הנקודות באמצעות הרמת דגלים.[31][30]
היאבקות מסורתית עריכה
ההיאבקות הכורדית הידועה גם בשם היאבקות עם צ'וקה (Choukhe), נחשבת כאחת מענפי הספורט הקשוחים ביותר, אך גם המסורתיים, הכפריים, העתיקים והפופולריים ביותר באיראן. כיום, היא מתקיימת על משטחי היאבקות מוסדרים, ומוכרת כספורט בין-לאומי רשמי. מקורה של ההיאבקות הכורדית באזור צפון ח׳וראסאן (Khorasan) שבאיראן ומשם התפשטה לאזורים נוספים, ואף לארצות אחרות כמו אוזבקיסטן, קזחסטן וטטרסטן, בהן היא מכונה בשמות מקומיים שונים. שמו של ענף ספורטיבי זה, ניתן לו בשל מעיל הצ'וקה שאותו לובשים המתחרים במהלך התחרות.[32]
ענף ההיאבקות הכורדי ממלא תפקיד תרבותי וחברתי בקרב הקהילות הכורדיות, ומתקיים לעיתים קרובות כחלק מטקסים ציבוריים, מסיבות, חתונות, אירועים המתקיימים בחוץ ובטבע, על דשא או אדמה רכה בכפרים וביישובי נוודים.[32]
התחרות מתקיימת בזירה עגולה שקוטרה 10 מטר, מלווה בצלילי תופים וריקודים מקומיים. המתחרים מחולקים ל-4–5 קבוצות משקל, ונפגשים על המגרש תוך לחיצות ידיים ונשיקות על הלחיים. הקרב נמשך 10 דקות ללא הפסקה, ואם לא הוכרע, מוסיפים 5 דקות עם הפסקה של 2 דקות.[32]
המשחק מתקיים על הקרקע ללא נעליים, הואיל ובמסגרת התחרות, לרגליים תפקיד חשוב בטכניקות ההיאבקות. הניצחון מושג באמצעות מגוון שיטות הדורשות מיומנות. השיפוט בתחרות מופקד בידי מתאבקים ותיקים ומנוסים. המתחרים לבושים בבגדים מיוחדים: מכנסיים שאורכם מגיע עד הברכיים או מכנסיים ארוכים מקומיים המקופלים עד הברכיים, מעילי צמר או כותנה מקומית ארוכים ללא שרוול המכונים צ׳וקה ורדיד בד הנקשר על המותניים.[32]
מרתון עריכה
ברחבי העולם מתקיימות ריצות מרתון רבות, שבחלקן הם שמות מוכרים בעולם הספורט, כמו מרתון לונדון או מרתון בוסטון.[33] החל מהעשור השני של המאה ה-21 מתקיימות תחרויות ריצת מרתון בערים גדולות בעיראק, כמו ארביל וסולמאניה, כחלק מהמאמצים לעודד ספורט עממי ובריאות הציבור. בעיר ארביל מתקיים כל שנה בסוף חודש נובמבר מרתון ארביל (International Erbil Marathon) ומגיעים אליו משתתפים מקומיים ובינלאומיים. מטרה נוספת למרתון היא להעלות את המודעות לשמירה על סביבה נקייה בעיר ארביל. התחרות בת 21 ק״מ, מתקיימת סביב פארק סמי עבדולרחמן (Sami Abdulrahman Park). 5 הרצים הראשונים המסיימים את המרוץ מקבלים פרס כספי בנוסף למדליות, שאר המשתתפים מקבלים מדליות. האירוע הפך במשך השנים לאירוע ספורט חשוב במחוז כורדיסטן.[34]
בחודש נובמבר 2018, התקיים מרתון האופניים הבינלאומי הראשון בארביל, שהיה אירוע האופניים הראשון בהיקפו באזור כורדיסטן בעיראק ומטרתו הייתה לאחד את חברי הקהילה לפעילות ספורטיבית וחברתית כאשר כותרתו הייתה ״אחדות בגיוון״. רעיון מרתון האופניים היה של שתי נשים, יזמיות צעירות מקומיות שהשתתפו בתוכנית חילופי מנהיגים צעירים עיראקיים. האירוע אורגן בשיתוף פעולה עם ארגון IOM, ממשלת אזור כורדיסטן (KRG), ערוץ הטלוויזיה Kurdistan 24, וחברי הקהילה המקומית. הוא נתמך על ידי משרד החוץ האמריקאי, לשכת האוכלוסין, הפליטים וההגירה.
