ביות בעלי חיים
פעולות נוספות
ביות בעלי חיים (לעיתים משתמשים במושג תִּרבות בעלי חיים) הוא שם כולל ברירה מלאכותית שעשה האדם בבעלי חיים על מנת להתאים אותם לצרכיו. יש בעלי חיים שבויתו ללא שינוי בהתנהגותם הטבעית (דבורי דבש, טוואי משי), יש כאלה שעברו שינוי חלקי (חתולים) ויש כאלה שעברו סיגול מלא לצורכי האדם (כל חיות המשק והכלבים) ואנטומיה והתנהגות שלהם שונה מחיי קרוביהם החיים עדיין חיי בר. בעלי חיים אלה פיתחו גם את סינדרום הביות – מספר תכונות שהשתנו ברובן כמו זנב קצר יותר, אוזניים שמוטות, כתמים על הפרווה, והתנהגות גורית יותר גם בגיל מבוגר. התאוריה הנפוצה ביותר להסבר התנהגות זו היא תאוריית הרכס העצבי (Neural Crest Theory).[1]
קיימת גם השערה לפיה האדם עבר בעצמו ביות דומה – תהליך של ביות עצמי – כולל פנים יותר עדינות, נטייה להתנהגות רגועה יותר, שיתופית יותר וסובלנות רבה יותר כלפי זרים, כמו גם התנהגות משחקית בזמן הבגדרות.[1] בני האדם השופעו מתהליך הביות בדרכים נוספות – הן בהאתמת התזונה שלו (לצמחי מאכל כמו חיטה, לחלב פרה ועוד), הן בגלל מחלות זואונוטיות והן בגלל שינויים תרבותיים כמו ישיבה בכפרי-קבע ומעבר לחיי חקלאות.
ביות של בעלי חיים שונה מאילוף. אילוף הוא שינוי התנהגותי מותנה של בעל חיים אינדיבידואלי, כדי להפחית את ההימנעות הטבעית שלו מבני אדם, ולהקנות לו את היכולת לסבול נוכחות של בני אדם. ביות הוא שינוי גנטי קבוע של שושלת צאצאים המוביל לנטייה תורשתית להגיב בשלווה לנוכחות אנושית וכן לפתח תכונות אחרות – לדוגמה הגברת תנובת החלב בקרב פרות.
סקירה כללית עריכה
ביות, מהשפה הלטינית domesticus, 'שייך לבית',[2] הוא "מערכת יחסים הדדית רב-דורית מתמשכת שבה אורגניזם אחד מקבל מידה משמעותית של השפעה על הרבייה והטיפול באורגניזם אחר על מנת להבטיח אספקה סדירה יותר של משאב בעל עניין, שבאמצעותו האורגניזם המביית משיג יתרון על פני פרטים שנשארים מחוץ למערכת יחסים זו, ובכך יוצא נשכר. הביות הוא תהליך קו-אבולוציוני הנובע מתהליך של הדדיות (mutualism), שבו מין אחד (המין המביית) בונה סביבת מחיה שבה הוא מנהל באופן פעיל את ההישרדות והרבייה של המין האחר (המין המבוית), כדי לספק לעצמו משאבים ושירותים שונים.
תהליך הביות מאפשר הגברת כושר האורגניזמים החיים בתוך מערכת יחסים הדדית, לאבולוציה של תכונות המבטיחות קשר יציב של ביות על פני דורות. בתהליך הביות מתקיימים יחסים הדדיים שבהם שני בעלי החיים זוכים לשיפורים של תפוקת הרבייה של צמחי יבולים, בעלי חיים וחיות מחמד בהשוואה לזו של אבותיהם הפראיים.
בתי ביות סיפקו לבני אדם משאבים עליהם שלטו בצורה מבוקרת ובטוחה יותר והניעה את הגברת תפוצת האוכלוסייה של בעלי החיים המבויתים על פני כל כדור הארץ.
