Jump to content
החלפת מצב תפריט
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

רפאל בירדוגו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רבי רפאל בירדוגו
קברו של הרב רפאל ברדוגו
קברו של הרב רפאל ברדוגו
קברו של הרב רפאל ברדוגו
לידה 1747
תק"ז
פטירה 1822 (בגיל 75 בערך)
הושענא רבא תקפ"ב
מקום קבורה מקנס
כינוי המלאך רפאל
חתימה
קובץ:חתימת רבי רפאל בירדוגו.png
חתימה

רבי רפאל בירדוגו (תק"ז, 1747הושענא רבא תקפ"ב, 17 באוקטובר 1821), הידוע בכינוי המלאך רפאל היה מגדולי הפרשנים והפוסקים, מקובל ודרשן. משפחתו – משפחת בירדוגו ידועה במרוקו ובייחוד במקנס, כשושלת של רבנים ודיינים פוסקי הלכה, שהחל מהמאה השבע עשרה[1], כיהנו בעיר.

תולדות חייו עריכה

נולד לאביו הדיין רבי מרדכי בירדוגו ולאימו בליידא. נכדו של רבי משה בירדוגו. בגיל חמש עשרה התייתם מאביו, ונשא עליו הספד. לא יאוחר משנת תקל"א, בהיותו כבן 24, החל לכתוב חידושים על הש"ס.[2] בשנת תקמ"א תיאר שמצבו הכלכלי ירוד.[2]

סביב שנת תקמ"ו, התמנה לדיין שלישי בבית הדין בראשות הרב שלמה טולידאנו, ואחיו הרב יקותיאל בירדוגו (דיין שני).[3] בשנת תקמ"ט, עם פטירת אב בית הדין רבי שלמה טולידאנו, התמנה לדיין שני, לצד אחיו הרב יקותיאל (אב בית הדין) ורבי ברוך טולידאנו (דיין שלישי).[4] לאחר פטירת רבי יקותיאל בשנת תקס"ב, התמנה לאב בית הדין ורבה של מקנס.

בשבתו כדיין, השתתף בתיקון תקנות שונות, על ידן מתמודדים הרבנים עם בעיות שונות בחיי הקהילה והיחיד, כגון בעיית ריבוי בתי הכנסיות בעיר, הוצאות יתרות בשמחות, שוטטות בהמות ברובע היהודי, משחקי קלפים, ועוד.[5] וכן תוקנו תקנות בענייני אישות וממונות.[5]

פטירתו עריכה

נפטר בשנת ה'תקפ"ב (1821) בליל הושענא רבה, בסיום לימוד האידרא מספר הזוהר (בתיקון ליל הושענא רבה), והוא בן 75 שנה.

בצוואתו ציווה לקוברו בתוך ארון, ומסופר עליו כי כעבור שנה שהוצא ארונו בגזירת השלטון, ראו כי גופו שלם והוא נראה כישן על מיטתו.[דרוש מקור]

השפעתו ההלכתית עריכה

פסקיו התקבלו בכבוד רב, ומיעטו לחלוק על פסקיו, וכך העיד אחיינו רבי יעקב בירדוגו:[6] ”ובפרט הרב מר דודי שהוא אילן גדול לסמוך עליו ומאן ספין ומאן רקיע להוציא ממון נגד דעתו ז"ל ואפילו בחייו כל חכמי דורו היו נשמעים לו כמשה מפי הגבורה וכל שכן אנן יתמי דיתמי שבודאי ראוי לנו ללכת אחר דבריו ואין להרהר אחריהם ומקרא מלא הוא לא תענה על רב”, וסיים: ”ואע"פ שאין אנו רשאים לומר קבלו דעתינו רשאים אנו לומר קבלו דעתו של רבנו הגדול זלה"ה שאנו ואתם חייבים בכבודו ובמוראו שלא להכריע את דבריו וכל שכן לעבור עליהם”.

