סימפוניה פשוטה
פעולות נוספות
| פסל ארד של בנג'מין בריטן כנער, מעשה ידי הפסל איאן ראנק-ברודלי (אנ') | |
| פסל ארד של בנג'מין בריטן כנער, מעשה ידי הפסל איאן ראנק-ברודלי (אנ') | |
| יצירה וביצוע | |
|---|---|
| מבוססת על | שמונה יצירות מוקדמות מאת המלחין |
| תאריך בכורה | 6 במרץ 1934 |
| מקום הבכורה | נוריץ', הממלכה המאוחדת בריטניה |
| מאפיינים טכניים | |
| מספר פרקים | 4 |
סימפוניה פשוטה (באנגלית: Simple Symphony), אופ. 4, היא יצירה לתזמורת כלי קשת או לרביעיית מיתרים פרי עטו של המלחין הבריטי בנג'מין בריטן. היצירה נכתבה בשנים 1933–1934, בעוד מנגינותיה לקוחות מתוך יצירות שחיבר המלחין עשור קודם לכן בילדותו, בין השנים 1923–1926.[1] הגם שהיצירה נכתבה במקור עבור נגנים חובבנים, "סימפוניה פשוטה" זוכה לביצועים רבים ברחבי העולם גם על ידי הרכבי כלי קשת מקצועיים.[2] ביצוע היצירה אורך כ-18 דקות.[3]
רקע עריכה
בנג'מין בריטן (1913–1976) נודע בצעירותו כילד פלא.[4] הוא החל לנגן בפסנתר בגיל חמש בעידודה של אמו אדית (Edith), שהייתה זמרת סופרן חובבת ומורתו הראשונה. באותה העת עשה בריטן את צעדיו הראשונים בתחום ההלחנה, וכבר בגיל שמונה נהיה למלחין פורה במיוחד לגילו. לדבריו:[5][6]
בימי בית הספר חיברתי יצירות רבות, ערימות על גבי ערימות של תווים... סימפוניה אחר סימפוניה, שיר אחר שיר. הלחנתי גם פואמה בשם "כאוס וקוסמוס", אף על פי שמשמעות שני המושגים הללו לא הייתה נהירה לי כל עיקר.
בריטן נהג להשכים קום ולשקוד על יצירותיו לפני ארוחת הבוקר כדי לא לגזול זמן מלימודיו.[6] בגיל עשר הוסיף לסל כישוריו גם נגינה בוויולה,[7] וכך החל להלחין יצירות גם לכלי קשת ולהעמיק ברזי משפחת הכלים הזו.[6] בריטן הצעיר היה ילד פיקח, והקפיד על סדר וארגון יצירותיו המוקדמות.[1]
ב-1931 התקבל בריטן ללימודים בקולג' המלכותי למוזיקה בלונדון, שם למד הלחנה בכיתתו של המלחין ג'ון איירלנד. ב-1933, בשלהי ימיו בקולג', זכה בריטן במלגה זעירה שאפשרה לנסוע מעבר לתעלה ולהמשיך את לימודיו באירופה. בריטן, שמזה תקופה נמשך לסגנון האוונגרדי של האסכולה הווינאית השנייה, ביקש לנסוע לאוסטריה וללמוד שם תחת המלחין אלבן ברג. עם זאת, רצונו של בריטן התקבל בקרירות בקרב סגל הקולג' ואף בקרב הוריו, שדנו בחומרה את המוזיקה הסריאליסטית ואת ערכיה. לבסוף, משאלתו של בריטן לא התממשה והוא נותר באנגליה. לדברי מבקר המוזיקה האנגלי מייקל קנדי (אנ'), התסכול הכבד שחש המלחין בעת ההיא סימן את סופו הרשמי של פרק לימודיו באקדמיה, תקופה שבמבט לאחור, לדברי בריטן, ”לא הצטיירה כעליזה כלל וכלל”.[8]
כתיבת היצירה וביצוע הבכורה עריכה
