יוסף משאש
פעולות נוספות
| ר' יוסף משאש | |
| לידה |
2 ביוני 1892 ז' בסיוון חג השבועות[1] ה'תרנ"ב מקנס, מרוקו מרוקו |
|---|---|
| פטירה |
25 בינואר 1974 (בגיל 81) ב' בשבט ה'תשל"ד חיפה, ישראל ישראל |
| מקום פעילות | מקנס, תלמסאן, חיפה |
| כינוי | היו"מ או היו"ם ראשי תיבות של "הצעיר יוסף משאש" |
| תחומי עיסוק | תלמוד, הלכה, אגדה, שירה, ציור, אמנות, משפט עברי |
| חיבוריו | שו"ת מים חיים, אוצר המכתבים, נר מצווה, ויזכור יוסף, נחלת אבות, פירוש ההושענות, זבח תודה, הוד יוסף חי |
| רבותיו | אביו ר' חיים משאש[2], ר' יוסף אלקובי, ר' רפאל אלקובי, ר' זאב הלפרין (ראש ישיבת "בית-אל ועץ החיים"), ר' אהרון אסודרי, ר' מכלוף אסודרי, ר' מרדכי עמאר, ר' ידידיה טולידאנו, ר' יצחק סבאג |
| בני דורו | ר' יצחק אסבאג, ר' מימון משאש ובנו ר' שלום משאש, ר' רפאל ברוך טולדנו, ר' יהושע מאמן ור' דוד עובדיה |
| ילדים | 1, ר' אליהו משאש |
| תפקידים נוספים | |
| רבה של תלמסאן, אב"ד מקנס, רב העיר חיפה | |
הרב יוסף מְשָׂאשׂ[3] (חג השבועות ז' בסיוון[4] ה'תרנ"ב, 1 ביוני או 2 ביוני 1892 – ב' בשבט[5] ה'תשל"ד, 25 בינואר 1974) היה פוסק הלכה, צייר, דרשן, משורר, והיסטוריון.[6] כיהן כרבה של תלמסאן שבאלג'יריה, דיין במקנס ואב בית הדין הרבני לערעורים במרוקו, ולבסוף רבה הספרדי הראשי של חיפה.
תולדות חיים עריכה
נולד בעיר מקנס שבמרוקו לרבי חיים משאש ולשמחה[7]. התייתם מהוריו בגיל צעיר, מאמו בגיל שלוש ומאביו בגיל שתים עשרה. בצעירותו למד אצל ר' חיים בירדוגו בישיבת "בית אל ועץ חיים" שהקים ר' זאב וולף וולוועל הלפרין[8], וכן בישיבה בראשות האחים ר' יוסף ור' רפאל אלקובי. מכתבים ששלח בגיל 16, בשנת 1907, התפרסמו מאוחר יותר באוצר המכתבים בחתימתו היו"ם או היו"מ, ראשי תיבות של 'הצעיר יוסף משאש'[9]. בשנת ה'תרפ"א, נקלע למשבר כלכלי, וקיבל מכתב תמיכה מר' יהושע בירדוגו שיתמכו בו כלכלית.[10]
רבה של תלמסאן עריכה
בשנת תרפ"ד, שנים ספורות לאחר פטירת ר' חיים בלייח, רבה של תלמסאן, בנו, רבי אברהם, שלח לר' יהושע בירדוגו ממקנס שישלח לו רב לכהן תחת אביו. רבי יהושע המליץ על ר' יוסף משאש.[11] ר' יוסף קיבל כתב מינוי מר' רפאל אנקווה, ובכך קיבל את תפקיד הרבנות.[12] כמו כן קיבל מכתב המלצה מבית הדין של מקנס מאת ר' יעקב טולידאנו בן יוסף, ר' יהושע בירדוגו ור' אברהם עמאר.[13] בגיל 31 (1924) החל לכהן כרבה הראשי של העיר תלמסאן שבאלג'יריה; תפקיד בו כיהן במשך 17 שנה.
