הודנה

הודנה (בערבית: هدنة, תעתיק מדויק: הֻדְנָה) הוא מונח מקובל בשפה הערבית ובדת האסלאם להפסקת לחימה זמנית, לדוגמה - למטרת התארגנות מחדש לחידוש הלחימה.

פירוש המושג 'הודנה'

בעבר

על פי המסורת האסלאמית ללוחמי ג'יהאד מותר, בתנאים מסוימים, להכריז על הפסקת לחימה (מעין שביתת נשק) במלחמתם כנגד "כופרים" בדת האסלאם, כאשר המלחמה משתבשת או כאשר בהערכת מצב מתברר שלמחנה האויב יש עדיפות על פניהם, ואם תימשך המלחמה האויב עלול לגבור. מטרת ההודנה היא להתארגן מחדש ולחזק את יכולת הלוחמים, לקראת המשך הלחימה. ההודנה מוגבלת בזמן (10 שנים) ומותר להפר אותה אם האויב נחלש או כאשר ההכנה להמשך הלחימה הופסקה.

על ה"הודנה" מכריז מנהיג הלחימה בפני לוחמיו, בלי כל קשר עם הצד השני. לפיכך ה"הודנה" אינה הסכם שביתת נשק מעשי בין שני הצדדים הלוחמים, והיא איננה הסכם הפסקת אש מתואם בין שני הצדדים - אלא הפסקת לחימה חד צדדית לצורך התארגנות, לקראת חידוש הלחימה בהמשך.

בפועל, משמעות המונח הודנה ניתנה לפרשנות: ראשית, ראיית "הכופרים באסלאם" בעיני המוסלמים השתנתה לפי הנסיבות הפוליטיות סביב האימפריה המוסלמית וקשרי החוץ שלה, באותה עת. שנית, החלטה על הפסקת ההודנה הייתה נתונה לשיקול דעת המנהיגים הפוליטיים והצבאיים. פעמים רבות הכרזת הודנה הייתה תירוץ דתי שנועד לאפשר כינון יחסים עם עמים זרים. לכאורה, לא היה שום ויתור על אפשרות הלחימה ב"כופרים", ולמעשה, יחסים תקינים ביניהם נמשכו זמן רב, לפי האינטרסים של שני הצדדים.

כיום

בקרב דוברי הערבית כיום משמשת המילה "הודנה" גם כתרגום למונח "שביתת נשק" (truce). כך למשל, קו שביתת הנשק בין ישראל לשכנותיה שנקבע בהסכמי רודוס כונה בערבית "קו ההודנה" (, "ח'ט אלהדנה"). הסכמי רודוס אמנם לא כללו הכרה במדינת ישראל, אך היוו הסכם חתום בין שני הצדדים הלוחמים להפסקת הלחימה. לפיכך נראה שמשמעות ה"הודנה" השתנתה, לפחות בהקשרים חילוניים. במקביל למונח "קו ההודנה" שימש גם המונח "קו הפסקת האש" ("ח'ט וקף אטלאק אלנאר") - במשמעות זהה.

המונח "הודנה" נחשף לדוברי העברית בעקבות האינתיפאדה השנייה: ההצעות להפסקת אש בין ישראל והרשות הפלסטינית כונו הצעות ל"הודנה", בציון המונח הערבי-אסלאמי, בניסיון לאותת לארגונים אסלאמיסטיים שהם יכולים להצטרף להסכם.

השימוש במונח "הודנה" ותרגומו לעברית הוא בעייתי, כי משמעותו תלויה מאוד בדובר ובהקשר שבו הוא משלב את המילה: בהקשר החילוני ניתן לתרגם את המילה ל"הפסקת אש", היינו מצב שאינו שלום, אך גם אינו מלחמה. בהקשר המוסלמי-מסורתי אפשר לפרש את המילה כ"היערכות מחדש", או "שיפור עמדות". יש ישראלים הטוענים כי אין משמעות ה"הודנה" כ"הפסקת אש", מפני שהלחימה אינה נפסקת מבחינת לוחמי הג'יהאד אלא מאפשרת להם המשך מרוץ התחמשות. בכל מקרה, השימוש במונח "הודנה" יוצר עמימות, העלולה לעורר התפרצות מחודשת של סכסוך חרף חתימת ההסכם, כשכל צד יכול לפרש את המונח כרצונו. בהיסטוריה הערבית והמוסלמית ידועות תקופות קצרות אך גם ארוכות, של הפסקת לחימה, שכונו "הודנה".

