משה שלוש
פעולות נוספות
| משה שלוש | |||||
| לידה | 7 באפריל 1892 | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | 26 בפברואר 1968 (בגיל 75) | ||||
| השכלה | בוגר בית ספר גבוה למסחר | ||||
| מפלגה | רשימה לא מפלגתית | ||||
| |||||
| תפקידים נוספים | |||||
| |||||
משה (מוסא) שלוש (7 באפריל 1892 – 26 בפברואר 1968) היה איש עסקים, דיפלומט, פוליטיקאי ואיש ציבור ישראלי, בן למשפחת שלוש.
בין שאר תפקידיו נבחר וכיהן בשנת 1936 כראש עיריית תל אביב במשך 10 ימים עד שהוסר על ידי הבריטים לטובת ישראל רוקח.
ביוגרפיה עריכה
משה שלוש נולד ביפו, בן בכור ליוסף אליהו ושמחה פרחה, בתו של אברהם מויאל. אביו היה ממייסדי תל אביב, עסקן ציבורי במועצות הערים יפו ותל אביב, קבלן בניין, תעשיין ובעל בית חרושת למרצפות ולמוצרי מלט ויבואן חומרי בנייה וכן עסק רבות בגאולת אדמות. סבו, אהרן שלוש, מראשי העדה הספרדית ביפו וממייסדי נווה-צדק, עלה לארץ ישראל עם הוריו בראשית שנות ה-40 של המאה ה-19 מפאס שבמרוקו.
משה שלוש למד בבית-הספר של חברת כי"ח ובקולג' הצרפתי של "האחים" ביפו. הוא סיים לימודיו בבית הספר הגבוה למסחר במרסיי, וחזר לארץ ישראל בשנת 1911. לאחר שובו נטל לידיו את ניהול חברת "האחים שלוש" לחמרי בניין.
שלוש נבחר בשנת 1928 לכהן כחבר במועצת העיר תל אביב, וכיהן כראש המחלקה לכלכלה וסטטיסטיקה של העירייה. במאי 1932 התמנה משה שלוש לקונסול כבוד של ממלכת בולגריה בארץ ישראל. במסגרת תפקידו ביקר בבולגריה ופעל למיסוד קשרי מסחר בין בולגריה לארץ ישראל, תוך שהוא נפגש עם ראשי הקהילה היהודית בסופיה וראשי לשכות מסחר מערים שונות בבולגריה. שלוש היה מפעילי הביתן הבולגרי ביריד המזרח.[1]
הבחירה לראשות העירייה עריכה
עם פטירת ראש עיריית תל אביב מאיר דיזנגוף ב-29 בספטמבר 1936, הציעו נציגי סיעות הפועלים בעירייה את שלוש, שהיה מספר שתיים ברשימה הלא-מפלגתית של דיזנגוף, לתפקיד ראש העירייה. כנגדו התמודד מועמד סיעות הימין – ישראל רוקח. בהצבעה שהתקיימה במועצת העירייה ב-20 באוקטובר נבחר שלוש ברוב של 8 קולות כנגד 7 קולות. החלטה זו הייתה זקוקה לאישורו של הנציב העליון הבריטי על מנת שתקבל תוקף חוקי. אולם רוקח, שמילא את מקומו של דיזנגוף באופן זמני עם מותו, בחר להודיע לנציב העליון כי לא התקבלה הכרעה משום ששלוש נבחר ברוב של קול אחד בלבד.
כנגד שלוש החל, מייד לאחר ישיבת המועצה, מסע הכפשה פומבי. בין השאר נטען נגדו כי אינו ראוי לשמש ראש עירייה משום שהחזיק בנתינות צרפתית ומשום שהוא נושא שם פרטי לועזי (מוסא). במקביל קיים רוקח פגישות עם השלטונות הבריטיים כדי לשכנעם להטיל עליו את התפקיד. מסע השתדלויותיו נשא בסופו של דבר פרי, וב-30 באוקטובר הודיע לו טלפונית מושל המחוז כי הנציב העליון החליט למנות אותו לתפקיד ראש העירייה, תוך התניית מינוי דב הוז, ראש סיעת הפועלים, לסגנו. רוקח קיבל עליו את התפקיד.
