מלחמת מכמש
פעולות נוספות
| מלחמה: מלחמות ישראל בפלשתים | ||||||||||||||||||
| תאריך | 1000-1009 לפנה"ס (הערכה) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | קרב מצפה | |||||||||||||||||
| קרב אחרי | קרב עמק האלה | |||||||||||||||||
| מקום | מכמש | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון ישראלי | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
מלחמת מכמש, על פי המקרא, הייתה מלחמה שנערכה בין צבא ממלכת ישראל בראשותו של שאול המלך, לבין צבא פלשתים, והיא מתוארת בספר שמואל א', פרקים י"ג–י"ד. על פי המתואר, צבא ישראל, שבשורותיו היו מאות רגלים חמושים בחימוש מאולתר בלבד, ניצח את צבא פלשתים שמנה אלפי פרשים ורכב, מלבד הרגלים. הניצחון נזקף לזכותו של יהונתן בן שאול, שיצר אפקט בהלה בקרב הפלשתים.
מלחמה זו, היא המלחמה הראשונה המתוארת בתנ"ך, בה נלחם צבא קבע עברי בפיקודו של מלך כנגד צבא זר. ישנם חוקרים הרואים במלחמה זו את "מלחמת העצמאות" של ממלכת ישראל, שביססה את שלטונה על חלקים נרחבים מארץ ישראל.[1][2]
מקור המידע עריכה
התיעוד היחידי של מלחמת מכמש הוא זה המצוי בספר שמואל על נוסחיו השונים. סיפור המלחמה מובא באופן מפורט בצורה יוצאת דופן ביחס לסיפורי מלחמה אחרים במקרא, כולל הסברי רקע למאורעות ותיאורים גאוגרפיים מפורטים של ריכוזי כוחות ותנועתם. פירוט זה מאפשר, לצד ממצאים ארכאולוגיים המחזקים זיהויים שונים (בעיקר שמות מקומות), שיחזור מקורב של מהלכי המלחמה.
בסיפור המלחמה כפי שמופיע במקרא משולבים שני סיפורים נוספים המתרחשים תוך כדי המלחמה (אך אינם משפיעים בפועל על מהלכה): סיפור ההתנגשות הראשונה בין שמואל לשאול ("חטאו" של שאול), ופרשת יונתן ויערת הדבש.
רקע עריכה
לאחר מלחמת אבן העזר וחורבן שילה מתאר המקרא מציאות בה נתון רוב היישוב הישראלי באזור ההר לשלטון הפלשתים. על מציאות זו מלמדים גם ממצאים ארכאולוגיים בני אותה תקופה שהתגלו ביהודה ושומרון.[3] השליטה הפלשתית בישראל באה לידי ביטוי בהושבת נציבים וחילות מצב ביישובים מרכזיים ובנקודות אסטרטגיות,[4] מניעת גישה לנשק מהאוכלוסייה תוך שליטה על תעשיית חרושת הברזל ויצירת שיעבוד כלכלי של החברה החקלאית (לה נדרשת תחזוקה של כלים חקלאיים) כתוצאה מכך, גביית מיסים, מס עובד וגיוס לצבאם בכפייה.[5]
תמונת מצב זו מצטיירת על אף הניצחון הישראלי על פלשתים המתואר בסיפור קרב מצפה. זו גם עולה בקנה אחד עם דרישתם של זקני ישראל משמואל להמלכת מלך, אלו מדגישים את תפקידו של המלך להוביל את העם למלחמה: ”וּשְׁפָטָנוּ מַלְכֵּנוּ וְיָצָא לְפָנֵינוּ וְנִלְחַם אֶת מִלְחֲמֹתֵנוּ” (ספר שמואל א', פרק ח', פסוק כ')
במצב דברים זה, ודאי שהמלכתו של שאול נעשתה בידיעתם ובאישורם של הפלשתים וייתכן שבפועל היה שאול מלך וסאל של הפלשתים, והצבא אותו הותר לו לגייס היה מיליציה שהוגבלה בגודלה ובחימושה.
גיוס הצבא עריכה
לאחר ששאול פעל לראשונה כמנהיג צבאי ביבש גלעד וקבלתו על ידי ישראל כמלך, הוא הקים לראשונה בישראל צבא קבע. צבא זה חולק לשתי חטיבות - האחת מנתה 2,000 לוחמים בפיקוד שאול וישבה בין מכמש לבית אל, והשנייה, בפיקודו של יונתן, מנתה 1,000 לוחמים וישבה בגבעת בנימין.
