Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

דן ריזינגר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
(הופנה מהדף דן רייזינגר)
דן ריזינגר
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 3 באוגוסט 1934
קאניז'ה, ממלכת יוגוסלביה
פטירה 26 בנובמבר 2019 (בגיל 85)
גבעתיים, ישראל
יצירות ידועות
תחום יצירה עיצוב גרפי
השכלה בצלאל
תקופת פעילות 1950–2019 (כ־69 שנים)
פרסים והוקרה

דן רַיְזינגר (Dan Reisinger;‏ 3 באוגוסט 1934 – 26 בנובמבר 2019) היה אמן ומעצב גרפי ישראלי, חתן פרס ישראל לעיצוב לשנת תשנ"ח (1998).

קורות חיים עריכה

ריזינגר היה אמן יהודי סרבי ניצול שואה. יליד קאניז'ה (Kanjiža) שבוויבודינה בסרביה, אז חלק מיוגוסלביה למשפחת אומנים, שעסקו בצביעה של מבני ציבור ובתים. בשנת 1941, בימי מלחמת העולם השנייה, פלש צבא הונגריה הפשיסטית לסרביה, וב־15 ביוני 1942 גויס אביו, ארמין (Armin Reisinger), לפלוגות העבודה בכפייה של הצבא ההונגרי, שמהן לא חזר. בעקבות השתלטות גרמניה הנאצית על הונגריה בשנת 1944 וחיסול יהדות הונגריה, הוסתר דן יחד עם אמו על ידי משפחות סרביות, ובדרך זו השניים ניצלו. בשנת 1949, בגיל 15, עלה לישראל עם אמו ואביו החורג.

באוקטובר 1950, בהיותו בן 16 בלבד, החל את לימודיו במחלקה לגרפיקה שימושית ב"בצלאל החדש" בירושלים, וסיים בשנת 1954 בטרם מלאו לו 20 שנה. ב-1953 במהלך לימודיו בבצלאל, כשהיה בן 19 בלבד הוענק לריזינגר "פרס שטרוק" בעבור כרזת "מן העיר אל הכפר" שצייר במהלך לימודיו עבור מפעל הפיס.

בשנים 1954–1957, במסגרת שירותו הצבאי בחיל האוויר עמד בראש מחלקת הפרסומים והכרזות של החיל ועסק בעיצוב גרפי של פרסומי החיל וזכה בתואר חייל מצטיין. לאחר שחרורו הצבאי נסע לבריסל, שם עבד כמעצב גרפי. במהלך שהותו זכה שם לפריצת דרך בחייו המקצועיים, כאשר זכה במקום הראשון בתחרות לעיצוב הכרזה הרשמית לביתן המדע בתערוכת אקספו 58. בשפה הגרפית של כרזה זו ניתן לזהות את הניצנים של המעבר מהשפה הציורית המסוגננת שבמסגרתה פעל בבצלאל אל שפת ההפשטה והצמצום. בעקבות הזכייה בתחרות גויס לצוות ההקמה של הביתן הישראלי בתערוכה. לאחר שהות בת שנה וחצי בבריסל, המשיך דן ללונדון, שם למד עיצוב במה ועיצוב טקסטיל. במקביל, ובעידודו של המעצב הנודע אברם גמז (Abram Games), החל לעבוד באופן עצמאי בעבור משרד הדואר הבריטי. בעת שהותו בלונדון פגש דן את אנאבל. בשנת 1960 השניים נישאו, שבו לישראל והשתקעו בגבעתיים.

לאחר שובו לישראל עבד ריזינגר במשרדי הפרסום "שחם לבינסון אילון" וטל-אריאלי" עד שהקים סטודיו עצמאי בתל אביב בשנת 1966, שבו ביסס את עבודתו.

ריזינגר היה חתן פרס ישראל לעיצוב לשנת תשנ"ח (1998).

