חניתית ארץ-ישראלית

קריאת טבלת מיוןחניתית ארץ-ישראלית
	זכר, עין חרדלית זכר, עין חרדלית נקבה, נחל פרת; נקבה, נחל פרת
מיון מדעי
	לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חֲנִיתִית אֶרֶץ-יִשְׂרְאֵלִית^[1] (שם מדעי: Pseudagrion syriacum) היא מין של שפרירית ממשפחת הרומחיתיים. היא אנדמית לאזור גאוגרפי מצומצם יחסית בלבנט. בישראל היא נפוצה מאוד, במיוחד בצפון הארץ; אך נצפית גם בסביבות ירושלים וים-המלח.^[2]

תיאור עריכה

מידות: אורך כולל 34–42 מ"מ (מתוכם הבטן 26–31 מ"מ), ואורך כנף אחורית 18–21 מ"מ.^[3]

♂: הפנים בצבע ירוק-כחלחל חיוור או צהבהב. מעל העיניים ישנם שני כתמים כחולים או ירוקים גדולים וברורים (Postocular spots), המחוברים ביניהם בדרך כלל בקו דק העובר דרך העורף. החזה בגוון שחור מתכתי, עם פסי כתף (Antehumeral stripes) צרים בצבע תכלת או ירוק. צדי החזה בצבע תכלת עד ירוק. פרקי הבטן S1-S7 שחורים ברובם בחלקם העליון, עם צדדים בצבע כחול או ירוק בהיר. סימן זיהוי בולא הוא פרקים S8–S9 שלהם צבע כחול אחיד, נקי מסימונים שחורים (בניגוד למינים אחרים). פרק S10 הוא כחול אך לרוב נושא כתם שחור עליון. כפי שהדגיש דומון (1973), איברי המין בקצה הבטן הם סימן הזיהוי העיקרי. התוספתנים העליונים (Cerci) קצרים יחסית, ובעלי "שן" פנימית או ענף פנימי שזוויתו וצורתו שונות מאלו של חניתית היאור.

♀: הנקבות בעלות מופעי צבע משתנים, אך לרוב צבען עמום יותר משל הזכרים, ונע בין ירוק בהיר לחום-חולי (לרוב חם יותר מאצל חניתית היאור). לאורך כל גב הבטן (מפרק S1 ועד S10) עובר פס שחור כמעט רציף, בניגוד לזכרים שלהם קצה הבטן כחול. ההבחנה בין נקבות של חניתית ארץ-ישראלית לבין נקבות של חניתית היאור קשה מאוד ומסתמכת על בדיקה מיקרוסקופית של ה-stylets (זיזים קטנים) בלוחית החזה הקדמי (prothorax). בחניתית ארץ-ישראלית זיזים אלו לרוב קצרים יותר ובעלי צורה שונה מאשר אלו של חניתית היאור.

אקולוגיה עריכה

עונת התעופה של הבוגרים היא ממרץ עד נובמבר.^[4]

תפוצה עריכה

המין אנדמי ללבנט, כלומר תפוצתו העולמית מוגבלת לאזור מצומצם במזרח הים התיכון. תפוצתו כוללת:^[4]

ישראל: נפוץ בבקעת הירדן, בשמורת החולה ובמקורות מים בצפון הארץ (במישור החוף עד קו נתניה) ובמזרח הארץ עד אזור ירושלים וים המלח.
ירדן: מצוי בבקעת הירדן ובמעיינות פזורים באזור ההר.
סוריה ולבנון: תועד לאורך נהרות הליטני והאורונטס.
טורקיה: נמצא במחוז האטיי (למשל, ליד איסכנדרון), המהווה את הגבול הצפוני של תפוצתו.