במרתון השתתפו מאות רוכבי אופניים ביניהם רוכבי אופניים מקצועיים, חברי הקהילה המקומית, עקורים עיראקיים ופליטים סורים. אורך המסלול היה 3.2 ק״מ, שהחל מקצה שכונת איינקאווה (Ainkawa) ההיסטורית והסתיים במצודת Citadel, שהיא אתר מורשת עולמית של אונסק״ו. טקס הסיום כלל מוזיקה מסורתית, מופעי ריקודים ונאומים בפארק באקי שאר (Bakhi Shar) ליד המצודה. במרתון השתתפו למעלה מ-250 איש כולל נשים. הרכיבה על האופניים נועדה להעצים נשים על ידי אספקת אופניים ועידודן להשתתף ולשמש כהשראה לנשים ברחבי עיראק.[35]
פאדל עריכה
בשנת 2025, הגיע למשחקי המגרשים בכורדיסטן ספורט חדש, עם פתיחתו של World of Padel. זהו מתקן הפאדל המקורה הראשון באזור כורדיסטן. מטרת הקמתו הייתה להפוך למקום של קירוב אנשים, טיפוח אורח חיים בריא והשארת המורשת. מאחורי הפרויקט פורץ הדרך הזה עומד עדנאן צ'אלי, מהנדס כורדי ותיק ומפתח עסקי שעבד בחברות מובילות ברחבי העולם, אך תמיד היו לו חלומות גדולים עבור מולדתו.[3]
הפדאל הוא ספורט מחבט שהומצא לפני כ-50 שנה במקסיקו. הספורט מכונה גם טניס פאדל, ומשחקים בו בדרך כלל בזוגות או בקבוצות של זוגות. הפאדל משוחק על מגרש שקט, שיטת הניקוד בו זהה לשיטת הניקוד בטניס, אך הכללים, החבטות והטכניקות שונות. הוא נחשב לעיתים קרובות לשילוב של טניס וסקווש. מיקום מגרש הפאדל הוא בלב שדרת ארביל, בשכונה שיש בה מבחר של מסעדות בינלאומיות ידועות, בתי קפה ועסקים.[3]
טאקוונדו עריכה
הטאקוונדו, הוא אמנות לחימה קוריאנית מודרנית, והוא ספורט חדש יחסית שהגיע לכורדיסטן. ספורטאים ומאמנים כורדים החלו להשתלב בזירה הבינלאומית, ולצד זאת מקדמים את הענף ברמה המקומית תוך שימת דגש על שוויון מגדרי, מצוינות מקצועית והעצמה קהילתית. אחת הדמויות הבולטות הוא הספורטאי ומאמן הטאקוונדו הכורדי חמין מהדי קאדר (Hemin Mehdi Qadir) אשר קיבל חגורה שחורה דאן 7, והפך לספורטאי הראשון בהיסטוריה של עיראק וכורדיסטן שהגיע לדרגה גבוהה כזו. חמין מהדי קאדר התחייב להשתמש בקידומו כדי לפתח את ספורט הטאקוונדו ולעורר השראה לדור חדש של מתאמנים.[36] מאמן נוסף הוא חוסיין עבד אל רחמן (Hussein Abdulrahman), מייסד בית הספר ״האולר טאקוונדו״ (Hawler Taekwondo) בארביל, שהיה חבר נבחרת איראן בטאקוונדו, אך מכיוון שהיה פליט לא הייתה לו אזרחות איראנית ולכן לא יכול היה להשתתף במשחקים אולימפיים. לדבריו, אין הבדל בין גברים לנשים באמנויות הלחימה, כולם מתאמנים יחד. הוא אימן את קפטנית נבחרת הטאקוונדו העיראקית זינה אזאדין ג׳בארי (Zena Azadeen Jabarri).[37]
ספורט נשים עריכה
