Jump to content
החלפת מצב תפריט
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

כהונת ישו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

כהונת ישו, על פי הבשורות, היא התקופה בה שימש ישו ככהן דת והפיץ את הנצרות. כהונתו החלה בטבילת ישו ליד נהר הירדן על ידי יוחנן המטביל, והסתיימה בירושלים, לאחר הסעודה האחרונה עם תלמידיו. ישו היה בן כ-30 בתחילת תקופת הכהונה. על פי חוקרי הנצרות, תקופת הכהונה של ישו החלה בסביבות השנים 27–29 לספירה והסתיימה בטווח של 30–36 לספירה.

בתחילה הטיף ישו ברחבי הגליל וגייס את תלמידיו הראשונים, שהתלוו אליו בתקופת הכהונה ונחשבים לאבות הנצרות. בכהונתו המרכזית בגליל הוא מינה את שנים עשר השליחים, ובכהונתו האחרונה בגליל הוא תכנן את המסע לירושלים.

כהונתו האחרונה בירושלים מכונה "השבוע הקדוש". כהונה זו מתוארת בבשורות בפירוט רב יותר מהאחרות.

רקע עריכה

לפי התיאורים בבשורות, כהונתו של ישו מתחילה באזור כפרי בפרובינקיה יודיאה, ליד נהר הירדן.

כהונת ישו החלה בטבילתו והסתיימה בסעודה האחרונה עם תלמידיו בירושלים. בתקופת הכהונה מתואר מספר פעמים חג הפסח, ועל סמך אזכורים אלה משערים שהיא נמשכה כשלוש שנים. גם חג החנוכה מוזכר בתיאורים אלה.

כהונת ישו התרחשה במהלך התקופה הרומית בארץ ישראל, בה שלט הורדוס אנטיפס על הגליל ועל פראיה. הוא נכנס לתפקידו כטטרארך הגליל ופראיה לאחר מותו של הורדוס הגדול בשנת 4 לפנה"ס.

טבילת ישו וראשית כהונתו עריכה

כהונת ישו מתחילה באירוע הטבילה, שלאחריו ירדה עליו רוח הקודש. פטרוס מתאר בדרשתו במעשי השליחים את מעשיו הטובים של ישו ביהודה ובגליל לאחר טבילתו.

בבשורה על פי לוקאס מתוארות פעילויות נוספות של ישו ליד נהר הירדן לאחר טבילתו, בהן המפגש הראשון עם תלמידיו של יוחנן המטביל, שהפכו לתלמידיו.

כהונתו בגליל עריכה

כהונתו המוקדמת בגליל עריכה

כהונתו המוקדמת של ישו בגליל מתחילה לאחר פיתויו של ישו. לאחר טבילתו של ישו בנהר הירדן על ידי יוחנן המטביל, פנה ישו בעקבות רוח הקודש אל המדבר, ועמד בפני פיתוייו של השטן. לאחר מכן פנה השטן מעליו וישו הלך לגליל, ופעל בעיקר סביב הכפר קנה. (יש הסבורים כי זהו כפר כנא של ימינו.)

באירוע החתונה בקנה ביצע ישו לראשונה נס גלוי, ומים הפכו ליין.

בין האירועים העיקריים שהתרחשו בזמן כהונתו המוקדמת של ישו בגליל נמנים גירוש השד בבית הכנסת בכפר נחום, ריפוי חמותו של שמעון כיפא ונס הדגים.

בתקופה זו נוספו לישו תלמידים חדשים, בהם יעקב בן זבדי ויוחנן בן זבדי.

בזמן כהונתו המוקדמת של ישו בגליל הוא נשא את הדרשה על ההר והדרשה על המישור, וגיבש רבים מיסודות הדת הנוצרית, הבאים לידי ביטוי בתפילה הפופולרית תפילת האדון.

הביאטיטודים של ישו (ברכות האושר, או Beatitudes) שניתנו בתקופה זו מציגות את עקרונות הרחמים, הרוחניות והחמלה, המהווים בסיס לאמונה הנוצרית.