הביות איננו התהליך היחידי בטבע לחיים משותפים בין שני אורגניזמים. הדדיות ביולוגית אינה מוגבלת לבני אדם בעלי גידולים ביתיים ובעלי חיים, אלא מצויה היטב במינים לא אנושיים, במיוחד בקרב מספר חרקים חברתיים, למשל הדדיות בין נמלים ופטריות הקיימת בין נמלים חוטבות עלים ופטריות מסוימות.
ההיסטוריה של הביות עריכה
במשך שנים רבות חיו ההומינידים ובעלי החיים בטבע זה לצד זה, ולעיתים אכלו זה את זה, מבלי שהאדם יצר שינוי התנהגותי או פיזי בבעלי החיים. משערים כי הביותים הראשונים לא היו פרי מחשבה או רצון, אלא נגרמו כתוצאה מתועלת הדדית שהפיקו החיה והאדם מהקשר שנוצר ביניהם. לדוגמה: הזאב שהתריע מפני הגעת טורפים וקיבל בתמורה שאריות מזון מהציד. מניחים שבעל החיים הראשון שבוית הוא הכלב ומעריכים שביותו החל כבר כ-12,000 שנה לפני זמננו בתרבות הנאטופית. אולם, יש ראיות לקשר בין בני אדם לבין זאבים במשך 150,000 שנה. הביות של בעלי חיים וצמחים נגרם עקב השינויים האקלימיים והסביבתיים שהתרחשו לאחר שיא התקופה הקרחונית האחרונה לפני כ-21,000 שנה ונמשכים עד היום. שינויים אלה הקשו על השגת מזון. בעל החיים המבוית הראשון היה הזאב (Canis lupus) לפני לפחות 15,000 שנה. תקופת הדריה הצעירה שהתרחשה לפני 12,900 שנה, הייתה תקופה של קור וצחיחות עזים שחייבו את בני אדם להגביר את אסטרטגיות החיפוש אחר תנאי מחיה. עם תחילת תקופת הולוקן שהחלה לפני 11,700 שנה ועד ימינו אלה, נוצרו תנאי אקלים נוחים אשר אפשרו גידול אוכלוסיות אנושיות ולהובלה לתהליכי ביות בקנה מידה קטן של בעלי חיים וצמחים. תהליכים אלה אפשרו לבני האדם להגדיל את כמות המזון שהיו משיגים באמצעות ליקוט כציידים-לקטים. כתוצאה מתהליך הביות והברירה הלא-טבעית שגרם האדם לבעלי החיים, רוב בעלי החיים המבויתים עברו שינויים התנהגותיים ופיזיים שאפשרו הסתגלות טובה יותר לצרכיו של האדם.
תהליך הביות היה בין הגורמים שאפשרו לבני האדם שחיו בחברות של ציידים-לקטים לעבור להתיישבות קבע וחקלאות. בתהליך הביות מקורות המזון (בשר ותוצרים אחרים) הפכו לזמינים יותר ואפשר היה להשיגם ללא נדודים. באזורים שונים בעולם בויתו בעלי חיים או שנעשה שימוש בבעלי חיים שכבר בויתו לשם נשיאת משאות. כך בויתו הסוס, החמור, הפרד, הגמל, השור, היאק, הלמה, התאו, וגם כלבים ואייליים לגרירת מזחלות.
ראיות מוקדמות לכוורנות מציורי סלע מתארכות את ביות הדבורים 15,000 שנה לפני זמננו. העז, הכבש והחזיר בויתו בערך 10,000 שנה לפני זמננו באסיה. יש ראיות ארכאולוגיות לביות סוג של חתול סביב 9,500 לפני זמננו.[3] הראיות המוקדמות ביותר לביות הסוס שכנראה קרה בצפון רוסיה מתוארכות ל-6,000 לפני זמננו. זנים קטנים יותר של סוסים בויתו כ-5,000 שנה לפני זמננו.
