נד ברת'יט
פעולות נוספות
| קובץ:Ned-Breathitt-at-desk.jpg | |||||||
| לידה | הופקינסוויל, קנטקי, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | לקסינגטון, קנטקי, ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה | בית הקברות ריברסייד, הופקינסוויל, קנטקי, ארצות הברית | ||||||
| מדינה | ארצות הברית ארצות הברית | ||||||
| |||||||
| |||||||
אדוארד תומפסון ברת'יט הבן (באנגלית: .Edward Thompson Breathitt Jr; ) היה פוליטיקאי אמריקאי מקנטקי, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כחבר בית הנבחרים של קנטקי בשנים 1952–1958, וכמושל קנטקי ה-51 בשנים 1963–1967.
ראשית חייו עריכה
נד ברת'יט נולד בהופקינסוויל (אנ') שבקנטקי,[1] כילדם היחיד של אדוארד תומפסון ברת'יט ושל מרי (לבית וולאס) ברת'יט. המשפחה הייתה פעילה בפוליטיקה. קרוב משפחה רחוק שלהם, ג'ון ברת'יט, היה מושל קנטקי ה-11 בשנים 1832–1834. סבו של ברת'יט, ג'יימס ברת'יט האב, היה התובע הכללי של קנטקי בשנים 1907–1911, ודודו, ג'יימס ברתי'ט הבן (אנ'), היה סגן המושל בשנים 1927–1932.
ראשית חינוכו של ברת'יט היה בבתי הספר הציבוריים בהופקינסוויל, וב-1942 הוא סיים את לימודיו בבית הספר התיכון המקומי. מאוחר יותר באותה שנה הוא התגייס לחילות האוויר של צבא ארצות הברית לשירות במלחמת העולם השנייה, ושירת עד 1945. לאחר המלחמה הוא החל ללמוד באוניברסיטת קנטקי. בעת לימודיו הוא שימש כנשיא אגודת הכבוד אומיקרון-דלתא-קאפא (אנ') ושל אגודת הפנס והצלב. הוא היה חבר אחוות סיגמא-אלפא-אפסילון (אנ').[2] בראותם את העניין של ברת'יט בפוליטיקה, הציעו לו הפרופסורים ג'ק ריבס ותומאס ד. קלארק (אנ') להיות יושב ראש הקמפיין של הקמפוס לתמיכה בחוקת המדינה החדשה.
ב-1948 קיבל ברת'יט תואר בוגר אוניברסיטה במנהל עסקים.[2] ב-20 בדצמבר אותה שנה הוא נשא לאישה את פרנסס הולמן ממייפילד, ולשניים נולדו ארבעה ילדים. ב-1950 קיבל ברת'יט תואר במשפטים ושב להופקינסוויל, שם הוא הצטרף למשרד עורכי הדין "טרימבל, סויירס וברת'יט".
קריירה פוליטית עריכה
ב-1951 נבחר ברת'יט לראשונה מבין שלוש תקופות הכהונה הרצופות שלו בבית הנבחרים של קנטקי כנציג מחוז הבחירה התשיעי. כמחוקק הוא היה מנהיג הסיעה של מתנגדי תוכניותיו של המושל האפי צ'נדלר. הוא תמך בחקיקה הראשונה של קנטקי לפיקוח על כרייה מעל פני השטח, שיפור חוקי הבחירות ואופן הרישום להצבעה, ותמך במערכה לשינוי חוקת המדינה. הוא גם היה שותף לקידום תוכנית היסוד המינימלית לחינוך. בשנים 1952–1954 היה ברת'יט נשיא מועדוני הצעירים הדמוקרטים של קנטקי וחבר בוועדה הלאומית של הדמוקרטים הצעירים של אמריקה (אנ'). הוא גם היה יושב ראש משרד הדובר של קנטקי למסע הבחירות של עדלי סטיבנסון בבחירות לנשיאות של 1952, ושנתיים לאחר מכן הוא היה פעיל בצוות מסע הבחירות של הסנאטור אלבן בארקלי לבחירתו לתקופת כהונה נוספת.[2]
ב-1959 מינה ברט קומבס את ברת'יט כאחראי במטה הבחירות שלו נגד וילסון וייט (אנ') בבחירות המקדימות של הדמוקרטים למשרת המושל. כשנבחר קומבס כמושל בהמשך אותה שנה, הוא מינה את ברת'יט כנציב כוח האדם של המדינה, והטיל עליו את האחריות לשכתוב החקיקה ליצירת מערכת ההצטיינות לעובדי המדינה. לאחר שהעביר את נוסח החוק בהצלחה לחבר האספה הכללית של קנטקי, התפטר ברת'יט מתפקידו כדי לקבל את המינוי לוועדת השירותים הציבוריים של קנטקי (אנ'). הוא גם שירת כיושב הראש של ועידת החוקה של 1960 שכשלה, והיה חבר בוועדת המושל לבריאות הנפש.[1]
