יוסף גור
פעולות נוספות
| שירות צבאי | |
|---|---|
| השתייכות | קובץ:Badge of the Israeli Defense Forces 2022 version.svg צבא הגנה לישראל |
| דרגה | סגן סגן (צה"ל) |
| פעולות ומבצעים | |
| מלחמת יום הכיפורים מלחמת יום הכיפורים | |
| עיטורים | |
| עיטור העוז עיטור העוז | |
יוסף גור הוא קצין צה"ל במילואים אשר הוענק לו עיטור העוז על לחימתו במלחמת יום הכיפורים.
ביוגרפיה עריכה
גור גדל בכפר ויתקין ומתגורר בו, נשוי ולו שני ילדים ועובד כווטרינר.[1]
במלחמת יום הכיפורים עריכה
ב-1973 גור שימש מפקד מחלקה בפלוגה א' של גדוד 50 בנח"ל, בימים שקדמו למלחמה עסק גור בפתיחת צירים ובט"ש ברמת הגולן. ב-5 באוקטובר 1973 נקרא גור להתייצב במוצב 116 על מנת להחליף חייל מילואים שהיה מפקד המוצב ויצא לחופשה.[1] גור שלא הכיר את המוצב ולא את חלק מחייליו, החל ללמוד את העמדות. ב-6 באוקטובר שהו במוצב 15 לוחמים כולל גור, מספר שעות לפני פרוץ המלחמה כינס את חייל המוצב ועדכן אותם כי קיבל הודעה על כוננות. משלב זה החל להיערך ללחימה ודאג שחיילי המוצב יאיישו את העמדות.
בשעה 12:30, לפני פרוץ המלחמה קיבל גור החלטה לנעול את שער המוצב ולחסום אותו באמצעות מוקשים, פעולה זו הושלמה ובשעה 13:50 פרצה מלחמת יום הכיפורים עם הפגזה ארטילרית כבדה של הכוחות הסורים על מוצב 116 ואזורים נוספים. לוחמי המוצב התכנסו בבונקר, ולאחר זמן מה יצא גור לסיור בתעלות המוצב, בשלב מסוים זיהה טנקים סורים במרחק של כ-300 מטרים מהמוצב. הוא עדכן מיד בקשר את מפקדת גדוד 50 ואת מחלקת הטנקים שהייתה בסמוך למוצב. גור, חיים רובינשטיין וציון עזר תפסו עמדה אחת ולוחמים אחרים תפסו את העמדות האחרות. במהלך היום הודפת מחלקת הטנקים הסמוכה למוצב את הכוחות המשוריינים הסורים, אך בערב הם נאלצים לסגת עקב מחסור בתחמושת.
בשעות הלילה פורץ לראשונה טנק סורי אחד את שער המוצב, אך המוקשים אינם מתפוצצים, גור מורה על ירי נ"ט והטנק נפגע, גם הטנק שמגיע בעקבותיו נפגע ועד שלושה טנקים נוספים נסוגים מכיוון שהחל ירי ארטילרי של כוחות צה"ל.
ב-7 באוקטובר כיתרו את המוצב כוחות סורים רבים, גור פנה בקשר למג"ד 50 וביקש לפנות את המוצב. במהלך כל אותה עת נעו הלוחמים במוצב בין הבונקר כאשר היו הפגזות לבין העמדות, תוך שהם משתמשים במקלעים על מנת לפגוע בכלים הסורים. בשעות הערב פנה גור שוב למג"ד וביקש חילוץ, המג"ד השיב לגור שיערכו לחילוץ.
בהמשך נפצע גור מרסיס בעת שהיה בתעלה במוצב, גור איבד את הכרתו ופונה לבונקר. ציון עזר לקח את הפיקוד על המוצב, בשלב זה היו במוצב שני פצועים קשה, גור וחייל נוסף.
למחרת התאושש גור, לקח את נשקו ויצא מהבונקר. גור זיהה מספר חיילים סורים מחוץ לכניסה לבונקר, הוא נעזר בחייל נוסף להעביר את נצרת הנשק ממצב נצור והחל לירות בסורים, תוך כדי חיילים נוספים זרקו לעברם רימונים והרגו אותם. גור מזהה כי הכוחות הסורים מתחילים לסגת, בהמשך אותו היום הורה ללוחמים לחפש תחמושת ומזון בכלים הסורים שנפגעו בכניסה למוצב ואחר הצהריים הגיע תאג"ד לפנות את הלוחמים הפצועים מהמוצב.[2]
חיים רובינשטיין ציין לגבי גור "רק יוסי לא נרתע, הבחור לא ישן ולא אכל, האחריות לחיינו מוטלת עליו והוא מתפקד ללא חת".[3]
על פעילותו הוענק לו ב-1975 עיטור העוז:
סגן יוסף גור שימש כמפקד-מוצב ברמת-הגולן. עם תחילת הקרבות, הסתער האויב הסורי על המוצב בטנקים נגמ"שים וחי"ר. באומץ-לב, בתושייה ובקור-רוח הצליח להדוף, במשך יומיים תמימים, את האויב - למרות שהאויב הצליח כבר לחדור למספר אזורים בתוך המוצב. סגן יוסף גור נתן דוגמה אישית לאנשיו ועודדם להמשיך להילחם, כשהוא עצמו פצוע אך מחזיק מעמד, עד להגעת כוחותינו.
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 אבנר לוטן, לוחמים מספרים: כך חולצו חיילים ממוצב 116, באתר mynet העמק, 24 בספטמבר 2012
- ^ עפר דרורי, סיפורם של יוסי גור וציון עזר, 30 באוקטובר 2010
- ^ אל"מ אילן סהר, הלחימה במוצב 116 וסביבתו, 2000