במהפכה הנאוליתית, שהובילה את האדם מתקופת הלקטים-ציידים לתקופה החקלאית, התפתחו קהילות חקלאיות ברחבי אירואסיה, צפון אפריקה ודרום ומרכז אמריקה. באזור הסהר הפורה, לפני 10,000–11,000 שנים. ממצאים בארכאוזואולוגיה מצביעים על כך שבקר זבו הדבש (zebu) באזור בלוצ'יסטן המצוי בדרום-מערב פקיסטן, בויילתו 2,000 שנה מאוחר יותר. במזרח אסיה לפני 8,000 שנה בויתו חזירים מחזירי בר שהיו שונים גנטית מאלה שנמצאו בסהר הפורה. הסוס בוית בערבות מרכז אסיה לפני 5,500 שנה. התרנגולת בויתה בדרום-מזרח אסיה והחתול בוית במצרים לפני 4,000 שנה.
.jpg){kind=link}
הנתונים הארכאולוגיים והגנטיים מצביעים על כך שזרימת גנים דו-כיוונית ארוכת טווח בין חיות בר וחיות ביתיות, כולל חמורים, סוסים, גמלים מהעולם החדש והישן, עיזים, כבשים וחזירים הייתה נפוצה. לאור חשיבות תהליך הביות לתרבות האנושית וערכו כמודל לשינוי אבולוציוני ודמוגרפי, הביות עניין מדענים ממדעי הארכאולוגיה, הפליאונטולוגיה, האנתרופולוגיה, הבוטניקה, הזואולוגיה, הגנטיקה ומדעי הסביבה. בין העופות, המין הביתי העיקרי כיום הוא התרנגולת, החשוב לאספקת בשר וביצים, אם כי לעופות כגון, תרנגול הודו, אווזים, ברווזים, עופות הים ומינים רבים אחרים, ערך כלכלי. ציפורים מוחזקות גם כציפורי כלוב, ציפורי שיר ותוכים.
ביות חסרי החוליות הוותיקים ביותר הם דבורת הדבש ותולעת המשי. תהליך הביות והפיזור של הזנים המבויתים הושפע מאוד מהקשר בין החצי המערבי לחצי המזרחי של כדור הארץ, לאחר גילוי יבשת אמריקה על ידי האירופאים.
.jpg){kind=link}
_Duck,_Ginsheim-Gustavsburg_Altrhein.JPG){kind=link}
תאריכים אלה אינם מוחלטים, והם נשענים על ראיות מועטות בלבד.
מטרות הביות עריכה
- שמירה ורעיית בעלי חיים
- חברה והפגת בדידות
- שימוש בכוח הפיזי (תחבורה, הנעת משאות, הנעת מיכון חקלאי, שאיבת מים, סיבוב אבני ריחיים)
- מקורות מזון ישירים: אכילת בשר (שתיית דם בהמות בכמה שבטים).
- מקורות מזון עקיפים: שימוש בתוצרים (חלב, ביצים, דבש).
- עזרה בהשגת מזון (ציד).
- מקור לתוצרי משנה (צמר, משי, דונג, עור, פרווה, דבק, נוצות, מיתרים) ושימוש בהפרשות לדישון (צואה ושתן), כחומר בעירה ובנייה (גללים),
- תקשורת (יונת דואר).
ביות הכלב עריכה
ביות הכלב התרחש לפני 14,000–100,000[4] שנים, ויש הגורסים שאף לפני 135,000 שנים.[5] יש הסבורים שהוא התרחש פעמים רבות ובאופן בלתי תלוי.[6]לתהליך זה היו השפעות רבות על האדם ויש הרואים בתהליך סימביוזה לכל דבר בין האדם לכלב.[7][8] ביות הכלב התרחש בתקופת הציידים-מלקטים, לפני התקופה החקלאית.
הכלב היה המין המבוית הראשון[9] ברחבי אירואסיה לפני סוף עידן הפליסטוקן המאוחר, שנים רבות לפני טיפוח וביות של בעלי חיים אחרים.[10] תהליך הביות של חיות רבות על ידי האדם כלל הקטנה של מוח החיות המבויתות. אזורי מוח ששימשו בטבע חיות האלה עבור תפקודים שהאדם החל לעשות במקומן במהלך הביות הצטמקו. רקמת עצב דורשת אנרגיה רבה. מוטנט שבו הצטמק אזור מוחי שכבר אינו בשימוש, צורך פחות אנרגיה, הוא בעל יתרון אבולוציוני. אזורי מוח העוסקים בקבלת החלטות וזיהוי סכנות מצומקים אצל חיות מבויתות בהשוואה לחיות הבר.
