גאורג לשניצר
פעולות נוספות
גאורג (ג'ורג') לשניצר (27 בינואר 1885 – 7 בפברואר 1950; Georg Leschnitzer) היה פסל יליד שלזיה, שפעל בגרמניה ובישראל.
ביוגרפיה עריכה
גאורג לשניצר נולד בעיר טארנוביץ שבשלזיה, האימפריה הגרמנית (כיום בפולין), בשנת 1885. להוריו, שמעון לשניצר ולינה אוולין פרויד, היו 12 ילדים. באוגוסט 1889 נפטרה אימו. תקופת ילדותו איננה ידועה. בבגרותו למד אדריכלות בקרלסרוהה ובמינכן. לאחר מכן למד בבית הספר הגבוה לאומנויות בברלין, שם זכה בפרס הצטיינות.
לשניצר החל את פעילותו בשטח העיצוב תחת האדריכל אוסקר קאופמן. עיקר פעילותו של קאופמן בברלין הייתה בעיצוב הפנים של בתים פרטיים ומוסדות ציבוריים שונים.[1] הבניין הידוע ביותר שעליו עבד עם לשניצר היה עיצוב מחדש של אולם האופרה "קרולאופר" (1895 בקירוב).
יחד עם זאת, נמשך לשניצר גם אל האמנות החופשית. ב-1907 הצטרף להזצסיון הברלינאי והציג בכמה מתערוכותיו. בשנת 1908 הציג בתערוכת הקבוצה דיוקן של האדריכל אדמונד קורנר (Edmund Körner). ניתן להניח כי בתקופה זו החל להתקרב אל אמני האוונגדר הגרמני, בהם לוביס קורינת. עבודותיו מאותה עת עסקו בתיאור של דמויות בתנועה - ספורטאים, רקדנים וכדומה.
בשנת 1913 השתתף בתערוכה קבוצתית בגלריה של פריץ גורליט (אנ'), מן הגלריות הבולטות של התקופה. לצידו הוצגו שלושה אמנים מבוססים - אנרי מאטיס, ארנסט לודוויג קירכנר ופרנץ הקנדורף (אנ').[2] לשינצר הציג עשר עבודות, שמרביתן, כגון "קבוצת אקרובטים" (Artistengruppe), תבליט "מתאגרפים" (Die Boxer) או הפסל "רוקדת" (Tanzende), עסקו בביטויים גופניים וביחסים בין דמויות.[3]
ב-1912 נשא לאישה את אליזבט מריה לשניצר לבית זונטג (Sonntag). ביוני 1914 נולד בנם פיטר (1972-1914). פריצת מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1914, ניתקה את בני הזוג. בשנת 1919 בוטלו נשואיהם.[4] אליזבט נישאה בשנית בשנת 1922 לקונראד וולארט (Konrad Vollert).
בין מלחמות 1936-1917 עריכה
במהלך שנות ה-20 של המאה ה-20 לשניצר התפרסם כמומחה לעיצוב פנים ולקישוט חיצוני לבתי הקולנוע. על אולמות אלו נמנים "אדמירלס-ליכטשפילה" (1922; Admirals-Lichtspiele) "אטריום" (1927; Atrium) בכיכר בבה (Beba Palace) בו יצר עיטורים אדריכליים לחזית ופנים הבניין שתוכנן על ידי פרידריך ליף, "די קורבל" (Die Kurbel), אותו עיצב יחד עם אחיו קורט.