אולי כדי להקל על יגונו, בילה בריטן את חופשת חג המולד של 1933 במיון אוסף כתביו המוקדמים – יצירות קצרות שהלחין בילדותו – אז החליט להשמיש חלק מהן במסגרת יצירה חדשה.[8][9] היצירה נכתבה בלווסטופת (Lowestoft),[9] מקום הולדתו של המלחין, בין 23 בדצמבר 1933 ל-10 בפברואר 1934.[10] בריטן העניק לה השם "סימפוניה פשוטה", שכן היא קלה לנגינה וסגנונה איננו מורכב, במיוחד בהשוואה ליצירותיו המאוחרות.[5] ב-6 מרץ 1934 נערך קונצרט בכורתה של הסימפוניה בעיר נוריץ' שבמזרח אנגליה, שם ניצח בריטן על תזמורת כלי הקשת המקומית.[8]
מקורות ההשראה המוקדמים עריכה
"סימפוניה פשוטה" נרקמה באמצעות שמונה נושאים מוזיקליים מתוך יצירות שהלחין בריטן בשנים 1923–1926, שעה שהיה בן תשע עד שתים-עשרה בערך. הוא השתמש בשתיים מהן בכל אחד מארבעת פרקי הסימפוניה, והמקורות המדויקים מובאים בהערות שוליים לאורך תווי היצירה.[3]
| פרק ביצירה | נושאים מוזיקליים מוקדמים המופיעים בפרק | |
|---|---|---|
| 1 | Boisterous Bourrée | "בּוּרֵה", הפרק השני מתוך סוויטה לפסנתר מס. 1 במי מז'ור (1925). |
| "Now the King is home again" (1923) – שיר שהלחין למילותיו של המשורר אלפרד טניסון מתוך המחזה "The Foresters" (אנ'). | ||
| 2 | Playful Pizzicato | "סקרצו וטריו" מתוך סונטה לפסנתר מס. 1 בסי במול מז'ור (1925). |
| "שיר-הדרך של שבט הקופים" ("Road-Song of the Bandar-Log") (1924) – לחן לשיר המופיע בסיפור "צייד קא" מתוך "ספר הג'ונגל", יצירתו הבולטת של הסופר רודיארד קיפלינג. | ||
| 3 | Sentimental Sarabande | "פרלוד" מתוך סוויטה לפסנתר מס. 3 בפה♯ מינור (1925). |
| "ואלס" לפסנתר בסי מז'ור (1925). | ||
| 4 | Frolicsome Finale | "פינלה" מתוך סונטה לפסנתר מס. 9 בדו♯ מינור (1926). |
| שיר לא מזוהה (1925). |
בהקדמה המצורפת לפרטיטורת היצירה מובהר כי הנושאים המוקדמים המשובצים לאורך הסימפוניה נתונים לפיתוח ולווריאציות פרי מלאכתו של המלחין הבוגר. עם זאת, קטעים נרחבים בסימפוניה מובאים "ככתבם וכלשונם" ומשקפים נאמנה את צורתן של הנעימות המקוריות, זולת התזמור החדש לתזמורת כלי קשת.[10]
קהל היעד של היצירה עריכה
היצירה נכתבה שעה שבריטן סיים את חוק לימודיו באקדמיה למוזיקה. בתור מלחין המצוי בראשית דרכו העצמאית, נכסף בריטן להזדמנויות תעסוקה חדשות. הוא נשא עיניו למגזר הרווחי של בתי הספר, בהם פועלים כדרך קבע הרכבים ותזמורות רבות, ואז גמר בליבו להלחין יצירה ברמת קושי המתאימה לנגינה ולהאזנה של ילדים ובני נוער. בבתי הספר גדולים מיועדת היצירה להתנגן על ידי תזמורת כלי קשת (המונה כתריסר נגנים ומעלה), ואילו בבתי הספר קטנים יותר ניתן לוותר על תפקיד הקונטרבס ולבצעה ברביעיית מיתרים. הגמישות הזאת אפשרה את תפוצתה של הסימפוניה במגוון רחב של מוסדות חינוכיים. מעבר לכך, המלחין דאג שתפקיד הקונטרבס לא יעמוד ברשות עצמו ועל פי רוב יכפיל את תפקיד הצ'לו באוקטבה נמוכה יותר, וכך קיצוצו לא פוגע בצביונה המקורי של היצירה.[5][9]
קהל היעד הצעיר של הסימפוניה נרמז גם בשמות פרקיה, הנושאים נופך ציורי ומחזקים את ייחודיותו של כל פרק. זאת, בשונה מכותרות טיפוסיות של פרקי היצירות, המורות על מפעם הנגינה ותו לא. שמו של כל פרק מתאפיין בחזרה היתולית על הצליל הפותח (אליטרציה): "Sentimental Sarabande", "Playful Pizzicato", "Boisterous Bourrée" ו-"Frolicsome Finale".[11]