כהונתו המרכזית בגליל עריכה

כהונתו המרכזית של ישו בגליל מתחילה לאחר הדרשה על ההר, ומתייחסת לפעילותו של ישו עד מותו של יוחנן המטביל.

בתחילת תקופה זו מתרחשים נס ריפוי עבדו של שר המאה ונס הרגעת הסערה.

בתקופה זו מתקבצים סביב ישו תלמידים רבים. באחד הערבים יוצא ישו אל צלע הר ומתפלל לילה שלם. למחרת בבוקר הוא קורא לתלמידיו ובוחר מתוכם את שנים-עשר השליחים. הוא מצווה על השליחים להפיץ את תורתו בערי הגליל, ולאחר מכן מצרף אליהם שבעים תלמידים נוספים. האירועים סביב ישו ותלמידיו בתקופה זו עוסקים בעיקר בנושא האמונה ויראת האל.[1]

תיאורי תקופה זו בברית החדשה עשירים במשלים, המכונים "משלי ישו", בהם משל הזורע, משל החיטים והזונין, משל גרגר החרדל, משל השאור, משל המטמון בשדה, משל המרגלית ומשל המכמורת.

בסוף כהונתו המרכזית בגליל חוזר ישו חוזר לעיר ילדותו, נצרת. שם מטילים ספק בחוכמתו ודוחים את תורתו.

כהונתו האחרונה בגליל עריכה

כהונתו האחרונה של ישו בגליל מתחילה לאחר שיוחנן המטביל נרצח בעריפת ראש.

בתחילת תקופה זו מתרחשים נס הלחם והדגים ונס ישו ההולך על המים.

הדרשה המרכזית בתקופה זו היא הדרשה על הטומאה, בה ישו מצהיר: "מה שנכנס לפיו של אדם אינו הופך אותו לטמא, אלא מה שיוצא מפיו, הוא מה שהופך אותו לטמא".

לאחר אירוע זה עובר ישו לאזור צור וצידון, שם מתרחש נס גירוש שד מבתה של אישה כנענית.

לאחר מכן עובר ישו לערי דקאפוליס, שם מתרחש נס ריפוי החירש אילם. עקב סדרת הנסים של ישו מכריז פטרוס על ישו כמשיח.

כהונתו ביהודה ופראיה, והמסע לירושלים עריכה

כהונתו המאוחרת ביהודה עריכה

בתקופה זו מתחיל ישו את מסעו האחרון לירושלים. בתחילה הוא מסייר בשומרון, לאחר מכן ביהודה ובפראיה ולבסוף הוא מגיע לירושלים.

בתחילת תקופה זו מנבא ישו את מותו בפעם הראשונה. על פי הנבואה, שלושה ימים לאחר שיהרגו אותו הוא יקום לתחייה.

לאחר מכן פטרוס מכיר בישו כמשיח, ומתרחש אירוע ההשתנות, בו אושר מעמדו של ישו כבן האלוהים על ידי בת קול שנשמעה במהלך האירוע.

תקופת כהונת ישו ביהודה מתחילה בקיסריה פיליפי ומסתיימת בתיאור סבלו, מותו ותחייתו של ישו. בפרקים אלה בברית החדשה מתגלה זהותו של ישו כמשיח לתלמידיו באופן הדרגתי.

לפי הבשורה על פי מתי, בתקופה זו בוחר ישו את פטרוס כמנהיג השליחים בקיסריה פיליפי ומצהיר: "על סלע זה אבנה את קהילתי". הצהרה זו נחשבת כהצהרת ייסוד הנצרות.

כהונתו המאוחרת בפראיה עריכה

בברית החדשה מתוארים אירועים שהתרחשו לקראת סיום כהונתו של ישו ביהודה, מבלי לציין את המקומות בהם הם התרחשו, ועל פי חוקרי הנצרות הם אירעו בפראיה.

