ג'יימס בלאק (פוליטיקאי מקנטקי)
פעולות נוספות
| ג'יימס בלאק | |||||||
| לידה | מחוז נוקס, קנטקי, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | ברבורוויל, קנטקי, ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה | ברבורוויל, קנטקי, ארצות הברית | ||||||
| מדינה | ארצות הברית ארצות הברית | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
ג'יימס דיקסון בלאק (באנגלית: James Dixon Black; ) היה עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי מקנטקי, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כחבר בית הנבחרים של קנטקי בשנים 1875–1877, כסגן מושל קנטקי בשנים 1915–1919, ומתוקף תפקידו זה, כאשר התפטר המושל אוגוסטוס אוסלי סטנלי כדי לאייש מושב בסנאט של ארצות הברית, הושבע בלאק במקומו וכיהן כמושל קנטקי ה-39, ממאי ועד דצמבר 1919.
ראשית חייו עריכה
ג'יימס בלאק נולד במחוז נוקס שבקנטקי, בקרבת העיירה ברבורוויל (אנ'), כצעיר מבין 12 ילדיהם של ג'ון קרייג וקלריסה "קייסי" (לבית ג'ונס) בלאק.[1][2] אחיו הגדול של בלאק, אייזק ג'ונס בלאק, היה קפטן ברגימנט הרגלים הרכוב ה-49 של קנטקי בצבא האיחוד במלחמת האזרחים האמריקאית.
בלאק התחנך בבתי הספר בברבורוויל ובסביבותיה. ב-1872 הוא סיים את לימודיו בקולג' טסקולום (אנ') שליד גרינוויל, טנסי, שם סיים לימודי תואר בוגר אוניברסיטה.[2] לאחר מכן הוא שב למחוז נוקס, שם הוא לימד בבתי ספר ציבוריים במשך שנתיים.[3] במקביל הוא למד משפטים, ובאוגוסט 1874 התקבל ללשכת עורכי הדין.[2] את משרד עורכי הדין שלו הוא פתח בברבורוויל.[4]
ב-1875 נשא בלאק לאישה את מרי ג'נט "נטי" פיצר, ולשניים נולדו שלושה ילדים.[2]
קריירה חינוכית וציבורית עריכה
ב-1875 נבחר בלאק כנציג מחוזות נוקס ווייטלי בבית הנבחרים של קנטקי. כחבר המפלגה הדמוקרטית הוא ייצג מחוז בחירה שהיה מעוז של המפלגה הרפובליקנית, וכיהן בו תקופת כהונה אחת של שנתיים.[2]
ב-1879 רכשו בלאק ואזרחים נוספים של ברבורוויל מניות כדי לממן את הקמתו של קולג' חדש בעיר. בלאק עמד על כך שהמוסד ייקרא יוניון קולג' (אנ'), שכן הוא קיווה שהקולג' יאחד את הקהילה. הוא המשיך להיות מעורב בפיתוח המוסד, שימש כעורך דינו וכמגייס הכספים שלו.[1] כמי שהתעניין מאוד בחינוך, הוא שירת גם כמפקח הכללי של בתי הספר של מחוז נוקס בשנים 1884–1885, ולאחר מכן שב לעיסוקו בעריכת דין.[3]
כחבר הבונים החופשיים במשך שנים רבות, שימש בלאק כנשיא הלשכה שלו בשבע הזדמנויות שונות, היה בתפקידים נוספים בבונים החופשיים, וב-1888 נבחר כנשיא הגדול של לשכת קנטקי.[2] ב-1893 הוא נבחר על ידי מושל קנטקי ג'ון בראון כנציג מחלקות הייעור והמינרלים של המדינה בתערוכה העולמית של שיקגו.