שיטת לימודו עריכה

דרכו בלימוד של רבי רפאל היא בכל נושא בו עסק לאחרי שעיין והפך בו כנצרך, לומר את דעתו לנמקה ולבססה באשר היא; אינו חת מפני איש עבורו "יקוב הדין את ההר".[7] דגל בפשט ובסברא בהירה וישרה והתרחק מהחריפות והפלפול. כנאמן לשיטתם של חכמי ספרד הרשה לעצמו לא פעם לפרש פסוקים לפי עומק פשטם גם בניגוד לדעת חז"ל כל עוד אין דבר מעשי שיוצא ממנו.[8] אותו דבר נהג גם כלפי חכמים שקדמוהו ראשונים ואחרונים. את שיטתו ביאר בהקדמת חיבורו הגדול מי מנוחות שעה שהזכיר השיטות השונות שנוקטים הדרשנים ופרשני המקרא:

"וכאשר גברו הצרות והטלטול נשכחו בעוונות הרבים פירושי הראשונים ולא הספיקו להם במה שיקשה להם בפשטי הכתובים אז החלו חכמי הדורות לפרש כפי שכלם מאשר חננם אלקים אך המה ראו כי בשער מצות התורה אין להכנס לפרש חוץ מפירושים הנזכרים בש"ס ומדרשים ולכן גזרו אומר השער הזה יהיה סגור ואיש לא יבא בו איך צריך לומר לסתור המובא בש"ס ובמדרש אלא אף לחדש דין מכח מקרא הסגר השער סגור כי ראו שזה פירצה גדולה ח"ו בחומת התורה לתת תורת כל אחד לבדו ח"ו אכן בחלק סיפורי התורה והדומה להם בנביאים ובכתובים השער הזה נפתח בגדולים אשר מעולם אנשי ה' לפרש חוץ מפירושי הש"ס והמדרשים אשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך יוכלו לחלוק גם על פירוש רז"ל אחרי שאין הדבר תלוי לדין מדיני התורה כאשר נהגו בזה רבים וגדולים כמו רבנו בספר המורה והראב"ע והרד"ק והרלב"ג והרמב"ן ז"ל ודומיהן כי תורת אמת היא ויקובל האמת ממי שאמרו זולת במקובל לא תגע בו יד ומרגלא בפומייהו אם קבלה נקבל"

מתוך הקדמתו לספרו "מי מנוחות" על התורה, דף ח' עמוד א'

משפחתו עריכה

צרותיו עריכה

רבי רפאל בימי חייו סבל לא מעט אבל ושכול, הוא קבר שלוש נשים שנשא זו אחר זו, ובח' תמוז ה'תק"ם נפטר בנו חיים בהיותו בן חמש שנים. מקרים אלה מוזכרים בחיבוריו וייתכן שהיו עוד.[9]

בניו עריכה

השאיר אחריו ארבעה בנים הידועים לנו הרב מימון המכונה בשם המבי"ן, רבי מרדכי, רבי אברהם ורבי מאיר. האחרון נהרג הוא ואשתו על ידי ערביברברי. רבי מרדכי ורבי אברהם נזכרים בין חכמי העיר. רבי מימון הוא המפורסם ביותר מביניהם. כיהן בדיינות.[9] רבי מימון השאיר אחריו חיבורים רבים, מתוכם פורסמו תשובותיו 'לב מבי"ן' ו'פני מבי"ן' במכנאס בשנת ה'תש"א, חידושים וביאורים על שלושה חלקי שולחן ערוךחושן משפט, אבן העזר, ויורה דעה.[10]

יצירתו הרבנית עריכה

תיקן תקנות וחיבר ספרים בתחומים שונים ביהדות: תנ"ך, תלמוד, הלכה, אגדה, מנהגים שו"ת.

אחד מספריו החשובים ביותר הוא "לשון לימודים" (ג' כרכים) – הספר היחיד שכתב בערבית יהודית ולא בעברית – הכולל תרגום ופרשנות (שרח') של מרבית התורה. ספר זה נכתב בעיקרו כדי לשמש ספר ללימוד תורה לצעירים בני הקהילה, ועל כן יצרו ממנו העתקים רבים לאורך השנים. בשנת ה'תשס"ב פרופ' משה בר-אשר הוציא לאור מחדש מהדורה מדעית של הספר בשלושה כרכים (כ-1,400 עמודים) בהוצאת מוסד ביאליק. ספרי פרשנות מקרא נוספים שחיבר הם "מי מנוחות" (ב' כרכים) המביא דרשות על התורה הודפס בשנת 1942 על ידי נכד נינו, רבי שלום משאש בעיר ג'רבא. וספרו "משמחי לב" הכולל מפרשנותו למקרא בהתבסס על פרשנויות גדולי ספרד.