על רקע של מציאות רב לשונית ורב תרבותית בולטת עבודתו היצירתית והמחדשת של ריזינגר המטעימה בתוכה שפות חזותיות שונות. גישתו הישירה לטיפול במסר ובצורה, תוך שימוש בסמלים ברורים ובצבעוניות עזה - גישה זו מתעלה מעל מחסומים תרבותיים ומרשימה בנוכחותה בסביבה המקומית. תכונות אלה עושות אותו לסמן ימני בין חלוצי העיצוב המודרני בישראל

— מנימוקי השופטים, פרס ישראל, 1998

נפטר ב-26 בנובמבר 2019 בשנתו בביתו בגבעתיים, והובא למנוחות בבית העלמין מורשה ברמת השרון. ריזינגר הותיר אחריו את רעייתו, אנאבל, ושלושה בנים.

ארכיונו שמור בספרייה הלאומית.[1] עבודות ארכיון נוספות כלולות באוסף ע"ש דן ריזינגר במוזיאון ישראל ירושלים.[2] עבודות Supergraphics כלולות כיום בארכיון האדריכלות במרכז פומפידו, פריז.[3] חדר עיון של שמו נמצא במרכז שנקר לחקר העיצוב בישראל ברמת גן וכן גם סריקה נגישה של האוסף שלו נמצאת באתר המרכז. שישה מגופניו עובדו לגרסה דיגיטלית על ידי בן נתן וניל כהן, והם זמינים לשימוש חופשי.[4]

יצירתו עריכה

קובץ:Israeli stamps 1964 - Israel at the 1964 Summer Olympics 4.jpg
בול בעיצובו לרגל האולימפיאדה בטוקיו ב-1964

גישתו לעיצוב הייתה פורצת דרך בנוף העיצוב המקומי של ישראל של אותן שנים. הוא אימץ את גישת העיצוב הכולל (Total Design), ועסק במגוון הולך ומתרחב של תחומי העיצוב הגרפי, החל מעיצוב סמלים ובניית זהות תאגידית, דרך עיצוב של לוחות שנה קינטיים ותלת־ממדיים ועד לעבודות אדריכליות, וסביבה. ריזינגר פעל במסגרת טכניקות וסגנונות שונים, ביניהם קולאז', סגנון קליגרפי חופשי ואופ-ארט. סגנון העיצוב של ריזינגר הוא מודרניסטי ומאופיין בתמציתיות, בהפשטה צורנית ובצבעוניות עזה.[5]

בין יצירותיו הבולטות לאורך השנים: עיצובם של עיטור הגבורה, עיטור העוז, ועיטור המופת של צה"ל, סמל וכרזות תיאטרון הבימה כמו גם סמלה של חברת התעופה "אל על" שתקציב הפרסום שלה נוהל באותה תקופה על ידי חברת הפרסום שחם לבינסון אילון, עיצוב סמלי תחרויות המכביה (החל מן המכביה התשיעית בשנת 1973 ועד המכביה השש-עשרה ב-2001), וכן פסלים ויצירות המוצבים במכון ויצמן למדע וב"יד ושם". בסוף שנות ה-60, זכו הכרזות שעיצב דן ריזינגר, דוגמת סדרת כרזות אייקוניות ליעדים שונים של חברת התעופה אל על, וכרזת "שלח את עמי", לתהודה בינלאומית. עיצב אחדים מבולי ישראל, ובהם בולי אולימפיאדת טוקיו ובול המכביה התשיעית.

לימד שנים רבות באקדמיה לאמנות ולעיצוב "בצלאל" והיה חבר המועצה להשכלה גבוהה. יצירותיו הוצגו במהלך השנים בישראל, בארצות הברית, במזרח הרחוק וברחבי אירופה וספרים על עבודותיו הודפסו בסין וברוסיה. בשנת 1979 נבחר לחבר כבוד באגודת המעצבים הבינלאומית A.G.I (Alliance Graphique Internationale) וכחבר מועדון הארט-דירקטורים של ניו יורק A.D.C.. בנוסף, דן ריזינגר הוא חבר האקדמיה לעיצוב במוסקבה ופרופ' לשם כבוד באוניברסיטת מוהולי נאג' בבודפשט. בשנת 1987 הוזמן על ידי המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק (MoMA) לעצב לוח שנה. לוח שנה זה משמש את המוזיאון גם כיום. פעילותו הציבורית כללה חברות במועצה לישראל יפה.