דיין במקנס עריכה
בהמשך, לאחר פטירת ר' יעקב טולידאנו, חזר למקנס כדי לשמש כדיין. כמו כן כיהן כאב בית הדין לערעורים במרוקו במשך 18 שנה.[14] ר' יוסף משאש היה בעל מהלכים במסדרונות השלטון, תוך שהוא זוכה לכבוד ממלך מרוקו. הוא זכה לאות כבוד מהמלך ומשר החינוך. קשריו אלו הועילו לו לצורך פעילות לטובת היהודים.
רבה של חיפה עריכה
ב-תשכ"ד עלה לארץ ישראל והתיישב בחיפה. בתחילה סירב לכהן כרב בחיפה, למרות מעמדו הרם במרוקו; אך לחץ של ראש העיר, אבא חושי, וההסכמה שהוא ייבחר ללא התנגדות, הובילו להסכמתו והוא מונה לתפקידו בשנת תשכ"ח והחזיק בו עד לפטירתו. מאבק חרדי נגד מינויו, אשר כלל פרסום רשימה של פסקים שנחשבו בעיני מתנגדיו כחריגים, לא צלח.[15]
היה בן דודו של אביו של ר' שלום משאש, רבה של ירושלים.
לרב משאש היו כישרונות רבים, אחד מהם חוש אמנותי שבא לידי ביטוי בעיטורים הגרפיים שעל שערי ספריו, אותם צייר בעצמו[16]. כמו כן בספריו השונים, ובעיקר בספרו "נר מצווה", פזורים שיריו השונים; כגון שירו לכבוד יום העצמאות[17] ושירו לכבוד הרמב"ם[18].
|
אחד מן הרמתים. מזוקק שבעתיים. סבא דמשפטים. מבני עליה המעטים. עטרת זהב גדולה. משיירי כנסת הגדולה. כמלאך האלהים זיו פניו ותוארו. נזר ישראל ופארו. הרב הגאון מעוז ומגדול. הדיין. החריף. הפסקן. הלמדן. המתמיד. המורה. המטיף. הדרשן. המשורר. הסופר המובהק. המליץ הגדול. הצייר. הדווקן. ומסודר בכל ענייניו גשמיים ורוחניים. חמישים שנה שפט את ישראל. רב פעלים מקבציאל. בחיבוריו הרבים הגביר חיילים. שואלים אותו בכל מקום ומשיב על כל קוץ תלי תלים. בתנ"ך, בבבלי, ירושלמי, בהלכה, באגדה, במדרש ובפוסקים. ביודעו ומכירו לילה כיום |
| הסכמת ר' שלום משאש בהקדמת ספר אוצר המכתבים |
חיים אישיים ומשפחה עריכה
בשנת ה'תרס"ח (1908) נשא לאישה את שמחה הכהן. בשנת ה'תרפ"ב (1922), לאחר 14 שנים שבהן לא זכו לילדים, נשא לאשה נוספת את רחל לכרייף. לו ולאשתו השנייה נולד בן אחד, אליהו משאש (נפטר בשנת ה'תשע"ח).
ב-1974, ב' בשבט ה'תשל"ד, בהיותו בן 81 שנים, נפטר. בהלווייתו השתתף ציבור רב. נטמן בבית הקברות חוף הכרמל.[19]
גישתו ההלכתית עריכה
לצד נאמנותו המוחלטת להלכה, הדגיש בשיקוליו ההלכתיים את השיקול של השתנות הזמנים ולפיהם ביסס מנהגים חדשים בהלכה. כך הצדיק את המנהג לאחר את תפילת שחרית כדי לקיים חגיגת בר מצווה.[20] כך למשל בסוגיית כיסוי ראש לנשים לימד זכות על נשים שאינן מכסות את ראשן במקום בו מקובל שנשים נשואות אינן רגילות לכסות את ראשן. כמו כן פסק שכיום מכיוון שחילול שבת הפך להיות דבר רגיל (לעומת מכירת בשר טרף), הרי גם מחללי שבת באיסורי תורה ובציבור נאמנים על כשרות.[21] וכן לדעתו מכיוון שבטל טעם תקנת חזרת הש"ץ, כיום ראוי שלא לאומרה, מחשש ברכות לבטלה.[22] בעניין קיום יחסי אישות לאור הנר, הֵקֵל בדרך אקראי, בעקבות המציאות וקביעת הרופאים כיום שמחלת הנכפה איננה קשורה לתשמיש לאור הנר אלא למחלת עצבים[23].
