החלטה 446 של מועצת הביטחון של האו"ם
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
| קובץ:Six-Day War Map he.svg | |
| תאריך | 22 במרץ 1979 |
|---|---|
| ישיבה מספר | 2,134 |
| קוד | S/RES/446 (מסמך) |
| נושא | שטחים שנכבשו על ידי ישראל |
| סיכום הצבעה |
12 הצביעו בעד |
| תוצאה | התקבלה |
| הרכב מועצת הביטחון | |
| חברות קבועות |
הרפובליקה העממית של סין סין צרפת צרפת הממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת ארצות הברית ארצות הברית ברית המועצות (1955–1980) ברית המועצות |
| חברות לא קבועות |
בנגלדש בנגלדש בוליביה בוליביה צ'כוסלובקיה צ'כוסלובקיה גבון גבון ג'מייקה ג'מייקה כווית כווית ניגריה ניגריה נורווגיה נורווגיה פורטוגל פורטוגל זמביה זמביה |
.svg){kind=link}
החלטה 446 היא החלטה של מועצת הביטחון של האו"ם שנתקבלה במועצת הביטחון של האומות המאוחדות ב-22 במרץ 1979, והיא עוסקת בבנייה הישראלית בשטחים שנכבשו על ידה במהלך מלחמת ששת הימים; יהודה ושומרון, רצועת עזה, מזרח ירושלים ורמת הגולן. ההחלטה התקבלה פה אחד מלבד המדינות שנעדרו מההצבעה: נורווגיה, ארצות הברית ובריטניה. ההחלטה קובעת כי למדיניות והבנייה הישראלית בשטחים אין כל בסיס חוקי ומהווים מכשול חמור לשלום מקיף, הוגן וארוך טווח במזרח התיכון.
תוכן ההחלטה עריכה
מועצת הביטחון הדגישה שוב את הצורך בשלום הוגן ארוך טווח במזרח התיכון.
- מועצת הביטחון נחושה בדעתה כי למדיניות והבנייה הישראלית בשטחים אין כל בסיס חוקי ומהווים מכשול חמור לשלום מקיף, הוגן וארוך טווח במזרח התיכון.
- מועצת הביטחון גינו את אי ציותה של ישראל להחלטות מועצת הביטחון 237 מ-14 ביוני 1967, 252 מ-21 במאי 1968 והחלטה 298 מ-25 בספטמבר 1971.
- קוראת לישראל פעם נוספת, ככוח הכובש של שטחים אלו, לציית לאמנת ז'נבה הרביעית מ 1949 ולהימנע מפעולות העלולות לשנות ולהשפיע על המאזן הדמוגרפי של האוכלוסייה בשטחים כולל מזרח ירושלים. ובאופן ספציפי, לא להעביר אוכלוסייה משטחי ישראל אל השטחים שנכבשו.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- נוסח של החלטה 446 באנגלית, באתר האו"ם.
- סריקה של ההחלטה.
.jpg){kind=link}