עם התחדשות רכבת ישראל בשנות התשעים של המאה העשרים הופקד ריזינגר על עיצובה מחדש של השפה הגרפית של הרכבת ומיתוגה מחדש בעיני הציבור. ב-1992 הוא עיצוב את צורתם החיצונית של קרונות ה-IC3.[6] בשנת 1992 עיצב את מערכי הכרמלית שחודשו עד להחלפתם עקב שרפה בשנת 2019.

מבחר סמלילים בעיצובו עריכה

בין עבודותיו בולטים סמלי חברת אל על, משרד התיירות, אות הנשיא למתנדב, המוסד לביטוח לאומי, הדסה ועמותת חיים.

מבחר סמלילים בעיצוב דן ריזינגר
מבחר סמלילים בעיצוב דן ריזינגר

עיטורי צה"ל בעיצובו עריכה

הנצחה וזיכרון השואה בעבודותיו עריכה

קובץ:ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם - מאת דן ריזינגר.jpg
ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם - כתובת על קיר באתר יד ושם, מול אוהל יזכור, מעשה ידי דן ריזינגר

חלק מיצירותיו, בהן "מגילות האש", המורכבת מ-53 ציורים על פי שיריו של אבא קובנר ומוצגת בבית התפוצות, הושפעו מתקופת השואה.[7] בשנותיו האחרונות העמיק עוד את מחויבותו לשימור ולתיעוד הזיכרון האישי והלאומי. במסגרת כך יזם מול שלטונות הונגריה את הצבתו של פסל הזיכרון לנספי פלוגות העבודה. הפסל שעיצב ניצב בכיכר טלקי שבבודפשט, שממנה נשלחו היהודים לעובדות כפייה במזרח, ביניהם כאמור, היה גם אביו. אנדרטה זו, מצטרפת לשורה של עבודות שיצר בנושא השואה וזיכרון השואה, ביניהם הקיר המונומנטלי בחזית היכל השמות ב"יד ושם"[8] עליו פיסל בדמות אבני בזלת שחורות ומחוררות את הפסוק המהווה את המקור לשמו של מוסד יד ושם, "וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי יָד וָשֵׁם ... אֲשֶׁר לֹא יִכָּרֵת" (ישעיהו נ"ו, ה'), וכן חמישים ושניים ציורי "מגילות האש" שנלווים לנ"ב פרקי הספר שכתב אבא קובנר. הציורים מוצגים דרך קבע בבית הכנסת בעיר לנדבה עם חנוכתו כמוזיאון השואה של סלובניה.[9] ריזינגר הוא אזרח כבוד של העיר ועיצב את הלוגו של המוזיאון.[10]

בשנת תשע"ח נבחר דן ריזינגר לשאת משואה בעצרת הזיכרון הממלכתית לשואה ולגבורה במוזיאון משואה, המכון הבינלאומי ללימודי השואה.[11]

פרסים והוקרה עריכה

  • 1953 – פרס שטרוק, בצלאל
  • 1958 – פרס ראשון בתחרות לעיצוב הפוסטר לביתן הבינלאומי למדעים בתערוכה Expo 58
  • 1970 – חבר לאיגוד המעצבים הבינלאומי A.G.I.
  • 1970 – חבר מועדון הארט-דירקטורים של ניו יורק A.D.C.
  • 1971 – פרס ראשון על עיצוב אותות צה"ל
  • 1974 – פרס נורדאו
  • 1981 – פרס הרצל (יהדות הונגריה)
  • 1981 – יקיר בצלאל, אגודת הידידים ניו יורק
  • 1994 – חבר כבוד באקדמיה הרוסית לעיצוב
  • 1998 – פרס ישראל על תרומתו "לשפה החזותית בישראל במשך למעלה מארבעים שנה"[12]
  • 2004 – תואר אבירות של ממשלת הונגריה על תרומתו ליחסים בין הונגריה וישראל
  • 2006 – אזרח כבוד העיר קאניז׳ה, סרביה
  • 2009 – פרופ' לשם כבוד באוניברסיטת מוהולי נאג' בבודפשט, הונגריה
  • 2009 – עמית 'שנקר בית הספר להנדסה ועיצוב'

