אובייקטיביות חדשה
פעולות נוספות
האובייקטיביות החדשה (בגרמנית: Neue Sachlichkeit) הייתה זרם באמנות הגרמנית שהתאפיין בחזרה לעולם הנראה לעין, לגישה עניינית ולתיאור מציאותי ולעיתים ביקורתי של החברה לאחר מלחמת העולם הראשונה[1]. היא התפתחה במקביל לעלייתם של נושאים חברתיים ביצירתם של אמנים כמו ג'ורג' גרוס, אוטו דיקס, כריסטיאן שאד, לוטה לזרשטיין ואחרים, והפכה לאחת התנועות האמנותיות המרכזיות של רפובליקת ויימאר[2].
משמעות והתפתחות עריכה
האובייקטיביות החדשה הייתה זרם סגנוני דומיננטי בגרמניה שבין שתי מלחמות העולם, עם נציגים בולטים כמו גרוס, אוטו דיקס, קרל גרוסברג, אלכסנדר קנולדט, פרנץ רדציוויל, קרל הובוך, גאורג שולץ, גאורג שרימפף ואחרים[3]. היא השפיעה גם על אמנים באוסטריה (כגון סרגיוס פאוזר), בשווייץ ובהולנד.
גיבוש הזרם התרחש ב־1925, עת קיים האוצר וההיסטוריון גוסטב פרידריך הרטלָאוּב תערוכה בקונסטהאלה מנהיים בשם "האובייקטיביות החדשה: ציור גרמני מאז האקספרסיוניזם", בה כונסו אמנים שונים תחת מונח משותף חדש. בתערוכה הוצגו יצירות שהתנגדו לרגשנות האקספרסיוניסטית וביקשו לתאר את העולם באופן ישיר, חד וענייני[4].
מאפיינים ורקע רעיוני עריכה
במרכז זרם זה עמד הרצון לייצג את המציאות בעין בוחנת, תיעודית לעיתים, תוך ריחוק מרגשנות יתר או ממופשטות. הזרם משקף גם תפיסות של רציונליזציה מודרנית, השפעתו של מקס ובר והלך רוח של התפכחות לאחר האכזבות של מלחמת העולם הראשונה[5].
חוקרים מאוחרים, כמו ז'אן קלר, פירשו את האובייקטיביות החדשה גם כצורת ביטוי של מלנכוליה קיומית ושל תודעת משבר, בניגוד לפרשנות הראשונית שראתה בה גישה קרה וחסרת רגש[6].
התפתחות ותערוכות נוספות עריכה
מלבד תערוכת המקור במנהיים, נערכו תערוכות נוספות – למשל במוזיאון סטדלייק באמסטרדם (1929), באולם העירוני שוורהאוס בעיר אולם (1932) ובערים גרמניות נוספות. תערוכות אלה הדגישו מגמות ריאליסטיות, ולעיתים גם רומנטיות חדשות או נטייה להתרפקות על סדר ישן.
זרמים בתוך האובייקטיביות החדשה עריכה
נהוג לחלק את הזרם לשלוש מגמות עיקריות:
וריזם – סגנון חברתי-ביקורתי ולעיתים קריקטורי, שחתר לחשיפת עוולות החברה. נציגיו כוללים את דיקס, גרוס, שליכטר ואחרים.
קלאסיציזם חדש – גישה רגועה ומאוזנת יותר, שהתמקדה בקווים נקיים וקומפוזיציות שקולות. אלכסנדר קאנולט וגאורג שרימפף נמנים עם נציגיה.
ריאליזם קסום – זרם שטבע ההיסטוריון פרנץ רוֹ, המאופיין בשילוב בין דיוק ריאליסטי לאלמנטים מסתוריים ולעיתים סוריאליסטיים. הבולט ביניהם היה פרנץ רדציוויל.
נושאים מרכזיים עריכה
ציורי דיוקן, טבע דומם, נופים עירוניים ואדריכלות תעשייתית – כל אלה מופיעים בהיקף רחב באמנות האובייקטיביות החדשה. דמויות עירום, תיאורי חללים פנימיים (סטודיו, חלון) וחפצים יומיומיים כגון פנסי רחוב, מכשירי רדיו ועמודי מודעות משמשים לא רק כנושאים אסתטיים אלא גם כביטוי לתודעה מודרנית.
דעיכה ותחייה מחודשת עריכה
הזרם דעך לקראת שנות ה־30, בין היתר בשל ביקורת מצד המפלגה הנאצית והמפלגה הקומוניסטית הגרמנית. בשנות ה־60, עם עליית הפופ ארט והריאליזם החדש, חלה תחייה מחודשת של ההתעניינות באובייקטיביות החדשה, הודות לאספנים והיסטוריונים כמו אמיליו ברטונטי וווילנד שמיד[7].
אמנים בולטים עריכה
לקריאה נוספת עריכה
Wieland Schmied, Neue Sachlichkeit und Magischer Realismus in Deutschland 1918–1933, האנובר: 1969.
Stephanie Barron ו־Sabine Eckmann (עורכות), New Objectivity: Modern German Art in the Weimar Republic 1919–1933, פרסטל, 2016.
Beate Reese, Melancholie in der Malerei der Neuen Sachlichkeit, פרנקפורט: 1998
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Neue Sachlichkeit, באתר Hatje Cantz
- ^ Klaus Petersen, "Neue Sachlichkeit: Stilbegriff, Epochenbezeichnung oder Gruppenphänomen?", Deutsche Vierteljahrsschrift für Literaturwissenschaft und Geistesgeschichte, כרך 56, גיליון 3, 1982, עמ' 463–477
- ^ Sergiusz Michalski, Neue Sachlichkeit – Painting in Germany in the 1920s, Hatje Cantz
- ^ תיאור התערוכה באתר שפיגל
- ^ Ursula Horn, "Neue Sachlichkeit – Richtung und Sammelbegriff?", Bildende Kunst, 9 (1972), עמ' 429–433
- ^ Beate Reese, Melancholie in der Malerei der Neuen Sachlichkeit, פרנקפורט 1998
- ^ Wieland Schmied, Neue Sachlichkeit und Magischer Realismus in Deutschland 1918–1933, האנובר 1969