מדרש שם

מדרש שם הוא הסבר למקורו או למשמעותו של שם פרטי של אדם או של מקום.

מדרשי שם בתנ"ך

בתורה ניתנו מדרשי שם רבים, כהסבר לשמותיהם של גיבורי התורה;

חוה - "כי היא הייתה אם כל חי"
קין - "קניתי איש את ה'"
שת - "כי שת לי אלהים זרע אחר תחת הבל, כי הרגו קין"
פלג - "כי בימיו נפלגה הארץ"
נח - "ויקרא שמו נח לאמר: זה ינחמו ממעשינו ומעצבון ידינו"
אברהם - "וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ"
יצחק, ראו בהמשך.
יעקב - "וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו - וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב"
שמואל - "וַיְהִי לִתְקֻפוֹת הַיָּמִים וַתַּהַר חַנָּה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שְׁמוּאֵל - כִּי מֵיְהוָה שְׁאִלְתִּיו".

לשמו של כל אחד מבני יעקב ניתן הסבר על ידי אמו. כך, למשל, מוסבר שמו של לוי: ”עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ לֵוִי”

לעיתים משקף מדרש השם אירוע שקרה טרם הולדתו או בראשית ימיו של בעל שם זה:

• שמו של משה מוסבר: ”וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ”
• בהוראת האל לאברהם ”אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק” ברור שהשם יצחק נובע מהתיאור שני פסוקים קודם לכן: ”וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק”. מדרש בראשית רבה מציע הסבר אחר: "יצא חוק לעולם"

לעיתים תולה מדרש השם את אופיו של האדם בשמו:

• בפיה של אביגיל, אשתו של נבל הכרמלי, ישנו מדרש שם לבעלה: ”כִּי כִשְׁמוֹ כֶּן הוּא - נָבָל שְׁמוֹ, וּנְבָלָה עִמּוֹ”.
• על דלילה נאמר במסכת סוטה: "תניא, רבי אומר: אילמלא נקרא שמה דלילה - ראויה הייתה שתיקרא דלילה: דילדלה את כחו, דילדלה את לבו, דילדלה את מעשיו"

לעיתים ניתנים לגיבורי הסיפור שמות המלמדים על אחריתם (ולכן כנראה אינם השמות שניתנו להם בעת היוולדם). בניהם של אלימלך ונעמי קרויים ”מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן” - שמות המלמדים על אחריתם. אף שמו של "הבל" מרמז על אחריתו המוקדמת.

מדרשי שם בפרשנות

פרשני המקרא משתמשים לעיתים במדרש שם למטרות פרשניות. כך, למשל, הפירוש לפיו המיילדות שפרה ופועה הן יוכבד ומרים, מסביר: "שפרה - זו יוכבד, ולמה נקרא שמה שפרה? שמשפרת את הולד. דבר אחר: שפרה - שפרו ורבו ישראל בימיה. פועה - זו מרים, ולמה נקרא שמה פועה? שהייתה פועה (ומוציאה את הולד). דבר אחר: פועה - שהייתה פועה ברוח הקודש, ואומרת: עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל".

ראו גם

• שם המעיד על בעליו
• אטימולוגיה
• אונומסטיקה

לקריאה נוספת

• משה גרסיאל, מדרשי שמות במקרא, רמת גן, רביבים, תשמ"ח.
• ד. מ. [דוד מנדל] הרדוף, מלון ומפתח למדרשי השמות התכנ"כיים באגדה, הוצאת יזרעאל, תל אביב, 1960
• יצחק היינמן, דרכי האגדה, הוצאת מאגנס, תשי"ד, עמ' 110–112.

קישורים חיצוניים

• נחמן לוין, ‏על מדרשי שמות תלמודיים: עיצוב ספרותי ומשמעותו, JSIJ‏ 11, 2012
• ד. מ. [דוד מנדל] הרדוף, ילקוט השמות הפרטיים שבתנ"ך ומדרשיהם, באתר אוצר החכמה