בשנות ה-20 של המאה ה-21 חלה עלייה ניכרת בפעילות הספורטיבית של הנשים הכורדיות בעיראק, טורקיה, איראן וסוריה. על אף האתגרים הפוליטיים, התרבותיים והתשתיתיים העומדים בפני הנשים הכורדיות, ספורט הנשים מצליח להתבסס ולצבור תאוצה, הן במסגרת ענפי ספורט מודרניים והן במסגרות של ספורט מסורתי. הפעילות מתקיימת ברמות שונות: החל מהשתתפות אישית, דרך קבוצות מקצועיות, ועד ייצוג בתחרויות לאומיות ובינלאומיות.
בעיראק, בירת ספורט הנשים היא ארביל, ומתקיימת בה פעילות ספורטיבית עֲנֵפָה. נשים כורדיות מהאזור נוטלות חלק מרכזי בתחרויות לאומיות ובינלאומיות. שני ענפי ספורט שבהם קיימת נוכחות נשית בולטת הם כדורעף עם 11 קבוצות נשים, וכדורסל עם 4 קבוצות נשים. בנוסף, נשים כורדיות משתתפות בנבחרת רכיבת האופניים של עיראק. אך לעומת הפעילות הספורטיבית הנשית העֲנֵפָה בארביל, ב-15 מחוזות אחרים במדינה, הספורט הנשי קיים, אך נאלץ להתמודד עם קשיים בגיוס כספים וציוד.[38]
המאמצים לקידום שוויון מגדרי בספורט נשענים גם על תמיכה מוסדית ובינלאומית. בשנת 2024, השיק ארגון הנשים של האו"ם (UN Women) תוכנית פעולה אזורית בכורדיסטן בהתאם להחלטה 1325 של מועצת הביטחון של האו"ם, בהצגת תוכנית מקומית למחוז דוהוק. התוכנית פותחה כפיילוט בשיתוף פעולה הדוק בין המועצה העליונה לנשים ולפיתוח, מועצת UNSCR1325 בכורדיסטן, גורמים אזרחיים וממשלתיים ותמיכת משרד מושל דוהוק.[39]
בחודש מרץ 2025, התקיימה פגישה בין ליילה מוחמד אמין (Layla Mohammed Amin), חברת הוועד המנהל של הוועד האולימפי הלאומי של עיראק ויו"ר ועדת השוויון המגדרי, לבין סרדאר איסמעיל (Sardar Ismail), המנהל הכללי של הספורט בחבל כורדיסטן שבעיראק. במסגרת הפגישה נידונו יוזמות לעידוד השתתפות נשים בספורט ולחיזוק מעמדן של נשים ספורטאיות. שני הצדדים החליטו לקיים פסטיבל ספורט נשים במחוז ארביל עוד באותה שנה, במטרה להפוך את הפסטיבל למסורת שנתית.[40]
גם בענפי אמנויות הלחימה ובפרט בטאקוונדו משתתפות נשים. אחת הבולטות היא קפטנית נבחרת הטאקוונדו העיראקית, זינה אזאדין ג׳בארי (Zena Azadeen Jabarri). ג׳בארי הצטרפה לנבחרת הטאקוונדו בשנת 2003, זכתה באליפות הארצית ולאחר מכן מונתה לקפטנית נבחרת עיראק. היא ממשיכה להתחרות ולשמש מאמנת, מתוך מחויבות להעברת הידע שלה בספורט זה לאחרים.[37]
באיראן קיימת נבחרת כדורגל נשית, שזכתה בשנת 2015, באליפות איראן, נבחרת זו זכתה בכבוד עבור מחוז כורדיסטן בצפון-מערב המדינה, כבוד שקבוצות כדורגל של גברים לא זכו. אך אף גורם רשמי מרשות הספורט באיראן לא הגיע לקבל את פני הספורטאיות.[23]