בנוסף ניתן להצביע על מקוריות בסברות שאותן מעלה ר' משאש, ובעקבות כך יוצאות פסיקות ייחודיות. כך משער ר' יוסף משאש[24] שבעתיד יש להדליק את המנורה בבית המקדש בעזרת חשמל, וכך הוא גם מתיר בפשיטות שימוש בחשמל לצורך הדלקת נר בחנוכה. (פסיקה זו מבוססת אף על תפיסתו לעניין חשמל, המתבטאת בהיתר להשתמש בחשמל בהבדלה, ובאיסור בפעולת חשמל בשבת מהתורה; אף שהוא התיר לדבר בטלפון ביום טוב למרות איסורו בשבת)[25]. המקוריות בסברותיו נובעת אף מתוך העובדה שלעיתים הוא מוסיף לבסס עמדה הלכתית בין השאר על פי לשון המקרא. כך לדוגמה לעניין כיסוי ראש לגבר, כותב ר' יוסף משאש[26] "ועוד מקרא מפורש.. 'ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם' (בראשית ג, כא), ואילו מגבעות לא עשה להם, כי אינם צריכים לכסות ראשן כלל...".
אחד השיקולים הכלליים בפסיקותיו היה החשש שפסיקה מחמירה תגרום שהחוטא יחוש שהוא נדחק מחוץ למחנה, ולכן שאף לשמור על קשר בין האדם אשר לא מקפיד על סדר יומו מבחינה הלכתית כשם שהקפידו הוריו, לבין היהדות. זאת כפי שכותב הרב מאיר אביטבול, מייסד ומנהל הספרייה הספרדית "אור המערב[27][28]: "בתקופת ההשכלה במרוקו, לא נתנו רבותינו לאף אחד מישראל להרגיש כרשע בפני עצמו... אלא להפך ניסו לתת להם הרגשה שהדבר לא כ"כ נורא ומצאו להם היתרים וסמך לקולות בהלכה על מנת שלא יבעטו בתורה וממילא לא יהיה להם חלק ונחלה בה...".
באופן דומה, בעניין גיור צידד שיש לגייר כל הבאים להתגייר מבלי לבדוק אחר מניעיהם ורמתם הרוחנית, כדי למנוע התבוללות והתנכרות לעם ישראל.[29]
פוסקי ההלכה בני דורו העריכו אותו רבות בגדלותו התורנית, גם בקרב אלו שגישתם ההלכתית הייתה הפוכה משלו.
יחסו למדינת ישראל ולציונות היה חיובי ובהתאם לתפיסתו זו פסק שיש לחגוג את יום העצמאות בהלל גמור והודאה.[30] התנגד לתוכנית החלוקה ותבע לא לוותר על אף שעל מארץ ישראל.
יצירתו התורנית עריכה
ר' יוסף משאש חיבר 33 ספרים, ביניהם:
- שו"ת מים חיים, שני חלקים.
החלק הראשון, העוסק בדיני אורח חיים, נדפס לראשונה בשנת תרצ"ד (1934) במרוקו (פאס), ולאחריו נדפס בירושלים תשכ"ז (1967). לספר צורפו הסכמות של ר' רפאל אנקאווה ור' יצחק מרעלי. בפתיחת הספר מובאות שתי הקדמות, אשר כוללות דיון אודות מוצא השם 'משאש'.
החיבור יוצא לאור מחדש על ידי נין המחבר, ר' אריאל שלום אלקובי, בארבעה חלקים, בתוספת התשובות ההלכתיות המפוזרות בספרי "אוצר המכתבים", ובצירוף מקורות והערות שוליים. (הוצאת טקסט רץ, ירושלים תשע"ח)[31]
- אוצר המכתבים – מכתבים שכתב ר' יוסף משאש, שאותם הוא איגד לספר. בין המכתבים דיונים בפרשנות המקרא והתלמוד, הלכה, מכתבי נחמה, תיאורים היסטוריים, דיון בנושא הקרבנות לעתיד, סליחות ושירים ומאמרים שונים. הספר יצא לאור בחיפה, בין השנים: תשכ"ח–תשל"ה, בשלושה חלקים; בחלק הראשון עד מכתב תק, בשני עד אלף שח, ובשלישי עד אלף תתקמו.