תזמור עריכה
מבנה היצירה עריכה
היצירה כתובה במבנה של סימפוניה בת ארבעה פרקים בזעיר אנפין: פרק ראשון ורביעי בצורת סונטה, וביניהם פרק סקרצו עם חטיבת טריו ופרק איטי ולירי. דבקותו של בריטן במסורת הסימפונית של מלחיני העבר משתקפת גם ביחסים ההרמוניים המתקיימים בין סולמות פרקי הסימפוניה[א] ואופייניים למבנה של יצירה רחבת-היקף. בנוסף לכך, הבחירה בסוגות ה"בורה" וה"סרבנד", סגנונות ריקוד בולטים מתקופת הבארוק, מעידה על נטייה מסוימת לנאו-קלאסיציזם מוזיקלי.[12][13]
1. Boisterous Bourrée (רה מינור) עריכה
הפרק הראשון כתוב בצורת סונטה. הוא נפתח בהקדמה של ארבע תרועות החלטיות ב-קובץ:Music dynamic forte.svg. הנושא הראשי מבוסס על ה"בּוּרֵה", ריקוד חצר צרפתי מהמאה ה-17, המתאפיין בפרזות מלודיות במבנה קבוע של ארבע תיבות. לאורך החטיבה מתפתח בין הקולות השונים שיח ער במרקם פוליפוני, ברוח תקופת הבארוק. הריקוד האנרגטי נבנה בהדרגה עם מעברים הרמוניים חדים ומשיכות קשת נמרצות. הנושא המשני כתוב בסולם המקביל פה מז'ור ואופיו שירתי ואלגנטי, ובכך עומד הוא בניגוד לרצינות הדרמטית של ריקוד ה"בּוּרֵה".[12][13]
2. Playful Pizzicato (פה מז'ור ← דו מז'ור ← פה מז'ור) עריכה
הפרק השני מנוגן בפריטות על מיתרי הכלי, בטכניקת נגינה הקרויה "פיציקטו". זהו פרק המוכר ביותר מבין חלקי היצירה, והוא אהוב במיוחד בקרב נגנים צעירים. צלילי הפריטה שחיבר בריטן מקבלים גוון הקשתי, וכשמנוגנת היצירה על ידי תזמורת מלאה, מהדהדים הצלילים ברחבי אולם הקונצרטים.[1][5] הפרק מנוגן במפעם "מהיר ככל האפשר" ("Presto possibile"), המעניק לו אופי קופצני ונלהב.[13]
3. Sentimental Sarabande (סול מינור) עריכה
הפרק השלישי הוא חריג בנוף יתר חלקי הסימפוניה ופונה לרגש ולהבעה.[1] הדגם הרעיוני של הפרק הוא הסרבנד, ריקוד הלקוח אף הוא מימי הבארוק. המלודיות הפיוטיות שרקח בריטן מזכירות שירי עם אנגליים – סגנון מודלי המזוהה בדרך כלל עם מלחינים כמו רייף וון ויליאמס ופרדריק דיליוס.[13] באווירה רומנטית ובמפעם איטי וכבד,[11] הכינורות מקוננים בצער וברכות, בעוד שברקע נשמעים הדהודי קולות מיוסרים.[12] הילה של יגון, לצד רגעים של עדינות ונוסטלגיה, מרחפים מעל צלילי הסרבנד ונגמרים בקודה חרישית ואופטימית.[13]
4. Frolicsome Finale (רה מינור ← רה מז'ור) עריכה
הפרק הרביעי נפתח בהצהרה אוניסונית במלוא כוחות התזמורת. בהמשך, ובדומה לפרק הראשון, נקשרים כלי הקשת הגבוהים והנמוכים בדו-שיח נמרץ, אך הפעם מלהיב ותוסס יותר. הכותרת התיאורית של הפרק – "Frolicsome" ("עליז", "משעשע") תואמת היטב את האווירה שמקרינה המוזיקה. עם זאת, מאחורי הצלילים מסתתרת רצינות עמוקה[1] – למילותיו של ג'ון הנקן מהתזמורת הפילהרמונית של לוס אנג'לס, היא מזכירה ”אתלטיות של נבחרת ספורט מקצועית”.[12] למעשה, בריטן משלב במהלך הפרק נושאים מוזיקליים וטכניקות נגינה משלושת הפרקים הקודמים,[13] ואלה יוצרים יחדיו מפגן ראווה ססגוני.[5]