בטורקיה בשנת 2009, הוקמה קבוצת כדורגל לנשים מטעם עיריית דיארבקיר, אשר איחדה נשים צעירות שגדלו ושיחקו ברחובות העיר לכדי מסגרת קבוצתית. בשנת 2011, הצטרפה הקבוצה לליגת הנשים הטורקית והעפילה לליגה הראשונה בשנת 2017. בשנת 2014, אימצה הקבוצה את השם ״אמדספור״, שם שהדגיש את זהותה הכורדית, וחשף אותה לאפליה ולעוינות, במיוחד בעת ששיחקו במשחקים במערב טורקיה. קבוצת הנשים זכתה לתמיכה ציבורית מועטה על אף שזכתה בשתי אליפויות רצופות.[41]
תשתיות ספורט ואירועים מרכזיים עריכה
בערים הגדולות בכורדיסטן העיראקית, ארביל וסולימאניה, קיימים אצטדיונים מודרניים ומרכזי ספורט מתפתחים ומתקיימים בהם אירועי ספורט בינלאומיים, כמו משחקי גביע האלופות של כורדיסטן, אשר משמשים גם כפלטפורמה לגילוי כישרונות צעירים ולפיתוח עתידי של הכדורגל הכורדי. אחד האצטדיונים הוא אצטדיון פרנסו חרירי (כורדית: یاریگای فرانسۆ ھەریری) בארביל שהוא מהגדולים באזור.
בשנת 1983, התארגנו הכורדים ברוג׳בה (Rojava) אשר בצפון סוריה, וערכו תחרויות כדורגל, כדורעף וכדורסל בין הכפרים במחוז, כאשר ענף הספורט הפופולרי ביותר היה כדורגל. פעילות זו סימנה את ראשיתו של ארגון הספורט ברוג׳בה, שהתרחב מאוד בשנת 2014, עם פרוץ מהפכת רוג׳בה. בכורדיסטן הסורית, פועלות מועצות ספורט כורדיות במקומות שונים בהם ג׳זירה, עפרין (Afrin), El Furat, טבקה ויישובים אחרים שבהם מתגוררים כורדים. 7 מועצות הספורט מאורגנות כוועדות עירוניות, עוסקות בהכשרה ובפיתוח ענפי ספורט שונים. הארגונים הללו מפעילים מסגרות לספורט קבוצתי (כדורגל, כדורעף, כדורסל), ספורט אישי (שחמט, קראטה, רכיבה על אופניים, רכיבה על סוסים ועוד), וספורט נשים בכל הענפים. משרדי הספורט מטפלים בהיבטים המשפטיים, תנאי ותקנוני השתתפות הספורטאים ובקשרים עם קבוצות ומועדונים אחרים וכו׳.
במחוז רוג׳בה, קיימים אצטדיוני כדורגל בקמישלו [״אצטדיון הקדושים של 12 במרץ״ (״12March Martyrs Stadium״) ואצטדיון ״הייסם״ (״Heysem Kiço Stadium״)], אשר משמשים בעיקר לכדורגל. בנוסף, קיימים גם אולמות ספורט לכדורגל ולענפי ספורט אחרים בערים נוספות. באצטדיון ״הקדושים של 12 במרץ״, בקמישלו, נבנה אולם ספורט חדש שבו ניתן יהיה לקיים פעילויות ספורט בכל הענפים.[42]
השתתפות בזירה הבינלאומית עריכה
למרות היעדר מדינה כורדית עצמאית, ספורטאים כורדים משתתפים בנבחרות המדינות השונות בהן הם מתגוררים. לצד זאת, מתקיימים ניסיונות להקים מסגרות ספורט עצמאיות, המדגישות את הזהות הלאומית הכורדית. דוגמה לכך היא התאחדות הכדורגל הכורדית, אשר משתתפת בטורנירים של ארגונים כמו ConIFA, המייצגים עמים ללא מדינה.