החיבור יוצא לאור מחדש על ידי נין המחבר, ר' אריאל שלום אלקובי, בשלושה חלקים באותיות מרובעות ומאירות, בתוספת מכתבים חדשים מכתב יד, כולל מפתחות והערות מעטו של נין המחבר. (הוצאת טקסט רץ, ירושלים תשפ"ה)[32]
- נר מצווה – הספר מחולק לשמונה חלקים. בין השאר הספר עוסק בחג החנוכה מבחינה הלכתית ומחשבתית, ובאירועים יוצאי דופן, מבחינתו של ר' יוסף משאש, כגון מעשה יהודית ואירוע שהתרחש על יהודי מעגאז בשנת 1862. הספר הודפס לראשונה במרוקו (פאס) בשנת תרצ"ט (1939), בשנת תשכ"ט הודפס שנית בירושלים עם כמה תוספות, ולאחרונה יצא על ידי קרן אוצרות המגרב בשנת תש"ס.
- זבח תודה (חיפה, תשל"ח).
- ויזכור יוסף, פירוש הגדה של פסח, הכולל ציורים של ר' יוסף משאש (חיפה, תשל"ט).
- גרש ירחים (ירושלים, תשמ"ט)
- בגדי ישע (ירושלים, תש"ן)
- נחלת אבות, על פרקי אבות, 8 כרכים.
- הוד יוסף חי, לקט פסקיו בארבעה חלקי השולחן ערוך, בעריכת ר' זכריה זרמתי, (הוצאת ארז, ירושלים, תשס"ח).
- המגיד ממקנס, 3 חלקים, פסח, ימים נוראים, חנוכה טו בשבת ופורים, הספר מכיל בתוכו אמרות, משלים, ספורים ומליצות מלוקטים ומליצי יושר על עם ישראל מכל ספרי רבי יוסף משאש.
מורשתו עריכה
רבים מספריו יצאו לאור על ידי בנו ר' אליהו משאש, בשיתוף עם מכון "אוצרות המגרב" הספרייה הספרדית.
על שמו רחובות בערים חיפה, אשדוד, קריית אתא, קריית ים וקריית שמונה.
כמה מפיוטיו הולחנו על ידי ר' דוד מנחם[33][34].
משרד החינוך בחר את הרב יוסף משאש זצ"ל כדמות השנה של חינוך דתי תשפ"ו מתוך הכרה בחיוניות מורשתו[35].
מערכת החינוך הדתי תחשוף את תלמידי החמ"ד (מגני הילדים ועד בתי הספר התיכוניים) לדמותו של הרב דרך: תוכניות לימוד ייעודיות, חומרים חינוכיים (כגון ערכת כרטיסיות, כרזות למשימות), פעילויות חווייתיות ומשימות להעמקת ההכרות עם מורשתו[36].
לקריאה נוספת עריכה
- אלעד פורטל "החכם השלם - פרקי הגות, מחשבה, הלכה וציונות מתורתו של רבי יוסף משאש זצ"ל", אשדוד, תשפ"ב.
- אלעד פורטל, "זה היו"ם" משנתו הציונית של ר' יוסף משאש, הוצאת: פאר הקודש, אשקלון, תשע"א.
- אלעד פורטל, "והרימו דגל ישראל", בתוך: קול התור: ציונות מסורתית-ספרדית, בעריכת אופיר טובול, הוצאת ידיעות ספרים, 2021. עמ' 105-118.
- יצחק שוראקי, מסורת בעידן המודרני: חכמים ספרדים בדורות אחרונים, מבחר מכתביו, עמודים 205-250, סדרת עם הספר, הוצאת משכל, תל אביב, 2009.