התקוממות והיערכות עריכה
את אות הפתיחה להתקוממות נגד הפלשתים נתן יונתן על ידי התנקשות בנציב פלשתים שהוצב בגבע בנימין[6], עיר בשטח שבטו של שאול. מהכתוב משתמע כי ההתנקשות הייתה מתואמת עם שאול, שהפיץ באופן מיידי את הידיעה[7] והציב את העם במצב של "חוסר ברירה" תוך גיוס כוחות נוספים הזמינים לו. שאול נסוג עם צבאו אל הגלגל, כנראה זה הנמצא בסביבות יריחו.
ההתנקשות בנציב נחשבת למרד, והפלשתים גייסו את צבאם שעל פי המתואר מנה 30,000 רכב, 6,000 פרשים, ו"עם כחול אשר על שפת הים לרב" ותפסו את השטחים באזור מכמש ובית און. זהו אזור אסטרטגי בו עוברות שתי דרכי האורך החשובות של ההר ומצטלבות עם דרך בית חורון (דרך רוחב חשובה), ובכך ניתקו הפלשתים את יכולתו של שאול לקבל תגבורת משבטי הצפון. אך תגבורות מאזור הגלעד, הקשור לשאול הן בקשרי משפחה[8] והן במחויבות לאחר הצלתם מנחש העמוני על ידיו עדיין היו חופשיות להגיע אל הגלגל.[9] חלק ניכר מצבאו של שאול מתפזר ומסתתר ברחבי הר אפרים.
לאחר שהצבא הפלישתי נערך בשטחי מכמש - בית און, יצאו ממנו שלוש יחידות המכונות "משחית" לשלושה כיוונים שונים: האחת לדרך עפרה וארץ שועל, השנייה לדרך בית חורון והשלישית לדרך הגבול וגיא הצבועים. המקרא אינו מספר מה משימתן של יחידות אלו, וחוקרים משערים כי מדובר ביחידות עונשין המגיבות להתקוממות בביזה והחרבה של יישובים.[10][11]
במקביל, הפנו הפלשתים כוח המכונה "מצב" אל מעבר מכמש[12], כוח שמטרתו ככל הנראה להוות חסימה, לאבטחה מדרום של הצבא הפלישתי.
מבצע יונתן עריכה
בשלב זה, חזרו שאול ויונתן עם צבא של כ-600 רגלים לגבע. לאחר שיונתן בחן את מוכנות הכוח החוסם הפלישתי על ידי כך שהתגלה לעיניהם, וזיהה שהם נמנעים מלצאת אליו, הוא טיפס עם נושא כליו על הצוקים שמתחת לעמדת הפלשתים.[13] ניתן לשער כי בשלב זה יונתן נסתר מעיניהם, שכן כוח החסימה הפלישתי לא ציפה להתקפה מכיוון הצוקים, המהווים מכשול טבעי, אלא נערך לכיוון הדרך המובילה מגבע, שם נמצאו שאול ואנשיו, למכמש.
התקפת הפתע של יונתן חוללה מהומה ובהלה בקרב הפלשתים. המקרא מציין כי "הָעִבְרִים הָיוּ לַפְּלִשְׁתִּים כְּאֶתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם אֲשֶׁר עָלוּ עִמָּם בַּמַּחֲנֶה סָבִיב",[14] כלומר הפלשתים נעזרו במלחמתם גם באנשים מבני ישראל. עם זאת, גרסת תרגום השבעים היא "עבדים" במקום "עברים".[15] כך או כך, המשך הפסוק מספר כי גם עברים (או עבדים) אלה הצטרפו לצד הישראלי כשראו כי הוא מנצח. הצבא הפלישתי, שלא היה הומוגני בהרכבו וכלל כאמור עברים (ולא מן הנמנע שגם בני עמים נוספים) לא הצליח לזהות את מקור ההתקפה ובמצב זה אף נלחם בעצמו (וְהִנֵּ֨ה הָיְתָ֜ה חֶ֤רֶב אִישׁ֙ בְּרֵעֵ֔הוּ מְהוּמָ֖ה גְּדוֹלָ֥ה מְאֹֽד).
המרדף עריכה
כאשר זיהו התצפיתנים של שאול את המתרחש במחנה הפלשתים, יצא שאול עם אנשיו מגבע לכיוון מכמש והצטרף ללחימה. הפלשתים החלו במנוסת בהלה צפונה לכיוון בית אל, ומערבה בדרך בית חורון לכיוון עמק איילון. בעת מנוסתם הארוכה יצאו העברים הרבים שהסתתרו בהר אפרים ממקומות המסתור, ויחד עם אותם עברים שהיו בשורות הפלשתים הצטרפו לכוחותיו של שאול והסבו לפלשתים אבידות. ברם אולם, המרדף הארוך עייף את הרודפים והם נעצרו על מנת להנות מן השלל, ובכך לא השלימו את המרדף ואפשרו את נסיגת חלק מהכוחות הפלישתיים חזרה לאזורים שבשליטתם.