כפיית זהות ראש העירייה בניגוד להחלטת המועצה עוררה תרעומת ציבורית משום שנתפסה לא רק כהתערבות בלתי לגיטימית של שלטון המנדט בענייניה הפנימיים של העיר העברית, אלא גם כפגיעה מסוכנת באוטונומיה של תל אביב. בישיבת המועצה ב-15 בנובמבר התקבלה (שוב ברוב של קול אחד) החלטה שלא לקבל את החלטתו של הנציב העליון ולחזור ולאשרר את בחירתו של שלוש. להחלטה זו היה תוקף הצהרתי בלבד ורוקח החל למלא בפועל את התפקיד. רוקח שימש בתפקיד במשך כ-14 שנה, מבלי שנבחר למלאו, עד לבחירות למועצה בשנת 1950, בהן התמודד ונבחר באופן רשמי.
פועליו הנוספים עריכה
בנוסף לפעילותו במועצת העירייה, פעל שלוש רבות בייסוד ובהנהלה של גופים ציבוריים רבים. בין תפקידיו: יו"ר סניף תל אביב של ההנהלה של התזמורת הפילהרמונית הארץ-ישראלית, יו"ר ההנהלה של בית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה (שהתפתח והפך לאוניברסיטת תל אביב), חבר הדירקטוריון של מוזיאון תל אביב, ממייסדי האופרה הישראלית, ממייסדי האגודה לידידות צרפת-ארץ ישראל ולשכת המסחר פולין-ארץ ישראל, שימש כקונסול כללי של בולגריה בארץ ישראל, מקים תנועת הספורט "דגל ציון" של העדה הספרדית, שימש בהנהלה של תנועת "מכבי" ומילא אף את תפקיד יו"ר ההנהגה העולמית שלה, ממייסדי "אגודת יורדי ים זבולון" וכן ראש מועדון השייטים.
משפחתו עריכה
שלוש היה נשוי פעמיים. רעייתו הראשונה הייתה רחל לבית מדניצקי, בנם, אהרן, שירת כניצב במשטרת ישראל. בתם, לאה נישאה לזאב אלכסנדרוביץ.
רעייתו השנייה הייתה נינה לבית ברלין, בתו של אליהו ברלין.
מקום מגוריו העיקרי היה בית משה שלוש, שנבנה בידי האחים שלוש כחלק מהבתים התאומים.
השחקן אלכס פלג נשוי לנכדתו.
לקריאה נוספת עריכה
- אילן שחורי, ראש עיר ל-10 ימים: פרשת בחירתו של משה שלוש כראש עירית תל אביב, עת־מול: עיתון לתולדות ארץ ישראל ועם ישראל, 1993, י"ח (4): ע' 3–5
- פנחס בן שחר, בתי תל אביב יפו מספרים: תולדותיה של העיר העברית הראשונה, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תש"ן – 1990, עמ' 192–193
- נתן דונביץ', תל אביב: חולות שהיו לכרך, ירושלים: שוקן, 1959, עמ' 92, 97–98
- ידע-עם (במה לפולקלור יהודי) 26 (סתיו תשכ"ג 1962), עמ' 90–91
- ידע-עם 27 (תשרי תשכ"ד 1963), עמ' 118–126.
- יעקב שביט וגדעון ביגר, ההיסטוריה של תל אביב, תל אביב: רמות, 2001, כרך 1, עמ' 174–175
קישורים חיצוניים עריכה
- דוד תדהר (עורך), "משה שלוש", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 955
- אתר למנויים בלבד אברהם בלבן, עשרת הימים שזיעזעו את העיר, באתר הארץ, 1 באפריל 2019
- אהרן שלוש, מגאלאבייה לכובע טמבל, הוצאת המחבר, 1991
- מה נשמע בתל-אביב, מברק תודה ממלך בולגריה, דואר היום, 18 באוקטובר 1932
- עמית נאור, ראש עיריית תל אביב ליום אחד, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, יוני 2020
הערות שוליים עריכה
- ^ אלברט רומנו, תקופת המשבר והפילוג, בתוך: אנציקלופדיה של גלויות – יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 574–575.
| ראשי עיריית תל אביב-יפו (ב-1949 אוחדה העיר עם יפו) | ||
|---|---|---|
|