חשיבות היצירה עריכה
"סימפוניה פשוטה" נכתבה שעה שהיה המלחין בן עשרים בלבד, והיא מבוססת באופן בלעדי על נושאים מוזיקליים שחיבר כעשור קודם לכן, בילדותו. למרות כל זאת, החומר המוזיקלי המוצג ומפותח ביצירה הוא ממעלה אומנותית רמה. בראש ובראשונה, המנגינות הנעימות והקליטות מעידות על הכישרון המלודי המובהק שבו ניחן בריטן, עוד משחר ילדותו.[4] לא זו בלבד, אלא שעלה בידו של בריטן הבוגר לאחות את מגוון הנושאים הללו, שמקורם ביצירות קצרות ונפרדות, לכדי יצירה גדולה בעלת צורה מלוכדת. מעבר לכך, העיבוד הקאמרי שערך בריטן הולם היטב את הכלים שעבורם נכתבה היצירה, וממחיש את מומחיותו בהלחנה לכלי קשת, על אף ניסיונו המועט.[5][11] על כן, "סימפוניה פשוטה" היא תמונת ראי לתהליך שעובר ילד פלא בדרכו להפוך לאמן בוגר,[4] וכן סיכום של כברת הדרך שעבר בריטן כמלחין נכון לאותה עת.[9] הגם שהסגנון הפשוט של הסימפוניה לא עולה בקנה אחד עם המבנים המורכבים ועם המצלול האפל של היצירות המאוחרות והגרנדיוזיות של המלחין,[11] ניתן בכל זאת למצוא בה ניצנים של תחכום וכושר המצאה המבשרים על מי שעתיד להפוך לאחד המלחינים הבולטים בתולדות המוזיקה הבריטית.[1][14]
הקדשה עריכה
היצירה הוקדשה לאודרי אלסטון (Audrey Alston), מורתו הראשונה של בריטן לנגינה בוויולה, שהייתה לו גם ליועצת נאמנה לאורך דרכו המוזיקלית. ב-1927 נכח בריטן בפסטיבל נוריץ' (אנ') שבו בוצעה היצירה "Enter Spring" של המלחין פרנק ברידג'. אלסטון, תלמידתו לשעבר של ברידג', סייעה לארגן פגישה בין בריטן הצעיר למלחין בעל השם, מה שהוביל בהמשך לשיעורים פרטיים קבועים. מעבר למיומנויות ההלחנה שרכש במסגרת השיעורים הללו, ברידג' הנחיל בבריטן גם ערכים של משמעת עצמית ומקצועיות, והיה לו לכתף תומכת ולמנטור.[15][16]
"סימפוניה פשוטה" בתרבות הפופולרית עריכה
_cover.jpg){kind=link}
לאורך השנים, נעשה שימוש בקטעים מתוך היצירה במגוון ערוצי מדיה:
קולנוע עריכה
- קטעים מתוך "סימפוניה פשוטה" מופיעים בפסקול הסרט "זה אצלה בדם" (אנ') (1986) מאת הבמאי והתסריטאי הצרפתי לאוס קאראקס.[17]
- פסקול הסרט "ממלכת אור הירח" (2012) של יוצר הקולנוע האמריקאי וס אנדרסון עושה נרחב ביצירות פרי עטו של בריטן, בהן הפרק השני "Playful Pizzicato" מתוך "סימפוניה פשוטה", לצד "המדריך לתזמורת לבני הנעורים", "שירים לצהרי יום שישי" והאופרה "Noye's Fludde" (אנ').[18] אנדרסון אמר כי ”המוזיקה של בריטן השפיעה רבות על הסרט. אני מרגיש שהסרט תואם למוזיקה הזאת”.[19]
טלוויזיה עריכה
- הפרק השני "Playful Pizzicato" מתנגן כחלק מפסקול הדרמה הקומית "גברת מייזל המופלאה".[20]
ראו גם עריכה
| ||||||
לקריאה נוספת עריכה
- Michael Kennedy, Britten, London: Dent, 1993
קישורים חיצוניים עריכה