ספר השו"ת שלו "משפטים ישרים" (ב' חלקים) היה זה שפרסם את שמו כפוסק חשוב במרוקו. ספרו "תורות אמת" הוא פרשנות לשולחן ערוך לר' יוסף קארו. ספרו "רוקח מרקחת" (נסוב על אגדות התלמוד לפי סדר המסכתות) הוא פורץ דרך בביקורתיות שלו כלפי כמה מהדמויות באגדות התלמוד.

ספריו עריכה

  • שו"ת משפטים ישרים – על שולחן ערוך. בהקדמה לספר זה מופיע שירו של רבי שמואל עמאר שהיה ראש אב בית הדין בו כיהן רבי רפאל בירדוגו כדיין
  • מי מנוחות – דרשות על התורה, ב' חלקים
  • שרביט הזהב – פירוש על הש"ס, נכתב בגיל 24
  • חסד ואמת – דרשות והספדים
  • תורות אמת – על השולחן ערוך
  • רב פנינים – דרשות
  • רוקח מרקחת – על אגדות התלמוד
  • משמחי לב (מי מנוחות חלק ג'[11]) - פירושים על התורה
  • לשון לימודים – על התנ"ך
  • קיצור תקנות חכמי קאשטיליא
  • דיני שו"ב כמנהג המערב

לקריאה נוספת עריכה

  • משה בר-אשר (עורך), לשון לימודים לרבי רפאל בירדוגו, כרך א, חלק א – פרקי מבוא, חלק ב – מהדורה לספר בראשית, כרך ב, חלק ג – מהדורת החיבור כולו, כרך ג, חלק ד – מבואות ומהדורה של שרח ההפטרות, הוצאת מוסד ביאליק והמרכז ללשונות היהודים וספרויותיהם, האוניברסיטה העברית, ירושלים ה'תשס"ב
  • דוד אסולין, ר' רפאל ברדוגו : היבטים הגותיים, עבודת דוקטור, האוניברסיטה העברית בירושלים, 2017
  • אלישע נחמני, ר' רפאל בירדוגו ופירושיו לתורה, עבודת גמר (מ"א), אוניברסיטת תל אביב, 1988
  • דן מנור, "ארץ ישראל בהגותם של ר' חיים בן עטר ור' רפאל בירדוגו", בתוך: אביעזר רביצקי (עורך), ארץ ישראל בהגות היהודית בעת החדשה, ירושלים: יד בן צבי, ה'תשנ"ח, עמ' 359–380

קישורים חיצוניים עריכה

ספריו באתר HebrewBooks עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ עיין בהקדמת הרב פרופ' משה עמאר לספר כתונת יוסף, לרבי יוסף בירדוגו ממקנס.
  2. ^ 1 2 ראו: שרביט הזהב, חולין ט, א.
  3. ^ ראו: תורת יקותיאל, תולדות המחבר עמ' 53.
  4. ^ ראו: תורת יקותיאל, תולדות המחבר עמ' 54.
  5. ^ 1 2 ראו: תקנות חכמי מכנאס חלק א תקנות יא-כח.
  6. ^ שופריה דיעקב סימן כ"ו
  7. ^ עיינו בדרשותיו על התורה בספרו "מי מנוחות" חלק א', פרשת משפטים.
  8. ^ עיינו בהקדמה של הרב פרופ' משה עמאר, לספרו של רבי רפאל "שלל ר"ב" שההדיר. עמודים 16-17
  9. ^ 1 2 עיין בהקדמתו של הרב פרופ' משה עמאר לספרו "שלל ר"ב" עמוד 22
  10. ^ שניהם נדפסו בהשתדלותם של חברת "דובב שפתי ישנים" ובראשם רבי שלום משאש. ראו ערך הרב מימון בירדוגו.
  11. ^ כמובא בשער הספר: באוצר החוכמה