מושל קנטקי עריכה
בחירות 1963 עריכה
ב-1962 החל המושל הדמוקרטי לשעבר האפי צ'נדלר, שכבר כיהן בשתי תקופות כהונה בלתי רצופות, להתארגן למסע הבחירות שלו לתקופת כהונתו השלישית. סיעת מתנגדי צ'נדלר במפלגה הדמוקרטית החלה להיות מודאגת מכך שאם הם לא יציגו מועמד, הכרזתו המוקדמת של צ'נדלר על התמודדותו תיתן לו יתרון בבחירות של 1963. מנהיגי הסיעה התלכדו מאחורי נציב הכבישים של המדינה הנרי וורד (אנ'), אך המושל ברט קומבס נטה יותר לתמוך במועמדותו של ברת'יט. ב-2 במאי 1962 הכריז ברת'יט על התמודדותו, אך רבים במפלגה נתרו ספקנים בקשר לכך בשל גילו הצעיר וניסיונו הדל יחסית. בסופו של דבר שכנע קומבס את סיעת מתנגדי צ'נדלר לתמוך בברת'יט, ומועמדותו של וורד ירדה מהפרק.
במהלך מערכת הבחירות המקדימות, התמקד צ'נדלר בהתקפותיו על ממשל קומבס, ופחות בברת'יט הבלתי מנוסה. כפוליטיקאי ותיק, הוא תקף במרירות את מס המכירות בשיעור של שלושה אחוזים שהופעל במהלך תקופת כהונתו של קומבס. ברת'יט השיב במתקפה עם האשמות שכסנאטור, הצביע צ'נדלר בעד הכרזת המלחמה על יפן במלחמת העולם השנייה, אך התפטר ממינויו הצבאי זמן קצר לאחר מכן. הוא המשיך והאשים שחתנו של צ'נדלר אסף תרומות למסע הבחירות מאנשים שביקשו טובות הנאה מממשלת המדינה. ברת'יט הצעיר, שהיה אז בן 38, אימץ היטב את השימוש במדיום החדש, הטלוויזיה, בעוד שצ'נדלר המזדקן לא עשה זאת. שותפו למרוץ של צ'נדלר, הארי לי ווטרפילד (אנ'), ניצח בקלות בבחירות על המועמדות לתפקיד סגן המושל כאשר הביס את שותפו למרוץ של ברת'יט, ג'ון ביין ברקינרידג', והראה שהתבוסה לא הייתה כל כך תוצאה של פלגנות במפלגה אלא נבעה מדחייה אישית של צ'נדלר. מסע בחירות זה היה אות הסיום לקריירה הפוליטית של צ'נדלר.[3]
בבחירות הכלליות התמודד ברת'יט מול הרפובליקני לואי נאן.[3] כשהוא עדיין היה פגוע מהתבוסה בבחירות המקדימות, תמך צ'נדלר בנאן, מהלך שפגע בברת'יט ובחברי מפלגה אחרים. במהלך מערכת הבחירות גינה נאן את צו המושל שהוצא על ידי קומבס לביטול ההפרדה הגזעית במתקני ציבור בקנטקי. בהופעתו בטלוויזיה עם עותק של הצו, הכריז נאן ש"הצעד הראשון שלי כמושל יהיה ביטולו".[3] הכרזתו של נאן העניקה לו תמיכה מכמה שמרנים דמוקרטים, אך עלתה לו בקולות של רפובליקנים, במיוחד בלואיוויל. השבועון ניו ריפבליק האשים שנאן הריץ את "מסע הבחירות הראשון לתמיכה בהפרדה הגזעית בקנטקי". בבחירות ניצח ברת'יט בהפרש של 13,055 קולות.[3]
כהונתו עריכה
מושב בית המחוקקים הראשון בתקופת כהונתו של ברת'יט היה אכזבה לסיעתו. גילו הצעיר ותוצאת הבחירות הצמודה העיבו על סמכותו. יתרה מכך, מותו הבלתי צפוי של ריצ'רד פ. מולוני, דמות המפתח בבית המחוקקים, הייתה מכה ליכולתו של ברת'יט לקדם את סדר היום שלו באספה הכללית. ההישג המרכזי של מושב 1964 של בית המחוקקים היה אישור הנפקת איגרות חוב בהיקף של 176 מיליון דולר למימון הכבישים, החינוך הציבורי, מערכת הפארקים הציבורים, והשירותים החברתיים. הישגים שוליים אחרים כללו העברת חוק הרכישה, חיזוק הפיקוח על כרייה מעל פני השטח, ושיפור ההטבות למורים.