הדיוקנאות אותם יצר בברלין מעידים על קרבתו לחוגי התיאטרון והתרבות בת זמנו. ביניהם בולטים שני פסלים שהוצבו בחללים ציבוריים. הראשון היה דיוקנו של השחקן יוזף קינץ (אנ'), שהוצב באולם "דויטשס תיאטר" על ידי מקס ריינהרדט. השני היה דיוקן הצייר לוביס קורינת, שהוצג בשנת 1917 בתערוכה של הזצסיון הברלינאי. דיוקן זה נרכש בשנת 1927 על ידי הגלריה הלאומית.[5]
באזור השנים 1918-1917 הוא יצר עבודות כגון "דייגים" (1918-1917), שהם למעשה דגמים שעוצבו עבור בית יציקה קרמי בדרום גרמניה, או "לידת חוה" שסגנונם קוביסטי-אקספרסיוניסטי. סגנונם מצביע על התרחקות מן הטבע, אל עבר ביטוי סינתטי.[6] עם הקמתה של "קבוצת נובמבר", שהיוותה חלק מרכזי מן המרכז האמנותי של האמנות המודרנית בגרמניה, הצטרף אליה לשניצר. תיעוד של קבוצת עבודות חדשות שלו, שהתפרסם בגיליון מס' 34 של כתב העת "Die Kunst für Alle" (1919), משקף את ענינו הגובר במדיום הדיוקן, ואת הניסיון לייצר לו ערך אמנותי חדש, ברוח "אובייקטיביות חדשה". לשניצר איננו שובר את מסורת הדיוקן האירופי. הריאליזם, מהווה עבור לשניצר רק כלי נוסף ליצירה, לצד ביטויים פואטיים שנבעו מהישגי האקספרסיוניזם גרמני.
בשנת 1921 החליט לשניצר לזנוח את מדיום הפיסול, ולהתרכז באדריכלות בלבד. כמו במהלכים אחרים של האמן, אין בידינו מספיק מידע על כך.
ב-1930 ביצע לשינצר את הפרויקט האדריכלי החשוב ביותר שלו - חידוש אולם "מטרופול" שבכיכר נולנד (Nollendorfplatz). הקומפלקס כלל את ה"מוצרט-זאל", אולם קונצרטים שהוסב לאולם קולנוע הגדול בברלין באותה עת; "קפה וורץ" (Café Woerz) שכלל קזינו ואולם הביליארד הגדול בעולם. במהלך השיפוץ הסיר לשינצר את פרטי העיצוב מראשית המאה, ובמקום השתמש בעיצוב בסגנון האר דקו ומהסטרים ליין, על מנת לשוות למבנה תחושת יוקרה עכשווית. דוגמה בולטת לכך הייתה נברשת תאורה ענקית באורך 20 מ'.
תל אביב 1950-1936 עריכה
בשנת 1936 עלה לשניצר לפלשתינה ב-1937 קיבל אזרחות מטעם המנדט הבריטי. בתחילה התגורר ברחוב פרישמן 37 בתל אביב. את הפרויקטים הראשונים קיבל, כנראה, בזכות הקשרים או השם שקנה לעצמו בגרמניה. ראשון הפרויקטים היה, כנראה, תכנון מבנה בית הקולנוע "הדר" (1937) בפתח תקווה.[7]
אפיק נוף אותו ביקש לפתח היה הוראת אמנות.[8] בשנת 1938, לדוגמה, החל להקים בית-ספר לאמנות בתל אביב יחד עם ישי קולביאנסקי וליאו אדלר.[9] בית הספר שכן ב"בית רומנוב", שברחוב נחמני 25 (כיום "מלון נורמן"). המיזם כנראה נכשל, כי במרץ 1940 פרסם אדלר תוכנית לימודים של בית ספר מקצועי אחר בשם "אמנות באומנות", ביחד עם מהנדס בשם פריץ שלזינגר.[10]
למרות ניסיונותיו, במהלך שנות ה-40 של המאה ה-20 עסק לשניצר במידה מועטה בעיצוב פנים ואדריכלות. העובדה כי לא ידע עברית, וכי דור חדש של אדריכלים ומעצבים, שסגנונם הושפע מן הבאוהאוס האופנתי הגיע לארץ ישראל, השפיעו כנראה על יכולתו להתפרנס. ידוע רק פרויקט אחר שבו היה מעורב בשנים אלו - פיקוח על בניית "מרכז לטיפול באם ובילד" של ויצו (1949) בתל אביב-יפו, לאחר פטירת האדריכל המקורי, בנימין אנקשטיין.