בית גידול עריכה

בניגוד למינים קרובים המגלים סבילות לזרימה חזקה יותר, חניתית ארץ-ישראלית מעדיפה לרוב מקווי מים בעלי זרימה איטית עם צמחיית גדות עשירה ומוצלת, כגון סבך של קנה מצוי (Phragmites), וקשורה במיוחד לצמחים מהסוג נענע (Mentha). היא נצפית תדיר ליד מעיינות, פלגים ונחלים איטיים.^[5]^[3]

סטטוס עריכה

המין מסווג כרגע במצב שימור "ללא חשש" ברשימה האדומה של ה-IUCN לאזור הים התיכון, הודות לאוכלוסיות יציבות יחסית באזורים מוגנים כמו שמורת החולה. עם זאת, אוכלוסיות בקצה גבול התפוצה, במיוחד בטורקיה, נחשבות נדירות ומאוימות בשל אובדן בתי גידול ושינויים במשטר המים (ייבוש נחלים והקמת סכרים).^[5]

קישורים חיצוניים עריכה

קובץ:ITIS logo.svg חניתית ארץ-ישראלית, באתר ITIS (באנגלית)
קובץ:US-NLM-NCBI-Logo.svg חניתית ארץ-ישראלית, באתר המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי (באנגלית)
חניתית ארץ-ישראלית, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
חניתית ארץ-ישראלית, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
קובץ:EOL logo.svg חניתית ארץ-ישראלית, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
חניתית ארץ-ישראלית, באתר FishBase (באנגלית)
חניתית ארץ-ישראלית, באתר צמח השדה
חניתית ארץ-ישראלית, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
חניתית ארץ-ישראלית, באתר Tropicos (באנגלית)
קובץ:GBIF-2015-full-stacked.png חניתית ארץ-ישראלית, באתר GBIF (באנגלית)
חניתית ארץ-ישראלית, באתר The Plant List (באנגלית)
קובץ:IPNI logo.svg חניתית ארץ-ישראלית, באתר האינדקס הבין-לאומי לשמות צמחים (באנגלית)
קובץ:Logo ebird.png חניתית ארץ-ישראלית, באתר eBird (באנגלית)
חניתית ארץ-ישראלית, באתר Xeno-canto (באנגלית)

הערות שוליים עריכה

^ בלכר, מיכאל, שמות עבריים לחרקים למען חינוך סביבתי ושמירת הטבע: שפיריות ושפריריות כמקרה בוחן, מחקרי הנגב, ים המלח והערבה 7 (3), 2015, עמ' 58–65
^ חניתית ארץ-ישראלית (Pseudagrion syriacum), באתר iNaturalist Israel
^ ¹ ² Henri J. Dumont, The genus pseudagrion sélys in israel and egypt, with a key to the regional species (insecta: odonata), Israel Journal of Zoology 22, 1973-01, עמ' 169–195 doi: 10.1080/00212210.1973.10688389
^ ¹ ² Boudot, Jean-Pierre & Borisov, Sergei & De Knijf, Geert & van Grunsven, Roy & Schröter, Asmus & Kalkman, Vincent., Atlas of the dragonflies and damselflies of West and Central Asia, Brachytron Supplements 22, 2021, עמ' 92, 235
^ ¹ ² שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם IucnRedList

[:12-1] בלכר, מיכאל, שמות עבריים לחרקים למען חינוך סביבתי ושמירת הטבע: שפיריות ושפריריות כמקרה בוחן, מחקרי הנגב, ים המלח והערבה 7 (3), 2015, עמ' 58–65

[2] חניתית ארץ-ישראלית (Pseudagrion syriacum), באתר iNaturalist Israel

[:0-3] ¹ ² Henri J. Dumont, The genus pseudagrion sélys in israel and egypt, with a key to the regional species (insecta: odonata), Israel Journal of Zoology 22, 1973-01, עמ' 169–195 doi: 10.1080/00212210.1973.10688389

[:1-4] ¹ ² Boudot, Jean-Pierre & Borisov, Sergei & De Knijf, Geert & van Grunsven, Roy & Schröter, Asmus & Kalkman, Vincent., Atlas of the dragonflies and damselflies of West and Central Asia, Brachytron Supplements 22, 2021, עמ' 92, 235

[IucnRedList-5] ¹ ² שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם IucnRedList

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]