- אלישיב רייכנר (מקור ראשון, מוסף שבת, עמודים 10-8, 28 במאי 2021)
- ר' שלמה משה עמאר, "רב הו"ד יוסף חי - לזכרו של הגאון מופלא שבחכמים רבי יוסף משאש", בתוך מצוקי ארץ, ירושלים תש"פ, (עמ' נו - פז).
אודותיו עריכה
- דוד ביטון, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2011.
- דוד ביטון, "הדין, השכל והזמן: ר' יוסף משאש, פוסק בעידן של תמורות", עבודה לשם קבלת תואר מוסמך, האוניברסיטה העברית בירושלים, תשס"ב.
- זכריה זרמתי, "הוד יוסף חי: אוצר פסקי ר' יוסף משאש", הוצאת מכון תורת אמ"ת (ניסן תשס"ח), 310 עמ'.
- אבינועם רוזנק, כבוד הציבור כמושג מגונן – עיון בפסיקתו של ר' יוסף משאש, אקדמות כ', שבט תשס"ח, עמ' 55–70
- יהודה מימרן, משנתו החינוכית-הלכתית של ר' יוסף משאש: המפגש בין השקפת עולם ומציאות, עבודת דוקטור, האוניברסיטה העברית בירושלים, 2013.
- צבי זוהר, כל העוסקת בתורה זוכה לדברים הרבה - ר' יוסף משאש על זכות האשה להתמסר לתלמוד תורה, פעמים 82, חורף תש"ס
- ערכת ", ב' בשבט תשפ"א 2021, כּוּלְנָא ירוחם (עם קישורים לשלל תכנים, סרטונים ומקורות אודות הרב)
קישורים חיצוניים עריכה
- ר' יוסף משאש, באתר "שערים - החכם השלם".
- יוסף משאש, באתר "החכם היומי"
- קובץ:National Library IL logo.svg יוסף בן חיים משאש (1892-1974), דף שער בספרייה הלאומית.
- משה רבי, "מים חיים", הצופה, 11 בינואר 1963, עמ' 7
- שיעורים בתורת ר' משאש, אתר כולל יד שאול
- ר' דוד מנחם סדרת שיעורים בהגותו ופסיקתו[37]
- תשובה של ר' יוסף משאש בעניין כיסוי ראש לנשים מתוך "אוצר המכתבים – ר' יוסף משאש".
- תמונת ר' יוסף משאש באתר מכון תורת אמ"ת.
- פיוט "מי כמוך" שחיבר ר' יוסף משאש ליום ירושלים באתר קוסקוס.
- מי כמוך הפיוט המלא עם ההגהות מכתב יד באתר ויקישיבה.
הערות שוליים עריכה
- ^ בחו"ל הוא חג שבועות יו"ט שני של גלויות
- ^ בנו רבי יוסף, העיד עליו כי "רוב התורה והיראה שהייתה והווה במכנאס זה יותר מחמשים שנה היא משלו ומשל תלמידיו"
- ^ על פי ההגייה המקורית, האות מ"ם נהגית בשווא נח ואותיות הש"ין הן שמאליות (Msas).בפי רבים השתרשה ההגייה השגויה מָשָׁאשׁ (Mashash). ר' משאש ציין כי במשך שנים התקשה להתחקות אחר מקור ופירוש שם המשפחה. לפי הצעות שציטט, מקור השם הוא כשם עיר בספרד, סמוכה למדריד, שנקראה בשם זה, על שמו של צמח רפואי שגדל בסביבתה, וממנה הגיעה המשפחה למרוקו (מים חיים, פאס תרצ"ד וירושלים תשכ"ז, קונטרס "עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם" בפתח הספר).
- ^ בנוסח מציבתו כתוב; ז' בסיון חג השבועות ולא י"ב בסיון כפי שנדרש בטעות
- ^ מנוסח מצבתו נפטר במוצאי ראש חודש וערב שבת קודש ב' בשבט ה'תשל"ד
- ^ הקדיש ספר על 'דברי ימי מקנס', וספר על קורות יהדות תלמסאן.