תערוכות עריכה

  • ציורים, גלריה בן אורי, לונדון, תערוכת ציורים, 1960
  • דן ריזינגר 67–76, מוזיאון ישראל, ירושלים, 1976; מוזיאון תל אביב לאמנות 1977. אוצר: איזיקה גאון. תערוכת יחיד ראשונה למעצב ישראלי במוזיאון ישראל.
  • מגילות האש: 53 ציורים לאבא קובנר, בית התפוצות, 1978; המוזיאון היהודי, ניו יורק, 1980
  • קולאז׳ים להגדה של פסח, ספריית בית אריאלה, תל אביב, 1985
  • מ-א עד Z, אגודת הטיפוגרפיה הבינלאומית (ITC), ניו יורק, 1991
  • סמל ולוגו, הגלריה לאמנות עכשווית, קדימה, 2003
  • ירושלים, ציורים והדפסים, מרכז לתרבות יהודית, זאגרב, 2004
  • דרכים: רטרוספקטיבה, התערוכה הוצגה בבודפשט, מוזיאון הלאומי לאמנות שימושית, בחסות משרד החוץ הישראלי, ומשרד התרבות ההונגרי. הוצגו: ציורים, עבודות סביבתיות, רישומים, הדפסי משי, עבודות גרפיות, ופסל לזכר עובדי הכפייה היהודים שנספו במלחמת העולם השנייה, מאי 2005, לאחר מכן התערוכה נדדה לבלגרד, בוקרשט, ורשה, בייג'ינג וטאיפיי.[13]
  • לוחות-שנה, מכללת שנקר להנדסה ועיצוב, 2008. אוצר: ירום ורדימון.
  • כרזות 1958–2010, הגלריה העירונית לאמנות, עפולה, 2010
  • דן ריזינגר: סביב שישה עמודים, מוזיאון אשדוד לאמנות, אוצרים: יונה פישר, רוני כהן-בנימיני, מוזיאון אשדוד לאמנות, מרכז מונארט, אשדוד, 2010 [קטלוג]
  • כרזות, גלריית סקירבול, לוס-אנג׳לס, 2014
  • סימני דרך: 60 שנות עיצוב של דן ריזינגר, אוצר: דן הנדל, מוזיאון ישראל, 2017–2018 [קטלוג בעברית ובאנגלית]
  • Color Preformations, יריד האמנות בודפשט, 2017[14]

לקריאה נוספת עריכה

  • דן ריזינגר 67–76, אוצר: איזיקה גאון, הקטלוג הוא לוח לשנת 1977, מוזיאון ישראל 1977 (הספר בקטלוג ULI)
  • מגילות האש: אומה עומדת על נפשה: נ"ב פרשות כנגד נ"ב שבועות השנה, כתב אבא קובנר; צייר דן רייזינגר, ירושלים, כתר, 1981 (הספר בקטלוג ULI)
  • דן ריזינגר – סביב שישה עמודים, קטלוג תערוכה, אוצרים: יונה פישר, רוני כהן-בנימיני, אשדוד: מוזיאון אשדוד לאמנות – מרכז מונארט, 2010 (הספר בקטלוג ULI)
  • דן ריזינגר, קטלוג תערוכה, עריכה: עדי אנגלמן ודן הנדל, מוזיאון ישראל, 2017 (הספר בקטלוג ULI)
  • Passover Haggadah: the feast of freedom, edited by Rachel Anne Rabinowicz; illustrated by Dan Reisinger, New York: Rabbinical Assembly, c1982 (הספר בקטלוג ULI)
  • Goldfine, Gil. "Dan Reisinger." Graphis magazine (vol. 47, 1991, pp. 80–91)
  • Leu, Olaf. "Dan Resinger: A Champion of Visual Culture." Novum magazine (1996, pp. 60–67)
  • Tszorf, Maurice. "Color, Form, Function: Dan Reisinger's New Residence in Caeserea," Graphis magazine (vol. 56, no. 329, 2000, pp. 66–75)
  • Bing'nan, Yu (introduction). Dan Reisinger (text in English and Chinese), Beijing: Tsinghua (2000). | ISBN 7-302-04842-8 (הספר בקטלוג ULI)
  • "Q&A with Dan Reisinger," Graphis magazine (no. 344, March/April 2003)
  • Serov, Dr. Serge, and Anikst, Michail, A Russian-language book of Reisinger's work in the series "The Stars of Graphic Design" Moscow: Alma Mater (2008)

