כרוב (מיתולוגיה)
פעולות נוספות
כרוב הוא יצור כלאיים (Mischwesen) מיתי המופיע במיתולוגיות שמיות, בעל פני אדם, גוף בעל חיים (אולי שוורים) וכנפיים – כלומר, ספינקס מכונף.
הכרוב נזכר מספר פעמים בתנ"ך; במשכן ובבית המקדש הראשון ניצבו פסלי זוג הכרובים בקודש הקודשים. בפרשנות היהודית והנוצרית המסורתיות, הכרובים מפורשים לרוב כדמויות של תינוקות מכונפים המסוככים על ארון הברית. עם זאת, אין זאת הפרשנות היחידה. כבר אצל יוסף בן מתתיהו אנחנו מגלים שדמותם של הכרובים נשכחה לפני זמנו (המאה ה־1 לספירה).
מקור השם עריכה
חוקרים אינם מסכימים בנוגע לאטימולוגיה של המונח "כרוב". העמדה הנפוצה ביותר קושרת את הכרוב עם המונח האכדי כריבו/כוריבו (kāribu/kurību), המציין גם הוא יצור מגונן המצוי בשערים.[1][2]
במיתולוגיות קדומות עריכה
הכרוב באמנות של הלבנט הקדום הוא יצור בעל גוף חיה (אריה או שור), כנפיים וראש אדם. הכרוב היה הווריאציה הלבנטינית של הספינקס המצרי; על אף דמיונו ללמסו הנהריימי (מסופוטמי), הם אינם זהים, והלמסו נעדר מהאמנות הקדומה של הלבנט. ארכאולוגים לעיתים לא מבדילים בין המונחים "כרוב" ו"ספינקס" (או "ספינקס מכונף") כאשר הם מתארים ממצאים המציגים כרובים. באמנות הכנענית והפיניקית (בין השאר באמנות השנהב) הכרוב הוצג כספיקנס מכונף, בעל גוף אריה, ראש אדם וכנפי נשר. הכרובים נחשבו ליצורים מגוננים.[1][3][4][5][6][7][8]
תבליטי כרובים הופיעו במקדש בעין דארה, שמבנהו הושווה לזה של מקדש שלמה.
הכרובים הופיעו באמנות הכנענית־פיניקית בכסי עשתרת, כס פולחני עליו יושב אל או מלך, אשר משני צדדיו כרובים.[9] כס הכרובים מבטא סמליות מלכותית, בדומה לספינקס המצרי הקרוב המסמל גם הוא מלוכה.[8] ייצוגים כאלה נמצאו מתקופת הברונזה המאוחרת במגידו עד התקופה הרומית בפיניקיה, וכן במושבות הפיניקיות בעברי הים, ואף נרמז בתנ"ך (ראו #כרוב ממשך הסוכך).[8][10]
- כרובים על כסי עשתרת פיניקיים
-
כס מלכות עם כרובים על ארון אחירם[12]
-
כס עשתרת ממקדש אשמון בצידון
-
צלמיות אבן של כסי עשתרת עם כרובים בצדיהם
.jpg){kind=link}
הכרובים בתנ"ך עריכה
בספר בראשית מתוארים הכרובים כשומרי עץ החיים אשר בגן עדן, יחד עם להט החרב המתהפכת (ויש מפרשים שזהו נשקם): ”וַיְגָרֶשׁ, אֶת-הָאָדָם; וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן-עֵדֶן אֶת-הַכְּרֻבִים, וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, לִשְׁמֹר, אֶת-דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים” (בראשית ג', כ"ד).
ספר שמות מעיד כי כרובים קישטו את יריעות אוהל מועד: ”וְאֶת-הַמִּשְׁכָּן תַּעֲשֶׂה, עֶשֶׂר יְרִיעֹת: שֵׁשׁ מָשְׁזָר, וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתֹלַעַת שָׁנִי--כְּרֻבִים מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב, תַּעֲשֶׂה אֹתָם” (שמות כ"ו, א').
