אזרחות
פעולות נוספות
.jpg){kind=link}
אזרחות היא חברות בקהילה פוליטית, בדרך כלל במדינה. בניגוד לנתינות, שמשמעותה היא כפיפות לשלטון, האזרחות מניחה שותפות במערכת הפוליטית הכוללת מערכת מוגדרת של זכויות וחובות.
למונח אזרחות מגוון של משמעויות בתחום המשפט ובתחומים של מדעי החברה.
אזרחות במשפט הבין-לאומי עריכה
מקובל במשפט הבין-לאומי כי אזרחות היא מעמד הניתן לאדם פרטי, המגדיר את יחסיו כפרט עם מדינה כלשהי. על פי גישה זו, כל האזרחים של מדינה כלשהי שווים במעמדם כלפי אותה מדינה, ואין סוגים שונים של אזרחות. גישה זו מתבססת על המושג מדינת לאום, והיא התגבשה במהלך המאה ה-19 באירופה.
האזרחות כוללת חובות ואחריות של המדינה כלפי האדם האזרח, וזכויות וחובות של האזרח כלפי המדינה. לאור זאת, האזרחות נחשבת לאחת מזכויות האדם (כך בהצהרת האו"ם בנושא זכויות האדם ובנושא זכויות הילד). כיוון שמעבר בני אדם ממדינה למדינה מוסדר באמצעות הסכמים בין מדינות, חייב אדם להיות בעל אזרחות כדי לנוע בעולם. לפיכך, האזרחות חיונית גם למימוש חופש התנועה, שאף הוא נחשב לאחת מזכויות האדם.
על פי אותה גישה, מקובל כי אדם שנולד בתחומיה של מדינה, גר בה מגורי קבע, ואין לו אזרחות אחרת, זכאי לאזרחות במדינה שבה נולד ושבה גר. בפועל, מדינות שונות קובעות כללי התאזרחות שונים (וראו להלן). לעיתים ניתנת אזרחות לכל מי שנולד בתחומי המדינה, לעיתים ניתנת אזרחות למי שהוריו הם אזרחי המדינה, וקיימים קריטריונים נוספים. חלק מהמדינות מתירות לאזרחיהן להיות גם אזרחים של מדינה אחרת במקביל. מצב שבו אדם אינו מקבל אזרחות מאף מדינה נחשב בעייתי מאוד, אולם הוא קיים, במיוחד באזורים ששרויים בסכסוך והריבונות בהם אינה ברורה. בני אדם כאלה מקבלים בדרך כלל חסות מארגון בין-לאומי (האו"ם או ארגון אחר), עד שתוסדר אזרחותם. יש מדינות שמוכנות להעניק לבני אדם כאלה מעמד מיוחד של פליט עד שתוסדר אזרחותם.
הגדרה מתחום מדעי החברה עריכה
המחקר הסוציולוגי בנושא האזרחות בוחן את האזרחות לא רק בצורה בינארית, דרך קבלתה או אי קבלתה של אזרחות רשמית, אלא בוחן גם את אופי האזרחות – את אופי הזכויות והחובות הניתנים לתושבי המדינה. מכיוון שהזכויות והחובות אינן מתחלקות באופן שווה בין כלל האזרחים, הגדרה זו של אזרחות מאפשרת להתייחס לא רק לקיומה או אי קיומה של אזרחות, אלא אף לסוגים שונים ורמות שונות של אזרחות.
בעקבות כך, מקובל להתייחס גם לאזרחות של קבוצות – חוקרים רבים מצביעים על העובדה כי העובדה של קבוצות חברתיות שונות מאפיינים סוציו-דמוגרפיים וכלכליים שונים גורמים לכך כי האזרחות של קבוצות אלו היא שונה ומרובדת. לדוגמה, אופיין של קצבאות ילדים משפיע על הזכויות של קבוצות אוכלוסייה מסוימות, המאופיינות במשפחות מרובות ילדים.
