אלימלך שפירא (גרודז'יסק)
פעולות נוספות
| |||||
| |||||
|
רבי אלימלך שפירא מגרודז'יסק (תקפ"ד – א' בניסן תרנ"ב, 1892) היה נינם של רבי אלימלך מליז'נסק ורבי ישראל מקוז'ניץ, מחשובי האדמו"רים בדורו ומייסד שושלת גרודז'יסק.[1]
קורות חייו עריכה
נולד בשנת תקפ"ד. אביו, רבי חיים מאיר יחיאל שפירא, נכדו של רבי ישראל מקוז'ניץ, כיהן כאדמו"ר לאלפי חסידים וכונה "השרף ממוגלינצא" בגלל קדושתו והנהגותיו. אמו - גיטל, הייתה בתו של רבי אלעזר מליז'נסק, בנו של רבי אלימלך מליז'נסק שעל שמו הוא נקרא.
רבי אלימלך שפירא קיבל בחסידות מגדולי צדיקי דורו: חמיו, אביו איתו נסע גם לסבא קדישא מרדושיץ ורבי ישראל מרוז'ין, אליו נהג לנסוע גם לאחר שנתמנה לאדמו"ר. לאחר פטירת אביו בט"ו באייר תר"ט (1849) התפצלה החסידות בין חמשת בניו שכיהנו כאדמו"רים בעיירות שונות. רבי אלימלך שפירא החל לכהן כאדמו"ר בגרודז'יסק שהפכה למרכז חסידי חשוב. גם לאחר שהחל לכהן כאדמו"ר, המשיך לנסוע כתלמיד לצדיקי דורו, בהם רבי יצחק מנשכיז, רבי חיים מצאנז, רבי נתן דוד משידלובצה והמגיד מטוריסק.
הוא עמד בקשר הדוק עם אדמו"רי בית רוז'ין ואף השתדך עמם. בעקבות פרשת פרישת רבי דב בער מליאובה והמחלוקת שפרצה בעקבותיה, התייצב רבי אלימלך להגנת בני רבי ישראל מרוז'ין. הוא שיגר מכתב לרבו, רבי חיים מצאנז, בו ביקש ממנו בביטול ובתחנונים לחדול מהמתקפה עליהם[2]. אולם, לנוכח התעצמות המחלוקת, נאלץ בסופו של דבר להפסיק את נסיעותיו לצאנז.
רבי אלימלך היה עסקן ציבורי ידוע והיה משתתף חשוב בהנהגת יהדות פולין במחצית השנייה של המאה ה-19. בסוף ימיו נחשב כ"זקן האדמו"רים" בפולין.
רבי אלימלך שפירא נפטר בא' בניסן תרנ"ב (1892) ונקבר בבית העלמין בגרודז'יסק. חלק ניכר מחסידי גרודז'יסק הלכו לחצר תלמידו, רבי מאיר יחיאל האלשטוק מאוסטרובצא. כאדמו"ר בעיירה גרודז'יסק התמנה נכדו, רבי ישראל שפירא, שהיה אז רק בן 18.
רבי אלימלך שפירא היה נשוי פעמיים. אשתו הראשונה הייתה בתו של רבי ירחמיאל מפשיסחא, בנו של רבי יעקב יצחק מפשיסחא ("היהודי הקדוש"). מרבית ילדיו מנישואים אלו (ירחמיאל, אבי עזרא זעליג, ורבי חיים מאיר יחיאל, בתו מרת רח'לה וכן חתנו רבי יחיאל יעקב מקוז'ניץ ואף חתנו ר' אשר פרלוב) נפטרו עוד בחייו ומחשש לחיי נכדיו שלח אותם מחוץ לביתו. בשנותיו האחרונות נישא בשנית לחנה ברכה, בתו של רבי חיים שמואל הורוביץ מחנצ'ין. מנישואים אלו נולדו לו שני בניו הידועים, רבי קלונימוס קלמיש שפירא (נרצח בד' בחשוון תש"ד, 1943) ורבי ישעיהו שפירא (תרנ"א, 1891 - תש"ה, 1945). הרבנית חנה ברכה שפירא האריכה ימים לאחר בעלה ונפטרה בשיבה טובה בז' בחשוון ת"ש (1939). הייתה ידועה כלמדנית וכצדיקה, נהגה לקבל קוויטלך מהחסידים ואף לבשה בגד של ארבע כנפות.[3]
דברי תורתו של רבי אלימלך מגרודז'יסק על התורה והמועדים הודפסו כבר בחייו בספרים "אמרי אלימלך" (ורשה תרל"ו) ו"דברי אלימלך" - שני חלקים (ורשה, תר"נ-תרנ"א).
חיים אישיים עריכה
אשתו הראשונה הייתה בתו של רבי ירחמיאל רבינוביץ' - האדמו"ר מפשיסחא. אשתו השנייה חנה ברכה שטרנפלד (בתו של האדמו"ר חיים שמואל מחנצ'ין) ממנה נולדו לו חמישה ילדים:
- שרה דבורה - הייתה נשואה לקרוב משפחתה רבי יחיאל יעקב הופשטיין האדמו"ר מקוז'ניץ. לאחר פטירת בעלה בגיל צעיר, נישאה לרבי אשר פרלוב - האדמו"ר מסטולין.
- בנו, רבי חיים מאיר יחיאל שפירא.
