שבעת סריסי המלך אחשוורוש
פעולות נוספות
סריסי המלך אחשוורוש הם דמויות במגילת אסתר אשר נשלחו להביא את ושתי למשתה המלך אחשוורוש.
במגילה עריכה
הסריסים נזכרו במגילת אסתר פעם אחת כשנשלחו להביא את ושתי במהלך המשתה שארגן אחשוורוש.[1]
- ”בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי כְּטוֹב לֵב הַמֶּלֶךְ בַּיָּיִן, אָמַר לִמְהוּמָן, בִּזְּתָא, חַרְבוֹנָא, בִּגְתָא וַאֲבַגְתָא, זֵתַר וְכַרְכַּס, שִׁבְעַת הַסָּרִיסִים הַמְשָׁרְתִים אֶת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ”.
ושתי סירבה לבוא, ובעקבות כך נגזר עליה עונש מוות.
פרשנות עריכה
יש שכתבו שנכתבו שמות הסריסים במגילה כדי לדרוש את שמותם.[2] בהתאם לכך נדרשו השמות במדרשים אסתר רבה ואבא גוריון ובספרים מנות הלוי ומגילת סתרים.
אבגתא וכרכס נזכרים בתוספת ו' החיבור. בספר אור חדש על המגילה כתב שהחמש הראשונים הם המשרתים הקבועים ונוספים עליהם שניים. בספר מלוא העומר כתב ששמם היה "ואבגתא" "וכרכס".
לפי רס"ג הסריסים הם משרתים. בתרגום תורגם "רבניא" במשמעות של שרים, כך כתבו גם הרלב"ג ורבי יוסף חיון. המפרשים חלוקים בשאלה האם הם סורסו ואם כן מה הסיבות לכך.[3]
לפי רשב"ם היה פחיתות כבוד בשליחת סריסים להביא את המלכה.[4] אחרים כתבו שהיו שרים ונשלחו לכבוד.[5] ניתנו מספר סיבות לשליחת שבעה סריסים. ליצור כניסה דרמטית,[6] להביאה בעל כורחה,[7] לכבדה.[8]
המילה "סריס" מקורה במילה האכדית שָׁ־רֵישִׁ, שפירושה המילולי הוא "של הראש": המשרת אשר אצל הראש הוא המשרת הקרוב ביותר.[9] הצורך הכללי בשבעה סריסים הוא אחד לכל יום בשבוע.[10] בתרגום השבעים מהומן מתורגם מהימנא במשמעות סריס, כדי להשלים לשבע נוסף השם שתר. במחקר הועלתה השערה לפי שבעת הסריסים הם גם שרי פרס ומדי הנזכרים בהמשך:[11] "שִׁבְעַת שָׂרֵי פָּרַס וּמָדַי רֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ הַיֹּשְׁבִים רִאשֹׁנָה בַּמַּלְכוּת".[12]
אטימולוגיה של שמותם עריכה
- מהומן – יש הסוברים ששמו של מהומן מגיע משורש עברי, אמן, ופירושו של השם הוא נאמן או סריס. אחרים משווים את מהומן לשמו של אחד המלאכים בדת הזורואסטרית ששמו Vahu manah שפירושו הגות טובה, מחשבה טובה. יש ששיער שמהומן הוא ממוכן.[13]
- בזתא – יש ששיערו על פי תרגום השבעים שבמקור שמו לא היה בזתא אלא מזדן. ייתכן ששמו נובע מהמילה Dâta, שפירושה נתינה.[14]
- חרבונא – מוזכר במגילה פעם נוספת: כאשר המלך מגלה בחמתו כי המן יעץ לו להשמיד את עמה של אסתר, מופיע חרבונה ומזכיר למלך כי לא זו בלבד יעץ המן "גם הנה העץ אשר עשה המן למרדכי אשר דיבר טוב על המלך עומד בבית המן גבוה חמישים אמה", יש בקרב חז"ל הטוענים כי אליהו הנביא היה זה שהזכיר את העץ שעשה המן והוא התחפש לחרבונה כדי להזכיר זאת למלך.[15] מנגד רבי אלעזר (או רבי אלעזר בן שמוע) טוען כי חרבונה היה רשע".[16][17] יש שהציעו לפרש את שמו כ-kairva – קרח ו-nar – אדם באווסטית.[18]
- בגתא – במחקר יש שזיהו אותו עם בגתן. עוד נטען ששני השמות מקורם מפרסית - Bagadâta, נתנאל.[19] "בַּגַה" (baga) הוא "אל" ו"דָאתַה" (dāta) הוא מה שניתן, או חוק. לפיכך, משמעות השם היא "בעל חוק אלוהי", או "ניתן על ידי האל".[20]