במחקר במדעי המדינה מקובל לחלק את התפיסות השונות כלפי ה"אזרחות" לשלוש קבוצות: התפיסה הרפובליקנית, התפיסה הליברלית והתפיסה הפרוגרסיבית
- לפי התפיסה הרפובליקנית, "אזרחות" משמעה זיקה למדינה ולקולקטיב, והיא כוללת את הזכויות והחובות האזרחית והלאומית.
- לפי התפיסה הליברלית, "אזרחות" משמעה בעיקר הזכויות של האינדיבידואל לממש את האוטונומיה שלו במסגרת ה'חירות' שמוענקת לו במסגרת האזרחות, והיא כוללת את זכותו של האזרח להשפיע על הפוליטיקה המדינתית.
- לפי התפיסה הפרוגרסיבית, ל"אזרחות" משמעות מרכזית כזכותו של ה'פרט' לשוויון זכויות מהותי במדינה בה יש לו אזרחות, והיא כוללת את הזכות לפעול באופן אקטיבי להשיג אותו.[1]
היסטוריה של האזרחות עריכה
התקופה הקלאסית עריכה
- יוון העתיקה
- האזרחות הופיעה לראשונה בפולייס היווניות. באתונה זכו למעמד זה בני שבעת השבטים ששלטו בה, ובני שבטים אלה היו זכאים, מתוקף היותם אזרחים, להשתתף באסיפות העיר ולהשפיע על ההחלטות שהתקבלו בה. באתונה התפתחה התפיסה, השלטת במידה זו או אחרת עד ימינו, כי קבלת האזרחות מחייבת השלת זהויות פרטיקולריסטיות קודמות – מרגע שאדם הפך לאזרח, הוא מחויב להשיל מעליו את מחויבויותיו הקודמות, ובמקרה האתונאי – את מחויבותו לשבט שלו.
- רומא
- ברומא שינתה האזרחות את פניה והייתה סטטוס משפטי – רק מי שהיה אזרח (Civitas, מילולית: שייך לציוויליזציה, כלומר בן תרבות) היה פרסונה משפטית, והיה זכאי לתבוע לדין אחרים ולהיתבע בעצמו. כל מי שלא היה אזרח היה תחת אחריות חוקית של אזרח – עבד תחת אחריותו של בעליו, אישה תחת אחריותו של בעלה וכדומה.
ימי הביניים עריכה
לאחר התקופה הקלאסית חלה נסיגה הן בתפוצתו והן בתכולתו של מעמד האזרחות. במסגרת הפיאודלית סטטוס זה לא היה קיים, והוא התקיים רק בחלק מן הערים, שלתושביהם הייתה אוטונומיה מסוימת מהשלטון הפיאודלי. בערים אלו החזיקו המעמדות החזקים – בעיקר הסוחרים – באזרחות, שהקנתה להם הן זכויות פוליטיות והן זכויות משפטיות.
העת החדשה עריכה
עם עליית חשיבותם של הסוחרים, במאות ה-16 וה-17, הם דרשו וקיבלו את הרחבת הסטטוס לו זכו בערים גם מחוץ להן. בשלב זה האזרחות הייתה מוגבלת לבעלי רכוש בלבד, וכללה את מה שנקרא היום זכויות אזרחיות, כמו חופש הדיבור, זכות הקניין ועוד.
סטטוס זה התרחב לאיטו במאות השנים שלאחר מכן, בתהליך שכלל הן את הרחבת הקבוצות הנכללות באזרחות והן את אופי הזכויות שהוענקו. שתי התפתחויות משמעותיות חלו בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 – צירופו של מעמד הפועלים לאזרחות ולאחר מכן הענקת אזרחות לנשים.[2]
במחצית המאה ה-20 טען הסוציולוג תומאס המפרי מרשל כי תהליך ההתפשטות של האזרחות עומד להגיע לסיומו. סיבה אחת לכך הייתה השתייכותו לגישת המודרניזציה ששלטה בסוציולוגיה באותם ימים, אך גם העובדה כי ברוב מדינות המערב, כמעט כל הקבוצות נהנו מאזרחות מסוג זה או אחר, ורמת הזכויות (בעיקר החברתיות) הגיעה לשיאים שטרם נודעו.
סוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21 עריכה
התהליך העיקרי שהשפיע על אופי האזרחות מאז שנות השבעים של המאה ה-20 הוא הגלובליזציה. עיקרו של תהליך זה הוא הרחבת הקשרים הבין-לאומיים, ובכך הוא מקטין את תלותו של היחיד במדינה ומקטין את חשיבותה ואת היקפה של האזרחות.
אחד מביטויי הגלובליזציה הוא התרחבותה חסרת התקדים של הגירת עבודה. חוסר בידיים עובדות באירופה המערבית הביא לתנועה של הגירת פועלים מארצות עניות יותר, בעיקר ארצות אסלאמיות. לאחר מספר שנים, היה ברור כי חלק מפועלים אלו אינם זמניים, אלא נשארים במדינות אלו יותר ממספר שנים, ואף מקימים בהן משפחות. שאלת אופי האזרחות של מהגרי העבודה ויותר מכך – של צאצאיהם, היא שאלה שאיתה עדיין מתמודדות מדינות אירופה, ומנסות למצוא לה פתרון.
סוגים שונים של אזרחות עריכה
הבדל בין מדינות עריכה
מדינות שונות מעניקות אזרחות באופן שונה ועל בסיס קריטריונים שונים.
הבדל ראשון נובע מאופן קבלת האזרחות. בעוד במדינות רבות (צרפת, לדוגמה) נהוג אופן הענקת אזרחות טריטוריאלי – תושבי המדינה מקבלים אזרחות מעצם העובדה שהם חיים בתחום הטריטוריה שלה, במדינות אחרות (כמו בגרמניה) אופן הענקת האזרחות הוא תרבותי – זכאי לאזרחות גרמנית כל מי שמשתייך לתרבות הגרמנית, לפי קריטריונים מסוימים – בדרך כלל קריטריונים אתניים. כך, גרמני אתני שמשפחתו חיה באוסטריה מזה מספר דורות זכאי לאזרחות גרמנית אך מהגר עבודה טורקי, שנולד בגרמניה וזו התרבות היחידה אותה הוא מכיר, אינו זכאי לאזרחות.
הבדלים תוך-מדינתיים עריכה
גם לגבי מדינה ספציפית, האזרחות אינה סטטוס אחיד. קבוצות שונות מוכלות באזרחות באופן שונה ונהנות מזכויות שונות ומחובות שונות. יש להדגיש כי אופן החלה שונה אין משמעו בהכרח רמה שונה של אזרחות – שתי קבוצות יכולות ליהנות מסוג שונה לחלוטין של אזרחות, אך אף אחד מהשניים לא יהיה עדיף על משנהו.
אופני הכלה שונים באזרחות, ועצם עובדת ההכלה או ההדרה, יכולים ליצור זהויות חברתיות חדשות או לעצב את הזהויות הקיימות באופן שונה. כך, טקטיקה מסוימת של הענקת הטבות עשויה להפוך אוסף אנשים בעלי מכנה מסוים, שהיה חסר משמעות חברתית עד אז, לקבוצה חברתית בעלת זהות משותפת. בישראל, לדוגמה, הביאו הטיפול והיחס הדומים לעולי ארצות האסלאם ליצירת מעמד חברתי חדש ובעקבותיו ליצירת קבוצה בעלת זהות ייחודית, שלא הייתה קיימת לפני תהליך זה – המזרחים.
זכות הילד לאזרחות עריכה
זכות הילד לאזרחות היא זכות בסיסית המעוגנת באמנת זכויות הילד (1989). הרגע הקובע למימוש זכותו של אדם לאזרחות הוא מועד לידתו. מצב שבו ילד אינו רוכש אזרחות עם לידתו, עלול להותיר אותו במצב של חוסר אזרחות למשך שנים ארוכות, ולעיתים אף לאורך כל חייו, דבר הכרוך בהשלכות קשות ופגיעה בזכויות בסיסיות אחרות.[3]
התפתחות ההכרה בזכות זו החלה בשנת 1924 בהצהרת ז'נבה בדבר זכויות הילד, בה נכתב כי יש להקדיש לילדים תשומת לב מיוחדת בשל היותם פגיעים וחשופים לסכנות מעצם היותם צעירים וחסרי שיקול דעת עצמאי והיכולת להגן על עצמם.
