Jump to content
החלפת מצב תפריט
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

סילת א-דהר

קואורדינטות: Coordinates: חסר קו רוחב
 
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סילת א-דהר (כפר)
سيلة الظهر
טריטוריה הרשות הפלסטיניתהרשות הפלסטינית הרשות הפלסטינית
נפה ג'נין
קואורדינטות

Coordinates: חסר קו רוחב
 {{#coordinates:||type:city|||||| |primary |name=

}}
אזור זמן UTC +2
{{#property:P856}}
(למפת צפון השומרון רגילה)
מזהים לא נמצאו עבור מידע חיצוני.

סילת א-דהרערבית: سيلة الظهر, בתעתיק מדויק: סילת אלט'הר) הוא כפר פלסטיני בצפון השומרון,[1] המשתייך לנפת ג'נין של הרשות הפלסטינית. הכפר שוכן על כביש שכםדיר שרףג'נין – חלק מכביש 60, כביש האורך של השומרון. הכפר נמצא בק"מ ה-20 בכביש שכם–ג'נין (כביש 596), בגובה של כ-450 מטר מעל פני הים. בכפר הייתה תחנה של הרכבת שעברה במסילת השומרון – סעיף של מסילת הרכבת החיג'אזית מעפולה לשכם ולטולכרם, שכללה מנהרה מיוחדת שנחפרה למעבר הרכבת והקיימת עד היום, היא מנהרת רמין. מספר התושבים הוא 6,259 (2006).

היסטוריה עריכה

התקופה הרומית והביזנטית עריכה

בשנת 1949, מערת קבורה מהתקופה הרומית והביזנטית נחשפה בסמוך לסילת א-דהר ונחפרה בידי משלחת מבית הספר האמריקאי לחקר המזרח ומהסמינר התאולוגי של מק'קורמיק. במערה התגלו שלושה חדרים, בכל אחד מהם עשרה כוכים, וכן מגוון רחב של ממצאים.[2] באתר התגלו גם מספר מנורות שמן שלפי מספר חוקרים, אופייניות לסגנון השומרוני.[3] באתר ארכאולוגי סמוך, השוכן ברכס שמעל הכפר ונושא את אותו השם, נתגלו חרסים מהתקופה הביזנטית, חלקי פסיפס וכן גת לייצור יין.[4]

יצחק בן-צבי ציין כי בימיו עדיין התגוררה בכפר משפחה ממוצא שומרוני, בשם בית דהר (בתעתיק מדויק: ט'הר).[5]

ימי הביניים עריכה

חרסים שהתגלו במקומה הנוכחי של סילת א-דהר מעלים כי היישוב נוסד בתקופה המוסלמית המוקדמת (המאות ה-9 וה-10 לספירה).[6]

בסקר הר מנשה הוערך כי ניתן לזהות את המבנה המבוצר בכפר עם Sileta אשר בשנת 1178 הוענק על ידי בלדווין הרביעי, מלך ירושלים להוספיטלרים. כמו כן, היישוב נזכר כבר בפסיפס כתובת רחוב כאחת העיירות היהודיות בתחום סבסטיה לעניין מצוות התלויות בארץ, ונקרא שם בשם "שילתה"[7] (התוספת המודרנית "א-דהר" היא על שם השבט ששלט באזור, ונועדה להבחין את הכפר מכפר נוסף בשם "סילת" בשומרון, הלא הוא סילת אל-חארית'יה). היישוב נזכר בכתובת רחוב לצד העיירה "פנטקמוותא" (היא פנדקומיה של ימינו), מה שמחזק זיהוי זה.

המאה ה-20 עריכה

במרד הערבי הגדול היה הכפר בסיס חשוב לכנופיות הערביות. קרוב אליו, במערה ליד הכפר הערבי ג'בע נתפס השודד המפורסם "אבו ג'ילדה".

המאה ה-21 עריכה

באינתיפאדה ב-2001 התרחשו בכפר מספר פיגועי ירי, זריקת אבנים וחסימת ציר לישראלים. במסגרת תוכנית ההתנתקות פונו מסביבות הכפר ההתנחלויות שא-נור מצפונו וחומש מדרומו. השליטה הביטחונית באזור נשארה ביד ישראל.

נבי לאווין עריכה

בסמוך לסילת א-דהר מצפון נמצאת חורבה בשם נבי לאווין (نبي لوين, "נבי לוין"),[8] המכונה במקורות הצלבניים בשמות Loie או Loja.[9] במרכז החורבה עומד קבר שייח'. החורבה כיום מעובדת לצורכי חקלאות, ונבנו עליה טרסות, בהן משובצות אבני בניין קדומות בשימוש משני. באתר נמצאו חרסים מתקופת הברזל II (ימי ממלכת ישראל), התקופה הפרסית, הרומית, הביזנטית, ימי הביניים ומן התקופה העות'מאנית. רוב הממצא במקום מתוארך לתקופה האחרונה.[10] במאה ה-19, מסורת שומרונית תיארה את האתר כמקום קבורתו של לוי בן יעקב.[11]

קישורים חיצוניים עריכה

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|סילת א-דהר]] בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ מפת האזור, 1918, עם ציון שם הכפר (באנגלית). המפה הוכנה על ידי צבא בריטניה, באתר הספרייה הלאומית, אוסף המפות ע"ש ערן לאור
  2. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  3. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  4. ^ Zertal, 2004, p. 305.
  5. ^ יצחק בן-צבי, שמריהו טלמון, ישעיהו גפני (ע), ספר השומרונים, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 1976, עמ' 77
  6. ^ Zertal, 2004, p. 303.
  7. ^ Aaron Demsky, The Permitted Villages of Sebaste in the Reḥov Mosaic, Israel Exploration Journal (vol. 29, no. 3/4), Jerusalem 1979, p. 190.
  8. ^ "the prophet Levi" according to Palmer, 1881, p. 188
  9. ^ Conder, 1890, p. 35; Clermont-Ganneau, 1888, p. 331; both cited in Röhricht, 1893, RHH, p. 151, #566
  10. ^ משה כוכבי (ע), יהודה, שומרון וגולן: סקר ארכיאולוגי בשנת תשכ"ח, ירושלים: כרטא, 1972, עמ' 217
  11. ^ Conder and Kitchener, 1882, SWP II, p. 219