אחת העדויות המוקדמות ביותר לביות הכלב היא קבורה של גור זאבים או כלבים ביחד עם אישה באתר הנאטופי עינן בעמק החולה בישראל, המוצגת במוזיאון האדם הקדמון במעיין ברוך. זוהי הקבורה הידועה המוקדמת ביותר של גור זאב או כלב (קשה להבדיל ביניהם בגיל צעיר לפי השלד), וגילה כ־14,000–15,000 שנה, לפי תיארוך פחמן 14 מכויל. קבורות כלבים מהתרבות הנטופית נמצאו גם בטרסת מערת היונים בגליל המערבי.[11][12]
בניגוד למינים ביתיים אחרים שנבחרו בעיקר עבור תכונות הקשורות לייצור, כלבים נבחרו בתחילה בגלל התנהגותם. הנתונים הארכאולוגיים והגנטיים מצביעים על כך שזרימת גנים דו-כיוונית ארוכת טווח בין חיות בר וביתיות – כולל חמורים, סוסים, גמלים מהעולם החדש והישן, עיזים, כבשים וחזירים[13] – הייתה נפוצה. מחקר אחד הגיע למסקנה שברירה אנושית לתכונות ביתיות כנראה מונעת את ההשפעה ההומוגנית של זרימת גנים מחזירי בר לחזירים ויצרה איים של ביות. אותו תהליך עשוי היה לחול גם על בעלי חיים מבויתים אחרים.
סיבות וקריטריונים לביות עריכה
מינים מסוימים של בעלי חיים ופרטים מסוימים בתוך המינים הללו, מתאימים יותר לביות בגלל חוסר יכולת להגן על עצמם.[14] היותם מתאימים לביות מסיבות אלה:
- הגודל וארגון המבנה החברתי.
- הזמינות ומידת הסלקטיביות בבחירת בני הזוג.
- הקלות והמהירות שבה ההורים מתחברים לילדיהם והבשלות והניידות של הצעירים לאחר לידה.
- מידת הגמישות בתזונה ובהסתגלות לבתי גידול.
- התגובות לבני אדם וסביבות חדשות, ואפי התגובה לגירויים חיצוניים.
ג'ארד דיימונד בספרו רובים, חיידקים ופלדה מ-1997 מתאר שישה קריטריונים לביות.[15][16] לפי התאוריה שלו, רק התאמה לכל ששת הקריטריונים מאפשרת ביות של בעל החיים, ולכן מתוך המגוון הרב של בעלי חיים המצויים בטבע, רק מעטים מאוד ניתנים לביות[7][14] לפי הקריטריונים הבאים:
- תזונה גמישה: בעלי חיים שניזונים ממגוון של מקורות מזון ויכולים להתקיים על מזון זול יחסית. מבחינה זאת רוב אוכלי הבשר אינם מתאימים לביות, כי מזונם יקר ויש לספק להם בעלי חיים אחרים למאכל, וגידולם של אלה דורש משאבים נוספים. אוכלי בשר שבויתו ככלבים וחתולים, הם בדרך-כלל מינים שמסוגלים להתקיים במידה מסוימת גם על מזון צמחי, וכאלה שניזונים ממגוון של בעלי-חיים החיים בסמיכות לאדם. אוכלי עשב מתאימים לביות אם הם ניזונים מסוגים שונים של עשבים נפוצים.
- התבגרות מהירה: בעלי חיים בעלי משך היריון קצר יחסית, שמגיעים לבגרות מינית בתוך שנים מעטות לכל היותר. התבגרות מהירה מאפשרת לבני האדם התערבות ברבייה והשבחת גזע. גורי כלבים, למשל, נולדים תוך שבועות אחדים של היריון ומגיעים לבגרות בתוך שנה בערך. אצל פילים, לעומת זאת, משך ההיריון ארוך מאוד והתבגרות איטית. לפיכך פילים אינם מתאימים לביות. דיימונד מבהיר שאין להתבלבל ביון ביות לבין פילים בשביה: פילים אלה אינם מבויתים אלא מאולפים.