בתחילת כהונתו בפראיה הוא מנבא את האפוקליפסה הסינופטית, בה הוא מציג את חזונו לקהילה עתידית של חסידי הנצרות, ומסביר את תפקידם של שליחיו בהנהגתה. בפנותו לשליחיו הוא אומר: "אמן אני אומר לכם, כל מה שתאסרו בארץ יהיה אסור בשמיים, וכל מה שתתירו בארץ יהיה מותר בשמיים". נאום זה מדגיש את חשיבות הענווה וההקרבה העצמית כמעלות נשגבות בנצרות.

בכהונה זו נכללים משל הכבש האובד, משל העבד שלא מחל ומשל השומרוני הטוב.

בסוף תקופת כהונה זו ישו מחזיר לחיים את לזרוס מבית עניה, ארבעה ימים לאחר שהוא מת ונקבר. נס זה מחזק את האמונה לפיה ישו הוא בן האלוהים והמשיח הצפוי. זהו גם פרק מרכזי המתחיל את שרשרת האירועים הגורמת להמונים לנהור אחר ישו כשהוא נכנס לירושלים, ובו בזמן מחליטים קיפא והסנהדרין להרוג את ישו.

כהונתו האחרונה בירושלים עריכה

כהונתו האחרונה של ישו בירושלים נמשכה שבוע, ומכונה במסורת הנוצרית "הפסיון של ישו". שבוע זה נחגג בנצרות עד היום ונקרא "השבוע הקדוש". כתבי הברית החדשה מקדישים תשומת לב מיוחדת לתיאור השבוע האחרון בחייו של ישו בירושלים, ואירועי שבוע זה נפרשים על פני כשליש מהטקסט של ארבע הבשורות, אות לחשיבותו ומשמעותו התאולוגית בנצרות הקדומה. בכהונה זו נכלל גם משל פרוטת האלמנה.

עוד לפני הגעתו לירושלים, לאחר שהקים את לזרוס לתחייה, המונים התאספו סביב ישו והאמינו בו. למחרת מתאספים המונים מחסידיו בכניסה לירושלים ומקבלים את פניו של ישו כשהוא יורד מהר הזיתים לכיוון ירושלים. בתיאורי כניסה חגיגית זו של ישו לירושלים הוא מתואר כ"מנצח".

כאשר ישו מתקרב לירושלים, הוא מביט בעיר ובוכה כאשר הוא מנבא את הסבל הצפוי לה.

לאחר שישו נכנס לירושלים הוא מטהר את בית המקדש ומגרש ממנו את חלפני הכספים, אותם הוא מאשים בהפיכת בית המקדש למערת גנבים באמצעות פעילותם המסחרית.

לאחר מכן מתגלעים סכסוכים בין ישו למנהיגי היהודים, ומתעוררת מחלוקת ישו עם הפרושים, המטילים ספק בסמכותו. יהודה איש קריות, אחד משנים עשר השליחים של ישו, ניגש למנהיגי היהודים ומציע להם לבגוד בישו ולהסגירו לידיהם תמורת כשלושים מטבעות כסף.

באותה עת נושא ישו בהר הזיתים את האפוקליפסה הסינופטית, דרשה על יום הדין, העוסקת בעיקר בביאתו השנייה של ישו ובחורבן הצפוי של בית המקדש.

האירוע המרכזי בכהונת זו הוא הסעודה האחרונה, המשמשת בסיס לטקס האוכריסטיה. במהלך הארוחה מברך ישו על היין, מצהיר כי היין הוא דמו ומורה לתלמידיו לשתות ממנו. לאחר מכן, באופן דומה, הוא בוצע את הלחם, מברך עליו, מצהיר כי הלחם הוא גופו, ומורה לתלמידיו לאכול ממנו.[2] בסיום הסעודה נושא ישו דרשה ארוכה, בת שלושה פרקים, המכונה "נאום הפרידה", המכינה את התלמידים לעליית ישו השמיימה.

הערות שוליים עריכה