סעיף 15 לאמנת זכויות האדם(UDHR) משנת 1948 קובע כי לכל אדם זכות לאזרחות,[4] אך הניסוח היה כללי וחל על קטנים ומבוגרים כאחד, מבלי להבדיל בין הקטגוריות. עם זאת, ההכרה המפורשת בזכות הילד לאזרחות מופיעה בסעיף 24(3) לאמנה הבינלאומית לזכויות אזרח (ICCPR),[5] אשר מוסיף קביעה ייחודית לילדים – ״ לכל ילד יש זכות לרכוש אזרחות ״. נוסף על כך שסעיף 24, גם מחייב מתן אפשרות לילד לקבל אזרחות בטרם הגיעו לבגרות ומחייב רישום מידי לאחר הלידה כאמצעי להבטחת אזרחות והימנעות ממצב של חוסר אזרחות שעלול להוביל למצבי סיכון עבור הילד.[5] כמו כן הדגישה הוועדה לזכויות אדם כי אין להפלות בין ילדים שנולדו במסגרת הנישואין לאלה שנולדו מחוץ למסגרת הנישואין.[6]
על פי סעיף 7 לאמנת זכויות הילד (CRC),[7] המעגן אף הוא את הזכות לאזרחות, קיימת לילד הזכות להירשם מיד לאחר לידתו ומלידתו תהיה לו הזכות להיקרא בשם. נובעת מכך הזכות לקבל אזרחות וככל האפשר הזכות להכיר את הוריו ולהיות מטופל על – ידם. סעיף זה אינו מציין כי ישנה חובה לרכוש אזרחות על ידי לידה באותה מדינה ואינו מפרש אם יש זכות כזאת.
הזכות לאזרחות נחשבת "זכות מאפשרת",[8] המהווה בסיס לכל אדם לזכויות הנובעות מהזכות לאזרחות. רגע הלידה הוא השלב המרכזי להבטחת זכותו של אדם ל רכישת אזרחות,[9] אי רכישת אזרחות בלידה עלולה ליצור השלכות ופגיעה בשירותים החיוניים הניתנים לאזרח ומבוססים על היותו אזרח, קרי שייכות למדינה המעניקה לו הגנה, חינוך, בריאות, חופש תנועה ועוד.
ילדים שאינם נרשמים כאזרחי מדינה והם נטולי מעמד וזכויות אינן יכולים לקבל את ההגנה הבסיסית המגיעה לאזרח. כתוצאה מכך הם חשופים למצבי סיכון והיעדר היכולת לקבל שירותים חיוניים בסיסיים. אמנת הילד מעגנת את הזכות לאזרחות בסעיף 7.[10]
אמנות למניעת חוסר אזרחות עריכה
מספר אמנות בין-לאומיות שלא עסקו באופן מובהק בזכויות ילדים, כוללות בתוכן התייחסויות לזכויות ילדים:
אמנת 1961 - האמנה מחייבת מדינות להעניק אזרחות למי שנולדו בשטחן על ידי רכישה אוטומטית בלידה או על ידי הגשת בקשה. מדינות שבוחרות להעניק אזרחות על ידי הגשת בקשה רשאיות להציב תנאים מסוימים כגון: הגשת הבקשה בין גיל 18-21, תושבות קבע במדינה, היעדר עבירות של ביטחון נגד המדינה או היעדר מאסר ממושך וכן שהמועמד יהיה חסר אזרחות. באמנה זו סעיף 1(3) קובע שילד שנולד לאם בעלת אזרחות אותה מדינה ירכוש את האזרחו. מהלך זה נועד למנוע את האפליה במדינות בהן רק האב יכול להוריש את זכות האזרחות.[11]
האמנה האירופית בדבר אזרחות ECN משנת 1997[12] - האמנה הזאת מחמירה יותר מאמנת 1961 בכך שהיא דורשת מתן אזרחות למי שנולד במדינה לאחר 5 שנות תושבות חוקית וקבועה, בעודם קטינים. והמלצה 13/2009 של מועצת אירופה,[13] מחזקת את האמנה בקבועה שני עקרונות נוספים: רכישת אזרחות מכוח "דין הדם" כלומר לפי אזרחות ההורה, וכן לידה בשטח המדינה בתנאי שההורה הוא תושב קבע חוקי.