- אפשרות לרבייה בשביה: בעלי חיים שאינם מסוגלים להזדווג ולהתרבות בשביה אינם מתאימים לביות. למשל, קשה להרבות יצורים כמו הפנדה והצ'יטה בשביה.
- מזג נוח וידידותי לאדם: מסוכן להחזיק בשבי יצורים גדולים שהם תוקפניים כלפי בני אדם. לתאו האפריקני, לדוגמה, יש מזג לא צפוי והוא מסוכן ביותר לבני האדם, בניגוד לתאו האסייתי שבוית בזכות מזגו. בעלי חיים שנבהלים בקלות גם הם אינם מתאימים לביות. היעל, לדוגמה, נבהל בקלות מבני אדם ונוטה לברוח, ובעל יכולת קפיצה גבוהה המאפשרת לו לברוח בקלות ממקום סגור.
- היררכיה חברתית ניתנת לשינוי: בעלי חיים חברתיים שקשורים זה לזה בקשרי שליטה ומסוגלים לראות בבן אדם את החוליה הגבוהה ביותר בשרשרת השליטה כאשר בן האדם ממלא את תפקיד ה"מנהיג" ותופס את מקומו של אחד הפרטים הדומיננטיים בלהקה או בעדר.
- אינסטינקט העדר: בעלי חיים שחיים בלהקות גדולות או בעדרים וקל לכנס אותם במקום סגור, ולרוב אינם נרתעים מהצפיפות.
תסמונת ביות היא חבילת התכונות הפנוטיפיות המתעוררות במהלך הביות המבדילות בעלי החיים המבויתים לאבותיהם הפראיים. הוא כולל צייתנות מוגברת ואילוף, שינויים בצבע הפרווה, הקטנת גודל השיניים, שינויים במורפולוגיה קרניופציאלית (Craniofacial), שינויים בצורת האוזן והזנב תכופים יותר וללא מחזורי ייחום עונתיים., שינויים ברמות ההורמונים האדרנוקורטיקוטרופיים, שינוי בריכוזים של מספר נוירוטרנסמיטורים, הארכות בהתנהגות של צעירים והפחתה הן בגודל המוח הכולל והן באזור.
ביות של יונקים עריכה
תחילתו של ביות בעלי חיים כללה תהליך קו-אבולוציוני ממושך של שני בעלי חיים, עם שלבים מרובים לאורך מסלולי אבולוציה שונים. ישנם שלושה מסלולים עיקריים בהם התפתח תהליך הביות של מרבית בעלי החיים המבויתים:
1. מסלול commensals, בעלי חיים המותאמים לחיים משותפים עם האדם (כלבים, חתולים, ייתכן חזירים).
2. חיות בר המתאימות למאכל אדם (כבשים, עיזים, בקר, תאו מים, יאק, חזירים, איילים, למה ואלפקה).
3. בעלי חיים המיועדים למשאבי עבודה (סוס, חמור, גמל).