לאחרונה, החליט הוועד הפועל העולמי של CONIFA, להשעות את התאחדות הכדורגל הכורדית מכל פעילות במסגרת הארגון, לזמן בלתי מוגבל. בעקבות ביטול אירוח גביע העולם בכדורגל של קוניפ״א לשנים 2024–2025, ברגע האחרון ללא כל סיבה וללא כל נימוק רשמי. ההשעיה תוסר ברגע שהתאחדות הכדורגל הכורדית תשלם קנס אשר ישמש כפיצוי לחברי הקבוצות האחרות בארגון, על הפסדן הכלכלי.[43]
השפעה פוליטית על הספורט עריכה
הספורט בכורדיסטן משלב מסורות ספורט עתיקות עם ענפי ספורט מודרניים. אף על פי שהאזור מתמודד עם אתגרים פוליטיים ולוגיסטיים, תחום הספורט מתפתח, ונעשית עבודה לקידום השתתפות ספורטאים כורדים בתחרויות בינלאומיות ובפיתוח מתקני ספורט מודרניים. המצב הפוליטי המורכב משפיע על התפתחות הספורט בכורדיסטן, בשל המעמד האוטונומי של הכורדים במדינות בהן הם מתגוררים. בעוד שבעיראק קיימת עצמאות בתחום הספורט, הרי באזורים כורדים אחרים כמו בטורקיה, סוריה ואיראן, מגבלות פוליטיות מקשות לעיתים על התפתחותם של מועדוני ספורט ונבחרות מקומיות. אחת הדוגמאות להתערבות השלטון בספורט היא מקרה מועדון הכדורגל אמדספור בטורקיה ומצד שני החינוך לספורט בעיראק.
מעמד הספורט הכורדי בטורקיה עריכה
בטורקיה, השתתפות ספורטאים כורדים נמצאת תחת פיקוח הדוק של רשויות המדינה, כדי למנוע כל ביטוי של זהות אתנית. משחקי הכדורגל באזורי כורדיסטן במדינה, נתונים להתערבות בירוקרטיה אזרחית וצבאית וקיימת נוכחות מתמדת של נציגי השלטון במועדוני הספורט.[44] אף על פי כן, אחד ממועדוני הכדורגל – אמדספור (Amedspor), הפועל מהעיר אמד (Amed) (טורקית: דיארבקיר-Diyarbakır) שבצפון כורדיסטן, הפך לסמל של זהות לאומית כורדית ומאבק בגזענות. המועדון שהיה בליגה השלישית בטורקיה, נהג לערער על כל הכללים הבלתי כתובים הקשורים לכורדים בספורט. הרשויות במדינה דרשו להחליף את הסמלים וצבעי דגל המועדון, ואכן הם הוחלפו, אך אוהדי הקבוצה המשיכו להביע את זהותם התרבותית בשירה כורדית והנפת דגלי הלאום הכורדי – מה שהוביל לקנסות חוזרים ונשנים ולהשעיית המועדון פעמים רבות בשל כך מהתאחדות הכדורגל הטורקית. הקבוצה קיבלה את מספר הקנסות הגבוה ביותר בהתאחדות הכדורגל הטורקית.[44][45]
מועדון הכדורגל באמדספור נתפס כגשר פוטנציאלי בין קהילות כורדיות וטורקיות. ההכרה והצלחת המועדון יכלו לסייע בהפחתת ההדרה של קבוצות כורדיות בליגות הטורקיות. אך פעילותו של המועדון, הוגבלה בשל דיכוי פוליטי רחב. יחס השלטונות הטורקיים הכולל אפליה שיטתית ואלימות סמלית, חיזק את התפיסה, שהכורדים מאיימים על הזהות הלאומית הטורקית, והמקרה של מועדון ספורט זה, מדגים את המתח בין ספורט, פוליטיקה ומאבק על ייצוג וזכויות המיעוטים החיים בטורקיה ובמיוחד לגבי המיעוט הכורדי.[44]
החינוך לספורט בעיראק עריכה