אמנה נוספת שמביאה אף היא את הרצון לצמצם את נושא חוסר האזרחות אצל ילדים היא האמנה לביטול אפליה נגד נשים CEDAW שבה סעיף 9(2) המחייב מתן זכות שווה לנשים להעביר את אזרחותן לילדיהן כאשר האב אינו יכול להוריש את אזרחותו.[14]
האמנה האמריקאית, בסעיף 20 קובעת כברירת מחדל הענקת אזרחות מתוקף לידה במדינה למי שאין לו זכות לאזרחות אחרת.[15] ולבסוף בהאמנה האפריקאית לזכויות ורווחת הילד, בסעיפים 6(3) ו-(4) מציינת כי ילד ירכוש את אזרחות המדינה בה נולד אם לא הוענקה לו אזרחות אחרת.[16]
ילדים חסרי אזרחות בעולם עריכה
למרות האמנות הבינלאומיות המצב הקיים כיום לגבי ילדים חסרי אזרחות עדיין חמור: המספר המדויק אינו ידוע, אך ה-UNHCR מעריך כי ישנם מיליונים ברחבי העולם – כשכשליש מהם הם ילדים, מה שהופך את נושא הילדים חסרי האזרחות לחשוב במיוחד. החוסר נגרם ממגוון סיבות, כולל הפליה אתנית או דתית, מגבלות העברת אזרחות מהורים לילדיהם, יצירת מדינות חדשות או סתירות בין חוקי האזרחות, כמו במערב אפריקה ומיאנמר. עם זאת, קיימים מקרים שבהם רצון פוליטי פתר מצבים כאלו, כמו בבנגלדש וברזיל.[17]
סוגיה נוספת שנדונה באמנות האג משנת 1930, 1961 וכן באמנה האירופאית בשנת 1997, היא סוגיית הילדים האסופיים (foundling).[9] ילד אסופי הוא ילד שנמצא בשטחה של מדינה חברה באמנה, וייחשב בהיעדר הוכחה אחרת כמי שנולד באותו שטח להורים בעלי אזרחות של אותה מדינה. כלל דומה מופיע גם בסעיף 6(1)(b) לאמנה האירופית בדבר אזרחות (ECN), המחייב להעניק אזרחות לאסופיים שנמצאו בשטח המדינה. המטרה היא למנוע מצב שבו ילד שמוצאו אינו ידוע יישאר ללא אזרחות כלל.
באמנות אלו נקבע כי על מנת להסדיר את מעמדם של ילדים אלו הנמצאים בשטחה של מדינה, ייחשבו כמי שנולדו בשטח המדינה או להורים בעלי אזרחות המדינה אלא אם הוכח אחרת ובכך למנוע את היותם מחוסרי אזרחות. מכיוון שזו גם אחריות המדינה לאפשר לכל ילד לקבל אזרחות והמערכת המשפטית והמנהלית נכשלות בכך שהילד ירכוש אזרחות הן למעשה לא מצליחות לספק לו "רשת ביטחון"[18] שיבטיח שוויון.
הוועדה המפקחת התייחסה לזכות של ילדים לאזרחות[19] והטילה את האחריות להבטחת ההגנה על הקטין על שלושה גורמים: המשפחה, החברה והמדינה. המדינה חייבת להבטיח רישום של הילד מיד לאחר לידתו כדי להעניק לו אישיות משפטית, ולנקוט בכל האמצעים כדי להבטיח שלילד תהיה אזרחות ולמניעת מצב של חוסר נתינות.[19] כמו כן על המדינה להבטיח בחקיקה ובפרקטיקה כי אמצעי ההגנה ניתנים ללא הפליה, למשל בין ילדים אזרחים לילדים זרים, או בין ילדים שנולדו במסגרת נישואין לילדים שנולדו מחוצה לה.