4. בעלי חיים המיועדים כמשאבי מחקר. העכבר עבר הליכי ביות בתחילת המאה ה-18 כחית מחמד בסין[17] ומאוחר יותר באירופה ושימש כאב טיפוס לעכבר המעבדה שהתפתח כתוצאה מזיווג בין שני תת-המינים M. m. domesticus, M. m. musculus.[17]
ביות של עופות עריכה
עופות מבויתים הם עופות שגדלו לבשר וביצים:[18] כמה תרנגולאים (עוף, תרנגול הודו, עוף ים) ועופות מים Anseriformes (ברווז, אווז, ברבור). קבוצה נוספת של עופות הם אלה המבויתים באופן נרחב כציפורי כלוב כציפורי שיר ותוכים. עופות אלה אלה משמשים הן להנאה והן למחקר.[19] יונת הבית) שימשה הן למאכל והן כאמצעי תקשורת בין מקומות מרוחקים באמצעות ניצול יצר הביות של היונה; מחקרים מראים שהעופות בויתו כבר לפני 10,000 שנה.[20] מאובני תרנגולות בסין תוארכו לפני 7,400 שנה. האב הקדמון הפראי של התרנגולת הוא Gallus gallus, עוף הג'ונגל האדום של דרום מזרח אסיה. נראה שהוא נשמר בתחילה ללחימת תרנגולים ולא למאכל.[21]
ראו גם עריכה
לקריאה נוספת עריכה
- עדיה לוי-סוארו (עורכת), מחיות-הבר לחיות-הבית - ביות בעלי-חיים מימי קדם ועד ימינו, הוצאת מוזיאון ישראל, אגף הנוער, 1990
- ג'ארד דיימונד, רובים, חיידקים ופלדה, הוצאת עם עובד
קישורים חיצוניים עריכה
- איך הפך הזאב הרע לידידו הטוב של האדם? מאת ענת הבר ואורי רול
- מחיות הבר לחיות הבית מיכל פורת ומיכל ברושי בן לוי, מתוך "טבע וארץ"
- "רווחת בעלי חיים" מאת ד"ר רוני רדו
- ביות בעלי חיים באתר של איילה נאור
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 ד"ר יונת אשחר, כך בייתנו את עצמנו, מכון דוידסון לחינוך מדעי, דצמבר 2019
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ נמצאו שרידי חיית המחמד העתיקה בעולם, באתר וואלה, 9 באפריל 2004
- ^ Behavioral Genetics and Animal Science
- ^ טמפל גרנדין בספרה "חיות בתרגום" עמוד 304 של הגרסה האנגלית, על סמך מחקר של דר' Wayne
- ^ Carles Vilà, Peter Savolainen, Jesús E. Maldonado, Isabel R. Amorim, John E. Rice, Rodney L. Honeycutt, Keith A. Crandall, Joakim Lundeberg, Robert K. Wayne, Multiple and Ancient Origins of the Domestic Dog, Science 276, 1997-06-13, עמ' 1687–1689 doi: 10.1126/science.276.5319.1687
- ^ 1 2 Melinda A. Zeder, The Domestication of Animals, Journal of Anthropological Research 68, 2012-06, עמ' 161–190 doi: 10.3998/jar.0521004.0068.201
- ^ Steve Sailer, Dog domestication and human evolution, Steve Sailer, 2006-03-14
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ Darcy F. Morey, Size, shape and development in the evolution of the domestic dog, Journal of Archaeological Science 19, 1992-03, עמ' 181–204 doi: 10.1016/0305-4403(92)90049-9
- ^ James Serpell, The domestic dog: its evolution, behaviour, and interactions with people, pp 10-12. Cambridge University Press, 1995.
- ^ SJM Davis and FR Valla, Evidence for domestication of the dog 12,000 years ago in the Natufian of Israel, Nature 276, 608-610 (7 December 1978).
- ^ Laurent A F Frantz, Joshua G Schraiber, Ole Madsen, Hendrik-Jan Megens, Alex Cagan, Mirte Bosse, Yogesh Paudel, Richard P M A Crooijmans, Greger Larson, Martien A M Groenen, Evidence of long-term gene flow and selection during domestication from analyses of Eurasian wild and domestic pig genomes, Nature Genetics 47, 2015-10, עמ' 1141–1148 doi: 10.1038/ng.3394
- ^ 1 2 Edward O. Price, Behavioral Aspects of Animal Domestication, The Quarterly Review of Biology 59, 1984-03, עמ' 1–32 doi: 10.1086/413673
- ^ Jared Diamond, The Local Origins of Domestication, Cambridge University Press, 2012-02-23, עמ' 9–18
- ^ Griffith Edwards, A Handbook of Medical Hypnosis. By Gordon Ambrose and George Newbold. 2nd Ed. London: Baillière, Tindall and Cassell. Price 45s., British Journal of Psychiatry 115, 1969-02, עמ' 248–249 doi: 10.1192/bjp.115.519.248
- ^ 1 2 Background on the History of the Mouse, Genome.gov (ב־English)
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).