- אבגתא – יש הסוברים שאבגתא הוא למעשה בגתא הנזכר לפניו ונפלה כפילות. יש המעריכים שהשם אבגתא הוא למעשה מאותו מקור של השם. אחרים טוענים ששמו נגזר מהשם מבגא בסאנסקריט, שפירושו שמש, ומכאן בגדתא - בן-שמש או בן-מזל.[21] לפי תמר עילם גינדין, מדובר בשם "בגתא" עם קידומת ā או u)h). כאשר הקידומת ā באה לפני פועל, היא משנה את כיוונו מבחוץ פנימה, ולפיכך ייתכן שבעוד ש"בגדאתה" משמעותו ניתן על ידי האל,[22] "א־בג־דאתה" התקבל מהאל, או שהאל קיבל אותו. לחלופין, הקידומת hu משמעותה "טוב", כלומר, האל נתן או ברא אותו היטב.[23] במחזהו של אייסכילוס "הפרסים" נזכר שם דומה,[24] ושם נכתב שהוא היה ידיד קרוב של המלך קסרקסס ושהוא נהרג בקרב סלמיס יש המזהים אותם כאותה דמות.[25]
- זתר – לפי מאיר פלסנר לא ברור מקור השם.[26] תמר עילם גינדין טענה שמדובר בשם אווסטי, ומקורו במילה "זאות'רה" (zaoϑra) – נסך שמנסכים למים או לאש בטקסים הדתיים.[27]
- כרכס - יש חוקרים הסוברים שהמקור לשם כרכס הוא מהמילה האווסטית Kahrkasa שפירושה עיט.[11]
הערות שוליים עריכה
- ^ מגילת אסתר, פרק א', פסוק י'
- ^ מנות הלוי
- ^ ראו, רלב"ג, מלוא העומר ור"י חיון
- ^ כך כתבו גם מלבי"ם וידי משה, רבי יצחק עראמה דייק כן מלשון הפסוק בהמשך הפרק: וַתְּמָאֵ֞ן הַמַּלְכָּ֣ה וַשְׁתִּ֗י לָבוֹא֙ בִּדְבַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ אֲשֶׁ֖ר בְּיַ֣ד הַסָּרִיסִ֑ים (א, יב ויג)
- ^ ר"י אבן יחיא ורבי שמואל די אוזידא
- ^ פירוש רבי אלישע גאליקו
- ^ רד"ל
- ^ מאמר מרדכי
- ^ תמר עילם גינדין, מגילת אסתר: מאחורי המסכה, 2022, עמ' 44.
- ^ כך לפי תרגום ראשון
- ^ 1 2 חיים הרברט פייפר, הערך כרכס, אנציקלופדיה מקראית, מוסד ביאליק, ירושלים תשכ"ג, כרך ד' עמ' 317
- ^ מגילת אסתר, פרק א', פסוק י"ד.
- ^ הערך מהומן, אנציקלופדיה מקראית, מוסד ביאליק, ירושלים תשכ"ג, כרך ד' עמ' 701
- ^ מאיר פלסנר, הערך בזתא, אנציקלופדיה מקראית, מוסד ביאליק, ירושלים תשי"ד, כרך ב' עמ' 45
- ^ אסתר רבה, פרשה י', ראו גם בפירוש האבן עזרא, ז י
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ט"ז, עמוד א'
- ^ וע"פי ילקוט שמעוני אסתר רמז תתרנט, באתר ויקיטקסט רבי חמא בר חנינא
- ^ מאיר פלסנר, הערך חרבונה, אנציקלופדיה מקראית, מוסד ביאליק, ירושלים תשכ"ה, כרך ג' עמ' 279
- ^ מאיר פלסנר, הערך בגתא, אנציקלופדיה מקראית, מוסד ביאליק, ירושלים תשי"ד, כרך ב' עמ' 32
- ^ תמר עילם גינדין, מגילת אסתר: מאחורי המסכה, 2022, עמ' 42.
- ^ אליה שמואל הרטום, הערך אבגתא, אנציקלופדיה מקראית, מוסד ביאליק, ירושלים תש"י, כרך א' עמ' 1
- ^ כך כתב גם דב קמחי באנציקלופדיה לאישים בתנ"ך, עמ' 159
- ^ תמר עילם גינדין, מגילת אסתר: מאחורי המסכה, 2022, עמ' 42–43.
- ^ אייסכילוס, הפרסים, 955
- ^ אליה שמואל הרטום, הערך אבגתא, אנציקלופדיה מקראית, מוסד ביאליק, ירושלים תש"י, כרך א' עמ' 1
- ^ מאיר פלסנר, הערך זתר, אנציקלופדיה מקראית, מוסד ביאליק, ירושלים תשי"ד, כרך ב' עמ' 946
- ^ תמר עילם גינדין, מגילת אסתר: מאחורי המסכה, 2022, עמ' 43.