ביטול ההפרדה הגזעית עריכה
רוב רובו של מושב זה הוקדש להצעת החוק לביטול ההפרדה הגזעית במתקנים הציבוריים בקנטקי. עצרת לטובת החוק התקיימה במרץ, ובה נכחו מרטין לותר קינג, הכומר רלף אברנתי' (אנ') ושחקן הבייסבול ג'קי רובינסון. על אף זאת, הצעת החוק לא עברה לדיון בוועדה בבית המחוקקים.[4] כחבר אגודת המושלים הדרומיים, היה ברת'יט אחד משלושת המושלים שהתנגדו לתיקון החוקתי שהוצע על ידי מושל אלבמה ג'ורג' וולאס באוקטובר 1964 לתת למדינות ולבתי המשפט שלהן את זכות ההחלטה בנוגע לבתי הספר הציבוריים, ולמנוע את יישום החוק הפדרלי. התנגדותו של ברת'יט להצעה סייעה למנוע את תמיכת אגודת המושלים הדרומיים בתיקון, שכן תמיכה זו דרשה קבלת החלטה פה אחד.
ניסיון עדכון החוקה עריכה
באותה שנה העבירה האספה הכללית גם את החקיקה לנוסח חדש של חוקת המדינה. 38 אזרחים נבחרו לנסח את החוקה החדשה, שהתבססה על מודלים לאומיים. מנהיגי המחוזות התנגדו למסמך בשל האיום שהוא הציב על עצמאות גופי הממשל המקומיים וריכוז הסמכויות בממשלת המדינה. על אף תמיכתו האיתנה של ברת'יט, נפלה הצעת החוקה החדשה במשאל עם בהפרש קולות גדול של 510,099 מתנגדים מול 140,210 תומכים.[5]
מיסים ותקציב עריכה
ביוני 1965, פסיקה של בית המשפט לערעורים של קנטקי שיש להעריך נכסים בערכם המלא עוררה קריאות מצד משלמי המיסים לכינוס מושב מיוחד של בית המחוקקים. ברת'יט נעה לקריאה וכינס את בית המחוקקים ביולי. הוא הציע הפחתה בשיעור מס הרכוש כדי לאזן את העלייה בהערכת השווי של הנכסים, וקידם העלאה קטנה בשיעורי המיסים האחרים כדי להגדיל את המימון לחינוך. התוכנית עברה על אף התנגדותו של סגן המושל ווטרפילד.
מושב בית המחוקקים של 1966 היה מוצלח הרבה יותר מבחינתו של ברת'יט. תוכנית הפיתוח הכלכלי שלו, שהובילה לבניית או הרחבת 749 מפעלי תעשייה, יצירת 57,000 משרות חדשות, ויותר ממיליארד דולר בהשקעה במפעלים חדשים, הוכרה כטובה ביותר בארצות הברית על ידי אגודת משקיעי התעשייה ב-1964 והפיקה 100 מיליון דולר נוספים בהכנסות המדינה.[2] בבחירות של 1965 הוגדל הרוב של תומכי הממשל בבית המחוקקים, ומווטרפילד, שלעיתים היה עוין כלפי ברת'יט, נלקחו רבות מסמכויותיו. המושל לשעבר לורנס ות'רבי נבחר כנשיא הזמני של הסנאט של קנטקי, ויצר בו מנהיגות יעילה. ות'רבי הגיש תקציב שהיה גדול ב-27 אחוזים בהשוואה לתקציב הקודם, וכלל הקצבות לרוב מחוזות המדינה. מנהיגותו של ות'רבי הייתה כה יעילה כך שהתקציב עבר בשני בתי האספה, למעשה ללא שינוי, עשרה ימים לאחר הגשתו, ברוב של 99 תומכים וללא מתנגדים בבית הנבחרים וברוב של 31 תומכים מול 5 מתנגדים בסנאט.[5]
