כתובת עקרון
פעולות נוספות
כתובת עקרון היא כתובת פלשתית שנחשפה בשנת 1996, במהלך חפירות ארכאולוגיות, בתל מקנה. הכתובת סייעה לזיהוי של תל מקנה עם עקרון המקראית. הכתובת פורסמה בשנת 1997 והיא מוצגת כיום במוזיאון ישראל בירושלים.
זוהי הכתובת הפלשתית הגדולה והשלמה ביותר שנמצאה עד כה.[1]
תיאור הכתובת והרקע להקמתה עריכה
הכתובת היא כתובת הקדשה למקדש העיר. היא חרוטה בחמש שורות על לוח אבן גיר שמידותיו 38×61 ס"מ ומשקלו 105 ק"ג.
הכתובת כתובה בווריאנט פלשתי של הכתב הפיניקי שהיה בשימוש בתקופת הברזל, תקופה החופפת לימי בית ראשון, והיא מתוארכת למחצית הראשונה של המאה ה-7 לפנה"ס.[2]
כתובת ההקדשה מזכירה חמישה ממלכי העיר עקרון: אכיש, פדי, יסיד, עדה ויער. אַכַיֻש זה מוכר מהכתובות המלכותיות של אסרחדון ואשורבניפל מלכי אשור (בצורה ikausu), כאחד המלכים מהלבנט שהעלה להם מנחה;[3][4] אביו פדי מוכר מהכתובות המלכותיות של סנחריב מלך אשור.[5] מבין חמשת שמות המלכים הנזכרים בכתובת ארבעה הם שמות שמיים מוכרים: פדי, יסד, אדא ויער. שם אחד הוא שם בעל אופי יווני: אכיש,[6] שם המופיע גם במקרא כשמו של אכיש מלך גת הפלישתית (שמואל א' כ"א, י"א), ובכך חיזוק לדעה הרווחת שמוצא הפלשתים בכרתים או באזור הים האיגאי.
הכתובת מעידה על אלה פלשתית לא מוכרת - "פתגיה". פירוש שמה לא ברור. יש שהציעו ששמה מורכב מהרכיב πυθο- (כמו בשם פיתיה) ומשם האלוהות גאיה. הנוסע היווני פאוסניאס (המאה ה-2 לספירה) העיד על קשר בין גאיה לאורקל מדלפי (בו כיהנה פיתיה מפורסמת).[7] אחרים הציעו לקרוא כ"פתניה", שכן ה-ג' בכתובת אינה ברורה, ולזהות את המילה עם תואר מוכר של כמה אלוהויות מינואיות, מיקניות ויווניות קדומות: ποτνια.[7]
עדויות נוספות לפולחן במקדש נמצאו באזור המחסנים של המנחות. בחפירות נמצאו ידיות של קנקני אגירה ועליהן טביעות חותם עם הכתובת: "לבעל ולפדי".[8][9] הן ככל הנראה קשורות הכתובות למס ולמנחות שהועלו למקדש, בדומה למס מחצית השקל והמעשרות של בית המקדש בירושלים.[דרוש מקור]
הכתובת שופכת אור על הימים האחרונים של עקרון הפלשתית בתקופה הקודמת לכיבוש הבבלי.[דרושה הבהרה]
הכתובת עריכה
| הכתובת | תעתיק הכתובת | עברית מודרנית |
|---|---|---|
|
|
ראו גם עריכה
לקריאה נוספת עריכה
- סימור גיטין, טרודה דותן, יוסף נוה, כתובת־הקדשה מלכותית מעקרון, קדמוניות ל, 1997, עמ' 38–43
- יוסף נוה, בשולי הכתובות מדן ומעקרון, ארץ־ישראל כו, 1999, עמ' 119–122
- טרודה דותן, הערה קצרה לעניין הכתובת המלכותית מעקרון, בית מקרא מט, 2003, עמ' 47–49
- Seymour Gitin, Trude Dothan, Joseph Naveh, A Royal Dedicatory Inscription from Ekron, Israel Exploration Journal 47, 1997, עמ' 1–16
- Gitin, S., Dothan, T. and Naveh, J., Ekron identity confirmed, Archaeology 51:1, 1998, pp. 30–31
- Peter James, The Date of the Ekron Temple Inscription: A Note, Israel Exploration Journal 55, 2005, עמ' 90–93
- Joseph Naveh, Studies in West-Semitic Epigraphy, Jerusalem, (2009), pp. 359–374
קישורים חיצוניים עריכה
- Special Report: Ekron Identity Confirmed – פרסום הכתובת לראשונה ודיון בה.
- תמונת הכתובת ממוזיאון ישראל. The Ekron Inscription
הערות שוליים עריכה
- ^ מבוא לארכאולוגיה של ארץ ישראל, האוניברסיטה הפתוחה, כרך ב, פרק 10: כתב וכתובות (כתב: חגי משגב), עמ' 458.
- ^ שמואל אחיטוב, הכתב והמכתב, מוסד ביאליק, 2012, עמ' 327
- ^ Erle Leichty, The Royal Inscriptions of Esarhaddon, King of Assyria (680-669 BC), Eisenbrauns, 2011, עמ' 23 (הקטע חוזר גם בעמ' 46)
- ^ Jamie Novotny, Joshua Jeffers, The Royal Inscriptions of Ashurbanipal (668–631 BC), Aššur-etel-ilāni (630–627 BC), and Sîn-šarra-iškun (626–612 BC), Kings of Assyria, Part 1, Eisenbrauns, 2018, עמ' 116–117 (הקטע חוזר בעמ' 141–142). יש לציין שחלק זה מהמסע הראשון של אשורבניפל לא מופיע בתיאורי המסע המוקדמים, והוא נוסף לאחר שהמלך ערך מחדש את ספרי שנותיו (על כך ראו בעמ' 107).
- ^ שמואל אחיטוב, הכתב והמכתב, מוסד ביאליק, 2012, עמ' 327, 330
- ^ ישראל אפעל, על דרך הגייתם של שמות־עצם פרטיים אחדים, ארץ־ישראל כו, 1999, עמ' 5–7
- ^ 1 2 שמואל אחיטוב, הכתב והמכתב, מוסד ביאליק, 2012, עמ' 330
- ^ Seymour Gitin, Mordechai Cogan, A New Type of Dedicatory Inscription from Ekron, Israel Exploration Journal 49, 1999, עמ' 193–202
- ^ Aaron Demsky, The Name of the Goddess of Ekron: A New Reading, Journal of the Ancient Near Eastern Society 25, 1997, עמ' 1–5