על הכפורת, המכסה של ארון הברית, היו שני פסלים של כרובים. במקדש שלמה ניצבו בנוסף ליד הארון שני פסלים עשויים מעץ הזית ומצופים זהב, בגובה עשר אמות אשר סככו על ארון הקודש. ארון הקודש שכן בקודש הקודשים, שבו התגלה אלוהים מ"בין הכרובים".
בתיאורי הנביאים, הכרובים היוו את מרכבתו, אולי בדומה לרוח שנשאה אותו, כמתואר בספר תהילים ובספר שמואל: ”וַיִּרְכַּב עַל-כְּרוּב, וַיָּעֹף” (שמואל ב' כ"ב, י"א; תהילים י"ח, י"א)
אצל יחזקאל עריכה
דמויות כרובים מפורטות ופועלות, נמצא אצל יחזקאל בפרק י'. הכרובים מתוארים כבעלי ידי אדם: ”וַיֵּרָא לַכְּרֻבִים תַּבְנִית יַד אָדָם תַּחַת כַּנְפֵיהֶם” (יחזקאל י', ח'), ובעלי ארבע כנפיים: ”...וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם לְאֶחָד וּדְמוּת יְדֵי אָדָם תַּחַת כַּנְפֵיהֶם” (יחזקאל י', כ"א), ובעלי ארבעה פנים – פני אדם, אריה, שור ונשר: ”וְאַרְבָּעָה פָנִים לְאֶחָד פְּנֵי הָאֶחָד פְּנֵי הַכְּרוּב וּפְנֵי הַשֵּׁנִי פְּנֵי אָדָם וְהַשְּׁלִישִׁי פְּנֵי אַרְיֵה וְהָרְבִיעִי פְּנֵי נָשֶׁר” (יחזקאל י', י"ד). בהמשך הוא מציין שאלה הן אותן חיות המתוארות בחזון המרכבה שלו על נהר כבר:[13] ”"וַיֵּרֹמּוּ הַכְּרוּבִים הִיא הַחַיָּה אֲשֶׁר רָאִיתִי בִּנְהַר כְּבָר” (יחזקאל י', ט"ו), ”הִיא הַחַיָּה אֲשֶׁר רָאִיתִי תַּחַת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בִּנְהַר כְּבָר וָאֵדַע כִּי כְרוּבִים הֵמָּה” (יחזקאל י', כ').
את הכרוב מרובה הפנים שאב יחזקאל ככל הנראה מהאמנות הצפון־סורית, שאליה נחשף בימי גלותו. בצפון סוריה היה נפוץ באמנות יצור מכונף בעל גוף חיה, ראש אדם ומתחתיו ראש אריה, ולעיתים על קצה זנבו היה ראש נשר (למשל בגוזן (תל חלף), ובתבליטים הפלסתיניים בחלב; כרוב מסוג זה היה מוכר בלבנט עוד בתקופת הברונזה, כפי שניתן לראות בשנהבי מגידו שנוצרו בסגנון חתי).[6][14]
המונח "פנים" התבאר אצל פרשנים לאורך הדורות כך שלכל אחד מהכרובים יש ארבע פנים שונים בראשו, אך המילה "פנים" יכולה לשמש לאו דווקא כפני אדם (או חיה) אלא במשמעות צדדים, דהיינו שלכל כרוב היו ארבעה חלקים – פני אדם, כנפי נשר, גוף שור ורגלי אריה – דבר המקביל לדמויות הכרובים ממסופוטמיה. אולם, בהמשך הספר נאמר שלכרוב יש רק שני פנים: ”...וּשְׁנַיִם פָּנִים לַכְּרוּב: וּפְנֵי אָדָם אֶל הַתִּמֹרָה מִפּוֹ וּפְנֵי כְפִיר אֶל הַתִּמֹרָה מִפּוֹ” (יחזקאל מ"א, י"ח–י"ט). בנוסף לכך, במקום אחר נאמר שאחד מן הפנים הוא פני כרוב, ולא פני נשר: ”...פְּנֵי הָאֶחָד פְּנֵי הַכְּרוּב וּפְנֵי הַשֵּׁנִי פְּנֵי אָדָם וְהַשְּׁלִישִׁי פְּנֵי אַרְיֵה וְהָרְבִיעִי פְּנֵי נָשֶׁר” (יחזקאל י', י"ד).