בשנים 1910–1912 היה בלאק הנשיא השמיני של יוניון קולג'.[5] ב-1911 הוענק לו תואר דוקטור לשם כבוד במשפטים על ידי קולג' טקסקולום.[1]
קריירה פוליטית עריכה
ב-1912 שב בלאק לפוליטיקה כאשר הוא היה לעוזר התובע הכללי של קנטקי.[4] ב-1915 הוא נבחר כמועמד הדמוקרטים לתפקיד סגן המושל. בלאק היה תומך בחוק היובש, ונבחר כדי לאזן את המועמדות למשרת המושל של אוגוסטוס אוסלי סטנלי, שהתנגד לאיסור על משקאות חריפים.[3] בעוד שבלאק הביס את יריבו בבחירות, לואיס ווקר (אנ') בהפרש של יותר מ-8,000 קולות, ניצח סטנלי את יריבו הרפובליקני אדווין מורו בהפרש של 421 קולות בלבד, התוצאה הצמודה ביותר בתולדות המדינה.
ב-19 במאי 1919 התפטר סטנלי מתפקידו כמושל כדי לאייש מושב בסנאט של ארצות הברית, ובלאק הושבע במקומו כמושל קנטקי ה-39. תמיכתו בחוק היובש עלתה לו בתמיכתם של רבים מתומכיו של סטנלי, בעוד שקשריו עם סטנלי, שהיה כאמור מתנגד חוק היובש, גרמו לתמיכה בו בקרב תומכי חוק היובש לדעוך. במהלך תקופת כהונתו הקצרה כמושל, לא התכנסה האספה הכללית של קנטקי, כך שהוא לא נקלע לעימותים איתה.[6]
מיד לאחר השבעתו כמושל, ספג בלאק מסטנלי ביקורות על מינויים שביצע. ועדת ספרי הלימוד של בתי הספר ספגה ביקורת באופן מיוחד. בית המשפט לערעורים של קנטקי פסק שהוועדה פעלה בניגוד לחוק כאשר בחרה ספרים שהוגשו בטופס דמה. בלאק קרא לחברי הוועדה להתפטר, אך כאשר הם סירבו, הוא טען שאין לו את הסמכות להעבירם מתפקידם למעט במקרה של הונאה או שחיתות. העיתון Louisville Courier Journal ציין שבלאק יכול היה להחליף את כל אחד מהמינויים של סטנלי שעדיין לא אושרו על ידי הסנאט של קנטקי, אך בלאק סירב לעשות כן. יש הסוברים שבלאק הסכים להשאיר את אלו שמונו על ידי סטנלי, בתמורה לתמיכתו בבחירתו של בלאק לתקופת כהונה נוספת כמושל.[6]
בשני מקרים של הסדר שנעשה על ידי המדינה על מס הירושה נגרמו לבלאק אי-נעימויות. במקרה הראשון, המושל סטנלי הגיע להסדר פשרה על המיסוי עם ל. ו. הרקנס לפני מותו. ההסדר זכה לביקורות, ואף על פי שבלאק ביקש מהתובע הכללי לחקור בעניין, המקרה לא הגיע לידי פתרון במהלך תקופת כהונתו של בלאק כמושל. במקרה שני, מינה סטנלי שלושה פרקליטים מיוחדים לגבות את מס הירושה על רכושה של רעייתו של רוברט וורת' בינגהאם (אנ'). בלאק ביקש שהפרקליטים יתפטרו כדי לחסוך למדינה את שכרם, אך סירב לפטרם. צעד זה ספג יותר גינויים, שכן אחד מהפרקליטים היה חבר בצוות מסע הבחירות של בלאק.[6]
ב-1919 נבחר בלאק כמועמד המפלגה הדמוקרטית למשרת המושל לאחר שהביס את נשיא בית המשפט לערעורים של קנטקי, ג'ון ד. קארול, בהפרש של יותר מ-20,000 קולות. הרפובליקנים בחרו שוב כמועמדם את אדווין מורו, אשר הפציר בבוחרים "לתקן את העוולות של 1915". מאחר שלבלאק היה ניסיון מועט כמושל בזכות עצמו, ניהל מורו את מסע הבחירות שלו תוך כדי תקיפה של ממשל סטנלי כמושחת. הוא ציין את שני המקרים שנגעו למס הירושה, ואת חוסר המעש של בלאק נגד ועדת ספרי הלימוד.[3]
בלאק ניסה להישאר חיובי במהלך מסע הבחירות, והתמקד בסוגיות לאומיות יותר מאשר להגן על ממשלו של סטנלי. הוא הביע את תמיכתו בנשיא וודרו וילסון, והכריז על שביעות רצונו מכניסתה של ארצות הברית לחבר הלאומים. תמיכתו בווילסון פגעה בתמיכתם בו על ידי אמריקאים ממוצא גרמני, והטיפול של הנשיא בשביתות הכורים שהתקיימו אז, פגעה בבלאק מצד המצביעים הדמוקרטים המסורתיים מטעם איגודי העובדים.