ספר נוסף של דן רייזינגר הוא ״סמלים״ דו לשוני עברית ואנגלית. מכיל יצירות רבות בצבע ובאיכות גבוהה. הכריכה אדומה. זהו אוסף נדיר של סמלים בעיצובו של דן ריְזינגר (יליד 1934), צייר ומעצב גרפי ישראלי חשוב, חתן פרס ישראל לעיצוב. יצירתו המשתקפת בספר זה משתרעת על פני כ-40 שנה: משנת 1961 ועד 1995. הספר עוצב והופק בסטודיו ריזינגר. 105x145 מ"מ. ללא עימוד (158 עמ`)

קישורים חיצוניים עריכה

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|דן ריזינגר]] בוויקישיתוף

לאחר מותו

הערות שוליים עריכה

  1. ^ ארכיון דן ריזינגר, בספרייה הלאומית
  2. ^ מרכז מידע לאמנות ישראלית | מוזיאון ישראל, ירושלים, באתר museum.imj.org.il
  3. ^ Dan Reisinger, Centre Pompidou (ב־français)
  4. ^ דן ריזינגר: אותיות
  5. ^ רני רדזלי, דן ריזינגר: היה שלום, הגדול מכולם, באתר "פורטפוליו", 4 בדצמבר 2019
  6. ^ סופר גרפיקה, רכבת ישראל | מכון שנקר לתיעוד וחקר העיצוב בישראל, באתר designarchive.shenkar.ac.il
  7. ^ על דן ריזינגר באתר יד ושם
  8. ^ רני רדזלי, 40 שנה לאנדרטה המונומנטלית של דן ריזינגר ביד ושם, באתר "פורטפוליו", 12 באפריל 2018
  9. ^ Lendava Synagogue, Culture of Slovenia (ב־English)
  10. ^ Farewell honorary citizen Dan Reisinger | Synagogue Lendava (ב־English)
  11. ^ עצרת הזיכרון הממלכתית לשואה ולגבורה, תשע"ח, באתר מוזיאון משואה
  12. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  13. ^ יהודה להב, וואלה חדשות, הארץ, "תערוכה מיצירותיו של דן ריזינגר בבודפשט", 3 במאי 2005
  14. ^ אתר המוקדש ליצירה זו, באתר colorformations (ב־English)


זוכי פרס ישראל בתחומי האמנות החזותית
פיסול זאב בן-צבי (1953) • יצחק דנציגר (1968) • אריה ארוך (1971) • ראובן רובין (1973) • דני קרוון (1977) • בתיה לישנסקי, יחיאל שמי (1986) • מנשה קדישמן (1995) • יגאל תומרקין (2004) • מיכה אולמן (2008)
ציור יוסף זריצקי (1959) • מרדכי ארדון (1963) • מרסל ינקו (1967) • יוסל ברגנר, אנה טיכו, פנחס ליטבינובסקי (1980) • יחזקאל שטרייכמן (1990) • לאה ניקל (1995) • משה קופפרמן (2000) • פנחס כהן גן (2008)
ציור ופיסול זהרה שץ • (1955) בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים (1958) • מיכאל גרוס (2000)
אדריכלות דב כרמי (1957) • אריה שרון (1962) • דורה גד, אלפרד מנספלד (1966) • בנימין אידלסון (1968) • יעקב רכטר (1972) • אריה אלחנני (1973) • אברהם יסקי (1982) • דוד רזניק (1995) • ליפא יהלום, דן צור (1998) • רם כרמי (2002) • יעקב יער, עדה כרמי-מלמד (2007) • אדם מזור (אדריכלות ועיצוב; 2013)
עיצוב יונה פישר, אלישבע כהן (1977) • דן ריזינגר (1998) • דוד טרטקובר (2001) • ירום ורדימון (2007)
תולדות האמנות בצלאל נרקיס (1999) • זיוה עמישי-מייזלש (2004)
צילום דוד רובינגר (תקשורת; 1997) • מיכה בר-עם (2000) • אלכס ליבק (2005) • פטר מירום (2010)
אמנות פלסטית יעקב דורצ'ין (2011) • מיכל נאמן (2014) • שרה ברייטברג-סמל (2020) • מיכל רובנר (2023)
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=דן_ריזינגר&oldid=179128"