חוק זכויות האזרח של קנטקי עריכה
קבלת חוק זכויות האזרח של 1964 סללה את הדרך להעברת חוק חזק אף יותר במושב בית המחוקקים של קנטקי ב-1966. האספה הכללית העבירה את חוק זכויות האזרח של קנטקי שבו נקבעה פתיחת כל מתקני הציבור לכל האזרחים ללא הבדל גזע, ונאסרה אפליה בתעסוקה על ידי חברות שהעסיקו שמונה עובדים או יותר. החוק התייחס לסוגי עסקים רבים שלא קיבלו ביטוי בחוק הפדרלי, וכ-90 אחוזים מהעסקים בקנטקי הושפעו ממנו, בהשוואה ל-60 אחוזים בלבד שהושפעו על ידי החוק הפדרלי. היה זה החוק הראשון מסוגו שעבר במדינות הדרום.[4] ב-1966 הוענק לברת'יט פרס לינקולן קי (Lincoln Key Award) על מנהיגותו בתהליך העברת החוק.[2] בשנים 1966 ו-1967 הוא היה יושב ראש הוועדה לשיתוף פעולה אזורי ובין-מדינתי של אגודת המושלים הדרומיים.[1] הוא גם היה המושל היחידי שמונה למועצת הנשיא לזכויות האדם.[6]
צעדי שימור ופיתוח עריכה
ברת'יט הרחיב את מערכת הפארקים המדינתיים כדי להצטרף לרשות עמק טנסי בפיתוח אזור הנופש הלאומי שבין האגמים (אנ'). ב-1965 העניקה אגודת כותבי ספרי הטיולים של המערב התיכון לברת'יט את הפרס הלאומי המכובד ביותר שלה על קידום התיירות. באותה שנה הוא הוכנס להיכל המצטיינים של בוגרי אוניברסיטת קנטקי.[2]
ברת'יט גם היה חבר בוועדה המנהלת של אגודת המושלים הלאומית בשנים 1964 ו-1965, ושימש כיושב הראש של ועדת משאבי הטבע שלה.[1][2] במושב בית המחוקקים של 1966 הוא קיבל אישור לכמה צעדי שימור, כולל הקמת רשות לפיקוח על משאבי המים, הקרקע והיערות. מושב זה גם החמיר את חוקי הכרייה מעל פני השטח שיאסרו כרייה על צלעות ההרים שהיו תלולים מדי כדי שניתן יהיה לשקמם. ב-1967 הוענק לברת'יט הפרס לשירות ציבורי מצטיין על ידי מחלקת הפנים של ארצות הברית, והמגזין Outdoor Life העניק לו את פרס משמר הטבע של השנה.[2]
הישגים נוספים של מושב בית המחוקקים של 1966 כללו את העברת חוק פיקוח החובה על כלי רכב, הידוק ההגבלות על התרומות וההוצאות של מתמודדים לתפקיד ציבורי, ואישור חוק לשינוי גבולות מחוזות ההצבעה. מיזמי סלילת הכבישים התקדמו במהירות, ועד תום תקופת כהונתו של ברת'יט כמושל, היו בקנטקי יותר כבישים מהירים שהיו בתהליכי סלילה בהשוואה למדינות אחרות.
חינוך עריכה
במהלך תקופת כהונתו כמושל, היה ברת'יט יושב ראש מועצת הנאמנים של אוניברסיטת קנטקי.[2] תחת מנהיגותו, הוכנסה קהילת הקולג'ים במדינה תחת הנהגת האוניברסיטה. ארבעה קולג'ים מדינתיים קיבלו מעמד של אוניברסיטאות במהלך תקופת כהונתו של ברת'יט. הוא גם הקים את הטלוויזיה החינוכית של קנטקי ואת מערכת החינוך המקצועי של המדינה.