כמו כן, בהשוואת תיאורי יחזקאל את האופנים והכרובים לכתוב על המכונות שהיו במקדש (מלכים א' ז'), יש האומרים כי משם הוא שאב את החומרים שהרכיבו את חזונו,[דרוש מקור: מי?] אחרים אומרים ששאב את השראתו מאיורים ופסלים שראה במקדשי בבל – שכן הוא זכה להיות במקדש רק בילדותו,[דרושה הבהרה] כאשר את רוב חייו בילה בגלות, וכל נבואותיו היו בבבל.[דרוש מקור: מי?]
כרוב ממשך הסוכך עריכה
בקינת יחזקאל על העיר צור מתואר מלך צור כמושלם, חכם, יפהפה, ויושב בגן עדן, מסוכך[16] באבני חן שונות ויקרות (לדימוי זה יש זיקה לאגדות שונות מהאזור) שנוצרו במיוחד בשבילו.[17] מלך צור מעוטר בתואר רב־משמעות: ”אַתְּ כְּרוּב מִמְשַׁח הַסּוֹכֵךְ” (יחזקאל כ"ח, י"ד). הסמליות של כס הכרובים, המוכר מהאמנות הפולחנית הפיניקית, ככס מלכותי באה לידי ביטוי בתואר זה.[18] עדיה חורון שיער שהמילה "ממשח" מרמזת, לאור הסחר הענף של צור בצפון אפריקה (באמצעות קרתחדשת) ומערבה, לשם אימשיע'ים.[19] הדבר מתבסס גם על זיהוי גן עדן בצפון אפריקה, ומציאת היסוד באגדת גן עדן והגירוש ממנו (שאחריו הוצבו הכרובים לשמור על הדרך לגן) באירועי המדבור של הסהרה,[20] שכפו על יושבי האדמות הפוריות שהפכו למדבר לנדוד מזרחה.[21] הנמשל הוא שמלך צור מסוכך, מגן על ארצות־חסותו,[17] ובכך מתקבל על הדעת זיהוי משמעות המונחים במערב, שם התרכז עיקר הסחר הצורי.[21] יהוה שם את מלך צור, הכרוב, בהר קודש, ובניגוד לקינה הקודמת המאשימה את מלך צור ביוהרה בחושבו עצמו לאלוהים, פה נאמר במפורש ”אֱלֹהִים הָיִיתָ” (יחזקאל כ"ח, י"ד), כלומר הוא שלט בגן כאלוהים השולטים בעולם.[17]
במסורת הרבנית עריכה
התלמוד ער להשוואה בין תיאורים שונים של הכרובים במקרא, אך דוחה אותה, ומסביר כי הכרוב הוא צורת ילד אנושי.[22] חז"ל פירשו את המילה "כרוב" על דרך הארמית (בדיאלקט ארץ־ישראלי) – "כרביא"[23] (כמו ילד), אך כבר פרשן המקרא אבן עזרא בפירושו לשמות כ"ה, י"ח ציין שאין לקבל זאת כניתוח בלשני מדעי של המילה.
בנצרות עריכה
בתאולוגיה הקתולית מימי הביניים מתואר הכרוב כאחד המובילים בהיררכיית המלאכים, לצד השרפים. במסורת הנוצרית הפשוטה הפך "כרוב" ( למילה נרדפת ל"מלאך", ובמיוחד למלאכים בעלי חזות ילדותית.
ראו גם עריכה
לקריאה נוספת עריכה
- י. ליבוביץ, ה"כרוב" במזרח התיכון העתיק, עתיקות: סידרה עברית א', 1955, עמ' 67–77
- Albright, W. F., "What Were the Cherubim?", The Biblical Archaeologist 1 (1938), pp. 1–3. Reprinted in G. Ernest Wright and David Noel Freedman (eds.), The Biblical Archaeologist Reader, vol. 1, Chicago: Quadrangle Books, 1961, pp. 95–97.
