פרבר במנטנון
פעולות נוספות
| פרבר במנטנון, 1888 | |
| פרבר במנטנון, 1888 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| טכניקה וחומרים | צבעי שמן על בד |
| ממדים בס"מ | |
| רוחב | 65.5 ס"מ |
| גובה | 54.8 ס"מ |
| נתונים על היצירה | |
| מספר יצירה | B65.0415 |
| מיקום |
מוזיאון ישראל ירושלים שבישראל |
פרבר במנטנון הוא ציור שמן על בד מאת פייר-אוגוסט רנואר משנת 1888. מידות היצירה הן 54.8 × 65.5 ס"מ. התמונה צוירה בתקופה מכרעת ביצירתו של האמן, בעת יציאתו מ"שנות היובש" אל יצירה חדשה.
רקע עריכה
שנות השמונים של המאה ה-19 היו שנים קשות לרנואר, שנים של תמורות ומהפכים בחייו האישיים כביצירתו. רווחיו מציור דיוקנאות אפשרו לו לנסוע לאלג'יר ולאיטליה, אולם ההתבוננות בציורי אמני המופת של הרנסאנס, שאליה נלוותה אי־שביעות רצון גוברת מכיוון ההתפתחות של יצירתו, הביאוהו למסקנה שהוא איננו יודע לא לצייר ולא לרשום. תחת לבסס את עתידו על ציור דיוקנאות אופנתיים, גמר אומר לשקם את יצירתו על בסיס חדש לגמרי. הוא חש צורך לתת בציוריו דגש חזק יותר ברישום ובמבנה הקומפוזיציה.
ה"סגנון היבש", שהתפתח בשלב זה של חיבוטי נפש והתנסויות, התאפיין בדימויים מוגדרים בחדות, בקווי מתאר מודגשים ובגימור קפדני של כל הפרטים – על פי מושגי האימפרסיוניסטים. רבים מפטרוניו של האמן הגיבו על סגנון זה בחוסר אהדה גמור. כתוצאה מכך, וכן בעקבות משבר כלכלי שפקד את צרפת, חזר רנואר שוב לתקופה של עוני.
לקראת סוף שנות השמונים יצא רנואר מ"שנות היובש" שלו, וציוריו שפעו חיוניות שהתבטאה במשיכות מכחול נמרצות ובצבעוניות עשירה. הוא חדל להתעניין בנושאים מחיי היומיום המודרניים וחתר להציג תמונה על־זמנית המעוגנת בנופי כפר אידיליים, לעיתים מאוכלסים ולעיתים שוממים מאדם. על אף התסיסה הפוליטית ולמרות דאגותיו האישיות, שיקפה יצירתו הרמוניות ושלווה, ואת העונג שהוא שאף להעניק ולקבל באמצעות הציור.
בסוף אותו עשור נשא לאישה את אלין שריגו, אהובתו ואם בנו פייר, ובהמשך נולדו להם ז'אן וקלוד. בתקופה זו השתנה גם מזלו, ומאבקו הארוך לזכות בהכרה כאמן חשוב הוכתר לבסוף בהצלחה. רנואר בילה את חודש ספטמבר של 1888 בחברת ידידו גוסטב קייבוט בפטי־ז'נווילייה שליד ארז'נטיי, והגוונים הכתומים־זהובים של העלים מצביעים על ראשית הסתיו ועל האפשרות שבמהלך חודש זה ערך טיול קצר אל מנטנון.[1]
תיאור היצירה עריכה
במרכז התמונה מופיעה קבוצת בתים, ומשני צדיהן שתי דרכים המתחברות באמצע. על הדרכים אור שמש בהיר מתחלף בצללים עמוקים, ופה ושם נראים מבוגרים וילדים משוחחים ומטיילים. נקודת המפגש של שתי הדרכים משתרעת למלוא רוחבה של קדמת התמונה. שטח זה נתון בצל שמטיל עליו בית גדול מימין, שרק קצה גמלון גגו נראה בתמונה.
השמים והדרך מצוירים במשיכות מכחול רחבות, ואילו עלוות העצים מצוירת במגעי צבע קלים. הבית הבולט שבמישור התווך צבוע בוורוד, בזהב ובגווני ירוק, המונחים בכתמים קטנים של צבע. ארובת הבית מחלקת את הקומפוזיציה באופן אנכי לשניים, ואילו האלכסונים החוזרים של הגגות מובילים את העין מן הפינה הימנית שלמעלה בהדרגה חזרה אל עומק התמונה.[1]
פרשנות עריכה
התמונה משקפת את משיכתו הגוברת של האמן אל אווירה פסטורלית. הבחירה לתאר לא את טירת מנטנון, שנבנתה למען אשתו של לואי הארבעה עשר בסוף המאה ה-17, אלא את קבוצת הבתים הצנועים הסמוכים אליה, נראית טיפוסית. על אף התסיסה הפוליטית ולמרות דאגותיו האישיות, משקפת יצירתו בתקופה זו הרמוניות ושלווה, ואת העונג שהוא שאף להעניק ולקבל באמצעות הציור.[1]
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 בפרבר במנטנון, פייר אוגוסט רנואר, באתר מוזיאון ישראל