לדעתו של פרופ. מצטפא כבהא, בהסתמך על מילון אל-מנג'ד פי אל-לוע'ה ואל-אעלאם, הפירוש המקורי של המונח הוא "לשקוט לאחר פעילות יתר", ובהמשך התפתח המובן להפסקת לוחמה לזמן מה, עד שתתאפשר הסכמה על תנאי הפיוס.

היסטוריה

הדוגמה הקלאסית להודנה בהיסטוריה של האסלאם היא הסכם חודייביה שערך מוחמד, מייסד דת האסלאם, עם בני שבט קורייש מהעיר מכה, ב-628. אנשי מכה היו אז עובדי אלילים, ולפי עקרונות דת האסלאם היה על מוחמד לנהל כנגדם מלחמת ג'יהאד. חרף זאת הסכים מוחמד לעצור את הלחימה, בהכירו בנחיתות כוחותיו בעת ההיא לעומת אנשי מכה, ובכך הצדיק את רעיון הפסקת האש. כעבור שנתיים ההסכם הופר (לא ברור בידי מי, אך מקובל שעל ידי מוחמד וצבאו), ואז מוחמד כבש את העיר מכה. על-פי המסורת, בהתאם לנוסח הסכם חודייביה המקורי, ההודנה אמורה הייתה להימשך עשר שנים.

בסכסוך הישראלי פלסטיני

קובץ:Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – ההודנה באינתיפאדה השנייה

ב-2003 הכריזו ארגונים פלסטיניים כמה פעמים על כוונתם לכונן "הודנה" מול ישראל, אך היא אף פעם לא החזיקה מעמד. גורמי מודיעין בישראל ובמערב טענו כי הצעות ההודנה אינן נובעות מכוונת הארגונים להתפרק מנשקם, אלא מרצונם להתחזק במהלך הפסקת האש. ההודנה הראשונה שמומשה - הוכרזה בעקבות בחירתו של מחמוד עבאס כראש ממשלת הרשות הפלסטינית.

החמאס והג'יהאד האיסלאמי יצאו בהכרזה הבאה:”אנו מכריזים על יוזמה להשהיית הפעולות הצבאיות נגד האויב הציוני לשלושה חודשים ...", " בשם אללה הרחום והחנון.. לשם ביצור עמדתנו הלאומית .. מתוך הדגשת זכות ההתנגדות .. עד לסיום הכיבוש הציוני.. זאת תמורת התנאים הבאים :

1. ההפסקה המיידית של כל דרכי התוקפנות הישראלית .. בכללן פלישות, הרס, סגרים ומצור .. כולל הסרה של המצור המוטל על הנשיא ערפאת .. התנקשות באישים ומעשי טבח בהמונים, וכל פעולות המעצר והגירוש ..

2. שחרור כל האסירים והעצירים, הפלסטינים והערבים .. ללא סייג וללא תנאי, וחזרתם לבתיהם .." במצב שבו האויב לא יענה .. הרי שאנו נראה עצמנו משוחררים מהיוזמה .." אללה גדול והניצחון לעמנו ואומתנו .."”

בתחילת כהונת ממשלת מחמוד עבאס נראה היה כי המצב רק מתדרדר: אף שמפת הדרכים שפורסמה ב־30 באפריל נועדה לספק לה נקודת התחלה רצויה, באותו יום בוצע הפיגוע במייק'ס פלייס שבו נרצחו 3 ישראלים, למחרת נהרגו 13 פלסטינים בפעולה של צה"ל בשכונת שג'אעייה בעזה, ב־18 במאי נרצחו 7 ישראלים בפיגוע בגבעה הצרפתית בירושלים, ועוד שלושה נהרגו למחרת בעפולה; ב־11 ביוני נרצחו 17 ישראלים בפיגוע בקו 14 בירושלים, ב־21 ביוני נהרג עבדאללה קוואסמה, בכיר החמאס בחברון, בפעולה של הימ"מ שנסיבותיה שנויות במחלוקת (בישראל טוענים שקוואסמה נורה למוות אחרי שהתנגד למעצר ופתח באש על היחידה, הפלסטינים טוענים שהוא נורה למוות על ידי מסתערבים שהתחפשו לפועלים אזרחיים, בשעה שיצא ממסגד).

חרף ההתחלה הקשה הצליחה ממשלת מחמוד עבאס להשיג הודנה שהחזיקה מעמד מ-26 ביוני 2003 (לאחר ועידת עקבה) עד ל־19 באוגוסט, סה"כ פחות מחודשיים. במהלך ההודנה כמות הפיגועים וההתרעות פחתה אך לא ירדה לאפס, ואף בוצעו בה מספר פיגועי התאבדות "קטנים". ישראל בתגובה המשיכה לפעול נגד מחבלים שלטענתה היו בגדר "פצצות מתקתקות". חרף זאת, ההודנה הביאה תקופת שקט יחסי ונרשם בה המספר הנמוך ביותר של הרוגים.