- אתר למנויים בלבד אמיר מנדל, לאתגר את הקהל הקלאסי עם עירבוב של רוק עם סימפוניה, באתר הארץ, 1 באוגוסט 2016
- ברק טל, סימפוניה פשוטה, באתר בלוג סולני תל-אביב, 26 במרץ 2014
- קובץ:YouTube full-color icon (2017).svg Benjamin Britten: Simple Symphony, ביצוע היצירה בליווי תווים, בניצוחו של המלחין על התזמורת הקאמרית האנגלית, סרטון בערוץ "Robert Brady Music", באתר יוטיוב (אורך: 17:35), 31 באוקטובר 2020
- קובץ:YouTube full-color icon (2017).svg Britten – Simple Symphony, Op. 4, ביצוע היצירה בניצוחו של דונגמין קים, סרטון בערוץ "New York Classical Players", באתר יוטיוב (אורך: 17:27), 4 באוקטובר 2018
.svg){kind=link}
ביאורים עריכה
- ^ הפרק הראשון והפרק הרביעי (והאחרון) חולקים אותו סולם בסיסי, רה מינור, אך הפרק האחרון עובר במהלכו מודולציה לסולם היחסי רה מז'ור, כפי שמקובל ביצירות רבות. בנוסף, קיימת זיקה הרמונית בין הציר הטונלי הראשי של היצירה, רה מינור, לבין הפרקים הפנימיים – הפרק השני כתוב בסולם המקביל פה מז'ור, והפרק השלישי כתוב בסולם הסובדומיננטה סול מינור.
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 4 5 6 Maureen Buja, Simple and Plain, Interlude, May 29th, 2018
- ^ הקאמרית הישראלית וסרגיי אוסטרובסקי, באתר "הבמה", 23 באפריל 2014
- ^ 1 2 Benjamin Britten – Simple Symphony, Op. 4 (1933), Wise Music Classical
- ^ 1 2 3 מייקל קנדי (1993), עמ' 119–127
- ^ 1 2 3 4 5 6 Maureen Buja, Revisiting the Past – Benjamin Britten: A Simple Symphony, Interlude, October 2nd, 2019
- ^ 1 2 3 מייקל קנדי (1993), עמ' 1–4
- ^ Alison Latham, The Oxford Companion to Music, Oxford; New York: Oxford University, 2002, p. 168
- ^ 1 2 3 מייקל קנדי (1993), עמ' 9–15
- ^ 1 2 3 4 Christopher Hilton, Work of the Week 2. Simple Symphony, Britten Pears Arts
- ^ 1 2 Britten SIMPLE SYMPHONY, issuu, Nov 21, 2013
- ^ 1 2 3 4 Britten: Simple Symphony (Op.4), London Concert Choir
- ^ 1 2 3 4 John Henken, Simple Symphony | Benjamin Britten, Hollywood Bowl (באנגלית)
- ^ 1 2 3 4 5 6 Alex Burns, Benjamin Britten ‘Simple Symphony’: A Youthful Exploration, Classicalexburns, 4th October 2020
- ^ בנג'מין בריטן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ^ מייקל קנדי (1993), עמ' 5–8
- ^ Christopher Hilton, Archive Treasures: Music, travel, tennis and 1930s emojis, Britten Pears Arts
- ^ "זה אצלה בדם", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- ^ Russell Platt, Benjamin Britten’s "Moonrise Kingdom”, The New Yorker, 6 באוגוסט 2012
- ^ Moonrise Kingdom – What's the Britten music used in Wes Anderson's new movie?, Britten & Pears (ארכיון)
- ^ "גברת מייזל המופלאה", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)