בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר
פעולות נוספות
| משנה | מסכת מגילה, פרק ב', משנה ד' |
|---|---|
| תלמוד בבלי | מסכת מגילה, דף י"ט, עמוד א' |
| שולחן ערוך | אורח חיים, סימן תרפ"ח, סעיף ה' |
בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר היא סוגיה הלכתית מן התלמוד, העוסקת בקביעת מועד קיום מצוות הפורים ובראשן קריאת המגילה. היא עוסקת באדם שעבר בין יישובים בעלי מעמד הלכתי שונה לנושא הפורים.
פורים חל בשני מועדים שונים. בערים שאינן מוקפות חומה מימות יהושע בן נון קוראים את המגילה ביום י"ד באדר. בערים מוקפות חומה מתקיימת קריאת המגילה ביום ט"ו באדר.
תושב עיר שאינה מוקפת חומה נקרא בן עיר או פרוז. תושב עיר מוקפת חומה מימות יהושע בן נון מכונה בן כרך או מוקף.
הסוגיה עוסקת במצב שבו אדם שמעמדו ההלכתי הוא כבני יישוב אחד שוהה בפועל ביישוב מן הסוג האחר. היא דנה בשאלה לפי איזה מן המועדים עליו לקיים את מצוות קריאת המגילה ושאר מצוות הפורים.
מקור הדין עריכה
כל יהודי חייב לקרוא את מגילת אסתר בפורים, והמועד נקבע לפי סוג מקום המגורים. בן עיר קורא ביום יד באדר, בן כרך ביום טו באדר. הסוגיה עוסקת במי שעובר בין סוגי יישובים ואיך נקבע עבורו המועד.
מקור הדין במשנה:
בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר,
אם עתיד לחזור למקומו – קורא כמקומו
ואם לאו – קורא עמהם.
כלומר כאשר אדם עובר מעיר לכרך או להפך, אם דעתו להישאר שם – קורא שם, ואם דעתו לחזור – קורא בתאריך של מקומו שאליו הוא עתיד לחזור.
ובגמרא שם:
אמר רבא: לא שנו אלא שעתיד לחזור בלילי ארבעה עשר,
אבל אין עתיד לחזור בלילי ארבעה עשר – קורא עמהן.
רבא מגדיר את המונח עתיד לחזור ככוונה של האדם לשוב לביתו בליל י"ד באדר. אם האדם מתכוון להישאר במקום שבו הוא מבקר במשך ליל י"ד, הוא ייחשב כבן המקום הזה, וחיוב קריאת המגילה עבורו נקבע לפי מועד המקום שבו הוא נמצא בפועל.
בספרי הראשונים ניתנו פירושים שונים לדברי רבא, ובהלכה יש הבדלים בפסיקה בהתאם להבנת דברי רבא.
טעם הדין עריכה
אמר רבא: מנא אמינא לה? דכתיב "עַל כֵּן הַיְּהוּדִים הַפְּרָזִים הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת"[1]. מכדי כתיב "היהודים הפרזים", למה לי למיכתב "היושבים בערי הפרזות"? הא קא משמע לן דפרוז בן יומו נקרא פרוז. אשכחן פרוז. מוקף מנא לן? סברא הוא – מדפרוז בן יומו קרוי פרוז, מוקף בן יומו קרוי מוקף.
תרגום מילולי: מניין אני אומר זאת? שכתוב "עַל כֵּן הַיְּהוּדִים הַפְּרָזִים הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת". הלא נאמר "היהודים הפרזים", למה לו לכתוב "היושבים בערי הפרזות"? הרי משמיע לנו שפרוז בן יומו נקרא פרוז. מצאנו פרוז. מוקף מאין לנו? סברה הוא משפרוז בן ימו קרוי פרוז, מוקף בן יומו קרוי מוקף.
כלומר מהמילים העודפות "היושבים בערי הפרזות" לומדים שגם פרוז בן יומו (שהיה בעיר רק יום אחד) נקרא פרוז, ומכיוון שפרוז בן יומו נקרא פרוז, מסתבר שגם מוקף בן יומו נקרא מוקף.
דעתו להישאר או נשאר עריכה
שיטת רש"י עריכה
מדברי רש"י בסוגיה עולה שצריך להישאר בפועל ביום י"ד, שכך כתב:
אלא שעתיד לחזור בליל ארבעה עשר – אם קודם עמוד השחר יצא מן העיר...
אבל אין עתיד – לצאת משם בלילה...
שיטת הרי"ף עריכה
בהביאו דברי רבא כתב הרי"ף: ”אמר רבא: לא שנו אלא שעתיד לחזור בלילי י"ד ונתעכב”. כלומר הרי"ף מדגיש שדעתו הייתה לצאת אך הוא התעכב.