אותה הודנה התאפיינה במאמצים מדיניים סביב "מפת הדרכים", כמו גם בניסיון חזרה לשיתוף פעולה ביטחוני בין ישראל לרשות הפלסטינית. בראש הממשלה הפלסטינית עמד בתקופת ההודנה מחמוד עבאס, ושר הפנים, שהיה ממונה על מנגנוני הביטחון הפלסטיניים, היה מוחמד דחלאן. אף שהסכם ההודנה נחתם בין ממשלת הרשות הפלסטינית לבין ארגוני הטרור, הרי שבפועל התחייבה ישראל להעניק הקלות לפלסטינים בתמורה לכך שימנעו ביצוע פיגועים.

במהלך ההודנה נשמעו קולות שונים מאלה לפניה, הן בישראל והן אצל הפלסטינים. בישראל נשמעה לראשונה מאז תחילת האינתיפאדה קריאה משמעותית לשיתוף פעולה עם הפלסטינים; אצל הפלסטינים נשמעו קריאות להפסקת האינתיפאדה החמושה ולחזרה להפגנות העממיות, שציינו את ראשיתה. בישראל לוותה ההודנה גם בחזרה לשגרת מאבקים פוליטיים-כלכליים-חברתיים, שהתבטאו בצעדתה של ויקי קנפו. לעומת זאת הרמטכ"ל משה יעלון הגדיר את המצב בתחילת אוגוסט: "אנחנו לא מבצעים והם לא לוקחים אחריות".

ההודנה קרסה סופית ב־19 באוגוסט כששני הצדדים האשימו זה את זה בהפרת ההודנה: ישראל ציינה את הפיגוע בקו 2 בירושלים באותו יום (23 הרוגים), ואילו הפלסטינים את חיסולם של מוחמד סידר ב־15 באוגוסט ושל אסמאעיל אבו שנב ב־20 בחודש.

בעקבות קריסת ההודנה חידשה ישראל את מדיניות הסיכולים הממוקדים והחלה בסדרת פעולות ממושכת (אוגוסט-נובמבר) בחברון (ממנה יצא הפיגוע), שבהן נעצרו או נהרגו רוב מפקדי החמאס והג'יהאד האיסלאמי בעיר, ביניהם: נסים זעתרי, אחמד באדר, עז-א-דין מיסק ובאסל קוואסמה. את עיקר הפעילות ביצעה חטיבת הנח"ל בשילוב הימ"מ ושייטת 13, ובסיוע השב"כ להשגת מודיעין ושימוש בדחפורי די-9 משוריינים להוצאת המחבלים מבתיהם.

בינואר 2004 הציעו מנהיגי ארגון חמאס, עבד אל-עזיז א-רנתיסי ואחמד יאסין, לקיים הודנה של עשר שנים, תמורת נסיגה ישראלית מכל השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים והקמת מדינה פלסטינית. כמה חודשים לאחר מכן חוסלו שניהם על ידי צה"ל: יאסין במרץ 2004, ורנטיסי באפריל 2004. בנובמבר אותה שנה מת גם יאסר ערפאת. מחליפו מחמוד עבאס, הגיע להבנה עם ארגון חמאס על הפסקת פעולות האיבה נגד ישראל. כדי להימנע מהקונוטציות שמעורר המונח "הודנה", כונתה הפסקת האש הזו "תהדיאה", כלומר "רגיעה" או "השקטה". ה"תהדיאה" אמנם הביאה להפחתה ניכרת במספר הפיגועים נגד ישראלים ואף אפשרה ביצוע תוכנית ההתנתקות, אך שיגורי רקטות מרצועת עזה לישראל ופיגועי התאבדות בישראל (בעיקר מצד פלוגות אל-קודס, הזרוע הצבאית של הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני שלא הצטרף להבנות) התרחשו גם ב-2005.

ראו גם

• מוחמד
• חמאס
• הסכם חודייביה

קישורים חיצוניים

• מרואן עת'אמנה, "הודנא - אם ישראל תמלא את חלקה", באתר nrg‏, 22 בינואר 2005
• קובץ:YouTube full-color icon (2017).svg "הודנה" - מילה אחת שמשנה את חוקי המשחק במזרח התיכון, סרטון בערוץ "עידית בר Idit Bar", באתר יוטיוב (אורך: 1:51), 18 במרץ 2025