הזכות לאזרחות נדונה בהרחבה בוועדה לזכויות הילד בהליך שהוגש נגד שווייץ, שם נקבע תקדים פרשני חשוב.[20]המדינה חייבת לנקוט צעדים אקטיביים כדי להבטיח שהזכות לאזרחות תוכל להתממש בפועל. כאשר מדינה בוחרת לגרש ילד חסר אזרחות למדינה ממנה הוא בה בידיעה כי שם לא יוכל לרכוש אזרחות, זוהי הפרה של סעיף 7 לאמנה. בנוסף קבעה הוועדה כי על מדינה להתאים את הנהלים של בחינת בקשות מקלט להוראות האמנה על מנת למנוע הפרת זכויות המעוגנות באמנה.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- אזרחות ותושבות, באתר האגודה לזכויות האזרח
- אסף שפירא, אזרחות – מבט תאורטי והיסטורי, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 29 בדצמבר 2010
- קובץ:National Library IL logo.svg אזרחות (נתינות), דף שער בספרייה הלאומית
- אזרחות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד, באתר כל זכות נוער
- יוזמה של מערכת האו"ם לקידום זהות משפטית לכל אדם, באתר UN Legal Identity Agenda (באנגלית)
לקריאה נוספת עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ יצחק גייגר (לשעבר חבר ועדת המקצוע באזרחות), אזרחות: (לא) פשוט ללמד, השילוח
- ^ לתיאור מפורט יותר של תהליך היסטורי זה, ראה\י ההיסטוריה של זכויות האדם
- ^ Gerard-René de Groot, Children, their right to a nationality and child statelessness, Cambridge University Press, 2014-09-18, עמ' 144–168
- ^ United Nations, Universal Declaration of Human Rights, United Nations (ב־English)
- ^ 1 2 International Covenant on Civil and Political Rights, OHCHR (ב־English)
- ^ Attorney, Liesl Muller. The Child's Right to a Nationality and Childhood Statelessness.
- ^ Convention on the Rights of the Child, OHCHR (ב־English)
- ^ de Groot, G.R., 2014. Children, their right to a nationality and child statelessness. Nationality and statelessness under international law, 144.
- ^ 1 2 Gerard-René de Groot, Children, their right to a nationality and child statelessness, Cambridge: Cambridge University Press, 2014, עמ' 144–168, ISBN 978-1-107-03244-6
- ^ אמנה בדבר זכויות הילד, כתבי אמנה 1038, כרך 31
- ^ Convention on the Reduction of Statelessness, New York, 30 August 1961, in force 13 December 1975, 989 UNTS 175.
- ^ European Convention on Nationality (ECN), 6 November 1997.
- ^ The nationality of children. Recommendation CM/Rec (2009)13 adopted by the Committee of Ministers of the Council of Europe on 9 December 2009 and explanatory memorandum
- ^ Convention on the Elimination of All Forms of Discrimination against Women New York, 18 December 1979.
- ^ Article 20 of the American Convention on Human Rights, 22 November 1969, in force 18 July 1978.
- ^ African Charter on the Rights and Welfare of the Child, 11 July 1990, in force 29 November 1999, OAU DOC. CAB/LEG/24.9.49; Article 63(3) and (4).
- ^ African Charter on the Rights and Welfare of the Child, 11 July 1990, in force 29 November 1999, OAU DOC. CAB/LEG/24.9.49; Article 63(3) and (4).
- ^ Done at New York on 30 August 1961. Entered into force on 13 December 1975. United Nations, Treaty Series, vol. 989, p. 175.Convention on the Reduction of Statelessness
- ^ 1 2 CCPR General Comment No. 17: Article 24 (Rights of the Child), Refworld (ב־English)
- ^ A.M. v. Switzerland, Comm. on the Rights of the Child, Commc’n No. 95/2019, U.N. Doc. CRC/C/88/D/95/2019 (Sept. 22, 2021).