בעל המאור לא הבין ההיגיון בסברת הרי"ף בטענה שזה לא משנה אם היה עתיד לחזור והתעכב. אם חזר – חזר, ואם לא חזר – לא חזר. לכן הוא פירש כרש"י. גם הריטב"א פירש כך בדברי הרי"ף.
הרמב"ן בספרו "מלחמות ה'" הסביר את ההיגיון שבשיטת הרי"ף בכך שלדעת הרי"ף היום שבו צריך לחגוג את פורים תלוי בדעת האדם, כמו שבגמרא (בתלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף נ"א, עמוד א') כתוב שנותנים את חומרות המקום שהוא נמצא בו כשאין דעתו לחזור. הרמב"ן הוסיף שגם דעת רבינו חננאל היא שהיום שבו צריך לחגוג את פורים תלוי בדעתו של האדם.
שיטות הראשונים בדברי רבא עריכה
רבא מבאר שהיום הקובע הוא יום י"ד. הראשונים נחלקו אם כוונתו רק לבן כרך שהלך לעיר או גם לבן עיר שהלך לכרך.
שיטת רש"י עריכה
רש"י[2] מפרש שרבא אומר שרק בן כרך שהלך לעיר והיה בה ביום י"ד קורא כבני העיר (כלומר בי"ד), אבל בן עיר שהלך לכרך בשביל להיחשב כבן כרך, כלומר לקרוא בט"ו, צריך להיות בט"ו בכרך. אם לא היה בט"ו בכרך – אינו נחשב כבן כרך אף אם היה שם ביום ט"ו. גם הרשב"א, המאירי והרי"ד כתבו כך.
שיטת הרי"ף עריכה
בהעתיקו דברי הגמרא, כתב הרי"ף: ”"בן עיר שהלך לכרך" – אמר רבא: לא שנו אלא...” ומשמע שדברי רבא מוסבים רק על בן עיר שהלך לכרך ולא כשיטת רש"י.
עם זאת, הרמב"ן בספרו "מלחמות ה'" כתב שדעת הרי"ף זהה לדעת רש"י, שרבא קאי אבן כרך שהלך לעיר, ומה שכתב הרי"ף על בן עיר שהלך לכרך – "פסקא דמתניתין היא", כלומר הרי"ף פשוט העתיק את תחילת המשנה כדי לבאר שעליה מדברים דברי הגמרא, אך לאו דווקא על הבבא הזו.
הכרעות האחרונים עריכה
בשולחן ערוך נפסק כלשון הרמב"ם:
בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר אם בדעתו לחזור למקומו בזמן קריאה ונתעכב ולא חזר – קורא כמקומו.
פירש רבי ישראל מאיר הכהן מראדין בספרו משנה ברורה – אם בעת נסיעתו היה דעתו לחזור למקומו בעת הקריאה של אותו מקום שבו נמצא עתה דהיינו משהאיר היום לא יהיה שם כי ישוב לביתו ונצרך לבסוף להישאר בכרך קורא במקומו שהוא עתה כמקום שבא ממנו היינו עיר (פרוז) בי"ד אדר למרות שהוא נמצא בכרך שקוראים בט"ו באדר אבל אם לא היה בדעתו בעת נסיעתו קורא כמקומו היינו בט"ו כי כלל יש לנו מי ששייך לפרוז אפילו בן יומו קרוי פרוז וכן כרך בן יומו קרוי כרך וכן בן כרך שהלך לעיר גם כך אם היה בדעתו לחזור בעת נסיעתו קודם שהאיר היום קודם זמן קריאה במקום שנמצא בו עתה לחזור ונתעכב לבסוף קורא במקומו כמקום שבא ממנו היינו ט"ו אדר אבל אם לא הייה בדעתו קורא כמקומו שבו עתה נמצא.
רבי דוד הלוי סגל כתב בספרו טורי זהב שכל זה דווקא שהיה בתחילת היום בעיר, אבל אם הגיע קודם שהאיר היום – חייב לקרוא כמקומו שלו בדרך כלל. גם כף החיים פירש כך. מקורותיו הם המגיד משנה על הרמב"ם ופרי חדש.
קישורים חיצוניים עריכה
- הערך "בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר", באתר ויקיסוגיה
- מידע על בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר בקטלוג הספרייה הלאומית
הערות שוליים עריכה
- ^ מגילת אסתר, פרק ט', פסוק י"ט
- ^ רש"י, מסכת מגילה, דף י"ט, עמוד א', ד"ה "אבל אין עתיד"
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.