- בנו, רבי ישראל שפירא מגרודז'יסק (תרל"ד, 1874 – אלול תש"ב, 1942) התייתם בצעירותו וגדל תחת השגחתם של שני סביו, האדמו"רים מגרודז'יסק ומבוהוש (אמו הייתה בתו של רבי יצחק פרידמן מבוהוש). נישא לנחמה פייגא בת דודו רבי אשר מסטולין (השני). בשנת תרנ"ב, לאחר פטירת סבו, התמנה כאדמו"ר בעיירה גרודז'יסק, בגיל 18. בתקופת מלחמת העולם הראשונה עבר לוורשה והנהיג שם חצר חסידית גדולה במשך קרוב ל-50 שנה.[4] היה ידוע כבעל חוש מוזיקלי וקול ערב. בתקופת השואה השתתף בהנהגת גטו ורשה. חסידיו מארצות הברית שלחו לו מסמכי הגירה, אך הוא לא השתמש בהם.[5] נספה במחנה ההשמדה טרבלינקה.[6] ספריו: "אמונת ישראל" ו"בינת ישראל".[7][8]
- בנו, רבי אברהם אלימלך שפירא (תרנ"ו – כ"ג בכסלו תשכ"ז). נישא לבת דודו, הסופרת מלכה שפירא, בת רבי ירחמיאל משה הופשטיין. חתנו של רבי ישראל היה רבי משה יחיאל אלימלך רבינוביץ מלברטוב (נכדה של דודתו שרה דבורה).
- בנו, רבי ישראל שפירא מגרודז'יסק (תרל"ד, 1874 – אלול תש"ב, 1942) התייתם בצעירותו וגדל תחת השגחתם של שני סביו, האדמו"רים מגרודז'יסק ומבוהוש (אמו הייתה בתו של רבי יצחק פרידמן מבוהוש). נישא לנחמה פייגא בת דודו רבי אשר מסטולין (השני). בשנת תרנ"ב, לאחר פטירת סבו, התמנה כאדמו"ר בעיירה גרודז'יסק, בגיל 18. בתקופת מלחמת העולם הראשונה עבר לוורשה והנהיג שם חצר חסידית גדולה במשך קרוב ל-50 שנה.[4] היה ידוע כבעל חוש מוזיקלי וקול ערב. בתקופת השואה השתתף בהנהגת גטו ורשה. חסידיו מארצות הברית שלחו לו מסמכי הגירה, אך הוא לא השתמש בהם.[5] נספה במחנה ההשמדה טרבלינקה.[6] ספריו: "אמונת ישראל" ו"בינת ישראל".[7][8]
- רבי קלונימוס קלמיש שפירא - האדמו"ר מפיאסצנה.
- רבי ישעיהו שפירא - האדמו"ר החלוץ ממנהיגי תנועת העבודה של הציונות הדתית.
ספריו עריכה
- אמרי אלימלך- ספר חסידות על פרשות השבוע והמועדים
- דברי אלימלך- ספר חסידות על פרשות השבוע והמועדים
לקריאה נוספת עריכה
- יצחק אלפסי, תורת החסידות, ירושלים: הוצאת מוסד הרב קוק, 2009, חלק ב'
- יצחק אלפסי, החסידות, מעריב, 1977, עמ' 105-101
- אברהם יצחק ברומברג, בית קוזניץ, ירושלים: הוצאת המכון לחסידות, תשכ"א (מגדולי התורה והחסידות - ספר יח)
קישורים חיצוניים עריכה
- דוד הלחמי, רבי אלימלך שפירא מגרודז'יסק, חכמי ישראל, תל אביב תשי"ח, חלק א', עמ' שמ"ד, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- מכתביו
- אמרי אלימלך, ורשה תרל"ו, 1876, באתר היברובוקס
- דברי אלימלך, ורשה תר"ן, 1890, באתר היברובוקס
- גנוזות - הרה"ק רבי אלימלך שפירא מגראדזיסק זיע"א, קובץ בית אהרן וישראל - שנה כ"ו, גיליון ד, עמ' ה-כ, באתר היברובוקס
- קובץ:National Library IL logo.svg אלימילך בן חיים מאיר יחיאל שפירא (1823-1892), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים עריכה
- ^ יצחק רפאל (עורך) אנציקלופדיה לחסידות: אישים כרך א, עמ' רמד-רמה, מוסד הרב קוק, ירושלים, תשמ"ו
- ^ המכתב פורסם לראשונה על ידי מאיר וונדר בקובץ סיני, כרך פ"א.
- ^ ראו: יעל לוין, לאחר הסתלקותה – חדל לנגן בכינור, באתר הצופה (הערה 6)
- ^ השואה: גורלי יהודי אירופה 1945-1932, לני יחיל, כרך ב', עמ' 727.
- ^ השואה: גורלי יהודי אירופה 1945-1932, לני יחיל, כרך ב', עמ' 727.
- ^ אודות מותו ראו: אתר גטו ורשה, באתר "דעת"
אסתר פרבשטין, כי עלי הורגנו (הערה 51), באתר "דעת" - ^ בינת ישראל, ורשה תרח"צ, 1938, באתר היברובוקס
אמונת ישראל, ורשה תרע"ז, 1917, באתר היברובוקס - ^ ראו: מכתבים ואגרות קודש, עמ' 381-379, באתר היברובוקס