טבע דומם (גוגן, מוזיאון ישראל)
פעולות נוספות
| נתונים על היצירה | |
|---|---|
| מיקום | {{#property:P276}} |
טבע דומם הוא ציור משנת 1899 מאת פול גוגן, עשוי צבעי שמן על בד יוטה גס. מידות היצירה 45.5 על 61.3 סנטימטר. הציור נתרם מיד הנדיב, ירושלים, מאוסף אלכסנדרין דה רוטשילד, בתו של הברון הראשון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד. מספר הרישום B66.06.1041. היצירה מצויה באוסף האמנות המודרנית של מוזיאון ישראל בירושלים.[1]
רקע ליצירה עריכה
בשנת 1899 ילדה אהובתו של גוגן, פהורה, בן, ולידה זו עוררה בו תחושת תקווה מחודשת. לאחר חודשים של קיפאון יצירתי שנבע ממצוקה כלכלית ומבריאות רופפת, שב האמן לצייר במרץ. משאזלו הבדים שברשותו פנה לגילוף חיתוכי עץ ולכתיבת מאמרים סאטיריים בעיתון מקומי ובכתב עת שהוציא לאור בעצמו. כאשר הגיעו אליו בדים מצרפת, חזר לעבודה רצופה. ציור טבע דומם זה נוצר ככל הנראה באוגוסט אותה שנה, בעת שמלאי הבדים שלו הידלדל.[1]
תיאור היצירה עריכה
במרכז הקומפוזיציה ניצבים קומקום וקנקן המפרידים בין פירות המונחים בצלחת לבין פירות המונחים על מפת שולחן הפרושה על גבי שידה. ברקע תלויה יריעת פאריאו, בד מסורתי שבו תושבי טהיטי עוטפים את גופם. העלים המודפסים על היריעה והפרחים שעל המפה משתלבים ברקע, בעוד צבעי הפירות והשידה החמים יוצרים ניגוד לגוונים הקרירים של יתר חלקי התמונה.
מקור השראה בולט ליצירה זו הוא ציורו של פול סזאן, „טבע דומם עם קערת פירות” מן השנים 1877 עד 1879. ציור זה היה בבעלותו של גוגן, אשר התחייב שלא למוכרו אלא במקרה של מצוקה חמורה.[1]
פרשנות והקשר לסזאן עריכה
בשנת 1898 נאלץ גוגן למכור את יצירתו של סזאן, ובמהלך 1899 המתין לשווא לתמורה הכספית שהייתה אמורה להגיע ממכירתה. ציור הטבע הדומם שלו מהווה אפוא מחווה לאותה יצירה שאבדה לו. עם זאת, יש בו גם ממד של תחרות. גוגן חש כי סזאן זוכה להכרה ולהערכה, בעוד תרומתו שלו אינה מוערכת די הצורך. ביולי 1899 כתב באירוניה כי סגנונו נולד מסזאן, מוואן גוך ומברנאר, וכך רמז לטענות בדבר חקיינות.
בציורו מדגיש גוגן את נפח העצמים באמצעות עגלגלותם, לרבות גומחות השידה, ומשתמש בפרספקטיבה מדויקת יותר מזו המעוותת שביצירת סזאן. הוא חוזר ומבליט את המספר שלוש: שלושה כלים, שלושה פירות בצלחת, שלושה פירות על המפה, שלושה עלים ברקע ושלוש גומחות בשידה. בנוסף, הוא רומז למציאות שמחוץ למסגרת באמצעות השתקפות חלונות על פני הקומקום והצמחים שעל היריעה הנראים כצפים. הפרחים הסמוכים לקומקום מטושטשים עד שלא ברור אם הם ממשיים או חלק מן המפה.
הקומפוזיציה עצמה איננה יציבה: השידה נוטה שמאלה והחפצים נדמים כעומדים להחליק, במיוחד הפרי הנחתך בשולי התמונה משמאל. חריגה זו מן האיזון המאפיין רבים מציורי הטבע הדומם שיצר בטהיטי עשויה לשקף את מצבו האישי של האמן באותה עת, כאשר משפחתו הקטנה מנתה שלושה נפשות והוא שרוי היה בחוסר ביטחון כלכלי ובריאותי.[1]
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 4 טבע דומם, פול גוגן, 1899, באתר מוזיאון ישראל