עבודת עיצוב נוספת התקבלה בראשית העשור, מידי המעצב אלפרד אברהם, ובה התבקש ליצור תוכניות לביצוע עבור שני תבליטי קיר וכד, שנועדו לחלל הכניסה בדירתו התל אביבית של זלמן ירושלמי, תעשיין טקסטיל, ומייסד חברת "כיתן". בדיעבד התברר ללשניצר כי אברהם מסר תוכניות אלו לביצוע לפסל משה ציפר. לשניצר תבע את אברהם לדין כיוון שלא שילם לו על הכנת התוכניות. במשפט, שבו שימש קרל שוורץ כעד מומחה, זכה לשניצר.[11]
דווקא בתחום הפיסול, אליו חזר בארץ ישראל, זכה לשניצר להצלחה. בשנת 1939 הוצגו חמישה פורטרטים שיצר בארץ בתערוכה קבוצתית במוזיאון תל אביב. עמו הוצגו גם קולביאנסקי, אהרון כהנא והרברט שץ (Schütz). חמשת הדיוקנאות שהציג לשניצר, ובהם חיים ארלוזורוב, משה שלוש וקולביאנסקי, מראים בבירור כי חזר בו מן ההחלטה לפרוש מעשייתו בפיסול חופשי. בהזדמנות זו רכש המוזיאון את פסליהם של רוקח ושלוש.
רכישה נוספת של פסלים הייתה ב-1941. אז נרכשו עבור קפה "אמנות" שבכיכר צינה דיזנגוף, מספר פסלים שלו, וכן כמה ציורים של פרלי פלציג.[12]
ב-1943 הציג בתערוכה הכללית את דיוקנו של זאב ז'בוטינסקי. חיים גמזו תיאר אותו כ"מגובש בצורה מקורית".[13] בתערוכת "הפורטרט" הציג את "פורטרט ה גלעדי".[14]
נדמה כי העבודה שהציג בשנת 1944 - דיוקן של בנימין זאב הרצל, הפכה לידועה בעבודותיו באותה עת. היא הוצגה בתערוכה הכללית של אגודת הציירים והפסלים בתל אביב שהתקיימה בבית הבימה הבנוי למחצה.[15] עיתוני התקופה דיווחו על רכישת הפסל על ידי מועצת רמת גן. העבודה הוצגה שוב באותה שנה ובמיקום מרכזי - בכניסה לתערוכה היסטורית שארגן הארכיון הציוני בבית קרן היסוד בירושלים.[16]
במחצית שנות ה-40 החל לשניצר לעצב מוצרי עץ. בתחילה השתמש בבית מלאכה בשם "ל. ת.". חפצים אלו הוצגו בתערוכה בחנות של פרידל רהפלד בתל אביב.[17]ב-1945 הקים לשניצר לעצמו סדנה לעיבוד עץ. הוא יצר בה חפצי אומנות שונים. חלק מן הטכניקות, כגון מרקטרי, נועדו לשוות למוצרים תחושה של יוקרה.[18]
לשניצר נפטר בביתו שבקריית מטלון, ב-7 פברואר 1950. בדיקה שהתבצעה בבית חולים בלינסון אבחנה כי נפטר מאי ספיקת לב.[19] הוא נקבר בבית הקברות סגולה.[20]
מבין בני משפחתו, אחיו, פריץ לשניצר היגר לשנחאי ונפטר שם בשנת 1941. אשתו לשעבר של פריץ, אלזה, נשלחה לאושוויץ בשנת 1943.[21] אחותו מֶטָה גְרוֹיפְּנֶר (Meta Gräupner) גורשה בשנת 1942 לגטו ריגה.[22] ואילו אחיו קורט לשניצר נשלח ב-1938 לזקסנהאוזן.