- R. Gilboa, ‘Cherubim – An Inquiry into an Enigma’, Biblische Notizen, 82, 1996, 59–75
קישורים חיצוניים עריכה
- ד"ר רענן אייכלר, איזה מין יצורים הם הכרובים? באתר "התורה"
- "כרובים (Cherubim)", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- כרוב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כרוב, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 T. N. D. Mettinger, "Cherubim", in: Karel van der Toorn, Bob Becking, Pieter W. van der Horst (eds.), Dictionary of Deities and Demons in the Bible (DDD), Brill, 1999, pp. 189–190
- ^ Silvia Schroer, Die Ikonographie Palästinas/Israels und der Alte Orient, Band 4: Die Eisenzeit bis zum Beginn der achämenidischen Herrschaft, Academic Press Fribourg, 2018, עמ' 109–110
- ^ רז קלטר, זאב הרצוג, הרמאפרודיטה ביהודה? צלמית קנטאור מתקופת הברזל בתל באר־שבע, קדמוניות לז, 2004, עמ' 42
- ^ Silvia Schroer, Die Ikonographie Palästinas/Israels und der Alte Orient, Band 4: Die Eisenzeit bis zum Beginn der achämenidischen Herrschaft, Academic Press Fribourg, 2018, עמ' 109–110, 276–278
- ^ R. D. Barnett, Ezekiel and Tyre, Eretz-Israel 9, 1969, עמ' 9
- ^ 1 2 R. D. Barnett, A catalogue of the Nimrud Ivories, 2nd edition, The Trustees of the British Museum, 1975, עמ' 86
- ^ נחמן אביגד, ערך "שֹׁמְרוֹן, [ב] פרשת החפירות", בתוך: אנציקלופדיה מקראית ח' (שם–תתני), מוסד ביאליק, 1982, עמ' 158 (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר")
- ^ 1 2 3 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ James R. Davila, Bruce Zuckerman, The Throne of ʿAshtart Inscription, Bulletin of the American Schools of Oriental Research 289, 1993-02, עמ' 77
- ^ James R. Davila, Bruce Zuckerman, The Throne of ʿAshtart Inscription, Bulletin of the American Schools of Oriental Research 289, 1993-02, עמ' 77 doi: 10.2307/1357365, JSTOR 1357365
- ^ לוחית שיבוץ הנושאת תיאור עלילתי, שגיבורו הוא שליט כנעני, באתר מוזיאון ישראל, 2022-01-25
- ^ Noël Aimé-Giron, Un ex-voto à Astarté, BIFAO 25 (1925), p. 191-211
- ^ אליה שמואל הרטום, יחזקאל, יבנה, 1989, תורה נביאים כתובים – מפורשים פרוש חדש בצרוף מבואות, עמ' 34
- ^ ראו: Silvia Schroer, Die Ikonographie Palastinas/Israels und der Alte Orient, Band 3: Die Spätbronzezeit, Academic Press Fribourg, 2011, עמ' 400; Silvia Schroer, Die Ikonographie Palästinas/Israels und der Alte Orient, Band 4: Die Eisenzeit bis zum Beginn der achämenidischen Herrschaft, Academic Press Fribourg, 2018, עמ' 408
- ^ אליה שמואל הרטום, יחזקאל – צלומים ומפות מקוריים בצבעים, יבנה, 1989, תורה נביאים כתובים – מפורשים פרוש חדש בצרוף מבואות, עמ' 31
- ^ כלומר "שמסוככים עליו", תחת סכך
- ^ 1 2 3 אליה שמואל הרטום, יחזקאל, יבנה, 1989, תורה נביאים כתובים – מפורשים פרוש חדש בצרוף מבואות, עמ' 93
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value)., p. 704
- ^ ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 149. בין צורותיו של השם "אימזיע'ים" (בעיקר בקרב הטוארג) נמצאות גם גרסאות מהשורש מ־ש־ע' (כמו I-mušaɣ, אי־מושע')
- ^ להרחבה ראו בוויקיפדיה האנגלית: Sahara#Desertification and prehistoric climate, African humid period, North African climate cycles, Prehistoric North Africa
- ^ 1 2 ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 149
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף י"ג, עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף ה', עמוד ב'