לעומת מקרה מועדון הכדורגל באמנדספור, מקיימת האוכלוסייה הכורדית בעיראק פעילות ספורט עצמאית. נערכים אצלם מחקרים שונים על ההשקעה בספורט בכורדיסטן לעומת ההשקעה בספורט במדינות אירופה למשל בפינלנד. במחקר שנערך בשנת 2025, הסתבר, כי מעמד החינוך הגופני בבית הספר היסודי שונה בין העמים. בכורדיסטן, משרד החינוך של מחוז כורדיסטן בעיראק נותן עדיפות למקצועות אקדמאיים כמו מתמטיקה בעוד שלחינוך ספורט, מספר השעות מועט ולעיתים אף פחות משעה בשבוע. כמו כן, לא קיימים בבתי הספר בכורדיסטן העיראקית מתקני ספורט ואין מימון מתאים לפעילויות הספורט. באותו מחקר הסתבר, כי גם לא קיימת כל תוכנית שגרתית לחינוך גופני בבתי הספר היסודיים. הואיל ואין תמיכה ומימון לפעילויות ספורט בבתי הספר, דבקים המורים לחינוך גופני במשחקים ופרקטיקות מבוססות וקיימות במקום לפתח וליזום רפורמה. אף על פי כן, עדיין הספורט בעיראק הוא עצמאי יותר לעומת מדינות אחרות בהן מתגוררת אוכלוסייה כורדית. פעילויות ספורט שונות מתקיימות בעיראק כמו מרתונים שונים. בעיקר בארביל – מרתון אירביל,[34] תחרויות טאקוונדו,[37] ולאחרונה הגיע לארביל משחק הפאדל.[3]
ראו גם עריכה
- קוניפ"א – הקונפדרציה של התאחדויות כדורגל עצמאיות
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Culture and Customs, ckcc.cz
- ^ Learn About Kurdish Culture, The Kurdish Project
- ^ 1 2 3 4 kurdistanchronicle, World of Padel: Reshaping the Sports Landscape in Kurdistan, kurdistanchronicle.com
- ^ Kurd | Syria, Language, Map, Women, Turkey, Iraq, Iran, History, & Culture | Britannica, www.britannica.com, 2025-07-03
- ^ יוסף אולמרט, דוד בנדר (ע), מיעוטים במזרח-התיכון: יחסי רוב-מיעוט בחברה משתנה, רעננה: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשמ"ו, 1986, עמ' 62, 63
- ^ 1 2 3 4 5 The Kurdish population, Institutkurde.org
- ^ 1 2 Iraq's Kurdistan region, autonomous since 1991, Institutkurde.org
- ^ המחתרת הכורדית מתפרקת אחרי 41 שנות לחימה בטורקיה: "המשימה הושלמה", באתר ynet, 12 במאי 2025
- ^ Kurds in Türkiye, February 2024
- ^ Kurds in Syria, https://minorityrights.org/, 2018
- ^ Kurds in Iran, https://minorityrights.org/, December 2017
- ^ Mahābād, Encyclopaedia of Islam, Second Edition
- ^ The Forgotten Kurds of Iran: A Primer on Rojhelet, Washington Kurdish Institute, 26/2/2020
- ^ Uri Levy, Kurdish Football: A Story of Identity, Struggle, and Passion, BabaGol, 2025-03-01
- ^ דוהוק, באתר 365 scores
- ^ זאחו, באתר 365 scores
- ^ ארביל, באתר 365 scores
- ^ CONIFA World Football Cup 2016 Draw is Set!, CONIFA, 2016-04-01
- ^ 1 2 editor, Football thrives in Kurdistan as fan culture and team performance grow, Kurdishglobe, 2025-07-06
- ^ The Rise of Football in Iraq, MexicoHistorico.com