שנותיו האחרונות עריכה
באותה תקופה הייתה בחוקת קנטקי הגבלת כהונה על פיה לא יכול היה ברת'יט לכהן ביותר מתקופת כהונה רצופה אחת כמושל. הוא שב לעיסוקו בעריכת דין בהופקינסוויל, ובדצמבר 1967 הוא היה ליועץ המיוחד בקנטקי של חברת הרכבות הדרומית (אנ'). ביולי 1968 הוא מונה כמנהל המכון לאמריקה הכפרית של קרן פורד, ובתפקיד זה הוא הציע פתרונות לעוני כולל הקמת מחוזות פיתוח אזוריים במדינה. ברת'יט גם שימש כנשיא מרכזי הילד האמריקאים לקידום גני ילדים פרטיים, ומונה בספטמבר אותה שנה כנציג הפדרלי במועצת הגרעין הבין-מדינתית.[1] כשהפכה חברת הרכבות הדרומית חלק מחברת הרכבות נורפוק הדרומית (אנ') ב-1972, היה ברת'יט סגן הנשיא שלה לקשרי ציבור, תפקיד בו הוא שימש עד פרישתו ב-1992.[2]
ברת'יט היה יועץ חשוב של המושל ג'ון י. בראון, שמינה אותו ב-1981 וב-1982 למועצת הנאמנים של אוניברסיטת קנטקי. ביולי 1985 נפטרה רעייתו פרנסס מסיבוכים של מחלת הסרטן. באפריל 1988 הוא נישא בשנית ללוסי אלכסנדר וינצ'סטר, לשעבר מזכירתה החברתית של הגברת הראשונה פט ניקסון, ודודניתה של ליבי ג'ונס, לימים רעייתו של המושל בררטון ג'ונס.[6]
בהמשך שימש ברת'יט כחבר מועצת הנגידים של אוניברסיטת המדינה של קנטקי ושל אוניברסיטת המדינה מורהד (אנ'), בשתיהן לצידו של יריבו הפוליטי לשעבר לואי נאן.[6] בשנים 1992–2000 הוא שב למועצת הנאמנים של אוניברסיטת קנטקי, ושימש כיושב הראש שלה ברוב השנים הללו.[2] במהלך תקופת כהונתו כיושב הראש, הוא התעמת עם המושל פול פטון בנוגע לתוכנית הפרדת כל הקולג'ים הקהילתיים במדינה, למעט הקולג' הקהילתי של לקסינגטון (אנ'), משלטון האוניברסיטה, והשמתם תחת גוף חדש שהוקם ושנקרא מערכת הקולג'ים הקהילתיים והטכניים של קנטקי (אנ'). תוכניתו של פטון צלחה, ומאוחר יותר יישרו השניים את ההדורים ביניהם.[6]
ב-1992 הצטרף ברת'יט למשרד עורכי הדין "וייט, טרנט וקומבס".[2] הוא לקח חלק בכמה פעילויות קהילתיות בהתנדבות, כולל שירות כמנהל בנק ההלוואות הביתיות בסינסינטי, ויושב ראש קרן הלב של קנטקי. הוא מונה למועצת החינוך האזורית הדרומית ולמועצת קנטקי לחינוך גבוה (אנ'). ב-1994 הוא הוכנס להיכל התהילה של בוגרי הקולג' לעסקים גטון (אנ') באוניברסיטת קנטקי. ב-1997 הוא קיבל כיבוד דומה מהקולג' למשפטים של האוניברסיטה.[2] ב-1994 הוענק לברת'יט תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת המדינה מארי (אנ').[6] ב-1999 הוא קיבל את מדליית הנרי קליי לשירות מצטיין, וב-2000 העניק לו המרכז להיסטוריה ולפוליטיקה של אוניברסיטת מזרח קנטקי את פרס ג'ון שרמן קופר לשירות ציבורי יוצא מן הכלל עבור קנטקי.[6] ב-2002 פרש ברת'יט מעיסוקו בעריכת דין.[2]
ב-14 באוקטובר 2003, בעת שנשא נאום בקולג' הקהילתי בלקסינגטון, התמוטט ברת'יט עקב פרפור חדרים. בוצעה בו החייאה, והוא אושפז בבית החולים של אוניברסיטת קנטקי, אך הוא נותר בתרדמת עד מותו ב-14 באוקטובר 2003. נד ברת'יט נטמן בבית הקברות ריברסייד שבהופקינסוויל. עוד ב-2000 נקראה על שמו דרך הפארק פנירייל שבמערב קנטקי דרך אדוארד ת. ברת'יט (אנ').[6]
לקריאה נוספת עריכה
- Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 2 Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, p. 548.
קישורים חיצוניים עריכה
- נד ברת'יט באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- נד ברת'יט באתר The Political Graveyard (באנגלית)
- נד ברת'יט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 4 5 "Kentucky Governor Edward Thompson Breathitt". National Governors Association.
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 "Former Board Chair Edward Breathitt Dies". University of Kentucky. October 15, 2003. Archived from the original on October 12, 2008.
- ^ 1 2 3 4 Harrison, Lowell H.; James C. Klotter (1997).A New History of Kentucky. University Press of Kentucky., p. 411.
- ^ 1 2 Harrison, Lowell H.; James C. Klotter (1997).A New History of Kentucky. University Press of Kentucky., p. 390.
- ^ 1 2 Harrison, Lowell H.; James C. Klotter (1997).A New History of Kentucky. University Press of Kentucky., p. 412.
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 Hewlett, Jennifer (October 15, 2003). "A Life of Public Service; Former Governor Recognized as One Who Worked Selflessly for His State". Lexington Herald-Leader, p. A4.
