כפר במרטיניק
פעולות נוספות
| נתונים על היצירה | |
|---|---|
| מיקום | {{#property:P276}} |
כפר במרטיניק (בצרפתית: Femmes et Chevre dans le village) הוא ציור שמן על בד מאת פול גוגן משנת 1887. היצירה נתרמה למוזיאון ישראל בידי יאן ואלן מיטשל, ניו יורק, באמצעות קרן התרבות אמריקה-ישראל.
רקע ליצירה עריכה
בשנת 1887 יצאו פול גוגן ושארל לאוואל לפנמה ומשם המשיכו למרטיניק, בחיפוש אחר אקלים חם ובריא ומקום שבו ניתן לחיות חיים טבעיים ופשוטים. במהלך הקיץ התגוררו בבקתה כדוגמת אלו המתוארות בציור, ויצרו עבודות כה קרובות בסגנונן עד כי לעיתים טעו המבקרים בשיוכן. עם זאת, יצירה זו מזוהה בוודאות כמעשה ידיו של גוגן.
המוטיבים המופיעים בה, ובהם העז המיניקה מתחת לעץ, האישה היושבת האוחזת ברגלה והאישה ההולכת, שבים ומופיעים בהדפסי הצינקוגרפיה שיצר ב-1889 בעקבות זיכרונותיו ממרטיניק. אף שהציור עדיין מושתת על יסודות אימפרסיוניסטיים, כבר ניכר בו שינוי בגישתו של גוגן אל הנושא ואל הצבע.[1]
תיאור היצירה עריכה
בציור נראות דמויות השרועות באור שמש צהריים קיצית, מותשות מכדי לנוע ממקומן. אחת שוכבת על בטנה, אחרת יושבת לצידה מהורהרת, ושלישית מרימה ידה לעבר דמות המתקרבת באיטיות כשהיא נושאת סל פירות על ראשה. גזעי העצים מאחוריהן נראים ככורעים מכובד עלוותם ומעניקים צל מועט בלבד. ממול ניצבת עז המיניקה את גדייה ומצללה עליו בגופה.
האווירה הכבדה מודגשת באמצעות השמים הכחולים השטוחים, שאינם מוסיפים תחושת אווריריות אלא מצטרפים אל הגג הכתום ומבליטים את חום היום.[1]
צבעוניות ומבנה עריכה
האדמה והבקתות מצוירות במשיכות מכחול אימפרסיוניסטיות בגוני ורוד וצהבהב, והעלווה בירוקים מגוונים, אולם בצבעי הדמויות ניכרת העצמה ברורה. הנשים משמאל מתוארות בצבעי יסוד: כחול, אדום וצהוב – ואילו האבנט והמטפחת הירוקים של האישה ההולכת משלימים את שמלתה הוורודה. השמלה הכחולה מהדהדת את תכול השמים, וגוון החצאית האדומה יוצר זיקה לגג הכתום ולכתם האדמה שבקדמת התמונה.
לעץ שבקדמת הציור עלים גדולים המוצגים אחד אחד על רקע השמים השטוחים, בשונה מן התיאור האימפרסיוניסטי של יתר העלווה. דמויות וחפצים אחדים תחומים בקווי מתאר.
ביצירה זו אין גוגן ממשיך את דרכו של סזאן בשימוש במשטחים ליצירת חלל דו־ממדי ותלת־ממדי בו זמנית, אלא יוצר מורכבות מרחבית באמצעות צבע. האלכסונים הנוצרים בידי הבתים והדמויות מרמזים על עומק, אך אזורים שטוחים ועזי צבע פורצים מן הרקע אל פני השטח.
"כפר במרטיניק", בדומה ל"אישה מטיילת", היא יצירת מעבר שבה בחן גוגן יסודות שעתיד היה לגבש לכדי סגנון עצמאי.[1]
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 פול גוגן: כפר במרטיניק, באתר מוזיאון ישראל