חטיפת בנות לוקיפוס
פעולות נוספות
| נתונים על היצירה | |
|---|---|
| מיקום | {{#property:P276}} |
חטיפת בנות לוקיפוס הוא ציור שמן על בד מאת פטר פאול רובנס, משנת 1618 בקירוב, שמידותיו 224 על 210.5 סנטימטרים. היצירה מוצגת בפינקוטק הישן במינכן. הציור מתאר סצנה מן המיתולוגיה היוונית ועוסק בחטיפתן של הילאיירה ופויבה בידי התאומים קסטור ופולוקס.[1]
רקע מיתולוגי עריכה
לפי המסורת היוונית, קסטור ופולוקס הם בניה של לדה. קסטור הוא בן תמותה ואילו פולוקס הוא בן אלמוות, בנו של זאוס. השניים חוטפים את הילאירה ופויבה, בנותיו של לוקיפוס, נסיך מסניה, שהיו מאורסות ללינקאוס ולאידאס. החטיפה מובילה לנישואי הנשים לתאומים. רובנס מציג הבחנה ברורה בין האחים, הן במראה החיצוני והן בתפקידם בסצנה.[2]
תיאור היצירה עריכה
הציור מתאר את רגע החטיפה עצמו. שתי נשים עירומות למחצה נאבקות בשני גברים לבושים. פולוקס, המתואר כלוחם אגרוף ובעל חזה חשוף, מרים אחת מן האחיות כשהוא אוחז בה מתחת לבית השחי. קסטור, המזוהה באמצעות שריון רומי וסוס ממושמע, גורר את האחות השנייה. תנוחות הגופים אינן טבעיות ומאופיינות בפיתולים קיצוניים, היוצרים תחושת דרמה ותנועה עזה.[1]
פרשנות וסמליות עריכה
הקומפוזיציה מתוארת כגושית אך דינמית. ארבע הדמויות ושני הסוסים שזורים זה בזה למסה אחת צפופה. סוס לבן מתרומם בקדמת הסצנה ומעצים את תחושת המאבק, ולצידו סוס חום המוחזק בידי פוטו. מבנה הקומפוזיציה נשען על אלכסונים מצטלבים, מאפיין טיפוסי של אמנות הבארוק, היוצר תנועה חזותית מתמשכת.[1][2]
הנשים מתוארות כבעלות עור בהיר ושיער בלונדיני, ללא סממנים אישיים מזהים, ואילו הגברים מתוארים כבעלי גוף כהה ושרירי. הניגוד בין בהירות העור של הנשים לבין גופם של החוטפים מדגיש את המתח שבסצנה. פוטו בעל כנף שחורה האוחז ברסן הסוס מזוהה כסימן מקדים לגורלו של קסטור. הבד הלבן המפריד בין גופי הנשים והצמיד הזהוב הסמוך לידה של אחת מהן מציינים את מעמדן ואת הפגיעות שלהן ברגע החטיפה.[3]
השוואה ליצירות אחרות עריכה
הציור חטיפת בנות לוקיפוס נדון במחקר כחלק מקבוצת ציורים מיתולוגיים מונומנטליים של פטר פאול רובנס העוסקים בנושא חטיפה ואונס, ובהם חטיפת אוריתיה בידי בוריאס, חטיפת אירופה, חטיפת היפודאמיה וחטיפת פרוסרפינה. בכל היצירות הללו חוזר המוטיב של אישה עירומה או עירומה למחצה הנתונה לאחיזתו של גבר או אל בעל כוח פיזי עליון, כאשר הדינמיקה בין תנועה אלימה לבין קומפוזיציה מאורגנת משמשת בסיס לבניית הסצנה. בדומה לחטיפת אוריתיה, גם כאן מוצגת תפיסה של חטיפה כפעולה דרמטית רוויית תנועה, אך בעוד אוריתיה נישאת באוויר בידי אל הרוח, בחטיפת בנות לוקיפוס מודגשת הקרבה לקרקע והמאבק הפיזי באמצעות שילוב סוסים ודמויות אנושיות. בהשוואה לחטיפת אירופה, שבה ההתרחשות מתרחבת אל מרחב ימי פתוח, הסצנה של לוקיפוס מתרחשת במרחב יבשתי צפוף ורווי דחיסות גופנית. כמו ביצירות האחרות, גם כאן הנשים מוצגות כדמויות פסיביות יחסית, והמאבק מתואר כשלב מקדים לסדר חברתי חדש, שבו החטיפה מובילה לנישואין וללידה, בהתאם למסורת המיתולוגית המתוארת במחקר.[3]
-
חטיפת אוריתיה בידי בוריאס
-
חטיפת אירופה
-
חטיפת פרוסרפינה
-
חטיפת הִיפּוֹדַמֵיָה (אנ')
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 Peter Paul Rubens, The Rape of the Daughters of Leucippus, Smarthistory (ב־English)
- ^ 1 2 Alexandra Tuschka, Peter Paul Rubens - Rape of the Daughters of Leucippus, the artinspector US, 2021-01-03 (ב־Deutsch)
- ^ 1 2 Devadas, Anju R. D, Crimes of Passion: Representation of Women and Female Sexuality in Mythological Abduction Paintings of Peter Paul Rubens, ournal of Research in Humanities and Social Science 6, no. 12