יצירתו הפיסולית של גאורג לשניצר עריכה
מרבית יצירתו של לשניצר, עד לעלייתו לארץ ישראל אבד, מלבד שני עותקים מדמותו של לוביס קורינת, הנמצאים באוסף הגלריה הלאומית בברלין, גרמניה. שני פסלים - דיוקנאות של רוקח ושלוש - נמצאים באוסף מוזיאון תל אביב לאמנות. במכון ז'בוטינסקי נמצא דיוקננו של זאב ז'בוטינסקי.
יצירתו המוקדמת מאופיינת בעירוב בין אקספרסיוניזם לבין קוביזם סינתטי. הדבר בולט בייחוד בפסלי הדמויות בתנועה שלו. עם זאת, גם בפסליו הדיוקנאות המאוחרים יותר, ניכרת הבחינה של העצמית של מעשה היצירה הפיסולי, בעיקר ביחס שבין הדיוקן לבסיס.
לאחר מותו של לשניצר יצירתו נשכחה לגמרי. אמנם בתערוכה הכללית של שנת 1951 הציגו לזכרו את שוב את "דיוקן זאב ז'בוטינסקי" ואת "פורטרט א. ל.".[23], אולם מאז ספרו של קרל שוורץ (1941) הוא איננו מצוין באף ספר על האמנות הישראלית.
אף בספר מאמרי העיתונות של חיים גמזו - "ד"ר חיים גמזו - ביקורות אמנות", שנערך על ידי מרדכי עומר, הושמט מאמר ההספד שלו על לשניצר. בשנת 1990 התקיימה בהרצליה התערוכה "מקורות הפיסול הארצישראלי 1939-1906" באוצרותו של גדעון עפרת. עפרת ציין את לשניצר בקטלוג והביא את קורות חייו, אך לא הוצגה עבודה שלו בתערוכה. ייתכן כי מיקום עבודותיו לא היה ידוע.
גלריה עריכה
-
זוג אוהבים (1912)
-
קבוצת אקרובטים (1913 בקירוב)
-
דיוקן פאול וגנר (1913 בקירוב), ברונזה
-
"הקצין הרפואי ד"ר שלאכט" (1917), מדליה, קוטר 100 מ"מ (מיוחס ללשניצר)
-
דיוקן לוביס קורינת (1917), ברונזה, הגלריה הלאומית הישנה, ברלין
-
דייגים (1918-1917)
-
זוג רקדנים (1918-1917)
-
לידת חוה (1918-1917 בקירוב)
-
דיוקן ד"ר אדוארד פליטש
-
דיוקן גיאורג הרמן
-
דיוקן מרקס מולר
-
דיוקן [גב'] גרץ (שנות ה-20?), פסל שהוחרם על ידי הנאצים ואבד
-
מטרופול, ברלין (1930)
-
נברשת, מטרופול, ברלין (1930)
-
תבליט קיר בדירת זלמן ירושלמי (ראשית שנות ה-40)
-
דיוקן זאב ז'בוטינסקי (1943 בקירוב), שיש, אוסף מכון ז'בוטינסקי
![דיוקן [גב'] גרץ (שנות ה-20?), פסל שהוחרם על ידי הנאצים ואבד](/index.php?title=%D7%9E%D7%99%D7%95%D7%97%D7%93:%D7%94%D7%A2%D7%9C%D7%90%D7%94&wpDestFile=LA423576_51815.jpg){kind=link}
תערוכות עריכה
- 1907 הזצסיון הברלינאי: תערוכה בשחור לבן, גלריה פול קסירר, ברלין
- 1907 הזצסיון הברלינאי: פסלים, בית הזצסיון הברלינאי, ברלין
- 1908 הזצסיון הברלינאי: פסלים, בית הזצסיון הברלינאי, ברלין
- 1913 תערוכה קבוצתית, גלריה פריץ גורליט, ברלין, גרמניה
- 1919 תצוגת קבוצת נובמבר, תערוכת האמנות הגדולה (Grosse Berliner Kunstausstellung), ברלין
- 1920 קבוצת נובמבר, חנות העתיקות פרנקל ושות (Fraenkel & Co) בהנהלת ג'וזף אלטמן (Josef Altmann), ברלין
- 1920 תצוגת קבוצת נובמבר, תערוכת האמנות הגדולה (Grosse Berliner Kunstausstellung), ברלין
- 1921 קבוצת נובמבר, חנות העתיקות פרנקל ושות (Fraenkel & Co) בהנהלת ג'וזף אלטמן (Josef Altmann), ברלין