ימים ספורים לפני הבחירות הכלליות, חשף בורו חוזה שאושר על ידי מועצת הפיקוח של המדינה לרכישת בגדים מאדם בשם א. ס. ג'. ארמסטרונג במחיר כפול מהמקובל. בלאק הגיב להאשמה באמצעות השעיה זמנית של מסע הבחירות שלו ומתן הוראה לחקור בעניין. בחקירה נחשף שאמרסטרונג היה שרברב שהשיג את המכרז בשם גיסו, שהיה סוהר לשעבר בממשלו של סטנלי. על אף הגילוי, סירב בלאק לפטר את חברי מועצת הפיקוח. סוגיה זו פגעה סופית במועמדותו של בלאק, ובבחירות הוא נוצח על ידי מורו בהפרש של יותר מ-40,000 קולות.[7]
בימיו האחרונים כמושל, שקל בלנק בקשות רבות לחנינה. ב-1 בדצמבר הוא חתם על חנינה להנרי יוטסי, ששוחרר על תנאי זמן קצר קודם לכן לאחר שריצה 18 שנות מאסר על קשירת קשר לרצח המושל ויליאם גובל ב-1900.[7]
שנותיו האחרונות עריכה
ב-1918, בעת שעדיין כיהן כסגן המושל, מונה בלאק כנשיא הבנק הלאומי ג'ון א. בלאק בברבורוויל, שהוקם על ידי אחיו הגדול ונקרא על שמו. ב-1920 הוא היה למפקח הראשי על חוק היובש בקנטקי.[4] בהמשך הוא היה מנהל בית הקברות של ברבורוויל.[2] בעת שהיה פעיל כמנהל מסע הבחירות במחוז הקונגרס התשיעי של הסנאטור אלבן בארקלי ב-1938, חלה בלאק בדלקת ריאות.[7]
ג'יימס בלאק נפטר בברבורוויל ב-5 באוגוסט 1938. הוא נטמן בבית הקברות של העיר.
לקריאה נוספת עריכה
- Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 2 Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, p. 538.
קישורים חיצוניים עריכה
- ג'יימס בלאק באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- ג'יימס בלאק באתר The Political Graveyard (באנגלית)
- ג'יימס בלאק, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 Hay, Melba Porter (2004). Lowell H. Harrison (ed.). Kentucky's Governors. Lexington, Kentucky: The University Press of Kentucky, p. 149.
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 Kerr, Charles; William Elsey Connelley; Ellis Merton Coulter (1922). History of Kentucky. Vol. 4. The American Historical Society, pp. 3-4.
- ^ 1 2 3 4 Harrison, Lowell H. (1992). Kleber, John E. (ed.). The Kentucky Encyclopedia. Associate editors: Thomas D. Clark, Lowell H. Harrison, and James C. Klotter. Lexington, Kentucky: The University Press of Kentucky, p. 83.
- ^ 1 2 3 "Kentucky Governor James Dixon Black". National Governors Association.
- ^ "Past Presidents". Archived from the original on March 3, 2016.
- ^ 1 2 3 Hay, Melba Porter (2004). Lowell H. Harrison (ed.). Kentucky's Governors. Lexington, Kentucky: The University Press of Kentucky, p. 150.
- ^ 1 2 3 Hay, Melba Porter (2004). Lowell H. Harrison (ed.). Kentucky's Governors. Lexington, Kentucky: The University Press of Kentucky, p. 151.