תוצאות המלחמה ולאחריה עריכה
מלחמת מכמש הסתיימה בניצחון ממלכת שאול על הפלשתים, ניצחון שהובילו למעמד של מלך עצמאי ושחרר את העברים שחיו בהר אפרים וסביבותיו מהמגבלות שהוטלו עליהם. עם זאת, הניצחון לא היה ניצחון מוחלט ואיפשר לפלשתים לארגן מחדש את צבאם, אם כי מכאן ואילך לא הצליחו לחדור אל אזורי ההר. המערכה הגדולה הבאה שהתחוללה בין ישראל לפלשתים התרחשה כבר באזור שפלת יהודה, קרוב לאזור השליטה הפלישתי העיקרי - פלשת.
בהמשך מזכיר ספר שמואל התנגשויות רבות בקנה מידה קטן, בהן הייתה ידם של ישראל על העליונה, אך הפלשתים נשארו גורם צבאי משמעותי שהגביל את התפשטות ישראל אל עבר השפלה.
שחזור המערכה במלחמת העולם הראשונה עריכה
במהלך המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה, ולאחר כיבוש ירושלים בידי הבריטים בסוף 1917, עבר קו החזית בין הכוחות הבריטיים לכוחות העות'מאנים בין ירושלים לרמאללה, ובסמוך לאזור המערכה העתיקה. בפברואר 1918, פקד הגנרל אלנבי על הדיוויזיה ה־60 הבריטית להתקדם לעבר יריחו. צעד מקדים לקראת ההתקפה היה כיבוש הכפר מכמס. אחד ממפקדי המשנה הבריטיים זיהה את הדמיון בין היישוב הערבי ליישוב העתיק מכמש המוזכר בקרב זה, והציע למפקדו לנסות לפעול באופן דומה ליהונתן בקרב הקדום - איגוף מפתיע באמצעות כח קטן. כח סיור שנשלח לבדוק את האזור מצא נקודה שהתאימה לסיפור המקראי, שהייתה בה נוכחות צבאית עות'מאנית חלשה. המפקד הבריטי שלח פלוגה שחצתה בחשאי את נחל מכמש, הכתה את הכח העות'מאני הקטן שעמד בדרכה, והשתלטה על הרמה ממזרח למכמס, הגבוהה מהכפר ושולטת עליו. בעקבות התקפה זו התמוטט מערך ההגנה העות'מאני באזור, והכפר נכבש במהירות ובמחיר נמוך.[דרוש מקור]
קישורים חיצוניים עריכה
- לאדיסלאס פאראגו (אנ'), מלחמת מכמש - מלחמת המוחות, (הוצאת מערכות 1956), באתר "דעת"
הערות שוליים עריכה
- ^ חיים הרצוג ומרדכי גיחון, מלחמות התנ"ך, ירושלים: עידנים, 1981. עמ' 72-71
- ^ https://www.etzion.org.il/sites/default/files/2025-05/משאת%20ליואל_יעקב-מדן-מלחמת-העצמאות-הראשונה.pdf
- ^ אברהם מלמט, המאבק עם הפלשתים, בתוך "תולדות עם ישראל בימי קדם", תל אביב תשכ"ט, עמ' 89
- ^ ספר שמואל א', פרק י', פסוק ה'
- ^ אנציקלופדיה מקראית, כרך ו' עמ' 501
- ^ על פי תרגום השבעים הנציב ישב בגבעה, וכן גם על פי פרק י' פסוק ה', "גבעת האלוהים"
- ^ שמואל א' י"ג ג'
- ^ ע"ע פילגש בגבעה
- ^ זכריה קלאי, מלחמותיו של שאול, בתוך "היסטוריה צבאית של ארץ ישראל בימי המקרא", תל אביב, תשכ"ד. עמ' 137-136
- ^ כך נטען גם בקדמוניות היהודים א, ו'
- ^ חיים הרצוג ומרדכי גיחון, מלחמות התנ"ך, ירושלים: עידנים, 1981. עמ' 72-68
- ^ שמואל א, י"ג כ"ג
- ^ על פי הכתוב קראו הפלשתים ליונתן שיקרב אליהם, אך לא מצוין כי כך אכן עשה, ומבחינה טקטית סביר כי יונתן ניתק מגע בשלב זה על מנת להפתיעם מכיוון לא צפוי
- ^ ספר שמואל א', פרק י"ד, פסוק כ"א.
- ^ בוסתנאי עודד, תולדות עם ישראל בימי בית ראשון, האוניברסיטה הפתוחה, כרך א, עמ' 209.