- ^ לבית משפחת בן ג'נו
- ^ שהגיע בשנת 1912 למקנס שבמרוקו ממדינת מולדתו רוסיה להגביר חיילים לתורה ופתח שם את ישיבת בית אל ועץ החיים
- ^ בגיל העשרה לחייו הוא מספר במכתב לידיד: "כי רוב הימים טרוד אני במזונותי ומזונות האשה רבה אשת אבא מרי ז"ל, ומזונות אשתי ואחי הקטנים דתלו בי כאשר ידעת. ומתוך הדוחק אני גוזל מעיתותי ביום ובלילה, לעסוק בתורה בספרים שאולים, כי אין לי ספרים, רק מעט מזער שאינו מספיק כלל, ואין מצויים לקנות (אוצר המכתבים ע"ג
- ^ ראו: גאוני משפחת אביחצירא חלק ד עמ' 455.
- ^ ראו אוצר המכתבים חלק א סימן שצג.
- ^ ראו אוצר המכתבים חלק א סימן שפב, שצח.
- ^ ראו: גאוני משפחת אביחצירא חלק ד עמ' 453-4.
- ^ ראו אוצר המכתבים ג, אלף תתקיב.
- ^ לשכת הרבנים הראשיים עוזיאל וניסים - רבנים, באתר ארכיון המדינה, עמ' 439–441
- ^ חלק מציוריו נמכרו לאספנים ברב הונים ובממון מרובה
- ^ ראה ספר, נר מצווה, עמ' קעו-176
- ^ ראה נר מצווה, עמ' רד-204
- ^ GRAVEZ, gravez.me
- ^ שו"ת מים חיים, סימן כב
- ^ שו"ת מים חיים, סימן קמג
- ^ שו"ת מים חיים, סימנים מא, מב.
- ^ שות מים חיים חלק א' סימן צ"ז. - ר' עובדיה יוסף כתב בתגובה "כל דבריו לא ניתנו להאמר וכל שכן להכתב, שרא ליה מריה". יביע אומר חלק י' נד,י.]
- ^ בספרו נר מצווה (עמוד טו).
- ^ שם, קלד, עמ' קיד.
- ^ שו"ת מים חיים, סוף סימן כג.
- ^ שמיקומה כיום ברחובות הבוכרים 4-רחוב דוד 4 שכונת הבוכרים בירושלים, ובעבר ברחוב אוהלי יוסף 3 שכונת גבעת משה גוש 80 בירושלים
- ^ דבר המוציא לאור, שו"ת מים חיים, ירושלים תש"ס.
- ^ מים חיים, חלק ג סימן ק"ח
- ^ אוצר המכתבים חלק ח"ג איגרת אלף תשס"ט.
- ^ ר' יוסף משאש, שו"ת מים חיים באתר טקסט רץ
- ^ סט אוצר המכתבים, באתר טקסט רץ הוצאה לאור
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ הרב משאש - תשפ"ו, באתר משרד החינוך - מנהל החינוך הדתי
- ^ מרכז למידה - דמות החמד, באתר חיוך לערכים
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
| רבני אלג'יריה | ||
|---|---|---|
| רבני מחוז אלג'יר | ריב"ש • רשב"ץ • רשב"ש • יהודה כלץ (השלישי) • אברהם אבן טוואה • סעדיה אזוביב • מימון יאפיל • רפאל ידידיה שלמה צרור • יהודה עייאש • שלמה זוראפה • דוד מועטי • סעדיה עמור • משה אייזנבט • אברהם משה פינגרהוט • יצחק מרעלי | |
| רבני מחוז אוראן ותלמסאן | יעקב ששפורטש • נתן ג'ייאן • חיים קצבי • פארוז קרסינטי • אברהם אנקווה • סמחון חלאווה • יוסף בן וואליד • חיים בלייח • דוד הכהן סקלי • יוסף משאש • מסעוד הכהן (פרחי כהונה) • דוד אשכנזי (רב) • יצחק אלמליח (תלמסאן) • יחיא אמסלם • דוד אבן כליפא | |
| רבני מחוז קונסטנטין (אלג'יריה) | מימון נג'אר • סידי פרג' חלימי • יוסף גנאסיא • ישועה ללום • רחמים נאהורי | |
| רבנים נוספים | שלום אביחצירא | |