- ^ Kurdistan FA, CONIFA
- ^ 1 2 3 Turkey's top Kurdish football club resists hatred, RFI, 2024-08-31
- ^ 1 2 3 Kurdish women football players fight for equality in Iran, kurdistan24, 2015-11-21
- ^ 1 2 Mochammad Naufal Rizki, The Football Match That Sparked The Rojava Revolution, World Football Index, 2020-11-25
- ^ Football for peace in Syria and Iraq with Oleguer Presas, www.fcbarcelona.com
- ^ Jalal Zhakati, Mohammad Rasoul Khodadadi, Kazimierz Waluch, Yaghob Badriazarin, Bartosz Prabucki, Jorabin, a Sport or a Battle (from the Past to the Present), The International Journal of the History of Sport 41, 2024-05-02, עמ' 572–592 doi: 10.1080/09523367.2024.2370317
- ^ 1 2 3 Jorabin (Iran, Iraq, Turkey, Syria) - Traditional Sports, www.traditionalsports.org
- ^ 1 2 3 4 5 6 kurdistanchronicle, Horses in Kurdistan: From Ancient Warfare to Modern Equestrianism, kurdistanchronicle.com
- ^ 1 2 3 kurdistanchronicle, Polo in Kurdish History and Culture, kurdistanchronicle.com
- ^ 1 2 3 4 5 6 The Game of Jereed - Eskapas Travel, https://eskapas.com/
- ^ 1 2 3 4 5 Turkish Jereed (Javelin) | All About Turkey, www.allaboutturkey.com
- ^ 1 2 3 4 Wrestling with Choukhe (Kurdish Wrestling), VISIT IRAN, 2020
- ^ Untamed Borders, How to enter a marathon in Iraq?, Untamed Borders - Adventure travel, 2023-06-15
- ^ 1 2 11th International Erbil Marathon draws hundreds of local, international participants, kurdistan24, 2024-12-27
- ^ Erbil International Bike Marathon Brings Communities Together, iraq.iom.int
- ^ Kamaran Aziz, Kurdish Athlete Makes History with Top Taekwondo Rank, kurdistan24, 2025-07-21
- ^ 1 2 3 Brent Ockerman, An Exploration of Masculinity, Martial Arts and Warrior Culture in The Middle East, 2016, עמ' 31
- ^ Au Kurdistan, le sport féminin s'impose et fait gagner l'Irak, Institutkurde.org
- ^ fundsforNGOs, UN Women’s Kurdistan Regional Action Plan (Iraq) - fundsforNGOs, 2024-09-09
- ^ OCA » Iraq NOC to promote annual women’s sports festival in Kurdistan region, oca.asia
- ^ PLATFORM by GAPO | Fatma Çelik | Amedspor Women's Football Team, PLATFORM by GAPO
- ^ 15 thousand young athletes in Rojava, ANF News
- ^ Suspension of Kurdistan FA, CONIFA, 2024-09-09
- ^ 1 2 3 Dağhan Irak, KURDISH IDENTITY AND SPORTS IN TURKEY: THE CASE OF AMEDSPOR, Society Register 2, 2018-08-10, עמ' 59–76 doi: 10.14746/sr.2018.2.1.04
- ^ Yasin Duman, Amedspor: A Contested Field for Kurdish Identity and Peacebulding, 12/6/2024