- 1939 כהן, לשניצר, שיף, קוליבינסקי, מוזיאון תל אביב, בית דיזנגוף, תל אביב
- 1940 תערוכה קבוצתית, גלריה לאמנות כ"ץ, תל אביב
- 1940 התערוכה הכללית של אמני ארץ ישראל, מוזיאון תל אביב, בית דיזנגוף, תל אביב
- 1940 התערוכה הכללית של אמני ארץ-ישראל, מוזיאון תל אביב, בית דיזנגוף, תל אביב
- 1942 התערוכה הכללית של אמני ארץ ישראל לזכר ב. שץ מיסד בצלאל, גלריה לאמנות בבית הבימה, תל אביב
- 1943 התערוכה הכללית של אמני ארץ ישראל, גלריה לאמנות בבית הבימה, תל אביב
- 1943 ז'בוטינסקי וחזית מלחמת עם ישראל, מצודת זאב, תל אביב
- 1944 התערוכה הכללית של אמני ארץ ישראל, גלריה לאמנות בבית הבימה, תל אביב
- 1944 אתחלתא, הארכיון הציוני המרכזי, בניין קרן היסוד, ירושלים
- 1944 חפצי-אמנות חדישים מבית מלאכה ל. ת. לפי שרטוטי האדריכל לשניצר, מתנות רהפלד, תל אביב
- 1948 התערוכה הכללית של אמני ארץ-ישראל, ביתן האמנים, תל אביב
קישורים חיצוניים עריכה
- גאורג לשניצר, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
- גאורג לשניצר באתר GRAVEZ
- Art for all: Painting, Sculpture, Graphic Arts, Architecture — 34.1918-1919
- ארבעה אמנים במוזיאון, הַבֹּקֶר, 25 בדצמבר 1939
- 3 artists and a sculptor, פלסטיין פוסט, 21 בדצמבר 1939
- י. שור, תערוכה ראשונה של ציירי א"י במוזיאון תל-אביב, דבר, 13 בפברואר 1940
- פסל ז'בוטינסקי בתערוכת האמנים, המשקיף, 21 במאי 1943
- אתחלתא, הארץ, 18 ביולי 1944
- אלכסנדר הלוי, מכתבים מירושלים, הזמן (תל אביב), 7 יולי 1944
- עבודות אמנותיות מחמרי עץ, הארץ, 26 בפברואר 1945
- מסיור בתערוכת האופנה האחת-עשרה, המשקיף, 16 בינואר 1946
- ד"ר פ. גץ, הפסל גיאורג לשניצר (שלושים למותו), דבר, 10 במרץ 1950
- סרטונים ויצו - בניית מרכז לטיפול באם ובילד, תל אביב, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים, 1952
- חיים גמזו, רשימות משדה האמנות: גיאורג לשניצר ז"ל, הארץ, 12 במאי 1950
לקריאה נוספת עריכה
- שווארץ, קרל, האמנות היהודית החדשה, הוצאת ראובן מס, ירושלים, 1941, עמ' 51-50
- עפרת, גדעון, מקורות הפיסול הארצישראלי 1939-1906, מוזיאון הרצליה, הרצליה, 1990, עמ' 75-74
הערות שוליים עריכה
- ^ ראו: י. שור, תערוכה ראשונה של ציירי א"י במוזיאון תל-אביב, דבר, 13 בפברואר 1940
- ^ ראו: קטלוג תערוכה
- ^ ראו: Galerie Fritz Gurlitt Plastiken: November 1913, עמ' 22-21
- ^ ראו: [file:///C:/Users/talmo/Desktop/%D7%A2%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%9D/%D7%9E-6762-10%20Leschnitzer%20Georg%20(000fk0q).pdf בקשת התאזרחות של לשניצר גאורג], אתר ארכיון המדינה
- ^ למעשה, הגלריה הזמינה יציקה של הפסל בתיאום עם לשניצר. אולם, מכיוון שהזכויות על עותקים היו של גלריה פריץ גורליט, נאלצה הגלריה לרכוש עותק נוסף מהם.
