שומרן פסיפסי
פעולות נוספות
| קריאת טבלת מיוןשומרן פסיפסי | |
|---|---|
| זכר
זכר
נקבה נקבה | |
| מיון מדעי | |
| לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית | |
| תחום תפוצה | |
| מפת התפוצה של השומרן הפסיפסי
מפת התפוצה של השומרן הפסיפסי |
שׁוֹמְרָן פְּסֵיפָסִי (שם מדעי: Aeshna mixta) הוא מין נודד של שפירית ממשפחת השומרניים, אחד מהמינים הקטנים יותר במשפחה. תפצתו בצפון אפריקה, דרום ומרכז אירופה ועד לאזור הים הבלטי ומרכז אסיה. בישראל הוא מין סתווי לא נפוץ, בעיקר בצפון הארץ.[1]
תיאור עריכה
מידות: אורך כולל 56–64 מ"מ (מתוכם הבטן 43–54 מ"מ), מוטת כנפיים כ-85 מ"מ, וכנף אחורית 37–42 מ"מ.[2]
השומרן הפסיפסי הוא שפירית בינונית בעלת מראה כהה בתעופה. הוא דומה במראהו לשומרנים אחרים, אך יש לו סימן אופייני בצורת מסמר על המקטע השני של הבטן (S2) שייחודי לו, בולט במיוחד אצל זכרים בוגרים כשמנוגד לכחול בסימוני הבטן האחרים. בתעופה הוא מזכיר סיירן קיסרי קטן עם בטן כחולה שבמבט מהצד מתעקלת מעט כלפי מטה. העורק הקוסטלי חום. התוספתנים ארוכים למדי, לפחות באורך של מקטעי הבטן S9–S10 יחדיו. פסי הכתף קטנים מאוד או חסרים.[3]
הקושי העיקרי בזיהויו הוא הבחנה בינו לבין A. affinis, אך הסימונים בצדי החזה שונים. אצל A. affinis צידי החזה בצבע צהוב-כחלחל עם קווים שחורים דקים לאורך תפרי החלקים. אצל השומרן הפסיפסי צבע דומה, אך הצהוב מופרד על ידי אזורים חומים כהים כך שהוא נותן מראה של שני פסים צהובים רחבים בצידי החזה.
-
זכר. ניתן להבחין בשני הפסים הצהובים בצידי החזה, ובפסי הכתף הקטנטנים
-
זכר בתעופה
-
נקבה, ניתן להבחין בתוספתנים הארוכים בקצה הבטן
-
זכר, הסימן בצורת מסמר צהוב מודגש בעיגול
-
נקבה
_1_im_RSPB_Saltholme,_County_Durham.jpg){kind=link}
אקולוגיה עריכה
תפוצה עריכה
תחום התפוצה של השומרן הפסיפסי מתפרש ברחבי מרכז ודרום אירופה, צפון אפריקה, המזרח התיכון וברחבי אסיה ומזרחה עד לסין ויפן. מכיוון שמדובר במין נודד, הוא יכול להופיע גם מחוץ לתחום התפוצה הרגיל שלו, ובשנים האחרונות מתפשט צפונה. לדוגמה, בממלכה המאוחדת, מין זה היה נחשב לנדיר עד שנות ה-40 של המאה ה-20, אז החל לנדוד מהיבשת במספרים גדולים. הוא ממשיך לעשות זאת וכיום הוא מתרבה קבוע ברחבי אנגליה.
בית גידול עריכה
הוא מתרבה באגמים ובריכות וסובל גם מים מליחים. הוא נצפה גם הרחק ממים, גבוה בין עצים ושיחים, אך לעיתים קרובות נח נמוך על צמחייה. פרט אחד נצפה ב-3 בספטמבר 2015 בפורט קולינס, קולורדו, כשהוא עף בחצר אחורית מעל טרמפולינה; כנראה מתבלבל איתה כבריכה קטנה וחשוכה.
התנהגות עריכה
הבוגרים נצפים בתעופה בכל חודשי השנה, אך לרוב מיולי עד סוף אוקטובר או תחילת נובמבר; מין אופייני של סוף הקיץ והסתיו.[1]
לאחר ההגחה, הבוגרים מתרחקים מהמים ומבלים את זמנם בציד ובהתבגרות מינית. בניגוד לקרובי משפחתם, הם אינם טריטוריאליים ולעיתים קרובות נראים ניזונים או נחים בקבוצות, ואף מתקבצים לנחילים גדולים. ניתן לצפות בהם בתעופה גם די גבוה סביב עצים ושיחים.[3]
לאחר התבגרות, הם חוזרים למים ומתחילים בהתנהגות חיזור כאשר הזכרים מסיירים בחיפוש אחר נקבות. כאמור, הזכרים פחות טריטוריאליים משומרנים אחרים. הזוגות יוצרים "גלגל זיווג" עם הנקבה ומזדווגים במעוף. לאחר ההזדווגות הזכר והנקבה נפרדים והנקבה מטילה לבדה. הביצים מתפתחות ולאחר מכן נכנסות לדיאפאוזה, ומעבירות כך את החורף. באביב הביצים בוקעות ויוצא מהן השלב הראשון של הנימפה (prolarva), אשר נמשך בין מספר שניות למספר דקות בלבד. התפתחות הנימפות מהירה, והבוגרים מגיחים בקיץ.
גלריה עריכה
_mating.jpg){kind=link}
_male_on_rose_mallow_(Hibiscus_syriacus).jpg){kind=link}
קישורים חיצוניים עריכה
- קובץ:ITIS logo.svg שומרן פסיפסי, באתר ITIS (באנגלית)
- קובץ:US-NLM-NCBI-Logo.svg שומרן פסיפסי, באתר המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי (באנגלית)
- שומרן פסיפסי, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- שומרן פסיפסי, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
- קובץ:EOL logo.svg שומרן פסיפסי, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- שומרן פסיפסי, באתר FishBase (באנגלית)
- שומרן פסיפסי, באתר צמח השדה
- שומרן פסיפסי, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- שומרן פסיפסי, באתר Tropicos (באנגלית)
- קובץ:GBIF-2015-full-stacked.png שומרן פסיפסי, באתר GBIF (באנגלית)
- שומרן פסיפסי, באתר The Plant List (באנגלית)
- קובץ:IPNI logo.svg שומרן פסיפסי, באתר האינדקס הבין-לאומי לשמות צמחים (באנגלית)
- קובץ:Logo ebird.png שומרן פסיפסי, באתר eBird (באנגלית)
- שומרן פסיפסי, באתר Xeno-canto (באנגלית)
- שומרן פסיפסי במילון בעלי חיים: שפיראים (תשע"ה), 2015, באתר האקדמיה ללשון העברית
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 נתנאל ירקוני, שומרן פסיפסי Aeshna mixta, באתר מן השדה, 2020-09-06
- ^ Dijkstra, K.-D.B., A. Schröter & R. Lewington, Field guide to the Dragonflies of Britain and Europe: including western Turkey and north-western Afrika, Second edition, London Oxford New York New Delhi Sydney: Bloomsbury Wildlife, 2020, Bloomsbury nature guides, עמ' 148–149, ISBN 978-1-4729-4399-6
- ^ 1 2 David Smallshire, Andy Swash, Europe's dragonflies: a field guide to the damselflies and dragonflies, Princeton, New Jersey: Princeton University Press, 2020, Wild guides, עמ' 138–139, ISBN 978-0-691-16895-1