- ^ קטלוג של גלריה אלטמן (Burchard-Altmann Kunstauktionen) מצוין פסל של דמות אישה יצוק בחומר (Geschnitzte weibliche Tonfigu). ראו: Antike Möbel, ostasiatische Kunst, Orientteppiche, altes europäisches Kunstgewebe, alte Miniaturen, moderne Kunst aus verschiedenem Besitz: Versteigerung am Sonnabend, ברלין, 1919, פריט מס' 292.
- ^ קולנוע הדר היה בבעלות יזם בשם כהן והכיל 600 מקומות ישיבה
- ^ בשנות השלושים לימד כמה קורסים לפיסול בקיבוץ אלונים
- ^ ראו: בית ספר לאמנויות הפלאסטיות, דבר, 28 בפברואר 1938; בית ספר לאמנויות הפלאסטיות בת-א, הַבֹּקֶר, 1 במרץ 1938
- ^ ראו: בית ספר מקצועי "אמנות באומנות" בתל-אביב, הצופה, 22 באפריל 1940; בית ספר מקצועי "אמנות באומנות" בתל-אביב, הארץ, 22 במרץ 1940
- ^ ראו: פסל זכה בדין, הצופה, 2 בדצמבר 1943; file:///C:/Users/talmo/Desktop/%D7%A2%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%9D/%D7%9E-6762-10%20Leschnitzer%20Georg%20(000fk0q).pdf מעשה במודלים ובפסלים], 2 דצמבר 1943
- ^ ראו: בית הקפה הגדול ביותר בתל-אביב, הארץ, 27 בנובמבר 1941
- ^ ראו: חיים גמזו, התערוכה הכללית של אמני א"י, הארץ, 3 במאי 1943; וגם: בן-מנחם, על הצד האמנותי בתערוכת ז'בוטינסקי, המשקיף, 25 באוגוסט 1943
- ^ ראו: חיים גמזו, "הפורטרט" בבית "הבימה", הארץ, 23 במרץ 1943
- ^ ראו: התערוכה הכללית של אמני ארץ ישראל, גלריה לאמנות בבית הבימה, תל אביב, 1944
- ^ ראו: הארץ, 10 פברואר 1944; אתחלטא, הארץ, 18 ביולי 1944
- ^ החנות, בבעלות פרידל רהפלד נפתחה ב-3 באוגוסט 1943 ברחוב בן יהודה 42 בת-אביב. ראו: מודעה, הארץ, 30 ביולי 1943
- ^ ראו: עבודות אמנותיות מחמרי עץ, הארץ, 26 בפברואר 1945
- ^ ראו: תיק חקירת סיבות מוות - מס' 51/50 - 75, 07/02/1950 - 20/07/1950, ארכיון המדינה, 0006bnz, עמ' 250-241
- ^ ראו: מיתה פתאומית, הארץ, 9 בפברואר 1950
- ^ ראו: Elsa Leschnitzer (née Oppenheimer), Stumbling stones in Berlin
- ^ ראו: Meta Gräupner (née Leschnitzer), Stumbling stones in Berlin
- ^ ראו: תערוכת אמני ישראל, מוזיאון תל אביב ואגודת הציירים והפסלים בישראל, תשי"א [1951]